בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו כי המערער אינו זכאי לגמלת השלמת הכנסה, וזאת משום שלפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980והתקנות מכוחו, נשללת הזכאות לקבלת גמלת השלמת הכנסה משך 5 שנים מיום העברת הבעלות בנכס ללא תמורה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת הבטחת הכנסה עקב העברת בעלות בנכס ללא תמורה: הנשיא (גולדברג): . 1לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת קציר - אב-בית-הדין; ה"ה מוסקוביץ ופרמינגר - נציגי ציבור; תב"ע מז/19-04), אשר דחה את תביעת המערער לגמלת השלמת הכנסה. .2העובדות הצריכות לענייננו הן; א) המערער, מר עבד אלקאדר פאיז ותד, יליד 1920, מקבל קצבת זקנה, כמו כן קיבל גמלת השלמת הכנסה עד ספטמבר 1986; ב) המערער היה הבעלים של 2856 מ"ר קרקע לבניה בכפר ג'ת. לטענתו, העביר בשנת 1979 את כל האדמות הללו, ללא תמורה, לשלושת ילדיו (פרט ל- 718מ"ר אשר הופקעו על-ידי המועצה המקומית כפר ג'ת) אך העברת הבעלות באגף רישום המקרקעין (טאבו) בוצעה רק בתאריך .30.11.1983 המערער העביר חלק מן האדמות הנ"ל לבתו על-ידי מתן יפוי-כוח נוטריוני בלתי-חוזר, ואת שאר האדמות, למעט החלק שהופקע, העביר לשני בניו, כעולה מאישור המועצה המקומית ג'ת; ג) בספטמבר 1986העריך שמאי מקרקעין את הקרקע הנ"ל ב-000, 60ש"ח, ובעקבות זאת הפסיק המוסד לביטוח לאומי לשלם למערער גמלת השלמת הכנסה; ד) המערער ביקש מבית-הדין האזורי להורות למוסד לביטוח לאומי לשלם לו גמלת השלמת הכנסה, בטענה כי המקרקעין אינם שייכים לו. .3בית-הדין האזורי קבע בפסק-דינו כי המערער אינו זכאי לגמלת השלמת הכנסה, וזאת משום שלפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980(להלן - חוק הבטחת הכנסה), והתקנות מכוחו, נשללת הזכאות לקבלת גמלת השלמת הכנסה משך 5שנים מיום העברת הבעלות בנכס ללא תמורה. המועד הקובע, לדעת בית-הדין, לחישוב הזכאות לקבלת הגמלה הינו מועד העברת המקרקעין באגף רישום המקרקעין, ולא מועד ההעברה בדרך אחרת. בענייננו - נרשמה העברת הקרקעות מהמערער לבניו באגף רישום המקרקעין רק ביום 30.11.1983, ועל כן אינו זכאי לקבל גמלת השלמת הכנסה. על קביעותיו אלה הערעור שלפנינו. .4א) תקנה 11לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, קובעת לאמור: "הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גמלה או של בן-זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס - (1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה"; ב) המערער טען בנימוקי הערעור ובפנינו, כי התקנה מדברת על העברה במובן זה שהמעביר יפסיק להיות בעלים, ולאו דווקא שהמקבל יהיה הבעלים הרשום בטאבו. המערער הוסיף וטען, כי מכיוון שהעביר לבניו בהסכם וביפוי כוח נוטריוני בלתי-חוזר את זכויותיו במקרקעין, יש למנות את תקופת 5השנים מיום ההסכם. לעומתו טען בא-כוח המוסד לביטוח לאומי, כי הזכות במקרקעין לא תעבור אלא אם תרשם, וזאת מכוח סעיף 7לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969(להלן - חוק המקרקעין). .5בענייננו העביר המערער את הקרקע לבניו ללא תמורה, ועל כן יש תחולה להוראות חוק המתנה התשכ"ח- 1968(להלן - חוק המתנה), הקובע בסעיף 6כי: "הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון: (ההדגשה הוספה). הסיפה של סעיף 6הנ"ל מביאה אותנו לבחינת טענות הצדדים לאור סעיף 7לחוק המקרקעין, הקובע כי: "א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום בשעת הרישום. ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה". כלומר: אף כשמעבירים בעלות במקרקעין בדרך של מתנה, יש צורך ברישום, וכל עוד העסקה לא נגמרה ברישום, רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה, אך לא כעסקה מוגמרת. היטיב לבטא זאת בית-המשפט העליון בע"א 588/81, ב"ש 140/84[1]: "...דא עקא, שהקניית בעלות במקרקעין בדרך של מתנה מוגמרת אך ברישום. תוצאה זו מתבקשת משילוב של הוראות חוק המתנה, תשכ"ח-1968, שילוב המתבקש מהוראות חוק המתנה (סעיף 6סיפה), שלפיהן במתנה עוברת הבעלות מנותן המתנה למקבלה (סעיף 6), עם הוראות חוק המקרקעין, שלפיהן הקניית בעלות במתנה מהווה 'עיסקה במקרקעין', ועסקה במקרקעין טעונה רישום (סעיף 7(א))" (שם [1], בע' 323). .6הדין טרם חקיקתושל חוק המתנה היה שונה. "...אם נותן המתנה אמנם לא רשם את המקרקעין על שם מקבל המתנה, אך עשה מצידו כל אשר נדרש ממנו כדי להשלים את המתנה, ולעשותה מחייבת, וגם שלל מעצמו את האפשרות למנוע את הרישום, כגון במקרה שניתן יפוי-כוח בלתי-חוזר על-ידי נותן המתנה להעברת המקרקעין למקבל, תחשב המתנה למושלמת אם כי הרישום על שם המקבל טרם בוצע (ע"א 80/72[2], בע' 490, 491)" (ע"א 352/78[3], בע' 223). .7לו בעניין העברת מקרקעין גרידא היינו עוסקים, דינו של הערעור לאור האמור לעיל, היה להידחות, אלא מאי - כל חוק יש לפרש על-פי מטרתו, ובדרך זו, בה מפרש בית-המשפט העליון את החוק, הולך אף בית-דין זה, ונסתפק בשתי מובאות. בית-המשפט העליון (מפי המשנה לנשיא בן פורת) קבע: "מושגים והוראות שבחוק יש לפרש לאור תכליתו ומטרתו של דבר החקיקה. כיוון שכך גם קורה לא פעם שמושג זהה פירושו שונה בחוק אחד מפירושו בחוק אחר, הכל בהתאם למתבקש מתכליתו ומהכוונה הגלומה בו" (ע"פ 224/85[4], בע' 802, בעקבות ע"א 480/79[5], בע' 306). (הובא בהסכמה בדב"ע מז/149-3, שקם בע"מ נ. רוזין [6]). ובית-דין זה קבע: "נחזור להלכה, שלמושג "תושב" יכול ותהיה משמעות שונה בחוקים שונים. בענייננו מדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי, וברור שיש לפרש את המושג כך, שתקודם מטרת המחוקק. מטרת המחוקק בחוק הבטחת הכנסה - מהי? חוק הבטחת הכנסה, ככל חוק בתחום הביטחון הסוציאלי, בא ליתן ביטוי למחויבות החברה להבטיח מקור מחיה למי שהחברה רואה עצמה אחראית לקיומו" (דב"ע מה/73- 04[7], בע' 83). .8עלינו איפוא לבדוק, אם הוכח כי אכן הועברו המקרקעין עוד בשנת .1979בעניין זה הוצגו לפני בית-הדין יפוי-כוח בלתי-חוזר המתייחס להעברת חלק מן האדמות לבתו יוסרה, וכן אישור של המועצה המקומית ג'ת, על-פיו "לפי הרישום בספרי המועצה" החלקה האמורה היתה בבעלות המערער עד שנת 1979, ובאותה עת "נמכרה" (בלשון האישור) לילדיו. ראיות אלה, בנוסף לעדותו של המערער עצמו שלא נסתרה, דיים כדי לענות על דרישת תקנות הבטחת הכנסה שעניינה "העברת הנכס". חוק הבטחת הכנסה חוקק בשנת 1980, והתקנות נשוא הערעור הותקנו בשנת 1982, כך שאין לחשוד במערער שהעביר את הנכסים לילדיו בשנת 1979על מנת לזכות ב"השלמת הכנסה" מכוח חוק שלא בא אותה עת לעולם. .9מכל האמור עולה כי דינו של הערעור להתקבל, ואנו קובעים כי ה"העברה" של הנכס נעשתה בחודש ספטמבר 1979, מועד יפוי-הכוח הנוטריוני, ומכאן שהמערער זכאי לגמלת השלמת הכנסה מיום שזו הופסקה. המוסד ישלם למערער, שלא היה מיוצג, הוצאותיו בשתי הערכאות בסך של 100 ש"ח.העברת בעלותהבטחת הכנסהללא תמורהבעלות