קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת זקנה לאישה שעבדה אצל בעלה: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בירושלים (השופט הראשי נויגבורן; תב"ע מח/48-0) שדחה את עתירת המערערת לחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם לה קצבת זקנה. .2ואלה העובדות כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי: - "א) בעלה של התובעת היה בעל מניות ומנהל של חברת גלנדאור בע"מ, העוסקת בייצור קלף לכתיבת ספרי קודש; ב) לפני מספר שנים העביר הבעל את המניות בחברה לבניו, אולם הוא נשאר עובד החברה וגם מנהל בה. כפי שגם התובעת היתה ונשארה מנהלת בחברה על אף שלא היתה בעלת מניות; ג) בשנת 1982עברה החברה לבנין חדש וגדול יותר בגבעת שאול, בקרבת מקום מגוריה של התובעת, ועסקי החברה הורחבו; ד) עוד לפני שנת 1982עזרה התובעת "לבעלה"* בעבודה בשליחויות שונות, כולל הפקדת כספים בבנקים; ה) החל משנת 1982נרשמה התובעת כ"עובדת" בחברה. כאשר מקובל גם על המוסד כי כל הרישומים הפורמליים נעשו כנדרש בחוקים השונים הנוגעים למס הכנסה וביטוח לאומי; ו) לתובעת שולמה משכורת שהגיעה לאחרונה לכ- 430ש"ח לחודש; למשכורת התווספה תוספת יוקר כמקובל במשק; ז) שעות עבודתה של התובעת היו גמישות; היא עבדה כ-4- 3שעות ביום, לאו דוקא בשעות קבועות מראש, היא לא באה כל יום לעבודה, ולא הוצג רישום נוכחות להוכיח את ימי התייצבותה בעבודה. מדבריה לחוקר המוסד, ועל סמך עדותו של חוקר המוסד, אני קובע כי התובעת לא הגיעה כל יום לעבודה, ולמעשה לא היו לה לא שעות קבועות ולא ימים קבועים בעבודה; ח) אני קובע עובדתית כי עבודתה המעשית של התובעת לא היתה שונה במהותה לאחר שנת 1982מאשר היתה לפני כן כאשר עזרה "לבעלה". התובעת תיארה את 'עבודתה' בהודעה לחוקר (ע' 1למטה) כך: - 'ללכת לבנקים, בדרך כלל הבנק הבינלאומי הראשון בקרית משה כל יום בדרך כלל, סידור ניירות, מנקה את המשרדים'." .3בית-הדין האזורי בע שלא התקיימה מערכת קבועה של שעות וימי עבודה, ועם זאת שולמה משכורת חודשית קבועה, וכך בודאי לא היתה החברה נוהגת עם "עובד" רגיל כלשהו. לא נשתנה מאומה כתרומתה של המערערת לעסק המשפחתי למן היום בו נרשמה פורמלית כעובדת. פעילותה למען העסק היתה ונשארה בבחינת עזרה משפחתית, ועל כן הקפיד השופט המלומד לדבר על עזרה "לבעלה". נדחתה גם הטענה החילופית, המבוססת על הגדרת "עובד" שבסעיף 1לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968, מן הטעם שההגדרה נועדה להיטיב עם "בן משפחה" כפי שהוגדר באותו סעיף ("אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות") ואשה אינה נמנית עם "בני המשפחה". * המרכאות משום שמדובר בחברה בע"מ .4בטענו לערעור, ציין בא-כוח המערערת כי מאז נרשמה כעובדת ב-1982, ביצעה מרשתו את העבודה שהוטלה עליה בימים ובשעות שהיו בדרך כלל מוגדרים מראש. היא היתה משולבת במערך של העסק, שבו עבדו 14 איש ביניהם שלושה בנים, בעלה והיא עצמה; שגה איפוא בית-הדין האזורי בראותו לכנות את פעילותה כ"עזרה לבעלה" ותו לא. השכר ששולם לה היה שכר ריאלי, הקפידו על תשלום תוספת היוקר, שילמו דמי ביטוח לאומי ומס-הכנסה; המערערת קיבלה חופשה שנתית. בית-הדין האזורי טעה שעה שייחס משקל כל שהוא לעובדה שלא היה לה חשבון פרטי בבנק. המערערת לא ראתה את עצמה כעובדת בהתנדבות או כבאה לעזור לבעלה, ומטרתה העיקרית בעבודה, היתה יציאה מהבית לצורך עבודה ותעסוקה. .5בא-כוח המוסד השיב כי אחד היסודות העיקריים בעבודתו של אדם הוא השכר, ואילו המערערת דנן לא ידעה כמה השתכרה, והדבר גם לא עניין אותה. כששאלוה מי עשה את עבודתה לפני כן, השיבה: בעלי. ואלמלא בואך, מי היה עושה כיום מטלות אלה, ענתה שוב: בעלי. עבודתה לא היתה סדירה. חוקר המוסד ניסה שלוש פעמים להשיגה, ולא מצא אותה במפעל. פועלה של המערערת לא מילא כל פונקציה או תפקיד שהיו מצריכים העסקת עובד אחר במקומה. הפרקליט המלומד סמך על האמור בדב"ע מז/6- 0[1], וטען שהדברים שנאמרו שם תוך זיקה להגדרת "עובד" (הגדרה שאינה חלה בענייננו), משקפים את אמת המידה על פיה יש להעריך, בשינויים המחוייבים, את העובדות בענייננו. וכה נאמר שם: "האם עשתה עבור הבנים מה שהורים ובני זוג רבים עושים עבור בני משפחתם העוסקים בעבודות שונות שאינן מצדיקות החזקת משרד ומזכירה... קבלת הודעות טלפוניות והפקדת שיקים, מבלי שיחסו תחת כנפיה של ההרחבה שבמושג 'עובד' שבסעיף 1לחוק" (שם [1], בע' 436). עד כאן טענות הצדדים. .6במכתבו (מיום 22.6.1987), שבו דחה את תביעתה של המערערת לקצבת זקנה, הסביר המוסד כי "לא ראינו יחסי עובד ומעביד בינך לבין בעלך ובנייך", ובכתב ההגנה חזר וטען כי "לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבני משפחתה". רק בישיבה המקדמית לפני השופט המלומד נקבעה כדבעי (כמעט) השאלה השנויה במחלוקת: "האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בינה לבין גלנדאור - יצור פלסטיק בע"מ" (צ"ל : גלנדאור יצור קלף בע"מ). .7משנקבעו הצדדים הפורמליים הנכונים, נותרה על דוכתא הקושיא האם ביחסי עובד-מעביד של ממש עסקינן, או שמא ביחסי עבודה מלאכותיים. אמת ונכון שאין המדובר ביחסים בין סבתא לחתנה או בתה (דב"ע לג/108- 0[2]; דב"ע לג/159-0[3]), או בין אם ובניה (דב"ע מז/6- 0[1], הנ"ל), וכי לא תתכן "קרבה משפחתית" בין בשר ודם לבין חברה בע"מ, אך נסיבות המקרה דנן מעלות חשש וחשד של מערכת יחסי עבודה מדומים על רקע של קרבה משפחתית. כך שיש ויש נפקות לאשר נאמר בדב"ע לג/108-0: "כאשר הצדדים הם קרובי משפחה יש מקום לבחון בקפית יתר את טיב היחסים שנוצרו: יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או 'סמלי' וכדו'" (שם [2], בע' 36). .8בית-הדין האזורי לא נזקק ל"קפידת יתר" מיוחדת כדי להגיע למסקנה אליה הגיע, עם היותו בודאי מודע לכך שאין המדובר ביחסים בין קרובי משפחה, פשוטו כמשמעו. מסכת העובדות היתה כה גלויה ושקופה, שלא היה צורך "להרים את המסך" מקום ששום מסך לא הורד. דובר על עסק משפחתי שהוקם עוד בתחילת שנות ה-60, ומשהתרחב והתמסד פורמלית, ברבות השנים, המשיך להתנהל לפי אותה מתכונת משפחתית אינטימית: "ההנהלה" שוכנת בחדרון, שבו יושבת הבת - העוסקת בניהול חשבונות ולסרוגין גם האב (הבעל), המערערת ומנהל החשבונות. על מהות עבודתה של המערערת והיקפה, לא ניתן היה להשיג פירוט ברור או מדוייק. מר הירש, יועץ מס ומנהל חשבונותיה של החברה, אמר בתצהירו (סעיף 4) שהמערערת להערכתו "עסקה בעבודות שאילולא עשתה אותן היתה נעשית בידי עובד אחר", אך בעת הדיון הודיע בא-כוח המערערת שהוא מוותר על סעיף 4הנ"ל. ייתכן שלא היה מקום מלכתחילה לבקש את הערכתו של מר הירש, אולם משניתנה ונמחקה נותר משקע המעמיד בסימן שאלה את מהות העבודה וטיבה. .9את עיסוקיה במפעל "מאז ומתמיד" (כלומר במשך כ- 30שנה) תיארה המערערת בתצהירה כהפקדות כספים בבנק, טיפול במסמכים הקשורים ביבוא במשרדי המכס ואצל עמילי מכס, גביית כספים, רכישת מוצרים, ניקוי המשרד וכו', מלאכות הנעשות חלקן בבית וחלקן במשרד. בחקירה נגדית דייקה והוסיפה שלא קרה שבאה 3ימים בשבוע. לפני 1982היה זה בעלה שעסק במטלות אלה, והיא עזרה לו לפעמים. בדו"ח החקירה נ/ 1טענה שב- 1982התחילה לעבוד באופן קבוע, מאחר שלא היה לה מה לעשות בבית: הילדים (שגילם נע אז בין 32ל-22) עזבו את הבית, היא טיפלה לפרקים כנכדיה. בתשובה לשאלות, אמרה שהיא מקבלת חופשה שנתית בחול המועד פסח ובסוכות (כשהמפעל סגור), ושבוע שלם בחורף כשהיא יוצאת עם בעלה לטבריה. כן ראתה להוסיף, ספונטנית, שהיא כותבת בקושי. הכוונה מסתמא לכתיבה בעברית. .10על-פי מסכת העובדות שנפרשה לפנינו, הגענו לכלל דעה שהשופט המלומד לא שגה בכנותו את תרומתה של המערערת לתפקוד המפעל כ"עזרה משפחתית", ובקובעו שלא ניתן לראותה כעובדת, בהעדר מסגרת מינימלית של שעות נוכחות (או "עבודה") בעסק. עשייתה של המערערת מהווה תערובת של עזרה לבעלה ולילדיה, עזרה שולית למפעל והעסקה עצמית (בבחינת "עיסוק בעיסוק"). אשר לפעילות המתבצעת בביתה, דומה היא יותר לעיסוקה של עובדת עצמאית אם בכלל. ושמא היתה מבוטחת, ביטוח נפגעי עבודה, כאשר עיינה בניירות במעונה? .11סוף דבר: למרות קיומם של אי אלו קווים הדומים לקליפתה החיצונית של מערכת יחסי עבודה, מדובר בעיקרו וביסודו של דבר בפעילות התנדבותית-תעסוקתית לעצמה, ולא בהשתלבות במערך הארגוני של המפעל. הנשיא (גולדברג): אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, סגן הנשיא אך לא לכל נימוקיו וברצוני להוסיף: .1אמות המידה לבחינת השאלה אם פלוני הוא "עובד" של תאגיד שונות שעה שיחסי העבודה הנטענים הם בין פרטים, קרובי משפחה, והדברים אמורים גם ב"חברה משפחתית". ביחסים אלה אין מקום לבחון יחסים וולונטריים, התנדבותיים, אלא יש להשיב על שאלה אחת ויחידה והיא, האם היה פלוני עובד החברה לפי המבחנים המקובלים לבחינת יחסי עובד מעביד, או שמא בפיקציה עסקינן, אשר "הולבשו" עליה סממנים של יחסים אלה. לא מעטים המקרים בהם קרו משפחה של בעלי החברה עובד בחברה, ואין מקפידים עימו בקלה כחמורה בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה, ושכרו אינו "ריאלי", אלא "מוגזם" או "סמלי", אך אין באלה כדי לשלול את מעמדו כ"עובד" החברה. .2במקרה שלפנינו קיים סימן בולט המעיד כי רישומה של המערערת כעובדת כל כולו, לא בא אלא לצרכי הביטוח הלאומי, והדברים נלמדים מטופס התביעה לקצבת זיקנה שהוגש למוסד (נ/1). המערערת, ילידת שנת 1926, הגישה את תביעתה למוסד ביום 12.5.1987, וכשנשאלה לסיבת האיחור בהגשת התביעה ענתה "לא הגשתי את התביעה כי לא היו לי 5שנות ביטוח". הוסף לכך את העובדה כי המערערת עשתה, לגרסתה ולגרסת בעלה, את אותן פעולות או רובן עבור החברה אף בטרם נרשמה במוסד כ"עובדת", והרי ראיה, יותר מלכאורה, כי כל רישומה לא בא אלא כדי לזכות בבוא העת בקצבת זקנה. נוסף לכך יש לציין כי המפעל נרשם כחברה כבר בשנת 1980, (בעוד המערערת נרשמה במוסד כ"עובדת" רק כשנתיים לאחר מכן). עובדה זו עולה מהודעת בעלה של המערערת לחוקר המוסד, אף כי לא פורטה בממצאים העובדתיים שקבע בית-הדין קמא, והוא מהווה חיזוק נוסף לגרסת המוסד שלא ב"עובדת" עסקינן. .3על כך שמשפחתה של המערערת מכלכלת מעשיה על-פי שיקולי מס וביטוח לאומי נוכל ללמוד מקטע אחר מדברי הבעל לחוקר המוסד: "אני עובד כמנהל במפעל החברה, ואני נחשב כשכיר. אני לא מקבל רווחים. בסוף השנה והכל הולך לילדים שלי. המבנה שייך לי ולאשתי בעצם רשום על שמי בלבד בטאבו אני מקבל שכירות חודשית, עד לפני שנה קיבלנו 000,1$ בחודש אבל בגלל בעיות עם ביטוח לאומי, דורשים ממני 000, 12ש"ח עבור דמי השכירות, ולכן עדיין לא החלטתי עם בניי מה גובה השכירות אך צריך להיות פחות מ-000,1$. אני משתכר כ-000, 1ש"ח בחודש". .4העובדה שחלק מהעבודות נעשו בביתה של המערערת היא עובדה ניטרלית, ואין לאמר כי היא "דומה יותר לעיסוקה של עובדת עצמאית, אם בכלל", כדברי חברי. לא אחת הוכרה עבודתה "בבית" כעבודה היוצרת יחסי עובד-מעביד, שעה שהיתה עבודה של ממש, והעושה בה השתלב בפעילות המפעל (ראה, למשל דב"ע לט/114- 3[14]). הערעור נדחה. אין צו להוצאות.קצבת זקנה