בהתיחס להגבלה שעניינה נפח מנוע של אופנוע קבע המשנה לנשיא השופט אור בדנ"א 10017/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ פד"י נח (5) עמ' 639 - "ס' 7(3) לחוק יחול במקרה בו נהג המחזיק ברשיון נהיגה דרגה ב', שלפיו הוא מורשה לנהוג באופנוע שנפח מנועו עד 500 סמ"ק... נפגע בתאונת דרכים שעה שהוא נהג באופנוע שנפח מנועו עולה על 500 סמ"ק והוא נדרש לצורך נהיגה בו לרשיון מדרגה ג'..." (עמ' 655). זה בדיוק המקרה שבפני. ב"כ התובע סבור כי מדובר באימרת אגב, ולא כך היא, כיוון שמדובר בקביעה מהותית לגבי הכיסוי הביטוחי של נהג ללא רשיון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון נהיגה לאופנוע 500 סמ"ק - תאונת דרכים עם אופנוע 1,000 סמ"ק: התובע יליד 25.9.82 נפגע בתאונת דרכים ביום 7.10.05, בעת שנהג באופנוע מ.ר. 21-336-24 שנפחו 1,000 סמ"ק (להלן: "האופנוע") בעוד שרשיון הנהיגה שלו מוגבל לאופנוע שנפחו עד 500 סמ"ק. הנתבעת היא המבטחת של האופנוע. המחלוקת המהותית והעיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת החבות, האם נהיגתו של התובע מכוסה על ידי הנתבעת. עמדת התובע בכתב ההגנה נטען כי לא נפל פגם בכיסוי הביטוחי, כיוון שלאור תיקון תקנות התעבורה, אלה שהחזיקו ברשיון לאופנוע בנפח עד 500 סמ"ק זכאים לקבל רשיון לאופנוע ללא הגבלת נפח והדבר מלמד כי המחוקק לא ראה הבדל ממש בין דרגות הרשיון. טרם עריכת הביטוח, מסר התובע לנתבעת את פרטי רשיון הנהיגה, על כן, משעה שהביטוח הינו לתובע בלבד, ואיש מלבדו אינו רשאי לנהוג באופנוע והמבטחת ידעה את סוג רשיון הנהיגה ובדקה אותו, מנועה היא לטעון כנגד הכיסוי הביטוחי. הנתבעת מנועה לכפור בכיסוי הביטוחי על בסיס התנאים המפורטים בתעודת הביטוח, בהיעדר פוליסת ביטוח. גם אם יקבע כי תעודת הביטוח היא שקובעת את תנאי הביטוח, אין בה לתמוך בהיעדר כיסוי ביטוחי, כיוון שלא מצויין בה כי הנהיגה ברכב מותנית בהחזקת רשיון נהיגה ולא מגבילה את רשיון הנהיגה לנפח כלשהו. לא ניתן ללמוד מתעודת הביטוח שהתנאים הם תנאים מצטברים ודי שהיה בידי התובע רשיון נהיגה לרכב הנקוב בתעודה, דהיינו באופנוע, ללא כל אבחנה לגבי נפח המנוע כדי להקים חבות. בסיכומיו הוסיף התובע, כי אין לבחון החבות דרך חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ד-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), אלא הדרך הנכונה לבחון זאת, דרך חוזה הביטוח האישי שבין הצדדים, שכן התביעה אינה מכח חוק הפלת"ד. פוליסת הביטוח עליה סומכת הנתבעת אינה רלוונטית כיוון שהעדה, טובה סמנה, עובדת הנתבעת העידה כי הפוליסה היא מתקופה של "אבנר", אלא שאבנר אינה מנפיקה פוליסות מאז שנת 2003, ולכן הפוליסות שלה אינן רלוונטיות יותר. הנתבעת לא הגישה את פוליסת הביטוח לאישור המפקח על הביטוח, אף כי החוק דורש זאת, על כן לא היתה פוליסת ביטוח בתוקף במועד התאונה והנתבעת סמכה על הפוליסה הישנה של "אבנר". מאחר והחוק דורש שכל שינוי בפוליסת הביטוח יוגש לאישור המפקח על הביטוח והשינוי שנעשה בתעודה הוא שינוי מהותי, כיוון שבתעודה שהוצאה לנתבע נדרש בסעיף 7 רשיון בר תוקף לכלי הרכב "הנקוב בתעודה" (נ/4) בעוד שבתעודה, טרם שינוייה נדרש רשיון בר תוקף לנהיגת כלי "רכב מסוג הרכב הנקוב בתעודה". עסקינן בשינוי מהותי כיוון שבנוסח הישן, די היה להחזיק רשיון נהיגה לרכיבה על אופנוע ללא קשר לנפח המנוע, בעוד שהנוסח החדש מצמצם את הכיסוי הביטוחי והמבחן הוא לא סוג הרכב, אלא הרכב הספציפי בנתוניו כפי שמופיע בתעודת החובה. אין בחוק הפלת"ד חבות של חברת ביטוח, שעה שמדובר בתאונה עצמית של הנהג. זכות הנהג מקורה בפקודת ביטוח רכב מנועי, על כן, תביעת הנהג מקורה בחוזה הביטוח וההוראות הרלבנטיות הן הוראות חוק חוזה הביטוח ולא חוק הפלת"ד (סעיף 25 לסיכומי התובע). סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד אינו שולל זכותו של התובע לפיצוי כיוון שיש להחיל סעיף זה רק כאשר בהיעדר רישון נהיגה לרכב הספציפי טמון סיכון מיוחד בנהיגתו של הנהג ובענינינו אין הבדל בין תפעול אופנוע בנפח 500 סמ"ק לאופנוע בנפח של 1000 סמ"ק ואם קיים הבדל באופן התפעול, על הנתבעת להוכיחו. באין פוליסת ביטוח לא הוכח שההוראה המצויה בס' 7(3) לחוק הפלת"ד מצוייה גם בפוליסה. פוליסת ביטוח ותעודת הביטוח הינם שני מסמכים שונים ותעודת הביטוח אינה פוליסה, אלא אישור בדבר קיום הפוליסה ואין בה כדי לקבוע את הזכויות והחובות של הצדדים. גם אם נניח שתעודת הביטוח היא שקובעת את מערכת הזכויות והחובות של הצדדים, אומד דעתם האובייקטיבי היה שתעודת הביטוח תכסה את נהיגתו של התובע באופנוע. התובע סבר שמותר לו לנהוג באופנוע בנפח שמעל 500 סמ"ק. תעודת הביטוח אינה מפרטת איזה רשיון נהיגה נדרש וכל אותיותיה כתובים על גב התעודה, בניגוד לסעיף 3 לחוק חובת הביטוח המחייב הבלטות של הסייגים וההגבלות בפוליסה. עמדת הנתבעת לתובע אין רשיון נהיגה בתוקף לאופנוע מהסוג בו נהג שעה שנפגע בתאונת הדרכים ורשיון הנהיגה המצוי ברשותו איפשר לו לנהוג ברכב שנפח מנועו אינו עולה על 500 סמ"ק. יש לבחון את תחולת סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד ואת ההוראות שבתעודת הביטוח או הפוליסה ודי אם על פי אחת מהן התובע לא זכאי לפיצוי, דין התביעה להידחות. בתיקון לתקנות התעבורה עליו סמך התובע, אין כדי להקים חבות כיון שבעת ארוע התאונה, התיקון לא היה בתוקף. מדובר בתיקון מהותי ולא טכני. מכל מקום ומכל נקודת היבט שהיא, אין לתובע רשיון נהיגה באופנוע שנפח מנועו 1,000 סמ"ק. די בהודאת התובע, בסיכומיו, שחוק הפלת"ד אינו חל בעינינו כדי להביא לדחיית התביעה, שכן תביעתו הוגשה לפי חוק הפלת"ד, כך אף התנהל הדיון. הוראות החוק חלות גם כאשר מדובר בתביעה בגין תאונה עצמית של נהג ועליו לבסס עילת תביעתו מכח העיקרון של יחוד העילה על סמך הוראות החוק. אם ברצונו לסמוך על הכיסוי מכח פוליסת ביטוח החובה, הזכות הסומכת על הפקודה לביטוח רכב מנועי הינה אותה זכות הקבועה בחוק הפלת"ד וסעיף 7(3) לחוק חל עליו. סיכומי התובע הסומכים כולם על חוק חוזה ביטוח הינם הרחבת חזית ואין להיזקק להם. התובע לא שילם אגרה לתביעה חוזית על סמך הפוליסה. לתביעה לפי חוק פלת"ד נקבעה דרך מיוחדת לתשלום אגרה, בעוד שתביעה חוזית או ביטוחית חובה להגדיר את סכום התביעה ולשלם אגרה בהתאם. בכתב התשובה אמנם נטען כי עילת התביעה אינה סומכת על חוק הפלת"ד, אלא על עילה "חוזית - ביטוחית על פי הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי". אלא שכתב התשובה נועד להביא עובדה חדשה לעובדה חדשה שנטענת בכתב ההגנה, ולא כך הדבר כאן. זאת בהתווסף ליחוד העילה על פי חוק הפלת"ד, ולפיו נשללת הזכות לתבוע בעילה חוזית או נזיקית, עסקינן בהרחבת חזית. עילת התביעה לעולם נעוצה בחוק הפלת"ד, גם כשמדובר בתאונה עצמית של נהג, גם אם זכאותו לפיצוי מקורה בחוזה הביטוח. גם חוזה הביטוח אינו עומד בזכות עצמו, אלא סומך על חוק הפלת"ד. התובע נהג ללא רשיון נהיגה מתאים לאופנוע, על כן נהג ללא רשיון, ומכאן חל ס' 7(3) לחוק הפלת"ד. דרגת הרשיון לאופנוע נובעת מהשוני בנפח המנוע. גם אם הנוסח בתעודת החובה לא היה משתנה והיה נשאר רישון נהיגה ל"סוג הרכב", עדיין נהג התובע ללא רישון, כיוון שלסוג הרכב בו נהג נעדר הוא רשיון. במקרים מעין אלה המטרה העונשית של חוק הפלת"ד גוברת על המטרה הסוציאלית שבו. דין התביעה להידחות הן לפי ס' 7(3) לחוק הפלת"ד והן לפי ס' 7(5) שכן גם פוליסת הביטוח לפי ס' 7(5) מותנית ברשיון נהיגה. הפוליסה אינה יכולה להקנות זכות הנשללת על ידי החוק, אלא רק להוסיף על הגבלת האחריות. לא קמה חבות לנתבעת על סמך הסכמה לבטחו, כיוון שהחובה לפצותו מקורו בעבירה ואין הסכמה שיכולה להכשיר זאת. הנתבעת בודאי לא התכוונה ליתן חבות להתנהגות לא חוקית. התובע ביטח עצמו גם בקשר לסיכונים אחרים, לאו דווקא נהיגה, והפסיקה הכירה בזכאות לפיצוי שמקורו בשימוש ולא בנהיגה. התובע יכול היה גם להוציא רשיון נהיגה בתוקף למחרת היום. חוזה הביטוח לא נועד למטרה בלתי חוקית. הנתבעת לא היתה מודעת לאומד דעתו של התובע לנהוג ללא רשיון. לא היה מקום להבלטות בתעודה, שכן תנאי בסיסי לכיסוי ביטוחי רשיון נהיגה בתוקף. גם לא נוהל משא ומתן בו ביקש התובע לבטחו, אף כי לא היה בידו רישון נהיגה מתאים לסוג הרכב והנתבעת הסכימה לכך. הפוליסה בפקודת ביטוח רכב מנועי מוגדרת "פוליסה - לרבות כתב כיסוי". כך שהעדר פוליסה אצל המפקח אינה גורעת מתוקף תעודת הביטוח. הגם שהנתבעת אימצה את הפוליסה של אבנר, המופקדת אצל המפקח. תוקף הפוליסה אינו מותנה בהפקדתו אצל המפקח על הביטוח, עובדה היא שלא כל חברות הביטוח הפקידו הפוליסות אצלו. בביטוח נשוא התביעה אין צורך בפוליסה (אף כי זו קיימת), כיוון שזכויות הצדדים וחובותיהום נקבעות על פי חוק הפלת"ד שכן הגדרת פוליסה "בפקודה לרבות כתב כיסוי היא תעודת ביטוח" (סעיף 71 לסיכומים). תעודת הביטוח עולה בקנה אחד עם תקנות ביטוח רכב מנועי (תעודת ביטוח תש"ל-1970) וגם ב"כ התובע הצהיר כי גב התעודה הינו הגב הסטנדרטי והתעודה (ת/1) תואמת את דרישת התקנות. מה גם שנוסח התעודה מקובל על המפקח על הביטוח (נ/5) וההסתייגות שהביע אינה רלוונטית למחלוקת שבין הצדדים. התנאי לכיסוי ביטוחי קיומו של רשיון נהיגה בתוקף. הגם שאין צורך לציין זאת לאור החוק המחייב נהיגה עם רשיון בתוקף, לכן גם אין צורך לציין את נפח המנוע. טענת התובע כי זכותו לנהוג באופנוע, ולא חשוב נפח המנוע, נשללת לאור הוראות החוק. השינוי בתעודת הביטוח אינו משנה תוכן ואינו שינוי בתנאי הביטוח, ולכן אינו כפוף לאישור המפקח, שכן הפוליסה לא השתנתה. דיון ס' 7 לחוק הפלת"ד עוסק בהגבלת זכאותם של נפגעים ומוציא מכלל הזכאים, בין היתר, "מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה... (סעיף 7(3) לחוק), וכן "מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב" (ס' 7(5) לחוק). התובע נהג באופנוע שנפח מנוע 1,000 סמ"ק כאשר רשיון הנהיגה בו החזיק התיר לו לנהוג ברכב שנפח המנוע שלו הוא עד 500 סמ"ק. עשה כן משסבר שלאור התיקון של תקנות התעבורה ולאחר שקרא באינטרנט ובירר בסוכנות אופנועים שמותר לו לנהוג באופנוע בנפח כזה, אף כי אין בידו רשיון נהיגה, רכש האופנוע וערך ביטוח אצל הנתבעת. אקדים ואומר שאמינותו של התובע שהיה בידו רשיון נהיגה כדין לנהוג באופנוע, אין בה כדי לשנות כיוון שתוקפו של רשיון נהיגה וכישוריו של התובע לקבלו אינם תלויים בכתבה כזו או אחרת בעתון או באינטרנט, או בחוות דעת מנהל מוסך או בסוכנות אופנועים, אלא מה שיקבע הם הוראות החוק, ועל פי הוראות תקנות, התובע לא החזיק רשיון נהיגה בתוקף. טרם אתייחס לתקנות, אציין שהתובע נחקר במשטרה בדבר התאונה (נ/2 מיום 30.10.05), לאחר שהוזהר שנהג ללא רשיון נהיגה וללא ביטוח סירב למסור גרסה. בעדות מאוחרת יותר באותו היום כשנשאל "מה דרגת רשיון הנהיגה שלך לאופנוע" השיב שאינו יודע (ת/1 עמ' 1 ש' 23). תשובה קצת תמוהה, וכי אדם אינו יודע איזה רשיון נהיגה יש לו, כך שגם פן האמינות של התובע אינו נקי מספקות, ואם סבר, כפי שהעיד בבית המשפט, שרשאי לנהוג הוא באופנוע שנפח מנוע 1000 סמ"ק, מדוע לא אמר זאת מיד בחקירתו במשטרה. רשיון נהיגה שהיה לתובע הוא לדרגה 02 - פרטי מסחרי ואופנוע עד 500 סמ"ק (נ/3). אין מחלוקת שלתובע לא היה רשיון נהיגה בתוקף על אופנוע שנפח מנועו 1,000 סמ"ק ואכן בסיכומיו זנח התובע טענתו כי התיקון בחוק איפשר לו לנהוג באופנוע שנפח שמנועו 1,000 סמ"ק. אופנוע שנפח מנועו 1,000 סמ"ק דורש רשיון נהיגה שונה מזה שהיה בידי התובע. ס' 10 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) קובע- "לא ינהג אדם רכב מנועי אלא אם הוא בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, שניתן על פי פקודה זו ולא ינהג אדם אלא בהתאם לתנאי הרשיון...". הספק המנוע של האופנוע בו נהג התובע הוא כ- KW 106.7 (143 כוח סוס) (נ/6). על פי תקנה 178 לתקנות התעבורה רשיון נהיגה לאופנוע כזה הוא רשיון מדרגה A בעוד רשיון הנהיגה שהיה לתובע בהמרתו לתקנות החדשות הוא מסוג 1A המתיר לנהוג באופנוע שנפח מנועו עד KW 25, (33 כ"ס) (תקנה 177 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 התיקון הוא תיקון 3 ק"ת 6360 התשס"ה 9.1.2005). בהוראות המעבר בתקנות אלה נקבע בס' 56(א) כי מי שהחזיק ברשיון נהיגה לפי התקנה הקודמת מסוג ב' רשיון הנהיגה שלו יהיה מסוג 1A (זה של התובע), ואילו מי שהחזיק ברשיון מסוג ג' לפי התקנות הקודמות, רשיון הנהיגה שלו יהיה מסוג A. כך שבכל מצב לא היה לתובע רשיון נהיגה לנהוג באופנוע נשוא התאונה. בע.א 5631/94 מוריאל לביא נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד נט (5) עמ' 820 קבע כב' השופט אור את הקשר שבין חוק הפיצויים לבין הזכאות לפיצוי על פי פוליסת הביטוח - "בין המצבים המנויים בסעיף 7 לחוק הפיצויים מצויה הוראתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, השוללת פיצוים ממי שנהג ללא רשיון. על פניו יוצר סעיף 7(3) הנ"ל קושי: הזכאות הנשללת על-פי סעיף 7 לחוק הפיצויים הינה זכאות 'לפי חוק זה'. אולם במסגרת ההסדר של חוק הפיצויים ופקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן פקודת הביטוח), מקור זכאותו של הנוהג-הנפגע הוא בפוליסת הביטוח שלו. אך למרות קושי סמאנטי זה, מטרתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים היא לשלול את הזכאות לפיצויים גם לפי חוזה הביטוח, וזאת לאור מטרתו העונשית של הסעיף.... אין כל משמעות לשלילת זכאות, במובן הצר האמור, מנוהג שנפגע בתאונת-דרכים, מהטעם שנהג ללא רשיון-נהיגה מתאים, שהרי, גם אם היה לו רשיון כזה, לא היה זכאי לפיצויים לפי החוק גופו, שכן, אין לנוהג אלא עילה חוזית לפי רכיב הביטוח האישי שבפוליסת ביטוח החובה ותו לא. אם אין לו ביטוח כזה, הרי 'נסתחפה שדהו ואין לו ממי לתבוע פיצויים על-פי החוק'. אמור מעתה, כי כל מטרתו של סעיף 7(3) האמור היא לוודא שלילת זכאותו של מי שנפגע בתאונה, שעה שנהג ברכב ללא רשיון מתאים, ומטרה זו ניתנת להשגה רק באמצעות שלילת זכאות כזאת בחוזה ביטוח החובה... אכן, תכליתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים היא לשלול זכות זו ממי שנפגע בתאונה בהיותו נוהג ברכב ללא רשיון נהיגה מתאים, במטרה להעניש ולהרתיע את מי שנוהגים ללא רשיון ומגדילים בכך את הסיכונים שבדרכים... עולה מהאמור לעיל, כי מטרתו של סעיף 7(3) לחוק הפיצויים היא לשלול את זכאותו של נפגע אשר נהג ללא רשיון, ובכך להרתיע את ציבור הנוהגים מפני נהיגה ללא רשיון שהיא מנוגדת ל"תקנת הציבור". כדי להגשים תכלית זו, יש לתת פירוש אחיד וקוהרנטי למושג "רשיון" שבפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובחוק הפיצויים ולקבוע שרשיון נהיגה שאליו מתייחס סעיף 7(3) לחוק הפיצויים כוונתו לרשיון נהיגה שניתן על-פי המסגרת הסטטוטרית של פקודת התעבורה והתקנות שהותקנו על פיה. כך נהג בית המשפט בע"פ 6518/88 הנ"ל. כך גם נהג בית המשפט המחוזי בעניינו. הדבר עולה בקנה אחד עם מתן פירוש אחיד למונחים משותפים המצויים בחוקים הקרובים במטרותיהם והמשלימים זה את זה. כך, בהתייחסו לפרשנותם של חוק הפיצויים ופקודת הביטוח, קבע בית המשפט בע"א 420/83 אשור נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, בע"מ' 645: '... עלינו לפרש את חוק הפיצויים ואת פקודת הביטוח תוך נסיון לקיים 'הרמוניה חקיקתית' '" (עמ' 829-830). בהתיחס להגבלה שעניינה נפח מנוע של אופנוע קבע המשנה לנשיא השופט אור בדנ"א 10017/02 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ פד"י נח (5) עמ' 639 - "ס' 7(3) לחוק יחול במקרה בו נהג המחזיק ברשיון נהיגה דרגה ב', שלפיו הוא מורשה לנהוג באופנוע שנפח מנועו עד 500 סמ"ק... נפגע בתאונת דרכים שעה שהוא נהג באופנוע שנפח מנועו עולה על 500 סמ"ק והוא נדרש לצורך נהיגה בו לרשיון מדרגה ג'..." (עמ' 655). זה בדיוק המקרה שבפני. ב"כ התובע סבור כי מדובר באימרת אגב, ולא כך היא, כיוון שמדובר בקביעה מהותית לגבי הכיסוי הביטוחי של נהג ללא רשיון. נהיגה ללא רשיון תקף לסוג רכב יוצרת סיכונים מיוחדים והיעדר רשיון פוגע במהות כשירותו של הנהג לנהוג בסוג רכב בו נהג. האם ניתן לבוא ולומר שנהג שלו רשיון על רכב פרטי יכול לנהוג גם על משאית בהעדר רשיון מתאים. כך גם בענינינו, העדר רשיון נהיגה על אופנוע שנפח מנועו הוא 1000 סמ"ק, זה כמו נהיגה על משאית לעומת נהיגה ברכב פרטי, ואדם כזה היוצא לכביש מבלי שבידו רשיון נהיגה יוצר סיכונים, הן לעצמו והן לכלל המשתמשים בדרך. קיים אינטרס ציבורי להרתיע נהגים שלא לנהוג ברכבים שאינם מורשים לכך. גישה זו באה לידי ביטוי בדנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל חב' לביטוח הנ"ל שם נקבע שנהיגה שאינה מתייחסת למאפיינים הפיזיים של הרכב אינה שוללת זכאות, ובענינינו הנהיגה מתייחסת לנתונים הפיזיים של הרכב, ועל כן נשללת זכאות התובע. המבחן הוא מבחן הרכב ובענינינו כשל התובע במבחן זה. לתובע לא היה רשיון נהיגה לנהוג בכלי הרכב הנקוב בתעודה. כלי הרכב הנקוב בתעודה הוא אופנוע של 1,000 סמ"ק ולתובע היה רשיון נהיגה באופנוע עד 500 ואין חשיבות לכל ההתפלפלות של התובע אם ניתן היתר לשינוי תעודת החובה אם לאו, כיוון שתעודת החובה באה לכסות נהיגה של התובע באופנוע של 1,000 סמ"ק ובתנאי שיש לו רשיון נהיגה בתוקף. סבור התובע שבעצם העובדה שהוא שלח את רשיון הנהיגה לנתבעת ושם מצויין מפורשות שרשיון הנהיגה שלו הוא עד 500 סמ"ק וברשיון האופנוע מפורט שנפח מנועו הוא 1,000 סמ"ק יש לראות בכך הסכמת הנתבעת לערוך הביטוח ובהוצאת תעודת החובה, קמה חבות חוזית המחייבת את הנתבעת. ביטוח חובה לא נועד לבטח נהיגתם של נהגים חסרי רשיון נהיגה לרכב בו הם נוהגים, ולא ניתן לייחס לחברת הביטוח הסכמה שכזו, כיוון שמדובר בחוזה בלתי חוקי שנוגד את תקנת הציבור. גם אם שלח התובע את רשיון הנהיגה שלו לחברת הביטוח עדיין אין לייחס לה הסכמה לבטח נהיגה ללא רשיון נהיגה כיוון שכפי שטוענת הנתבעת, יכול היה התובע להוציא, אפילו למחרת היום, רשיון נהיגה המתיר את נהיגתו באופנוע בו נהג. לא רק זאת, לו רצה התובע לבטח עצמו, כשאין לו רשיון נהיגה, היה צריך לומר זאת מפורשות לחברת הביטוח, ורק אז אם היתה נותנת הסכמתה, יכול היה לטעון שהביטוח בתוקף. בע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח נ' נאוה יחיאל פ"ד נג (2) עמ' 193 נקבע ע"י כב' השופט אור - "... כי יש לבחון הן את תחולתו של סעיף 7(3) לחוק והן את תחולת ההוראה מהפוליסה... אם נגיע למסקנה כי על פי אחת מהוראות אלה נשללה זכותו של המשיב כלפי המערערת, פירוש הדבר היא, כי דין תביעת הפיצויים של המשיב כנגדה, להידחות (עמ' 198-197). בע"א 8183/09 רימה ספיאשווילי נ' מנורה חב' לביטוח פד"י נח (6) עמ' 106 קבע המשנה לנשיא, כב' השופט אור, שאם אדם נוהג ללא רשיון נהיגה במובן ס' 7(3) לחוק, לא קמה לו זכאות לפיצויים מכח חוק הפלת"ד, אף אם לפי תנאי הפוליסה קיים כיסוי לתאונה. אם המסקנה כי אותו אדם זכאי לפיצויים מכח החוק אז יש לבחון אם הפוליסה מכסה נהיגה זו (ס' 3 לפסה"ד). כך גם בענינינו מדובר בתאונת דרכים, של נהג ללא רשיון שזכאותו נשללת מכח סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד, על כן לא קמה לו גם חבות על פי הפוליסה. מה גם שבענינינו חבות זו נשללת ע"י תעודת החובה עליה סומך התובע. בפס"ד זה חוזר ביהמ"ש כי "יש לפרש את התניית הרישיון בפוליסת הביטוח מתוך מגמה ליצור התאמה בינה לבין הוראת ס' 7(3) לחוק" (ס' 7 לפסה"ד) כפי שגם נקבע בדנ"א 10017/02 הנ"ל - "ראוי לפרש את תניית הרשיון בפוליסת הביטוח מתוך מגמה ליצור התאמה בינה לבין הוראות סעיף 7(3). הפירוש לפיו יש לראות אדם הרשאי לנהוג 'בכלי רכב הנקוב בתעודה' כמי שהוא בעל רשיון לנהוג בכלי רכב מן הסוג הנזכר בתעודה מתיישב עם הפרשנות שהוענקה לסעיף 7(3) לחוק" (עמ' 661), והתאמה של הוראות הפוליסה להוראות סעיף 7(3) לחוק שוללת את הכיסוי הביטוחי של הנוהג ללא רשיון נהיגה. כאן הכיסוי הביטוחי נשלל הן מכח חוק הפלת"ד והן מכח הוראות תעודת החובה . גם אם לסעיף 7(3) אין תחולה עדיין עלינו לבדוק אם היה כיסוי ביטוחי בפוליסת הביטוח או תעודת החובה שהוצאה על ידי הנתבעת. אין מחלוקת והדבר כבר הוכרע בפסיקה לא אחת כי הנהג שנפגע בתאונה עצמית, האחריות כלפיו אינה קמה מכח חוק הפלת"ד אלא מכח חוזה הביטוח שבינו לחברת הביטוח. למרות זאת רואים את עילת התביעה כעילה על פי חוק הפלת"ד (עא 91/82 גולדמן נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"י לח' (3) עמ' 505). כך גם מציין השופט א.ריבלין בספרו "תאונות דרכים סדרי דין וישוב הפיצויים" מהדורה חדשה מעודכנת- "במקרה של תאונה אישית עצמית אין קיימת אחריות על פי חוק הפיצויים, וזכותו של הנוהג שנפגע בתאונה כזו נובעת מכח של חוזה הביטוח... שבינו לבין חברת הביטוח ומכוח של ביטוח זה בלבד. אולם אף שהאחריות היא על פי חוזה הביטוח, נעוצה עילת התביעה בחוק הפיצויים" (עמ' 356 והאסמכתאות שם). לשאלה מה היחס בין שלילת החבות לפי החוק לבין הזכאות לפי חוזה הביטוח נקבע בפסק הדין גולדמן הנ"ל ע"י כב' השופט ד. לוין כי "סעיף 7 בא להוסיף על ההגבלות שבפוליסת הביטוח ולמנוע מצב בו מי שגרם לתאונה במתכוון או מי שנסע ללא רשיון למשל, יהא מכוסה בכיסוי ביטוחי (ההדגשה שלי ש.ד.). מאידך גיסא סעיף 7 לא מתכוון להתערב ביחסים החוזיים ולהגביל את חופש ההתנאה של חברת הביטוח. התוצאה היא שמקום שאין בפוליסת הביטוח הגבלה כנ"ל, נשללת הזכאות של הנפגע לפי סעיף 7(א)(3), אך זכאות התלויים בעינה עומדת... סעיף זה מגמתו אמנם עונשית ומכאן שלילת הזכות של הנפגע, אך אין הסעיף מבקש להעניש את התלויים בנפגע שנפטר..." (עמ' 521). לטענה של היעדר פוליסת הביטוח - טענה הנתבעת, וטענתה לא נסתרה, כי אימצה את פוליסת הביטוח של "אבנר" שהיתה בתוקף שעה שאבנר היתה פעילה. לא מצאתי חובה של חברת הביטוח להפקיד הפוליסה אצל המפקח על הביטוח, על כן לא פסול הנוהג להסתמך על פוליסה שהיתה קיימת בעבר. אכן נכון שפוליסה כזו לא הוגשה וכל שהוגש זו תעודת החובה שמהווה אישור אך בתעודה זו מצוי העיקר ואם טוען התובע לתנאים אחרים על פי הפוליסה, היה עליו להוכיח תנאים אלה. בתעודת החובה מצויין מפורשות מי הן בני האדם הרשאים לנהוג והתעודה מפנה לסעיפים "2,7" שעל גב התעודה. ב"כ התובע הסכים שמדובר בתנאים סטנדרטיים (עמ' 3 ישיבה מיום 12.11.08). סעיף 2 לתעודת החובה קובע שרשאים לנהוג "בני אדם אשר שמותיהם נקובים בתעודת ביטוח זו או בפוליסה". ס' 7 קובע - "בתנאי שהאדם... הנוהג הינו בעל רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב הנקוב בתעודה..." (נ/4). טוען התובע, שלא ברור אם מדובר בסעיפים חלופיים או מצטברים. מאופן הכיתוב, ברור הוא שמדובר בתנאים מצטברים. אין ספק שטענה זו לא היתה באה לו היה כתוב "2, 7 ו-8" לדוגמא. בעובדה שכתוב 2, פסיק ואחריו הספרה 7 אין כדי לשנות המהות מבחינה לשונית. פסיק הבא בין שתי מילים או שני מספרים בא להצביע על תנאים מצטברים, דהינו התנאים שבסעיף 2 ו-7 יחדיו. אם רצה המנסח לומר שהתנאים חילופיים או אחד מהם היה מציין זאת במפורש. התנאים המצטברים הדרושים לנהיגה הם האדם ששמו נקוב בפוליסה ויש לו רשיון נהיגה לכלי הרכב הנקוב בתעודה. כלי הרכב הנקוב בתעודה הינו אופנוע שנפח מנועו 1,000 סמ"ק. גם אם נקבל את פרשנות התובע ולפיו אסור היה לשנות מנוסח התעודה ללא אישור המפקח על הביטוח ולכך אתייחס בהמשך, הרי אין הבדל במהות כיוון שגם טרם השינוי נדרש רשיון נהיגה לסוג הרכב הנקוב בתעודה והרכב הנקוב בתעודה הוא אופנוע שנפח מנועו 1,000 סמ"ק, כפי שהוא מופיע ברשיון הרכב ולא די באופנוע סתם כפי שמנסה לטעון התובע. לא רק זאת, בתעודת עובד ציבור מאגף שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר מצוין כי נוסח תעודת הביטוח מקובלת על המפקח למעט תנאי שאינו רלוונטי לענינינו (נ/5), משמעות הדבר שגם השינוי שנעשה בה מקובל עליו. על כן בהעדר חובה להפקיד הפוליסה ולאור הטענה, שלא הופרכה, שהנתבעת עושה שימוש בפוליסה הישנה של "אבנר", לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת. גם אם אין פוליסת ביטוח כלל כטענת התובע, נשאלת השאלה מה מחייב איפוא את הנתבעת. נותרנו עם תעודת החובה שהתנאי בה שהנוהג יהיה לו רשיון על רכב הנקוב בתעודה שזה אופנוע של 1000 סמ"ק ולתובע לא היה רשין לנהוג בו. התובע מבסס תביעתו החוזית גם על האמור בע"א 5757/97 אליהו נ' חמאדה פ"ד נג (5) עמ' 849. שם נקבע כי מקור הזכות של הנהג שנפגע בהסכם הביטוח שבין הצדדים וכי אין מניעה שהצדדים יחילו את חוק הפלת"ד על כלי רכב שאינו נכנס להגדרת החוק כיוון שיכולים הצדדים לסכם ביניהם לראות כלי רכב כרכב מנועי, אף אם אינו כזה ועל כן יחולו הוראות הפוליסה. שונה הדבר בענינינו, האם יכולה הנתבעת להסכים לבטח אדם שאין לו רשיון נהיגה כשקיימת מניעה חוקית לעשות כן. בענינו של חמאדה לא היתה מניעה חוקית לבטח את הרכב ובהסכמת הצדדים ניתן להחיל עליו החוק, האם ניתן לומר שניתן להחיל את חוק הפלת"ד על התובע שבחר לנהוג ללא רשיון נהיגה. בענינינו לא יכולה לבוא הסכמה שנוגדת הן את החוק והן את תקנת הציבור, שכן נהיגה ללא רשיון טומנת בחובה סיכונים לכלל הציבור ואין ליתן יד לביטוח שנועד למעשה לכסות בפן החוזי עבירה פלילית. גם לא הוכח שהנתבעת נתנה הסכמתה מדעת לבטח נהג חסר רשיון נהיגה לאופנוע מהסוג בו נהג. באשר לטענה כי לא ניתן היתר לשינוי תעודת החובה, הרי שלא מדובר בשינוי מהותי של תנאי הפוליסה במקום כלי רכב מ"סוג כלי הרכב הנקוב בתעודה" "לכלי רכב הנקוב בתעודה", ולכן לא היה צורך באישור המפקח על הביטוח. אכן מסכימה אני עם עמדת הנתבעת, שלא מדובר בשינוי תוכן ביטוחי, וכפי שכבר ציינתי, אין הבדל מהותי כאן לאור העובדה שלא ניתן לבטח אדם שאין לו רשיון נהיגה בתוקף, שכן התנאי המהותי הוא קיומו של רשיון נהיגה תקף. עוד לציין שגם המפקח על הביטוח, כאמור, לא הסתייג מכך (נ/5). סוף דבר, משנהג התובע בהיעדר רשיון לסוג האופנוע , נשוא התאונה, אין לו להלין אלא על עצמו - התביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות הנתבעת ושכ"ט עורך דין תאונת דרכים בסכום של 10,000 ₪ נכון להיום. אופנועתאונת דרכיםמנוע