קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיצור תקופת ניסיון של עובד מדינה: .1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופט הראשי אדלר - דן יחיד; תב"ע מד/1082-3) בו נתקבלה בקשת המשיב לפסק-דין הצהרתי הקובע, כי הוא מכהן בתפקיד מנהל משרד הרישוי בחולון במינוי קבע. .2עובדות המקרה הצריכות לענייננו, כעולה מקביעותיו של בית-הדין האזורי ומחומר הראיות, הן כדלקמן: א) המשיב (להלן - פז) עובד במשרד התחבורה למעלה מ- 25שנה. במשרד התחבורה עובדים כ- 800עובדים, וכ- 108מהם כפופים למנהל משרד הרישוי בחולון (פ/28); ב) ביום 28.8.1983פורסם מכרז פנימי מטעם משרד התחבורה לתפקיד מנהל משרד הרישוי בחולון (מכרז מס' 361) ופז הציג מועמדותו למכרז. יחד עם פז ניגש למכרז מועמד נוסף; ג) ועדת המכרזים בחרה בפז לתפקיד מנהל משרד הרישוי, בקולותיהם של שלושה מחבריה ונגד דעתו של מר ברוך לוי, שכיהן אותה עת כיועץ שר התחבורה; ד) פז החל למלא את תפקידו מיום 15.1.1984, לתקופת ניסיון של 6 חודשים; ה) במועד בלתי-ידוע, מאחר ולא צוין בטופס הערכת עובד (אך לפני יום 11.5.1984), מילא הממונה על העובד, מנהל אגף הרישוי מר רפי בן חור, טופס הערכת עובד ובו נאמר לענייננו: "יורם פז ממלא את תפקידו כמנהל משרד הרישוי הגדול באגף - עושה הוא זאת בדבקות ונאמנות בסבלנות וסובלנות תוך ידע מקצועי אשר רכש בשנים בהם שרת את האגף טרם הגעתו לתפקיד... אני ממליץ לשבצו במשרה באופן קבע וסיום תקופת הניסיון". מר בן חור ציין בטופס, כי מר פז נתון לפיקוחו הישיר 2חודשים ומכיר אותו מתוך מגע יום יומי; ו) "טופס הערכת העובד" הועבר למנכ"ל המשרד דאז, ח"כ עוזי לנדו. מתגובתו על פני הטופס עולה, כי לא הכיר כלל את פז בעבודתו, אך "בהערכת עובדים המעריך (הכוונה לבן חור) בדרך כלל... שקול בדעתו"; ז) בן חור הודיע לפז, מספר ימים לאחר חתימת המנכ"ל ולאחר שנפגש עם שר התחבורה, כי מינויו אושר וכי יביא עמו את כתב המינוי בביקורו הקרוב במשרד הרישוי בחולון; ח) ביום 13.5.1984הודיע סמנכ"ל המשרד מר גרינברג (שאינו ה"אחראי" במובנו בתקשי"ר) לפז, כי תקופת הניסיון שלו קוצרה וכי המסמכים המתייחסים לכך מצויים לפניו; ט) ביום 14.5.1984הודע לפז על-ידי מזכירת אגף הרישוי, כי עליו לכנס את העובדים ל"הרמת כוסית" ליום 16.5.1984לכבוד מינויו. יום לאחר מכן הודע לפז על דחיה בקבלת המינוי, ללא נקיבת תאריך חדש; י) מתברר כי בין לבין, קוימה שיחה בין מר ברוך לוי למר בן אבו, מי ששימש סמנכ"ל המשרד לענייני עובדים, והיה ה"אחראי" במובנו בתקשי"ר על העובדים, בה ביקש מר לוי מבן אבו לעכב את המינוי. לוי אף קיים שיחה עם מנכ"ל המשרד, מר לנדאו, וזה הסכים לעיכוב עד למינוי המנכ"ל החדש (שהיה לוי עצמו); יא) בסוף חודש יוני 1984התבקש פז להסכים להארכת תקופת הניסון לשישה חדשים נוספים. תשובתו היתה כי הוא כבר קבוע במשרה; יב) בבית-הדין האזורי הושג הסדר (דב"ע מד/2082-3), על-פיו הוארכה תקופת הניסיון של פז בשישה חודשים נוספים, אשר בסיומם לא קיבל פז מינוי של קבע לתפקיד; יג) בתפקיד מנהל משרד הרישוי בחולון מכהן עובר במינוי זמני, והמדינה התחייבה, כי לא ימונה עובד לתפקיד זה במינוי של קבע עד למתן פסק-דין סופי. פז ממלא מיני אז את התפקיד בו שימש עד זכייתו במכרז. .3בית-הדין האזורי, בפסק-דינו, סקר באריכות רבה את השתלשלות העניינים בתהליך המכרז ואת הלחצים אותם הפעיל מר לוי הן על פז והן על חברי הוועדה האחרים לסיכול בחירתו של פז ולבחירת המועמד שחפץ ביקרו. מסקנתו של בית-הדין האזורי היתה, כי אמנם "הכלל הוא שכדי לקצר את תקופת הניסיון יש לסיים את כל ההליכים שנקבעו בתקשי"ר, כולל הודעה פורמלית של כתב המינוי. מנכ"ל או שר רשאים לשנות את דעתם כל עוד לא הוצא כתב המינוי. אף-על-פי-כן, כללים אלה אינם מונעים את קבלת התביעה בנסיבות המיוחדות של התובענה דנן". הנמקתו של בית-הדין קמא לקביעתו הנ"ל היתה נעוצה בקביעת העובדה, כי "הוכח כי המשרד לא שלח לתובע (פז) את כתב המינוי מסיבה אחת ויחידה והיא, התנגדותו של יועץ השר ברוך לוי למינוי התובע" (פז). לאור זאת קובע בית-הדין קמא: "במצב שבו המנכ"ל הורה להוציא כתב המינוי, והדבר לא בוצע בגלל פעולה שרירותית ופסולה של יועץ השר ברוך לוי, ומשלא הוכחה כל סיבה אחרת שלא להעניק את כתב המינוי, יש לראות את כתב המינוי כניתן. אנו קובעים כי הודעת מר בן חור לתובע (לפז) בעל-פה, בתאריך 16.5.1984, סיימה את תקופת הניסיון של התובע (פז) והעניקה לו קביעות במשרת מנהל משרד הרישוי בחולון". .4סעיפי התקשי"ר הצריכים לענייננו הם: 01.111- "(אחראי) - סגן מנהל כללי לאמרכלות, מנהל יחידת סמך, סגן מנהל יחידת סמך לאמרכלות". 05.131- "לא יתחייבו הממונים על העובדים ולא יבטיחו דבר בקשר לנושאם הנתונים לפי התקשי"ר לסמכות נציב שירות המדינה ..., האחראי...". 05.132- "ניתנה התחייבות או הבטחה בהפרה לאמור בפסקה 05.131, תהיה ההתחייבות או ההבטחה נטולת תוקף". 13.823- "שוכנע האחראי שעבודתו של עובד הנמצא בשירות, אשר נבחר למשרה פנויה משביעה רצון ואין צורך להמשיך ולבחון את התאמתו עד תום תקופת הניסיון, והמליץ הממונה על העובד על קיצור תקופת הניסיון - רשאי האחראי לקצר את תקופת הניסיון של העובד, ובלבד שלא תהיה קצרה משלושה חודשים ... ". .5שורה של סוגיות עלתה בבית-הדין האזורי ולפנינו, וכולן מתייחסות לשאלה שבמחלוקת - הקוצרה תקופת נסיונו של פז והוא הפך ל"קבוע" במשרתו. השאלה, אם בדין נקבע שפז לא עמד בניסיון המוארך אם לאו, לא נדונה ולא הוכרעה בבית-הדין האזורי, כנראה מן הטעם שלא מצא לנכון לדון בה משהגיע למסקנה, כי הפך ל"קבוע" עם קיצור תקופת הניסיון. .6בטרם נתייחס לסוגיות השונות העומדות להכרעה נדגיש, כי העומד לדיון הוא, האם קוצרה תקופת הניסיון של פז אם לאו, לאור מעשיהם ומחדליהם של כל הקשורים בפרשה זו. בית-הדין האזורי קבע ממצאים חמורים בקשר להתנהגותו של מר לוי בקשר למכרז, ממצאים אשר לשמעם תצילנה אוזניהם של כל החרדים למינהל תקין. ממצאים אלה הדליקו, ובדין, "נורה אדומה" אצל שופט בית-הדין האזורי, אך אין בעובדה, כשלעצמה, שמר לוי פעל שלא כדין בנושא המכרז, כדי להביא למסקנה, כי מעשיו בסוגיית קיצור תקופת הניסיון היו פסולים. .7נקודת המוצא בבדיקת הסוגיה שבמחלוקת היא, כי תקופת הניסיון שנקבעה בתקשי"ר לקבלת קביעות בתפקיד אליו נבחר במכרז היא שישה חודשים. קיצורה של התקופה הוא היוצא מן הכלל, כך שיש לבדוק אם הוחלט על-ידי מי שהוסמך לכך בתקשי"ר על הקיצור, ורק אם הוחלט בחיוב בסוגיה זאת - יהיה צריך להתייחס לשאלה, אם שונתה ההחלטה ואם שינויה היה כדין. .8טענתה הראשונה של המדינה היא, כי תנאי לקיצור תקופת הניסיון הוא המלצה של הממונה, אשר יכולה להינתן רק אחרי שאותו ממונה בחן את עבודת העובד משך שלושה חודשים. אין לקבל טענה זו. כל אשר קובע התקשי"ר הוא, כי תקופת הניסיון המקוצר לא תפחת משלושה חודשים, אך לא תמצא בו הוראה הקובעת, כי על הממונה-הממליץ לעבוד עם המועמד תקופה של שלושה חודשים. כל מקרה חייב להיבחן על-פי נסיבותיו; כך למשל, ממונה שהכיר את המועמד לתפקיד, בתפקידו הקודם, יוכל להתרשם, במקרים הראויים, מהצלחתו בתפקיד החדש תוך פרק זמן קצר יחסית; מאידך, ממונה שאינו מכיר את המועמד - לעיתים אף שלושה חודשים תמימים לא יספיקו לו להתרשמות נכונה. בענייננו היה הממונה על פז, מר בן חור, מנהל האגף, חדש בתפקיד ובמשרד. אף אם הכיר את פז היכרות אישית, הרי שאין ספק שלא הכיר אותו מעבודתו במשרד, ואחרי חודשיים של שהות בתפקידו (מהם שרת חודש אחד במילואים, כעולה מסעיף 6לתצהיר בן אבו) הוא המליץ על קיצור תקופת הנסיון. חריגה ברורה מהוראות התקשי"ר אין כאן, אך טעם לפגם, האומר לפחות דרשני, קיים. בית-הדין האזורי נתן אמון מלא בעדות מנכ"ל המשרד דאז, מר לנדאו, ואין לנו, לאחר קריאת עדותו, להטיל בה דופי כל שהוא. יחד עם זאת לא נוכל להתעלם מכך, שהמנכ"ל עצמו הכיר את מר בן חור בעבודתו חודשיים בלבד (מהם כאמור שרת חודש במילואים) ובכל זאת מצא לציין, כי "בהערכת עובדים... הנ"ל שקול בדעתו". .9טענתה השניה של המדינה היא, כי נימוקיו של לוי להתערבות במינוי לא היו פסולים. ביום 7.12.1983, טרם המכרז בו זכה מר פז, כתב מנכ"ל המשרד, מר לנדאו, למשנה למנכ"ל ולמי ששימש אותה עת סמנכ"ל למינהל, את המסמך כדלקמן: "הנדון: קידום עובדים, דרגות ושעות נוספות. (על-פי הוראת השר, נא העבירו מעתה את כל ההחלטות שתקבלו בנדון לאישורו, באמצעות יועצו, עורך-דין ברוך לוי, קודם הוצאתן אל הפועל". מכאן, ששומה, היה על מר בן אבו לבוא בדברים עם מר לוי טרם אישור קיצור תקופת הניסיון, ואין לאמר כי מר לוי התערב בנושא שאינו בגדר סמכותו. הנימוקים שנתן מר לוי למר לנדאו לעיכוב המינוי היו - הזמן הקצר שבו מכיר מר בן חור את פז והעובדה שברצונו שלו להכריע בעניין שיבוץ עובד לתפקיד חשוב זה, לאור העובדה שהוא, לוי, עומד להתמנות כמנכ"ל המשרד. על הנימוק הראשון והגיונו עמדנו לעיל, השני נראה לנו סביר ביותר בנסיבות רגילות, אך לאור מעורבותו היתירה של מר לוי בעניין המכרז יש להתייחס ביותר מקורטוב של ספק לשאלה, אם נימוקים אלה ניתנו בתום לב, ולכן נכריע בערעור על סמך נתונים אחרים. .10הטענה השלישית של המדינה היתה, כי ה"אחראי", שהוא המוסמך להחליט על קיצור, תקופת הניסיון, לא החליט על כך וממילא לא מסר לפז על קיצור תקופת הניסיון. עיון בפסק-הדין ובחומר הראיות מביא למסקנה, כי בית-הדין נתפס לטעות עובדתית, שייתכן והביאה אותו לתוצאה, וכך נאמר בפסק-הדין (סעיף 2(ט)): "לאחר קבלת הטופס (הכוונה כנראה לטופס ההערכה) ואחרי השיחה עם התובע (פז) בה הודיע לו על קיצור תקופת הניסיון קיבל בן חמו (צ"ל: בן אבו) שיחת טלפון מברוך לוי". טעותו העובדתית של בית-הדין היא בכך, שייחס שיחת טלפון בין פז לסמנכ"ל אחר, מר גרינברג, שבאותה תקופה לא היה כבר הסמנכ"ל למינהל, למר בן אבו. גם פז עצמו אמר בתצהירו (השני, זה מיום 24.12.1984) ששימש עדות ראשית, כי את ההודעה על קיצור תקופת הניסיון מסר לו מר גרינברג, ולא אמר אף בחקירתו הנגדית, כי מר בן אבו הודיעו על קיצור תקופת הניסיון. נוסיף, כי בן אבו בתצהירו הכחיש כי שוחח בנושא זה עם פז. .11טענתה האחרונה של המדינה היתה, כי "האחראי", והוא בלבד, מוסמך להחליט על קיצור תקופת הניסיון, ואין בעובדה, שהשר או המנכ"ל החליטו על כך (אם החליטו), כדי להעניק לפז קביעות. לשונו של סעיף 13.823לתקשי"ר ברורה וחד-משמעית. סמכות ההחלטה בסוגיה היא של "האחראי", דהיינו הסמנכ"ל לאמרכלות, ובענייננו מר בן אבו. אומר בית-הדין האזורי בפסק-דינו, כי המנכ"ל העביר אח הטופס (טופס ההערכה) אחרי שחתם עליו לסמנכ"ל המשרד "לביצוע". הפכנו בחומר הראיות ולא מצאנו תשתית עובדתית לקביעה, כי הטופס הועבר ל"ביצוע". נהפוך הוא: המנכ"ל, שעדותו היתה כאמור מהימנה על בית-הדין האזורי, עונה לשאלת בית-הדין "האם הבנת שבחתימתך על נ/ 1(טופס ההערכה) מר פז מקבל את התפקיד באופן קבוע"? את התשובה כדלקמן: "הבנתי שלא יהיו בעיות, שהוא ישובץ במשרה דרך קבע, ואני הנחתי שהדבר ייעשה במועד סביר, בהתאם להוראת התקשי"ר". מכאן ברור שהמנכ"ל לא העביר את הטופס ל"ביצוע", אלא הניח, כפי שניתן לצפות מאדם הממלא תפקידו כראוי, שינהגו "בהתאם להוראות התקשי"ר" וב"מועד סביר", דהיינו לאו דווקא מיידית. מהאמור עולה, כי גם המנכ"ל השאיר לשיקול דעתו של "האחראי" את סגיית קיצור תקופת הניסיון, תוך הבנה "שלא יהיו בעיות". אף מר בן אבו ראה כך את תפקידו, ונביא בהרחבת מה מובאות מדבריו. בחקירתו הנגדית הוא אומר (ע' 51): "בכל המקרים, ואפילו כשמדובר במנכ"ל, יש תפקיד לסמנכ"ל" ובהמשך: "ייתכן שמנכ"ל יחליט לשבץ מישהו ואני אחליט לא, כי תפקידי בחלק ז' (לטופס ההערכה, המיועד ל'הערות האחראי') מתייחס למינהל והמנכ"ל אינו מומחה למינהל, במקרה זה המנכ"ל חיווה דעתו על המעריך של פז". ובהמשך (בע' 52) "אם יש פגם מינהלי עלי לומר זאת, ואפשר למנוע השיבוץ בגלל זה. במקרה של פז הפגם המינהלי היה שבן חור היה בתפקיד פחות מ- 3חודשים. בן חור היה מנהל משרד הרישוי, אך לפני כן לא עבד במשרד". .12מכל האמור עולה, כי האחראי לא החליט מעולם על קיצור תקופת הניסיון של פז, כך שלא יכול היה "לשנות דעתו" בנושא. חזקה היא, כי רשות מינהלית פועלת כדין, אלא אם יוכח ההיפך. בענייננו לא נקרא מר לוי להעיד להבהרת מניעיו, כך שלא הוכח כי מניעיו היו פסולים. גם אם פעל מר לוי משיקולים פסולים, שעה שביקש למנוע את קיצור תקופת הניסיון - ואין אנו קובעים כל ממצא בנדון - ופעולתו זו גרמה לכך שהאחראי, מר בן אבו, יחליט כפי שהחליט, אין בכך כדי לשנות מהתוצאה. כאמור - שינוי תקופת הניסיון היא היוצא מן הכלל, והוא ייתכן רק אם "שוכנע האחראי כי עבודתו של המועמד משביעה רצון" (ההדגשה הוספה). מכאן, כי המבחנים לבחינת תום ליבו של המחליט שונים תכלית שינוי מאלה הנדרשים שעה שתמה תקופת הניסיון שנקבעה בתקשי"ר ויש צורך לקבוע, אם פלוני ימונה לתפקיד באופן קבוע. זאת ועוד. לא הובאה שמץ ראיה, שמר בן אבו ידע כי למר לוי "חשבון" עם פז, ואין להלין עליו, כי שיקוליו הענייניים של לוי נראו לו, מה עוד שאלה אף התקבלו על דעת המנכ"ל דאז. משלא החליט הממונה על קיצור תקופת הניסיון, ברור שלא שינה דעתו בנושא. .13ואם תאמר שהמנכ"ל דאז והשר "החליטו בעניין קיצור תקופת הניסיון, ואחר כך שינו דעתם. ולא כדין, הרי ש"החלטתם" הראשונית, בעניין הקיצור, נוגדת בעליל את הוראותיו של סעיף 05.131לתקשי"ר ולכן בטלה מעיקרה. .14כאמור, לא התייחס בית-הדין האזורי כלל לשאלה, אם עמד פז בתקופת הניסיון המוארכת אם לאו, ואף לנו אין כל צורך לקבוע ממצא בנדון. מהודעת המדינה עולה, כי "עד ההכרעה בערעור לא יחול שינוי משפטי באיוש משרת מנהל משרד הרישוי בחולון" וכן "כי לא מונה לתפקיד איש במינוי של קבע". מאחר והמשרה האמורה טעונה מכרז, יש לנו יסוד להניח כי כזה יפורסם, ועל מנת הסר ספק אנו קובעים, כי פז רשאי לגשת למכרז זה, אם ימצא לנכון לעשות כן. .15האמור בפסק הדין הוא על דעת רוב חברי המותב. אחד מחברי המותב בדעה, שדין הערעור להידחות, וזאת מנימוקיו של בית-הדין האזורי. .16סופו של דבר - הערעור מתקבל. בהתחשב בכל הנסיבות ישא כל צד בהוצאותיו בשתי הערכאות.תקופת ניסיוןעובדי מדינה