קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור בסוגיית רשלנות הבנק בבדיקת שם על השיק: 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו, כב' השופט ג' נאסר בת.א. 2627/07 (פסק דין מיום 21/4/10), בגדרו חויבו המערער והמערער שכנגד לשלם למשיב פיצוי בשל פירעונם של 12 שיקים שנמשכו על ידו ואשר כובדו על ידי הבנק הנמשך. במסגרת הדיון בערעור עומדת שאלת אחריותם של הבנק הנמשך והבנק הגובה כלפי מושך שיק, בשל הצגת שיקים לפירעון מקום שבו שם הנפרע שנרשם בשיק שונה משמו המלא של המסב שהציג את השיק לפירעון. רקע 2. המשיב 1 (להלן "המשיב") ביקש לרכוש דלתות מתוצרת חברת "רב בריח" - מוצרי ביטחון בע"מ (להלן "חברת רב בריח"), לצורך בניית ביתו. המשיב פנה טלפונית למשרדי חברת רב בריח והופנה לבית עסק בשם המרכז הצפוני לדלתות ומוצרי בטחון בע"מ (להלן "המרכז הצפוני"), המשמש כסוכן מכירות של רב בריח באזור עכו. ביום 10/6/02 התייצב המשיב במקום עסקה של חברת המרכז הצפוני והזמין דלתות. עבור הדלתות התחייב המשיב לשלם סך של 20,400 ₪. המשיב מסר לנציג המכירות 12 שיקים על סך 1,700 ₪ המשוכים מחשבונו בבנק הפועלים בע"מ (להלן גם "הבנק הנמשך"). על גבי השיקים נרשם במקום המיועד לרישום שם הנפרע "רב בריח". אין חולק כי המרכז הצפוני חתמה על השיקים חתימות הסב בהן נרשם "המרכז הצפוני לדלתות ומוצרי בטחון בע"מ- משווקי רב בריח- פלדלת" והציגה את השיקים לגביה בחשבונה שבבנק לאומי בע"מ סניף נהריה (להלן "המערער"). זה הציגם לפירעון בפני הבנק הנמשך - בנק הפועלים. כל 12 השיקים נפרעו במועדם. 3. עוד התברר, כי המשיב לא קיבל את הדלתות שהזמין וכי סופקו לו רק המשקופים (סעיף 8 לתצהיר המשיב). על פי עדות המשיב נמסר לו כי הדלתות יסופקו לו לאחר שישלים את ריצוף הדירה. רק כעבור כ-3 שנים, בחודש 10/05, פנה המשיב למשרדי המרכז הצפוני על מנת שיספקו לו את הדלתות שהזמין. התברר כי חברת המרכז הצפוני הפסיקה את פעילותה. המשיב פנה לחברת רב בריח ודרש כי תספק לו את הדלתות, אולם דרישתו נדחתה בטענה כי העסקה בוצעה בינו לבין המרכז הצפוני. כמעט שנתיים לאחר מכן, פנה המשיב לבנק הפועלים וביקש לברר כיצד נפרעו השיקים אף ששם הנפרע שנרשם בהם היה "רב בריח" ולא המרכז הצפוני, ודרש פיצוי בגין פרעון השיקים. משנדחתה דרישתו הגיש את תביעתו לבית משפט קמא. 4. התובענה הוגשה בסדר דין מהיר כנגד חברת רב בריח, כנגד חברת שמואל רוזן (1986) בע"מ, אשר הייתה בעלת השליטה במרכז הצפוני וכנגד בנק הפועלים. בנק הפועלים מצידו שלח הודעה לצד שלישי כנגד בנק לאומי, בטענה כי על פי נוהלי המסלקה בין הבנקים, מוטל על הבנק הגובה לבדוק את התאמת שם הנפרע למפקיד. חשוב לציין כי במהלך הדיונים חדלה גם חברת רב בריח מלפעול ונכנסה להליכי פירוק. גם חברת שמואל רוזן (1986) בע"מ אינה פעילה. כנגד חברת שמואל רוזן (1986) בע"מ ניתן פסק דין בהעדר הגנה. עם מתן צו פירוק לחברת רב בריח עוכבו כל ההליכים כנגדה. ההליך התמקד על כן רק בתביעה כנגד בנק הפועלים ובהודעה לצד שלישי ששלח לבנק לאומי. הדיון בבית משפט קמא 5. בבית משפט קמא טען המשיב כי הזמין את הדלתות מחברת רב בריח ולא מהמרכז הצפוני. השיקים כולם נמשכו לפקודת "רב בריח" ועל כן ניתן היה לכבדם רק אם יופקדו בחשבונה של חברת רב-בריח. עוד טען כי השיקים לא הוסבו על ידי חברת רב-בריח למרכז הצפוני. המשיב טען כי בנק הפועלים התרשל והפר את חובת הנאמנות כלפיו כאשר כיבד שיקים שהוצגו לפירעון שלא על ידי הנפרע הנכון. המשיב הדגיש כי אינו מבקש להעלות טענות כנגד בנק לאומי וכי המחלוקות בין הבנקים אינן מעניינו. 6. שני הבנקים טענו כי בנק הפועלים פעל כדין כאשר כיבד את השיקים. הבנקים טענו כי המשיב ביצע את העסקה עם המרכז הצפוני ועל-כן לא נפל כל פגם בכך שהשיקים הופקדו על ידי המרכז הצפוני ונפרעו לחשבונה. הבנקים הדגישו גם כי המשיב לא העלה כל טענה בעת שנפרעו השיקים ונזכר לראשונה בטענותיו רק למעלה מ-3 שנים לאחר העסקה. עוד הובהר כי השיקים היו סחירים, כך שלמשיב לא הייתה כל כוונה למנוע את פירעונם על ידי המרכז הצפוני. לעניין ציון שם הנפרע הודגש כי המרכז הצפוני שימשה כמשווק של חברת רב בריח וכי עשתה שימוש במילים "רב בריח" בחלק משמה המסחרי. בנק הפועלים הוסיף וטען כי במערכת היחסים שבין הבנקים, מוטלת על הבנק הגובה (במקרה זה בנק לאומי) החובה לבדוק את הזהות שבין שם הנפרע למפקיד, ועל כן מוטלת אחריות, אם בכלל, על בנק לאומי. בנק לאומי מצידו טען כי לא התרשל וכי מכל מקום גם על בנק הפועלים מוטלת החובה לבדוק את זהות הנפרע. בנק לאומי טוען כי פעל בתום לב ולא התרשל. 7. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי המשיב ביצע את עסקת הרכישה עם המרכז הצפוני. למסקנתו זו הגיע בית המשפט על סמך טופס ההזמנה עליו חתם המשיב ובו צוין מפורשות כי הספק הינו המרכז הצפוני. עם זאת מצא בית המשפט כי מוטלת אחריות לפירעון השיקים על שני הבנקים. לגבי בנק לאומי ציין בית המשפט קמא כי הבנק היה יכול וצריך לראות כי ישנו שוני בין שם הנפרע שצוין על גבי השיקים -רב בריח- לבין שמו של המפקיד - חברת המרכז הצפוני. כבנק סביר היה עליו, כך לגישת בית משפט קמא, לערוך בדיקה ולברר את ההסבר לשוני בטרם יציג את השיקים לפירעון. עוד קבע בית משפט קמא כי גם בנק הפועלים אחראי לפירעון השיקים, שכן גם פקידי בנק הפועלים יכלו לראות את השוני בין השמות. בית המשפט חילק את האחריות בין הבנקים והורה כי על בנק לאומי לשאת ב-70% מהאחריות ועל בנק הפועלים לשאת ב-30%. עוד קבע בית המשפט כי יש להטיל על המשיב אשם תורם בשיעור של 25% בשל השתהותו הרבה בפנייה לבנקים. בית המשפט הוסיף גם כי יש להפחית מסכומי השיקים את שווי המשקופים שנמסרו למשיב בסך של 3,000 ₪. הערעורים 8. על פסק דינו של בית משפט קמא הוגש ערעור על ידי בנק לאומי, בו חזר על הטענות שהועלו על ידו בפני בית משפט קמא. בנק הפועלים הגיש ערעור שכנגד, בו טען כי אם יתקבל ערעור בנק לאומי, הרי שיש לדחות גם את התביעה כנגדו. דיון והכרעה 9. נקודת המוצא לדיון הינה קביעת בית המשפט קמא, לפיה המשיב רכש את הדלתות מחברת המרכז הצפוני. על קביעה זו, שהתבססה על הראיות שהובאו בפני בית משפט קמא, לא הוגש כל ערעור. יתירה מזו, לקביעת בית משפט קמא יש בסיס איתן בראיות. המשיב חתם על טופס הזמנה בו מופיע באופן ברור שמה של חברת המרכז הצפוני; השיקים כולם נמסרו לחברת המרכז הצפוני; חברת המרכז הצפוני היא שמסרה את הקבלה; כל השיקים נפרעו במועדם לחשבונה של חברת המרכז הצפוני מבלי שהמשיב העלה ולו טענה כלשהי כנגד הפירעון. 10. אמנם על פני השיקים נרשם במקום המיועד לרישום שם הנפרע "רב בריח" ולא שמה של המרכז הצפוני, אולם מהראיות ומהמסמכים שהוגשו עולה כי חברת המרכז הצפוני עשתה שימוש בשם רב בריח כחלק משמה המסחרי. עולה אם כך, כי הצגת השיקים לפירעון על ידי חברת המרכז הצפוני תאמה את אומד דעתו של המשיב כאשר מסר את השיקים. 11. כדי להצליח בתביעתו היה על המשיב להצביע על כך כי בנק הפועלים - הבנק הנמשך - התרשל בבדיקת השיקים שהוצגו לפירעון והפר את חובותיו, לרבות החובות החוזיות, כלפיו, וכי עקב הפרות אלו נגרם לו נזק. הנזק הנטען הינו פירעון השיקים וחיוב חשבונו של המשיב. כפי שאפרט להלן, סבורני כי המשיב לא עמד בנטל להוכיח את אחריות בנק הפועלים, שכן לא הייתה כל עילה למנוע את פירעון השיקים במועד פירעונם. לפיכך גם לא הוכחה אחריותו של בנק לאומי. 12. נפתח בהערות מדיני השטרות. פגם בציון שם הנפרע אינו מאיין את השיק. כך נפסק, כי העדר התאמה בין שם הנפרע לשם המסב שולל את היותו של האוחז "אוחז כשורה", אולם אינו שולל את זכות אחיזתו. בע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מג(4) 613 (1989), נאמר: בטענה אחת שהעלה בא-כוח המערערת רואה אני ממש, והיא זו הנוגעת לחוסר התאמה בין שמה של הנפרעת לשמה של המסבה. אכן, גם אם לא תוארה הנפרעת בשמה הרשום, אין זה פגם היורד לשורשו של השיק. אולם חוסר ההתאמה בין תיאור הנפרעת ובין חתימת ההסבה פגם בחזותו של השיק, ובהיותו בלתי תקין לפי מראהו, נשללה מן המשיב האחיזה כשורה. סעיף 31(4) לפקודת השטרות [נוסח חדש] איפשר אמנם לנפרעת-המסבה למנוע תוצאה כזאת, על-ידי הסבת השיק בשם המשובש בו נרשמה כנפרעת, ולהוסיף, אם תרצה, את שמה הנכון (ראה י' זוסמן, דיני שטרות (דף-חן, מהדורה 6, תשמ"ג) 187-188). אולם הנפרעת לא עשתה כן במקרה זה, ולפיכך, א זכות הקניין של הנפרעת הייתה פגומה, דבק פגם זה בשיק גם כשהמשיב אוחז בו, בהיות אחיזתו זו שלא כשורה. משמע, הרישום בשיק "רב בריח", אף ששמו המלא של המרכז הצפוני שונה והמילים רב בריח הוספו רק לשמו המסחרי, אינו פוגם בזכותו של האוחז, וכל משמעות השיבוש בשם הינה שלילת הזכויות העודפות שיש לאוחז כשורה. העדרן של זכויות עודפות לאוחז אינו שולל את זכותו לפירעון השיקים אלא אם עומדת למושך טענת הגנה (ע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' Rainbow Window Fashion inc., פ"ד מו(4) 573, 576 (1992); ש' לרנר דיני שטרות 209 (מהדורה שנייה, 2007)). 13. במועד פירעון השיקים טרם נולדה למשיב כל טענת הגנה כנגד המרכז הצפוני. על פי עדות המשיב עצמו סוכם עימו כי לאחר שישלים את ריצוף הדירה יודיע למרכז הצפוני והדלתות יסופקו לביתו. המשיב סיים את הבנייה וביקש לקבל את הדלתות רק שלוש שנים לאחר ביצוע העסקה, ולאחר שכל השיקים נפרעו. בנסיבות שכאלו, לא הייתה למשיב כל עילה להתנגד לפירעון השיקים ועל כן לא נגרם לו כל נזק בשל פירעונם. 14. זאת ועוד, אפילו היה השיק נמסר לפקודת חברת רב בריח, הרי שסחרותו לא הוגבלה וכל נסב רשאי היה לדרוש את פירעונו. למשיב לא עמדה כל טענה כנגד הסבת השיקים לכל גורם, לרבות למרכז הצפוני. הואיל ובין רב בריח למרכז הצפוני אין כל מחלוקת בעניין הזכות לדרוש את פירעון השיק, אין גם למשיב כל עילה להתנגד להצגתו לפירעון על ידי המרכז הצפוני. 15. עוד אוסיף, כי המשיב מושתק מלכפור בכשרות פירעון השיקים. השיקים נפרעו בתשלומים חודשיים במשך 12 חודשים בלא שהמשיב מעלה כל טענה כנגד הפירעון. בכך גילה דעתו כי הפירעון נעשה כדין. 16. די בכך כדי להביא לקבלת שני הערעורים. אוסיף עוד, כי המשיב הגיש תביעתו רק כנגד בנק הפועלים וזה שלח הודעה לצד שלישי כנגד בנק לאומי. משמע, על המשיב היה לשכנע כי בנק הפועלים התרשל כלפיו, ולא די בהוכחת רשלנות של בנק לאומי. בית משפט קמא לא עשה את ההבחנה בין אחריות בנק הפועלים כנתבע לאחריות בנק לאומי כצד שלישי ולמעשה הסתפק בדיון באחריותו של בנק לאומי. את אחריות בנק הפועלים מצא רק בהסתמכותו על בנק לאומי. ספק בעיני האם מחומר הראיות ומממצאי בית משפט קמא ניתן לבסס רשלנות כזו של בנק הפועלים. המערערות העלו טענות נוספות לתמיכה בערעוריהן אולם לאור המסקנה האמורה אין צורך להידרש לטענות אלו בהליך זה. סוף דבר 15. בשים לב לכל האמור, לא היה מקום להטיל אחריות על מי מהבנקים. בהתאם יש לקבל את שני הערעורים ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא. המשיב ישיב לבנקים כל סכום שקיבל על פי פסק דינו של בית משפט קמא. כמו כן ישלם המשיב לכל אחד מהבנקים הוצאות בסך של 6,000 ₪. בנקרשלנותשיקים