האם חוות דעת רפואית חדשה מהווה משום ראיה חדשה המאפשרת שינוי החלטת קצין התגמולים. למושג "ראיה חדשה" ניתנה בפסיקת ביהמ"ש העליון פרשנות מרחיבה (ראו ע"א 530/68 מרידור נ' קצין התגמולים פד"י כ"ב(2) 794 להלן: "פס"ד מרידור" וכן ראו רע"א 7616/02 קצין התגמולים נ' רוטמן (לא פורסם, 2.2.03)). נכון אמנם שהפרשנות המרחיבה שניתנת למושג "ראיות חדשות", נובעת בעיקר בשל היות חוק הנכים חוק סוציאלי ואילו בענייננו, מדובר בפרשנות מרחיבה המיטיבה עם קצין התגמולים, אך ברור בשל ניסוחו של סעיף 35(א), שהזכות לעשות שימוש ב"ראיות חדשות", נתונה לשני הצדדים. אין לפרש את המושג "ראיות חדשות", באופן שונה כאשר מדובר בשימוש הנעשה ע"י קצין התגמולים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ראיה חדשה - קצין התגמולים: ס. הנשיא, השופט א. שיף: א. פתח דבר בפניי ערעור מטעם קצין התגמולים (להלן: "קצין התגמולים" או "המערער") על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 (נוסח משולב) (להלן: "חוק הנכים") בע"נ 122/07 מיום 4.12.08 בהרכב כב' הש' ש. שר וחברי הוועדה: ד"ר וליש וד"ר זילברמן. החלטת ועדת הערעור, נשוא ערעור זה, היתה כי התיק יוחזר למערער על מנת שיקבע ועדה ניטראלית שתדון בשאלת כושר עבודתה של המשיבה. כן פסקה ועדת הערעורים כי המערער ישא בהוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. ב. הרקע העובדתי 1. המשיבה היא נכת צה"ל שדרגת נכותה 69% בגין מחלת סוכרת. 2. במהלך השנים שוקמה המשיבה ע"י אגף השיקום, בלימודים אקדמאים ובקורס בתחום התיירות ובהמשך עבדה כסוכנת נסיעות במשך מספר שנים. 3. ב- 15.6.05 בוטל שיקומה של המשיבה. ההחלטה בדבר ביטול השיקום נסמכה, בין היתר, על חוות דעת ועדת כושר עבודה עליונה של משרד הביטחון, בבית חולים לוינשטיין, מיום 9.5.05 (להלן: "ועדת לוינשטיין") שציינה כי המשיבה "בת 42 עם סוכרת התלויה באינסולין, מאופיינת בחוסר יציבות, חוסר איזון עם ערכים קיצוניים. עבדה באופן חלקי כחלק מתוכנית השיקום בסוכנות תיירות ונאלצה להפסיק עבודתה מפאת מחלתה". לפיכך סברה הוועדה כי "במצבה הנוכחי המשיבה אינה מסוגלת לעבוד בשוק הפתוח" וכי יש לשוב ולבדוק מצבה בעוד שנתיים. 4. בשנת 2006 פנתה המשיבה אל קצין התגמולים בבקשה לקבלת תגמול נצרך, לפי סעיף 7 לחוק הנכים. ע"פ סעיף 1 לחוק, על מנת לענות על ההגדרה של "נצרך", יש להוכיח, בין היתר, איבוד כושר עבודה לצמיתות בגין הנכות המוכרת. 5. בעקבות זאת, הובא עניינה של המשיבה פעם נוספת בפני ועדה רפואית לקביעת כושר עבודה. במכתבו של ד"ר דן דולפין, ראש היחידה לשירותים רפואיים בלשכת השיקום בחיפה, הממוען לרופאת מרחב מרכז נכתב כי "בוועדת נצרכות הועלו השגות לגבי ההמלצות שבעצם אינן חד משמעיות... לאור חוסר חד המשמעיות של ההמלצות עד עתה, אבקשך לכנס צוות מומחים ברמה גבוהה שאינו מכיר כלל את המקרה שיכלול לפחות רופא תעסוקה בכיר, רופא פנימי העוסק בסוכרת, רופא שיקומי בכיר וכן הייתי ממליץ להוסיף גם איש מקצוע פיזיקלי (פיזיותרפיסט ל/או ריפוי בעיסוק)". 6. בהמשך לכך, ביום 11.9.06 התכנסה בבית חולים "רעות" ועדה (להלן: "ועדת רעות") אשר כללה 3 מומחים - מומחה ברפואה תעסוקתית, מומחה ברפואה פנימית ומומחה לרפואה שיקומית. הועדה קבעה כי המשיבה "כשירה לעבוד במשרה מלאה בעבודה המתאימה לכישוריה לרבות עבודה פיסית קלה..." וכן מנתה את המגבלות בסוג ובסביבת העבודה. 7. המשיבה פנתה אל ד"ר אילן אדם, רופא מרחב צפון באגף השיקום וביקשה לערער על קביעת הועדה הנ"ל. ד"ר אדם במכתבו מיום 23.11.06 השיב לפניית עו"ד מטעם המשיבה כי- "... הערכת כושר עבודה הינה באחריותו של הרופא המחוזי, אשר לצורך גיבוש החלטתו, יכול להתייעץ עם גורמים שונים ומגוונים, בינם, גם צוות מומחים בנושא כושר עבודה... מכאן ניתן להבין כי אין ערעור על ועדה שלא קיימת. קבוצת המומחים הבודקת את כושר העבודה, מטעמינו, נקראית, צר"מ (צוות רב מקצועי) כושר עבודה. במקרה של גב' רובד, הערכנו כי החלטתו הראשונית של ד"ר גולדשטיין שקבעה כי אינה מסוגלת כלל לעבוד, איננה סבירה ולכן החלטנו לבדוק זאת פעם נוספת. לצורך גיבוש החלטתה הסופית, נעזרנו ביועצים מומחים מהשורה הראשונה בתחום, קיבלנו את המלצתם והחלטנו בהתאם. לאור כל אלה, החלטתו הכתובה של דר' גולדשטיין [הכוונה הנה להחלטה שניתנה בעקבות כינוס ועדת רעות- א.ש] הינה נכונה מכל הבחינות ואיני רואה כל סיבה מוצדקת בכדי לשנותה". 8. על החלטה זו הגישה המשיבה ערעור לוועדת הערעורים. ג. תמצית החלטת ועדת הערעורים ועדת הערעורים קבעה בהחלטתה כדלקמן: "לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מתוך הכרת הפסיקה הרלוונטית אשר הובאה בפנינו אין ועדה זו שמה את שיקול דעתה תחת שיקול דעת הועדה אשר דנה בהחלטה, אך עם זאת הועדה רשאית לבדוק בהיותה ועדה מנהלית האם ההליכים אשר בוצעו הינם הליכים אשר עומדים במסגרת הכללים החלים על רשות ציבורית על פי ההלכה הפסוקה ועל פי דין. משקראנו את הדברים ואת הסיכומים הגענו למסקנה כי עמדתה של המערערת נכונה היא ולא ברור לנו כיצד החלטה מתהפכת מצד לצד במחי יד ובעדינות נאמר כי העברה מועדה לועדה נראית לנו מעשה שלא יעשה. אנו סבורים כי במקרה דנן, יש להחזיר את התיק למשיב על מנת שיקבע ועדה נטרלית אשר לא דנה בתיק כדי שזה יקבע את מוגבלויותיה של המערערת אם מוגבלות היא של כושר עבודה מלא, ואם לאו". ד. טענות המערער בערעור 1. אליבא דהמערער, החלטת הוועדה מיום 11.9.06 הנה החלטה של ועדה מקצועית, אובייקטיבית ומיומנת והחלטת ועדת הערעור פוגעת קשות בשיקול הדעת המינהלי של אגף השיקום, אשר הסמכות להחליט בעניינים הנידונים בערעור- נתונה בידיו. בהקשר זה נטען עוד כי: א. הוכח כי במקרה זה עניינה של המשיבה התנהל בנוהל תקין וראוי מבחינה מנהלתית, שכן "בעלי התפקידים הבכירים ביותר באגף השיקום קיבלו החלטות בעניינה של המשיבה, וזאת לאחר דיון מעמיק ושיקול כל העובדות הרלוונטיות". ב. מטעם המערער העידה בפני ועדת הערעור ד"ר נוגה בן מנחם, המשמשת החל משנת 2005 כרופאת מרחב מרכז באגף שיקום נכים ומועסקת החל משנת 1995 כרופאה מחוזית מוסמכת באגף השיקום. ד"ר בן מנחם, אשר היתה משקיפה בוועדה, העידה כי היא וחברי הוועדה התרשמו מהופעתה הנמרצת של המשיבה וממצבה הרפואי וכי המשיבה הפגינה חיוניות ונראתה כבעלת תפקוד כשיר לחלוטין. כן העידה כי הוועדה בדקה את המשיבה בדיקה רפואית מקיפה. ד"ר בן מנחם לא נשאלה בחקירתה הנגדית ולא נתערערה גרסתה, כי חברי הוועדה היו בעלי מקצוע אובייקטיביים ומיומנים ועשו מלאכתם נאמנה בבדיקת המשיבה. ג. לא הובאו מטעם המשיבה עדים מקצועיים היכולים להעיד כי החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות הנתון בידי הרשות המנהלית. 2. בכל הנוגע לשאלת כשירותה של המשיבה לעבודה נטען כי: א. ועדת הערעור לא התייחסה לכך שהמשיבה לא הגישה כל חוות דעת בתחום התעסוקתי הסותרת את החלטת ועדת רעות. בהקשר זה נטען כי הלכה היא כי בהעדר חוות דעת רפואית, הרי שלא הונחה כל תשתית ראייתית ולא הוכח הקשר הסיבתי המשפטי. ב. יכולתה של המשיבה לעבוד עלתה, בין היתר, גם מחקירתה הנגדית של המשיבה. לאור גילה הצעיר של המשיבה, יכולתה לנהל חיים פעילים ורגילים ולאור עברה התעסוקתי והכשרתה כסוכנת נסיעות (תפקיד אשר אינו דורש פעילות פיזית נמרצת), החלטת ועדת רעות לפיה המשיבה לא איבדה את כושר עבודתה כליל ולצמיתות- הנה מובנת ונכונה. ג. מהחומר הרפואי שעמד בפני הוועדה עלה כי מחלת הסוכרת ממנה סובלת המשיבה הנה מאוזנת ויציבה. כמו כן מהחומר שעמד בפני הוועדה עלה כי המשיבה מפגינה שליטה בכל היבטי החיים- היא נוהגת (הגם שלדבריה לא מחוץ לעיר), היא מגדלת ילד, מתעמלת ונוסעת בארץ ובעולם. קרי, המשיבה חיה חיי שגרה ואין מניעה כי תעבוד בהתאם למגבלות שהציבה ועדת רעות. ד. המערער מפנה לדו"חות שערכו עובדת סוציאלית ופסיכולוגית קלינית ואשר נכתבו לוועדה מטעם אגף השיקום אשר דנה בבקשת המשיבה לקבלת סיוע לפנים משורת הדין. באותם דו"חות מצוין כי מצבה הגופני של המשיבה הנו תקין. המשיבה ניסתה לטעון בעניין זה כי הדו"ח משנת 2005 "ייפה" את מצבה הבריאותי, כדי שהשלטונות האוקראיניים יתירו לה לקחת עמה את ילדה המאומץ, אלא שהמסמך נכתב בעברית ולא הוצגה כל גרסה שלו באוקראינית ועל כן עולה כי המסמך הוצג ונרשם על מנת לקבל תמיכה כספית. ה. חלק מהסיבוכים והתלונות אליהם מתייחסת המשיבה נובע ממחלת הצליאק ממנה היא סובלת, אשר לא נגרמה עקב שירותה הצבאי. תביעתה של המשיבה ל"נכות מוסבת", נדחתה ע"י הוועדה הרפואית. לפיכך ביקש קצין התגמולים לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין של ועדת הערעורים ולחייב את המשיבה בהוצאות. ה. עיקרי טיעון מטעם המשיבה 1. ראשית נטען, כי מדובר בערעור המכוון נגד קביעות עובדתיות של ועדת הערעור ועל כן דינו להידחות ולו מטעם זה. 2. לטענת המשיבה, היא מוכרת כנכת צה"ל בשיעור של 69%, בעיקר בגין פגימת סוכרת חריפה המלווה בנוירופטיה, כולל פגימת עיניים וגפיים. ב- 15.6.05 ביטל המערער את שיקומה, בהתבסס על החלטות חוזרות ונשנות של וועדות כושר עבודה של משרד השיקום אשר קבעו באופן הדרגתי אי כושר עבודה מלא. כפי שעולה מתיקה הרפואי של המשיבה, לא חל שינוי רפואי מאז ההחלטה בדבר אי הכושר. הדבר היחיד שהתרחש ובעטיו שינה המשיב את עמדתו, הנה העובדה שהמשיבה הגישה בקשה לקבלת תגמול נצרך. 3. אליבא דהמשיבה, לא יעלה על הדעת כי יקבע למשיבה ביטול שיקום אם רשויות המערער לא היו סמוכות ובטוחות בנוגע לאי- כושר עבודתה. 4. ועדת רעות לא התייחסה לבדיקות מעבדה אותן עברה המשיבה והתעלמה מהחלטות הוועדות הקודמות, לרבות מהחלטת ועדת לוינשטיין. במיוחד בולטת העובדה כי הוועדה התעלמה מתוצאות בדיקת EMG, שהצביעו על פגיעה נוירולוגית חמורה, בה לוקה המשיבה. 5. המערער מצביע על פער בין תצהירה ובין עדותה של ד"ר בן מנחם, בכל הנוגע לסיבת כינוס הוועדה בביה"ח "רעות" וטוען כי העולה מהן הוא, כי קביעות הוועדות בדבר אי כושר עבודה שימשו בסיס לבקשת המשיבה לקבלת תגמול נצרך וזו הסיבה שהמשיבה הקימה ועדה נוספת, ש"סימנה מטרה מראש". בהקשר זה נטען כי קיים פער בין תצהירה של ד"ר בן מנחם, שם הצהירה כי עניינה של המשיבה נבחן בפני ועדת רעות "וזאת כדי לקבל החלטה באופן אובייקטיבי ונטול פניות, שכן המלצת בית חולים 'לוינשטיין' בעניינה של המערערת מיום 9.5.05 היתה לבדוק את המערערת בחלוף שנתיים מיום הבדיקה. בנוסף, ועדת נצרכות, אשר בחנה את עניינה של המערערת, העלתה השגות לגבי ההמלצות של הועדה בבית לוינשטיין, אשר המלצותיה היו לא חד- משמעיות...". בחקירתה הנגדית נשאלה ד"ר בן מנחם על כוונתה במונחים "אובייקטיבי" ו"נטול פניות". לטענת ב"כ המשיבה, תשובותיה אינן תואמות את העולה מתצהירה ונראה כי דווקא ועדת רעות היא שכונסה והחליטה בחוסר אובייקטיביות. 6. עוד נטען, כי ד"ר אדם מטעם המערער, אימץ באופן מיידי את החלטת ועדת אי כושר עבודה, אשר קבעה את כושר עבודתה המוחלט של המשיבה, שעה ששנים קודם לביטול שיקומה, הסכימו אותם גורמים עם אי כושר עבודה חלקי בן 4 שעות עבודה ולמעשה העדר כושר עבודה מוחלט, שנפסק מאוחר יותר. לטענת המשיבה, התקיימה בעניינה הבטחה ומעשה בית דין מינהלי, שכן אורגן רשמי הוציא החלטה הקובעת את העדר כושר עבודתה המוחלט, על בסיס החלטות ועדות עבודה. 7. המערער מצטט מדבריה של המשיבה בחקירתה הנגדית וגורס כי דבריה אלו הנם "תמציתה של כל העוולה" שנעשתה למשיבה: "ד"ר קנטור אמר לי להפסיק לעבוד. לא אני פניתי אליו והוא עובד מטעמכם. הייתי בוועדת כושר עבודה. בגלל שקבעו לי חצי משרה על שנתיים צריך ללכת לועדת כושר עבודה. הוא ראה את הבדיקות הרפואיות שלי. הוא אמר לי שאני מפסיקה לעבוד. אני בכלל לא פניתי אליהם. אתה מציג את זה כאילו אני פניתי. אחר כך הפנתם אותי לעוד 3 ועדות שאמרו שאני אפסיק לעבוד. קיבלתי תגמול נצרך כי עובדת סוציאלית אמרה לי שאני לא עובדת ואני צריכה לקבל תגמול נצרך... אחר כך אמרו לי שאני יכולה לעבוד 8 שעות וזה אבסורד. ועדת בית לוינשטיין היתה ועדה של 8 או 6 רופאים והם קבעו לי שאני לא כשירה לעבודה לצמיתות ושאני צריכה להיבדק עוד שנתיים. ד"ר גולדשטיין הוציא מכתב לא לעבוד". 8. עוד נטען, כי המשיבה הסתמכה על החלטות ועדות כושר עבודה לרבות ועדת לוינשטיין, אשר קבעה לה העדר כושר עבודה במשך שנתיים. משהמשיבה נתלית באילנות כה גבוהים, הרי שאין כל צורך בהגשת חוות דעת בעניינה. 9. לסיום נטען כי מחקירתה של המשיבה בפני ועדת הערעור ניתן להתרשם מחומרת מצבה הרפואי ומהקושי במציאת עבודה. כן נטען כי כל אשר עשתה ועדת הערעור היה לחייב את המערער לזמן למשיבה ועדה אובייקטיבית נטולת משוא פנים. העובדה שהמערער מלין על כך, מעלה סימני שאלה קשים. ו. דיון במקרה שבפנינו אכן ניתנו החלטות מנוגדות בעניינה של המשיבה: א. מחד- ועדת לוינשטיין, מיום 9.5.05 ציינה כי המשיבה "בת 42 עם סוכרת התלויה באינסולין, מאופיינת בחוסר יציבות, חוסר איזון עם ערכים קיצוניים. עבדה באופן חלקי כחלק מתוכנית השיקום בסוכנות תיירות ונאלצה להפסיק עבודתה מפאת מחלתה" ועל כן "במצבה הנוכחי המשיבה אינה מסוגלת לעבוד בשוק הפתוח" ויש לשוב ולבדוק מצבה בעוד שנתיים. ב. מאידך- בשנת 2006 לאחר שהמשיבה פנתה למערער בבקשה לקבלת תגמול נצרך, הובא עניינה פעם נוספת בפני וועדה רפואית לקביעת כושר עבודה. ד"ר דן דולפין, ראש היחידה לשירותים רפואיים בלשכת השיקום בחיפה, ציין במכתבו שמוען לרופאת מרחב מרכז כי "בוועדת נצרכות הועלו השגות לגבי ההמלצות שבעצם אינן חד משמעיות... לאור חוסר חד המשמעיות של ההמלצות עד עתה, אבקשך לכנס צוות מומחים ברמה גבוהה שאינו מכיר כלל את המקרה שיכלול לפחות רופא תעסוקה בכיר, רופא פנימי העוסק בסוכרת, רופא שיקומי בכיר וכן הייתי ממליץ להוסיף גם איש מקצוע פיזיקלי (פיזיותרפיסט ל/או ריפוי בעיסוק)". בהמשך לכך, ביום 11.9.06 התכנסה ועדת רעות, אשר כללה כאמור 3 מומחים - מומחה ברפואה תעסוקתית, מומחה ברפואה פנימית ומומחה לרפואה שיקומית. הועדה קבעה כי המשיבה "כשירה לעבוד במשרה מלאה בעבודה המתאימה לכישוריה לרבות עבודה פיסית קלה..." וכן מנתה את המגבלות בסוג ובסביבת העבודה. עינינו הרואות, כי מדובר אכן במסקנות רפואיות שונות, המסתמכות על מומחים רפואיים שונים שדנו בעניינה של המשיבה. השאלה הנשאלת היא, האמנם היה רשאי קצין התגמולים לשנות החלטתו הקודמת. סעיף 35(א) לחוק הנכים מאפשר למערער לשנות החלטתו בעניינו של נכה בהתקיים תנאים מסוימים ובלשון הסעיף: "35. (א) קצין תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33, 34, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה." נראה אפוא, כי אם אכן הובאו לידיעת קצין התגמולים ראיות חדשות, רשאי היה הלה ליתן החלטה חדשה. נשאלת השאלה, האם בענייננו, החלטת ועדת רעות מהווה משום "ראיה חדשה" אם לאו. במילים אחרות, השאלה היא האם חוות דעת רפואית חדשה (שכן החלטת ועדת רעות מהווה משום חוות דעת רפואית) מהווה משום ראיה חדשה המאפשרת שינוי החלטת המערער. למושג "ראיה חדשה" ניתנה בפסיקת ביהמ"ש העליון פרשנות מרחיבה (ראו ע"א 530/68 מרידור נ' קצין התגמולים פד"י כ"ב(2) 794 להלן: "פס"ד מרידור" וכן ראו רע"א 7616/02 קצין התגמולים נ' רוטמן (לא פורסם, 2.2.03)). נכון אמנם שהפרשנות המרחיבה שניתנת למושג "ראיות חדשות", נובעת בעיקר בשל היות חוק הנכים חוק סוציאלי ואילו בענייננו, מדובר בפרשנות מרחיבה המיטיבה עם קצין התגמולים, אך ברור בשל ניסוחו של סעיף 35(א), שהזכות לעשות שימוש ב"ראיות חדשות", נתונה לשני הצדדים. אין לפרש את המושג "ראיות חדשות", באופן שונה כאשר מדובר בשימוש הנעשה ע"י קצין התגמולים. ודוק, בענייננו נראה כי בפני ועדת רעות הובאו עובדות חדשות שמן הסתם לא היו בפני ועדת לוינשטיין. כך למשל נכתב בחוות הדעת של ועדת רעות כי המערערת הולכת על הליכון 45 דקות 4 פעמים בשבוע, היא מגדלת בן אותו היא מביאה אל הגן ואוספת אותו לדירתם. היא אף נוהגת ברכבה אם כי למרחקים קצרים. מעדותה של ד"ר בן מנחם, שהעידה בפני ועדת הערעור, עולה גם התרשמותה כמשקיפה בועדת רעות, בדבר הדרך הנמרצת שבה הופיעה המערערת בפני הוועדה. עוד העידה ד"ר בן מנחם על הבדיקה המקיפה שנערכה למערערת בוועדה. בפני ועדת רעות עמדו אפוא עובדות חדשות שלא הובאו בפני ועדת לוינשטיין. נראה אפוא כי אף אלו הסוברים כי "ראיה חדשה" אמורה להסתמך על עובדות חדשות או על אסכולה רפואית חדשה, יסכימו כי במקרה זה מדובר ב"ראיה חדשה", שכן, המדובר בחוות דעת רפואית המתבססת גם על עובדות חדשות. אפשרות השימוש בראיה חדשה הוגבלה בפס"ד מרידור בכך: "שלא תתקבל פניה נוספת אם יש בה משום קנטור סתם או שימוש לרעה בהליכים". נראה שבמקרה זה הוחלט על פניה לוועדה רפואית חדשה- ועדת רעות- לא מתוך שימוש לרעה בסמכויות קצין התגמולים. היתה זו המערערת שפנתה לקצין התגמולים בבקשה להכיר בה כנכה נצרכת. פניה כזו הצריכה, מן הסתם, דיון במצבה הרפואי של המערערת. ממכתב ששיגר ד"ר דולפין- ראש היחידה לשירותים רפואיים באגף השיקום, לד"ר בן מנחם, הרופאה המחוזית, נאמר כי: "בוועדת נצרכות הועלו השגות לגבי ההמלצות שבעצם אינן חד משמעיות... לאור חוסר חד המשמעיות של ההמלצות עד עתה, אבקשך לכנס צוות מומחים ברמה גבוהה שאינו מכיר כלל את המקרה שיכלול לפחות רופא תעסוקה בכיר, רופא פנימי העוסק בסוכרת, רופא שיקומי בכיר וכן הייתי ממליץ להוסיף גם איש מקצוע פיזיקלי (פיזיותרפיסט ל/או ריפוי בעיסוק)". נראה אפוא כי ספקות שהועלו תוך כדי בדיקה לגיטימית של פניית המערערת, הם שהביאו לבדיקה מחודשת ולהוצאתה של "ראיה חדשה". אין מדובר אפוא בשימוש לרעה בהליכים אלא בבדיקה מחודשת בתום לב. ודוק, גם ועדת לוינשטיין המליצה לבדוק את מצבה של המערערת בתום שנתיים מבדיקתה של ועדה זו. משמע, שאין מדובר במצב רפואי שאינו הפיך. פנייתה של המערערת להכרה כנכה נצרכת גרמה אפוא להקדמה של כ- 9 חודשים בכינוסה של ועדה, שככל הנראה היתה מתכנסת ממילא לדון במצבה של המערערת, כמומלץ ע"י ועדת לוינשטיין. לא היתה אפוא הצדקה לקביעה כי המדובר ב"מעשה שלא יעשה". דעתי אינה נוחה מהתבטאויותיו החריפות האישיות של ב"כ המשיבה נגד חברי ועדת רעות, המייחס להם מגמתיות וחוסר יושרה. יש להסתייג מאמירות אלו. במסקנתי דלעיל לא הסתיים הדיון בתיק זה. לדעתי יש להחזיר התיק לדיון בפני ועדת הערעורים, על מנת שתבחן לגופו של עניין ותקבע לגופו של עניין אם יש עילה להתערב בשיקול דעת ובמסקנות קצין התגמולים שהסתמך על ועדת רעות. סקרתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, שכן יריעת המחלוקת בין הצדדים היא רחבה ומן הראוי, כמובן, להתייחס לטענות לגופן וכאמור להכריע בה. תשומת לב ועדת הערעור לבקשת קצין התגמולים להשמיע בפניה טיעונים בעל- פה. אני מציע אפוא לקבל הערעור ולפעול כאמור לעיל. [אב"ד] השופטת ח. הורוביץ: אני מסכימה. ח. הורוביץ, שופטת השופטת צ. קינן: צ. קינן, שופטת סוף דבר יש להחזיר התיק לועדת הערעורים על מנת שתדון בערעור לגופו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. צבאראיות חדשותקצין התגמולים