שעבוד אוטובוס

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעבוד אוטובוס: 1. בפניי תובענה להצהיר כי האוטובוס, שנת ייצור 1996, מ.ר 37-802-00 (להלן: "האוטובוס"), הנו בבעלותו הבלעדית של המבקש, ושהשעבוד מס' 85 מיום 04/07/1995 שנרשם ברשם החברות ביום 24/07/1995 (להלן: "השעבוד") אינו חל על האוטובוס. לטענת המבקש הוא רכש את האוטובוס מחברה בשם "קרן מסיעי השפלה" (להלן: "החברה") באמצעות מנהלה - מר יוסי שוקרני, ולאחר מו"מ נחתם הסכם ביום 07/02/1997 לפיו נמכר האוטובוס בסך של 575,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, כשעפ"י ההסכם (נספח א' לתובענה) התחייבה החברה המוכרת לדאוג לשחרור האוטובוס משעבוד, וזאת לאחר שהחברה הצהירה שקיים שעבוד ברשם המשכונות לטובת בנק דיסקונט בע"מ סניף רמלה. לטענת המבקש הוא בדק באמצעות סניף הבנק שלו - בנק המזרחי את גובה החוב, ושאין שעבודים ו/או משכונים נוספים מלבד המשכון לבנק דיסקונט, ושאם ישלם לחברה את הסך של 550,000.- ש"ח באמצעות סניף הבנק, ידאג הבנק להסרת ומחיקת המשכון, וכך אכן עשה כמפורט בנספחים ב' וג' לתובענה, והבעלות באוטובוס נרשמה על שמו ביום 05/03/1997 (נספח ד' לתובענה). לטענת המבקש הוא עשה שימוש ברכב מאז ועד ליום 09/06/1999, בלא שמישהו פנה אליו, עד שלפתע, במועד זה, נתפס הרכב ע"י כונס נכסים בגין בקשה שהגישה המשיבה הטוענת לבעלות באוטובוס. לטענת המבקש המשיבה התרשלה באופן חמור ברישום השעבוד ברשם החברות ברישום שנת הייצור ומס' השלדה, ובלא שנרשם מספר הרישוי, כשלא נרשמה הערה אודות השעבוד ברשיון הרכב ובמשרד הרישוי. לטענת המבקש יש לקבל את גרסת מר שוקרני שלא הייתה כוונה והסכמה מצד החברה לכך שהמשיבה תרשום שעבוד על האוטובוס, והשעבוד לא השתכלל, כשהמבקש נהנה גם מהגנת "תקנת השוק" לפי סעיף 34 לחוק המכר התשכ"ח1968-. לטענת המשיבה אין כל פגם ברישום השעבוד ברשם החברות, למעט טעויות קלות באותיות של השלדה ובשנת הייצור של האוטובוס, והמסמכים הקובעים הם אלו שהוגשו לרשם החברות לצורך רישום השעבוד עפ"י נתוני היצרן, כפי שהועברו ליבואן, שבהם לא נפל כל פגם. לטענת המשיבה אין שוני במספר השלדה, כשהמבקש לא הלך אישית לבדוק את השעבוד. לטענת המשיבה אין תחולה ל"תקנת השוק", שכן לא מתמלאים התנאים הנדרשים, שכן החברה אינה עוסקת במכירת אוטובוסים אלא בתיירות והסעות, וכן לא מדובר במכירה במהלך הרגיל של העסק. לטענת המשיבה אין מקום ליתן משקל לעדותו של מר יוסי שוקרני, ויש ספק גם לגבי תום לבו של המבקש. בעניין זה ייאמר שלפי מה שהוצג בפניי, ולאור העדות והראיות, אני קובע שהמבקש פעל בתום לב מלא ורכש את האוטובוס בתמורה מלאה, אני דוחה את ניסיונות המשיבה להטיל דופי במבקש ובתום לבו, ומקבל את עדות המבקש כמהימנה ואמינה עליי. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק, החלטתי לקבל את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. ראשית, בתיק זה נתגלה עימות ישיר בין אדם פרטי תם לב לבין חברת מימון, המעמידה אשראי ללקוחות לצורך מימון רכישת רכבים, שפעלה תוך רשלנות רבתי בנסיבות תמוהות (ולעתים אף חשודות), באופן שמביא לכך שבעימות זה ידה על התחתונה. רשלנותה הרבתית של המשיבה עולה ממספר פעולות ו/או מחדלים ו/או תמיהות מבחינתה. (1) ראשית, המשיבה לא רשמה שעבוד במשרד הרישוי על האוטובוס ולא נרשמה הערה על השעבוד ברשיון הרכב, זאת למרות שלפי נספח ה' לתגובת המשיבה ולנ1/ עולה שהיבואנית של האוטובוס, "תשתית ציוד ובינוי בע"מ", התחייבה כלפי המשיבה לרשום שעבוד על האוטובוס במשרד הרישוי לטובת המשיבה (בכפוף למשלוח טפסים שהיו אמורים להישלח ע"י המשיבה לתשתית). (2) ברישום השעבוד ברשם החברות נעשו מספר טעויות: שנת המודל של האוטובוס נרשמה 1995 במקום שנת 1996 וישנה טעות במספר השלדה שנרשמה בשעבוד מס' 85 ברשם החברות 004436 - OH בעוד ברשיון הרכב נרשם מספר השלדה: 004436 - WSDH 33 XMGDE. (3) למרות ששעבוד מספר 84 נרשם ברשם החברות ביום 11/07/1995, כשבועיים לפני רישום שעבוד מספר 85 ומופיע בו מספר רישוי של האוטובוס 37-803-00, לא נרשם מספר הרישוי של האוטובוס נשוא התובענה בשעבוד מספר 85, ומר עזרא - מנהל המשיבה העיד שהדבר לא היה אפשרי, דבר תמוה לאור רישום מספר הרישוי כשעבוד מספר 84. (4) המשיבה לא בדקה מעולם את נכונות הרישומים ברשם החברות מול הפרטים הרשומים במשרד הרישוי וברשיון הרכב עצמו, לא קיבלה מעולם עותק מרשיון הרכב ומפוליסת הביטוח, כשעברו כ- ½ 2 שנים מרכישת הרכב ועד תפיסתו, וכ- 4 שנים מיום רישום השעבוד. (5) מר עזרא עצמו חתום על מסמך (ת4/) המבקש מרשם החברות לסלק את שעבוד מספר 94 הרשום לטובת המשיבה כיוון שנרשם מחמת טעות ולא היה למר עזרא הסבר לכך. (6) חב' תשתית הייתה אמורה לרשום שעבודים לכל היותר על 6 אוטובוסים ולא על 9 אוטובוסים, כך שנערכו 3 שעבודים שלא ברור מקורם, ומר עזרא לא יכל להסבירם. (7) לא ברור כיצד נרשם שעבוד מספר 85 על אוטובוס מספר שלדה 00437, שלגביו כבר נרשם כשבועיים קודם לכן שעבוד מלא לטובת בנק לאומי לישראל - שעבוד מספר 84, ולמר עזרא לא היה הסבר על כך, מה גם שכאמור כאשר הבנק רשם את שעבוד מספר 84 על אותו אוטובוס שנרשם לגביו השעבוד ע"י המשיבה כשעבוד מספר 85 היה בידו כבר את מספר הרישוי של האוטובוס, בניגוד לטענתו של מר עזרא ולגרסת המשיבה, ולאור רישום השעבוד כאמור ע"י הבנק, כולל מספר הרישוי שבועיים קודם לכן, אני קובע שגם המשיבה הייתה יכולה לרשום במשרד הרישוי את מספר הרישוי של הרכב, שכן מדובר באותה סידרה של 3 אוטובוסים עוקבים, ובוודאי שהייתה יכולה להוסיף את מספר הרישוי גם לאחר מכן. (8) גם שעבוד מספר 96 - נרשם בכפל כשעבוד אחר ומלא לטובת בנק דיסקונט כשעבוד מס' 100. (9) לפי גרסת מר שוקרני לא היה צריך כלל לשעבד את האוטובוס, ומסמכי השעבודים לא נחתמו ביום 04/07/1995 אלא ביום 23/05/1997 - מועד בו חתם על כל המסמכים. בעניין זה לא הומצא המסמך המקורי לנספח ו'(3) לנ1/ ולכאורה ישנם תיקונים בכתב היד הרשום למטה בתאריך, בשם ובחתימה על פרטי השעבודים המעוררים חשד לשינוי ו/או זיוף. מת5/ - מסמך הסכם המשכון, שעבוד מספר 84, עולה בבירור שהיה כבר מספר הרישוי ביום 05/07/1995, ולמרות זאת שעבוד מספר 85 נרשם ביום 24/07/1995 ללא מספר הרישוי, ונרשם שוב על אותו אוטובוס שלגביו נרשם שעבוד מספר 84 (זאת בניגוד לעדותו של מר עזרא שבאותו מועד לא היו מספרי רישוי - ראה עמ' 17 לפרוטוקול מיום 10/10/1999 שורות 13-10). אינני מכריע במחלוקת בין מר שוקרני למשיבה לגבי טענתו שלא היה צריך לרשום כלל את השעבוד על האוטובוס נשוא התובענה כפי שכתב במכתבו לרשם החברות - ת6/, שסוכם שהחברה תיתן ביטחונות של תשלום גדול ומזומן, ושלא הייתה כוונה והסכמה שלו לרישום שעבוד על האוטובוס הנ"ל. אני רק מציין שאני סבור שנושא זה ראוי להיבדק לעומקו, כולל בדיקת המסמך המקורי לגבי הבקשה לרישום השעבוד - נספח ו'3 לנ1/, כשבשלב זה אינני קובע שגרסתו של מר שוקרני אינה מהימנה אלא קובע שגרסתו מעלה מספר תמיהות וסימני שאלה נוספים על אלו שכבר הועלו. (10) בשלב מסוים התברר גם ששעבוד מספר 85 בוטל וסולק ביום 08/02/1999 באותו מועד של המכתב של מר עזרא - ת4/ לגבי שעבוד מספר 94 שנרשם בטעות, ויותר מאוחר, לבקשת המשיבה ברשם החברות, נרשם מחדש השעבוד. ב. תמיהות, פעולות ומחדלים אלו, המצטרפים לעדות מתחמקת ולא משכנעת של מר עזרא מנהל המשיבה, מצביעים על לפחות רשלנות רבתי מצד המשיבה הפועלת לפחות בחוסר סדר מוחלט, תוך ביצוע טעויות רבות [ראה בהקשר לענייננו לגבי רישום מקרקעין שמי שלא מוודא שהמשכנתא לטובתו נרשמת, חייב להיות מוכן למצב שבו תוצאות מחדלו יוטלו עליו, באופן שזכותו תיסוג מפני זכותו של אחר אשר הסתמך על הרשום במרשם - בע"א 2242/92 מד"י נ' בנק אמריקאי ישראלי בע"מ ואח', פ"ד מח(3) 259,249]. ג. כנגד הטעויות, הרשלנות והמחדלים של המשיבה עומד אדם תם לב שקנה אוטובוס בתמורה מלאה, וזאת לאחר שביצע בדיקות באמצעות הבנק. נכון הדבר שהמבקש העיד באופן הגלוי ביותר שהוא לא בדק אישית את השעבודים ולא בדק ברשם המשכונות ו/או ברשם החברות, אך הוא העיד שאת הבדיקות עשו עבורו בסניף הבנק שלו - בנק המזרחי - גבעתיים. ואכן, גב' טובה גובי, נציגת הבנק העובדת 10 שנים במחלקת אשראי, העידה שהם בודקים שעבודים ברשם החברות ובמשרד הרישוי והם רואים זאת באופן מיידי במחשב, שהיא מאמינה שהם בדקו גם במקרה זה, שזה הנוהל והבדיקה שהיא עושה לפי מספר רישוי מול שנת ייצור, ואם אין מספר רישוי אז לפי מספר שלדה. ד. גב' גובי העידה מפורשות שבדיקתה העלתה שלא היו שעבודים, ואם אישרו לו זה סימן שלא מצאו שעבודים, ושאם היה שעבוד נוסף לא היו מאשרים לו, כשהיא עושה הרבה מאוד שעבודים והיא עוברת על השעבודים תוך פעולה בשיטת האלימינציה, וכדבריה: "יש דברים שאתה ישר מוריד כמו ישראכרט וויזה. אני גם מצמצמת מתוך הרכבים. אם אני רואה שנת ייצור 1995 אז זה לא רלוונטי לגביי" (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 10/10/1999 שורות 18-15), כשהיא בודקת את שנת הייצור מול רשיון הרכב. ה. דהיינו, במקרה זה הבנק בדק במשרד הרישוי וברשם החברות. במשרד הרישוי לא היה שעבוד וברשם החברות לא היה רשום מספר הרישוי של הרכב, למרות שהיה יכול להיות רשום (כמו לגבי שעבוד מספר 84 ואוטובוס 37-803-00), ומה שנבדק היה מספר השלדה שהייתה בו טעות של שנת הייצור שנרשמה 95 במקום 96, וכן טעות במספר השלדה באותיות. טעות מצטברת זו של שנת הייצור ושל האותיות במספר השלדה מספיקות לטעמי, לקבוע שהמבקש יצא ידי חובתו, בהעדר מספר רישוי וכפי שתארה גב' גובי לכך שבדיקה סבירה של השעבודים לא יכולה הייתה לגלות שרשום שעבוד על האוטובוס הנ"ל, שכן אם הבדיקה נעשית בשיטת האלימינציה המורידה את שנות הייצור 95 כפי שהמליצה העדה, לא ניתן היה לגלות את השעבוד הנ"ל. ו. מעבר לאי היכולת לגילוי השעבוד הנ"ל, אין למעשה ראיה חד משמעית לכך שמדובר באוטובוס נשוא התובענה שהוא זה שהיה משועבד, במיוחד בהתחשב בכל הטעויות והמחדלים של המשיבה שנסקרו על ידי. לפי פרופסור "שלום לרנר" בספרו "שעבוד נכסי החברה" בעמ' 330 עולה שבארה"ב ובקנדה שעבוד לא ייחשב כמשוכלל אם נפלו במרשם טעויות מהותיות העשויות להטעות בעניינים שונים לעומת שגיאות שוליות שאינן מטעות באופן מהותי צדדים אחרים שאינם פוגמים ברישום, וזאת לפי מבחן אובייקטיבי, כשאי דיוק במסירת הפרטים עלול לגרום לביטול הרישום אפילו אם לא הוכח שמאן דהוא הוטעה בפועל. גם לפי י. ויסמן בספרו: "חוק המשכון" בקובץ טדסקי בעמ' 120 - דיוק התיאור של הנכסים הממושכנים הוא מעניינו של הנושה המובטח, הואיל ותוקפו של המשכון שלו מותנה ברישומו הנאות ולכן על הנושה המובטח לדאוג לכך שפרטי הרישום ביחס לנכס הממושכן יהיו מדויקים, דבר שלא התקיים במקרה שלנו. במקרה שלנו, כשישנן טעויות מהותיות ברישום לטעמי ולפי עדות גב' גובי עולה שגם הוטעו בפועל לאור הבדיקה שנעשתה, אני סבור שאין תחולה לשעבוד לגבי המבקש. בניגוד לאמור בהמ' 519/93 הסעות פרח במדבר בע"מ (בפירוק) ואח' נ' הכנ"ר ואח', דינים מחוזי כו(3) 964 שם לא הורחב בשאלה מה ההשלכה לו הייתה בודקת המשיבה ברשם החברות את מצבת השעבודים ובשל רישום בלתי מדויק או מוטעה, לא הייתה מגלה שהאוטובוס אותו רכשה היה משועבד, במקרה שלנו הייתה בדיקה באמצעות סניף הבנק וגב' גובי. הבדל נוסף הנו שבפס"ד הסעות פרח גם המשיבה שיעבדה אוטובוסים רק לפי מספר שלדה, בעוד במקרה שלנו הצד השני הוא אדם פרטי תם לב והחברה שיעבדה עם מספר רישוי, בניגוד למשיבה שפעלה בשרשרת של טעויות ומחדלים רשלניים. לפי סעיף 178 לפקודת החברות (נוסח חדש - תשמ"ג1983-) לא יהיה תוקף לשעבוד ללא רישום כנדרש לפי סעיף 179, וכלשון הסעיף: "אם פרטי השעבוד שנקבעו והמסמך היוצר אותו או המעיד עליו, אם היה מסמך כזה, נמסרו לרשם או נתקבלו אצלו, בדרך ובמועד האמורים בסעיף 179" (תוך 21 יום מהיום שבו נוצר השעבוד). מעבר לטענה של המבקש שחלפו 21 ימים עקב השינוי ו/או הזיוף בתאריך במסמכי השעבוד, הרי במקרה זה גם במסמכי השעבוד נרשם בבקשה למשכון שנת ייצור 1995 וחלק ממספר השלדה בלבד, תוך טעות באותיות OH (במקום DH). במקרה של אי דיוק כאמור בשנת הייצור ובמספר הרישוי, אין זהות מוחלטת לגבי העובדה שמדובר באותו אוטובוס, ועקב טעויות אלו ברישום אני סבור שרישום זה אינו תופס כלפי צד שלישי שבדק במשרדי רשם החברות, ולא יכול היה גם בבדיקה סבירה לגלות את הטעות [ראה ע"א 2242/92 מד"י נ' בנק אמריקאי לישראל בע"מ, פ"ד מח(3) 249 לגבי סיכון הנובע ממחדל של אי רישום במקרה של מקרקעין]. כוחו של המשכון, לפי סעיף 4(3) לחוק המשכון, תשכ"ז1967-, כלפי נושים אחרים הנו עם רישום המשכון בהתאם לתקנות המשכון (סדרי רישום בע"מ) תשנ"ד1994-, כשלפי ת' 16 הרישום לפי פקודות החברות הנו כרישום לפי סעיף 4(3) לחוק. במקרה זה של רישום שלא כדין שאינו מדויק ויש בו טעות, אני סבור שהוא לא תופס כלפי אחרים כמו המבקש שלא יכול היה לדעת עליו, למרות שנעשתה בדיקה כדין מטעמו. ז. לאור הכרעתי לעניין השעבוד אין צורך להכריע בשאלת תחולת "תקנת השוק" על רכישת האוטובוס ע"י המבקש, למרות שאני סבור שבמקרה זה נהנה המבקש גם "מתקנת השוק". למרות שלא מדובר בעיסוק בלעדי ועיקרי, אני סבור שבמקרה זה, לאור עדותו של מר שוקרני, עולה שמדובר ב"מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר, והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו" (ראה עדותו בעמ' 25 ו28- לפרוטוקול מיום 10/10/1999 ות7/ לגבי ההסכמים למכירת אוטובוסים). גם במקרה שלא מדובר בעיסוק יחיד ניתן ליהנות מתחולת תקנת השוק ויכול ולאדם יהיו עסקים רגילים אחרים ואין הכרח שמדובר בעיסוק בלעדי, ואף לא עיקרי [ראה ע"א 120/87 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' דשנים אורגניים חברה בע"מ ואח', תקדין עליון 90(3) 555, להלן: פס"ד "אבן סיד"), ע"א 167/73 קיבוץ גליל ים נ' שעתל, פ"ד לא(1) 236]. להבדיל ממכירה אקראית לפי צרכי העסק ומצב העסק, האטה או שפל ומצב הציוד (בלאי) שאינה מוכרת כעיסוק במכירה, הרי פרקטיקה של מכירה תדירה העולה כדי עיסוק רגיל במכירה דרך קבע כחלק אינטגרלי מניהול העסק, יכולה להיכנס לגדר "תקנת השוק" (ראה פס"ד אבן סיד) כשהמבחנים בין היתר הנם הותק, הרציפות וההתמדה במכירת אותם נכסים. במקרה זה, רישום השעבוד אצל רשם החברות לא עומד כשלעצמו בפני תקנת השוק [ראה ע"א 716/72 רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים, פ"ד כז(2) 709]. למעשה לרישום השעבודים אין חשיבות מבחינת הנושים הרגילים והוא אמור להכריע יותר בין נושים מובטחים [ראה ע"א 2734/92 איסכור שירותי פלדות בע"מ ואח' נ' נס, פ"ד מו(4) 289 וש. לרנר בספרו "שעבוד נכסי חברה" בעמ' 362,355]. בהכרעה בין שני הצדדים ישנם גם שיקולים של מדיניות, יעילות וצדק. לדעת פרופסור מאוטנר (כפי שמובאת ע"י כב' השופטת שטרסברג כהן בע"א 5664/93 כנען נ' UNITED STATES OF AMERICA, פ"ד נא(1) 114, בעמ' 128] יש להנחות את הכרעת הקונפליקט בשני שלבים: האחד, בדיקת יכולת הצדדים למנוע את היווצרות הקונפליקט מלכתחילה באופן שמי שיכול לעשות כן ולא עשה מאבד את זכותו בנכס. השני, פתרון הקונפליקט לאחר שנוצר ובדיקת מידת הפגיעה בכל אחד מהצדדים המעורבים, כאשר ככלל יש להעדיף את מי שייפגע יותר עקב שלילת הנכס ממנו, כשהשאיפה היא למזער את הנזק. לאור ניתוח זה, אני סבור שבמקרה שלנו המשיבה יכלה למנוע את היווצרות הקונפליקט לולא הייתה רשלנות ברישום ברשם החברות, ולולא התרשלה באי הרישום במשרד הרישוי, ולכן, ומשלא עשתה זאת היא מאבדת את זכותה בנכס, וכן מבחינת הפגיעה בכל אחד מהצדדים המעורבים מי שייפגע יותר הנו המבקש ולא המשיבה, כשבמקרה זה המבקש היה תם לב לחלוטין, שילם תמורה מלאה, ובעימות ובקונפליקט בין הצדדים הלא מאוזנים הנ"ל הוא צריך לצאת לטעמי כשידו על העליונה, וברוח זו יש לפרש גם את יתר תנאי תקנת השוק בצורה המקלה עמו. לטעמי, לאור עדותו של מר שוקרני ולאור העובדה שמדובר ברכישה לפי דבריו של כ100- אוטובוסים ומכירת כ- 90 אוטובוסים, כשהוא עושה זאת כל הזמן במשך שנים קונה ומוכר אוטובוסים עקב פחת ועקב חידוש כל הציוד כל הזמן, הרי למרות שמדובר בחברה שעיסוקה העיקרי תיירות ונסיעות ניתן לראות בה, לצורך תנאי תקנת השוק כעוסקת גם בעיסוק של מכירת אוטובוסים. אני סבור שלא ניתן להתעלם במקרה זה מרשלנות המשיבה מול תום לבו של המבקש ומהעדר האיזון ביחסי הכוחות בין המבקש למשיבה, ובמקרה של ספק בתחילת תקנת השוק ובמקרה לא ברור וחד משמעי כמו המקרה הנוכחי, יש לפרשו לטובת המבקש. אני סבור כאמור שגם בלא תקנת השוק היה מקום לקבל את התובענה, אך לטעמי, במקרה זה, חלה למבקש גם הגנת תקנת השוק. התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה ומצהיר כי האוטובוס הנו בבעלותו הבלעדית של המבקש ושעבוד 85 לא תופס לגביו. אני קובע כי האוטובוס יוחזר למבקש לאלתר, כשהמשיבה תישא בהוצאות הכרוכות בכך. אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. שעבודאוטובוס