קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית רכב שעבר תאונה קשה ללא ידיעת הקונה: 1. בתביעה נשוא תיק זה, עותר התובע לבית המשפט, כי יחייב את הנתבע בתשלום סך של 000, 19 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו לו ולצד ג'. הנתבע לא היה מיוצג בהליכים. 2. העובדות אליבא התובע הן כדלקמן: בחדש פברואר 1993, רכש התובע מהנתבע רכב (להלן: הרכב). במעמד המכירה הצהיר הנתבע, כי למעט פגיעה קלה בכנף לא עבר הרכב תאונה. לאחר כחדשיים נמכר הרכב ע"י הנתבע לצד ג' - מר פקטרוביץ (להלן: הקונה). לאחר זמן מה נגנב הרכב, והקונה דרש מחברת הביטוח את שווי הרכב. בבדיקה שביצעה חברת הביטוח נמסר לקונה, כי הרכב עבר תאונה קשה, והגיע למצב של אובדן גמור. עקב כך סירבה חברת הביטוח לפצות את הקונה במלוא שווי הרכב כפי מחירו בשוק, דבר שגרם הפסדים לקונה. הקונה פנה בדרישת פיצוי לתובע, ועקב כך, טוען התובע, נגרם נזק לשמו הטוב. התובע דורש פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לקונה )000, 15 ש"ח (פגיעה בשמו הטוב ועגמת נפש (000, 3 ש"ח), והוצאות (000, 1 ש"ח). 3. בהגנתו טען הנתבע לעובדות שונות לחלוטין: הנתבע הודה, כי אכן מכר הרכב, ואולם לטענתו מכר את הרכב לאדם בשם אבי, ועמו ניהל את כל המו"מ ואת העיסקה - ולא עם הנתבע. לטענתו, חתמו שניהם על זכרון דברים, אבי שילם את תמורת הרכב והנתבע מצידו מסר לו את מסמכי הרכב ושטר העברת בעלות חתום על החלק. עוד טוען הנתבע, כי הודיע לאבי כי הרכב עבר תאונה, דבר שגם עלה במפורש ממסמכי הרכב, שכן משרד התחבורה אישר החלפת השילדה, משרד הרישוי נתן רשוי לשילדה החדשה, ושני מספרי השילדות הופיעו במסמכי הרכב. הרכב גם נמכר לאבי במחיר שהוא פחות ממחיר המחירון. על כן, ידע רוכש הרכב, או צריך היה לדעת ממסמכי הרכב את העובדה, כי הרכב עבר תאונה קשה שבעקבותיה הוחלפה השילדה. 4א. מטעם התובע העיד ראשון, נציג משרד הרשוי, שהגיש לתיק בית המשפט תעודת עובד ציבור, צילומים של תיק הרכב והדפסות המסוף הנוגעות לרכב (ת/1). ב. מתעודת עובד הציבור עולה, כי הרכב היה רשום ע"ש הנתבע מ- 20.8.90 ועד 18.4.93 שאז נרשם ע"ש פנטורוביץ רות. כנראה רעייתו של הקונה ששמה שובש. מיום 21.2.95 מופיע הרכב כגנוב. ג. לפי תדפיס משרד התחבורה, העמ' האחרון של ת/1, ב- 18.1.93 "הוטבע שילדה מחדש", ומיום 21.2.95 "משטרה - גנוב". 5א. עד התביעה השני היה מר שאלתיאל משה, שערך שמאות הרכב ביום 10.5.92 עבור הפניקס הישראלי - חברה לביטוח בע"מ - השמאות הוצגה כ-ת/ 2. בעדותו העיד העד כדלקמן: הרכב כשהיה בבעלות הנתבע עבר תאונה, שגרמה לו להפוך ל"טוטל לוס". לבקשת הנתבע, שלא להפוך הרכב לטוטל לוס, הוחלפה השילדה של הרכב ועקב כך ירד אחוז הפגיעה ברכב, ויצא מכלל "טוטאל לוס". ב. במקרים מעין אלה הוא נוהג "להוריד" את הרכב מן הכביש, ואולם בהסכמת בעל הרכב - מוחלפת השילדה, וזה מה שהיה לגבי הרכב נשוא התביעה. ג. העובדה שבת/1, מסמכי משרד הרישוי, מצויינת החלפת השילדה מיום 18.1.93, בעוד שחוות דעתו היא ממאי 92, זה דבר סביר, שכן החלפת השילדה, גמר התיקון והשלמת ההליכים במשרד הרישוי אורכים זמן ר' עמ' 12 ש' 6 לפרוטוקול. ד. רכב בו מוחלפת שילדה הוא לא רע אלא שבעת מכירתו שוויו נמוך יותר עמ' 12 ש' 15. החלפת שילדה מופיעה ברשיון הרכב, שכן אם מס' השילדה אינו תואם את המופיע ברשיון הרכב לא ניתן להעביר את הרכב את מבחן הרישוי השנתי. ה. על המוסך המבצע החלפת שילדה, ועל השמאי, חלה החובה, לבצע מיד לאחר החלפת השילדה ותיקון הרכב, את השינוי המתאים במשרד הרישוי (עמ' 12 ש' 25 ואילך). נציג המוסך הוא ביחד עם הבעלים מחליף במשרד הרישוי את מספר הרישוי ומה שמופיע ברשיון הרכב במקרה כזה הוא שני מספרי שילדה - הישן והחדש ר' עמ' 13 ש' 1 ואילך אם דברים נעשים כראוי הרכב לא יוצא מהמוסך עם שילדה מוחלפת, מבלי שבוצע תיקון מתאים ברשיון הרכב עמ' 13 ש' 5 ואילך. 6. מטעם התובע העיד גם הקונה, מר פקטורוביץ, שיש להניח שע"ש רעייתו נרשם, בשיבוש השם כאמור, הרכב. העד הסביר, מדוע הוא דורש מהתובע סך של 000, 15 ש"ח פיצוי, וכן העיד, כי קודם לרכישת הרכב, בדק אותו עם קרוב שהוא מכונאי, כי בתקופה בה השתמש ברכב הרכב היה תקין, וכי בבדיקת רשיון הרכב לא ראה בו שני מספרי שילדה. 7. התובע בתצהירו ובעדותו העיד, כי שילם עבור הרכב את מחיר המחירון פחות 800-000, 1 ש"ח עקב פגמים קלים ברכב. לטענתו, קנה את הרכב מהנתבע. הנתבע לא אמר דבר על תאונה שעבר הרכב והדבר הסתבר לו רק מהקונה, בעקבות גנבת הרכב. לטענת התובע כשהוא בא לנתבע לקנות את הרכב היה עמו אביו ששמו "אבי אדינגר" צ"ל רדינגר - מ.נ. - עמ' 16 ש' 21 לפרוטוקול וכן ס' 9 לתצהיר. 8. הנתבע בעדותו חזר וטען שלא מכר עת הרכב לתובע, אלא לאדם בשם אבי. לטענתו מכר את הרכב בסכום של 500, 36 ולא במחיר המחירון שהיה אז 000, 43 ש"ח, עקב התאונה (עמ' 17 ש' 3 לפרוטוקול). התובע העיד, כי במעמד המכירה נערך זכרון דברים, בעותק אחד - שנמסר לאבי הרוכש, וכי ברשיון הרכב היו רשומים שני מספרי שילדה. לדבריו, לאחר כשנתיים התקשר אליו אבי והאשים אותו על כך שסיפר לחוקר של חברת הביטוח על התאונה שארעה לרכב. 9. שתיים הן השאלות העומדות להכרעה בתיק זה: א. האם נמכר הרכב ע"י הנתבע - לתובע, והאם יידע הנתבע את התובע על כך שהרכב עבר תאונה. ב. אם התשובות על השאלה הנ"ל הן חיוביות - מהו הפיצוי המגיע לתובע אם בכלל בגין הנזקים הנטענים על ידו. 10. הצדדים חלוקים למעשה בכל העובדות הנוגעות לענין נשוא התביעה: הצדדים לעיסקה, המחיר בו נמכר הרכב, גילוי עובדת התאונה ע"י הנתבע, הרישום שהופיע במסמכי הרכב אשר נגנבו עם הרכב. 11. אין מחלוקת, כי עם מכירת הרכב חתם הנתבע על שטר מכר "על החלק", הרכב היה תקין בעת גנבתו, כי הן התובע והן הקונה היו שבעי רצון מתיפקודו, כך שאימלא הגניבה ספק אם היתה אי פעם מתעוררת בעיה כלשהי בקשר לרכב. כמו כן, אין הנתבע חולק על כך, שהרכב אכן עבר תאונה שחייבה החלפת השילדה, וכי החלפה כזו אכן בוצעה ברכב. 12. יש לציין, כי אף צד לא הביא ראייה בכתב שיש בה כדי להאיר את העיסקה ונסיבותיה. 13. למעשה, לעניין נסיבות כריתת הסכם המכר, מחיר הרכב ומה גילה הנתבע במעמד זה, קיימות בפני רק עדויות הצדדים עצמם. אין בעדויותיהם של עדי התובע, כדי לתרום תרומה כלשהי בשאלות אלה, ועל כן, בעניין זה, מוטל על בית המשפט לשקול את מהימנות הצדדם עפ"י נסיבות העניין "ואותות האמת" אשר משמעותם "מסקנות אותן ניתן להסיק ממכלול הנתונים העובדתיים ומן ההסברים לסוגיהם, הנפרשים לפני ביהמ"ש והמאמתים או סותרים גירסותיו של העד" (ר' י. קדמי, על הראיות חלק שני עמ' 889). 14. ב"כ התובע, טען כי עדותו של הנתבע אינה מהימנה והיפנה את בית המשפט לסתירות בעדות הנתבע לעומת גירסאות שמסר בישיבות המקדמיות בבית המשפט, ולעומת עדויות אחרות: בעדותו בדיון מיום 2.12.97 אמר הנתבע "אני את התובע רואה היום פעם ראשונה" (עמ' 16 ש' 27 לפרוטוקול), ואולם בישיבה ביום 2.10.95 כבר הודיע הנתבע "אני מסתכל עכשיו על התובע שנמצא באולם ביהמ"ש ואומר שאני לא מכיר אותו" - כמו כן העיד הנתבע, כי ביום העיסקה לקח הקונה את הרכב, את המסמכים השאיר בידיו על מנת שישחרר הרכב מהשיעבודים, ולמחרת הביא המסמכים לרוכש עמ' 17 ש' 11 ואילך. בישיבת קדם המשפט מיום 2.10.95 מסר הנתבע כי "אבי נתן לי את הסכום שסיכמנו אותו במזומן. הוא לקח את המסמכים ואת האוטו העסק נגמר". סתירות נוספות אותן הראה ב"כ התובע, לרבות סתירתו את דברי השמאי באשר ליזמה לשקם את הרכב ולא להפכו לטוטל לוס, אין בהן ממש לדעתי, והן אינן מהותיות, ועל כן לא אתייחס אליהן. 15. לעומת טענות אלה, יש לציין, כי גם גירסת התובע אינה נקייה מספקות ומתמיהות. הנתבע כבר בכתב הגנתו טען, כי את עיסקת המכר עשה עם "אבי" ר' ס' 3 לכתב ההגנה וכי את התובע אינו מכיר. בעקבות טענה זו, הודה התובע בקדם המשפט שהתקיים ביום 2.10.95, כי לאביו קוראים אבי, ובחקירה חוזרת לב"כ העיד "כשבאתי לקנות את הרכב היה איתי אבא שלי, שקוראים לו אבי אדינגר" (ר' עמ' 16 ש' 21 לפרוטוקול). למרות שטענות אלה עלו כאמור כבר בקדם המשפט, ולמרות היות טענות חוסר היריבות ושאלת גילוי מצב הרכב ע"י הנתבע - לרוכשו - טענות מרכזיות בתיק זה, לא טרח התובע להביא לעדות את אביו "אבי", שהיה לטענתו נוכח בעיסקה, על מנת שעדותו תשפוך אור על הפרשה - בכלל, ועל נסיבות כריתת ההסכם, הצדדים לו, מחיר הרכב ששולם והדברים שנאמרו ע"י הנתבע - בפרט. הכלל הוא כידוע, כי אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. משלא הביא בעל דין ראיה שהיתה ברשותו, עלול הדבר לשמש יסוד למסקנה, כי הראיה לא הובאה מאחר שהיתה פועלת לרעת בעל הדין. ר' י. קדמי על הראיות חלק 2 עמ' 918 ואילך, וכן ע"א 641/87 קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד (1), 245 וגם ע"א 373/54 הארונסט נ. נוימן פ"ד י' 1142. לפי ההלכה, אמנם יכול בעל דין להביא הסבר סביר ואמין לאי העדתו של העד, ובכך להשמיט הבסיס מתחת לחזקה המתחייבת לחובתו מאי הבאת הראייה, ואולם בענייננו לא ניסה התובע ליתן הסבר בעניין זה, ועל כן פועל הכלל לחובתו. זאת ועוד, הנתבע הודה בעדותו, כי קנה את הרכב "במחיר של 800 עד 000, 1 ש"ח פחות ממחיר המכירון" צ"ל מחירון - מ.נ. - ר' עמ' 15 ש' 25 לפרוטוקול, ואולם כחדשיים בלבד לאחר מכן מכר את הרכב לקונה - פקטורוביץ במחיר מחירון - ר' תצהיר הקונה סעיף 3. משמע, למרות שלדעתו היתה הצדקה להורדת מחיר הרכב עקב הפגמים ברכב, לפחות כפי שפורטו בעדותו בעמ' 15 ש' 26, ואשר עליהם ידע לטענתו, מכר את הרכב במחיר מחירון מלא לקונה. כמו כן באמצעות שטר המכר החלק עליו חתם הנתבע, העביר את הרכב לקונה ישירות, כעולה מת/1, כך ש"חסך" יד בהעברת הרכב. 16. מכל האמור לעיל, ברור שבפני שתי גירסאות מנוגדות אשר לגבי שתיהן מתעוררים ספקות, והשאלה היא אם לעניין העיסקה ונסיבותיה עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו במידה הנדרשת במשפט אזרחי דהיינו הטיית מאזן ההסתברות, כך שגירסת התובע סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מגירסת הנתבע. 17א. לאחר ששקלתי את כל העדיויות והראיות שהובאו בפני, אני סבורה, כי התובע לא השכיל לעמוד בנטל השיכנוע המוטל עליו, וכי גירסת הנתבע מסתברת לא פחות מגירסת התובע, ואולי אף יותר. ב. אשר לסתירות שמצא ב"כ התובע בעדויות הנתבע. אכן פעם העיד הנתבע, כי במעמד המכירה נמסרו המסמכים ופעם העיד - שלמחרת, סתירה זו לטעמי אינה מהותית ואינה מצביעה על אמירת שקר. אשר לעדותו, כי זו לו הפעם הראשונה שהוא רואה את התובע, בעוד שראהו קודם לכן בבית המשפט, אין ספק שבכך לא אמר אמת, ואולם אין בכך, כדי ללמד על חוסר מהימנותו בכל עדותו, שכן לדעתי נבעה אמירה זו מרצונו להדגיש את חוסר יריבותו עם התובע. ג. אני סבורה, כי אי הבאתו של אבי שהוא אביו של התובע, לעדות, על מנת שיסתור את גירסת הנתבע ויאמת את גירסת בנו-התובע, ועל מנת שיעיד על נסיבות העיסקה, לאחר שגם התובע הודה, כי הלה היה נוכח במעמד העיסקה, והעובדה שהתובע מכר את הרכב, גם עפ"י הודאתו - לקונה, במחיר גבוה מזה ששילם לתובע, יש בהן כדי להטיל צל וספק כבדים במהימנות גירסת התובע ובאמינותו. כמו כן, מעדותו של השמאי שאלתיאל, שהעיד מטעם התובע, עולה כי ברשיונו של רכב בו מוחלפת שילדה, מבוצע תיקון מתאים, במקביל לשחרור הרכב מן המוסך, כך שברשיון הרכב מופיע רישום של שני מספרי שילדה. ר' עמ' 12- 13 לפרוטוקול החל משורה 25 בעמ' 12 ואילך. עדותו זו נתמכת בעובדה שבת/1, ברישומי משרד התחבורה ורשות הרישוי מופיעה עובדת הטבעת מספר השילדה החדש מ-18.1.93, והשמאי בעדותו, אישר כי משך הזמן שבין אירוע התאונה למועד ההטבעה המופיע ברישומי משרד הרישוי הוא משך זמן סביר לביצוע שינוי הרישום. מהאמור עולה, כי במועד ביצוע העיסקה של מכירת הרכב ע"י הנתבע, הופיע מספר השילדה החדש במשרד הרשוי ועל כן, יש להניח, שכך גם הופיע ברשיון הרכב, ועל כן לא יכול היה הנתבע להסתיר את עובדת קרות התאונה מן הרוכש. אני מעדיפה לעניין זה את ת/ 1ואת עדות השמאי על עדותו של הקונה, שהעיד, כי ברשיון הרכב לא הופיעו שני מספרי שילדות, הן לאור האובייקטיביות של ראיות אלה, והן לאור עדות הקונה כי "באתי לבדוק את הרכב עם משהו שמכיר את התובע והוא אמר לי שהבן אדם אמין ושאני יכול לסמוך עליו" (עמ' 15 שורה 16 לפרוטוקול). 18. העולה מן המקובץ הוא, כי התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו במידת ההוכחה המוטלת עליו במשפט אזרחי. לא השתכנעתי, כי הוא אכן זה שרכש את הרכב ולא אבי - כנטען ע"י הנתבע. כן לא השתכנעתי שאפילו אם נכונה טענתו שהוא רכש את הרכב - שעובדת התאונה לא היתה ידועה לו, ולא נלקחה בחשבון, וזאת בהתחשב בכך שבמועד זה כבר היה רישום על החלפת שילדה במשרד הרישוי, ובהתחשב בעובדה שעפ"י עדותו הוא מצוי בתחום הרכב בהיותו עוסק בחלקי חילוף לקטנועים ר' ישיבת קמ' פר' מיום 2.10.95 עמ' 2. 19. לאור כל האמור, אין כמובן מקום לדון בשאלת הנזק שנגרם לתובע, ועל כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך 600 ש"ח.רכבקניית רכב