קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בליגה למקומות עבודה: 1. תמצית המחלוקת התובע, מנהל מלון בטבריה במועד הרלוונטי לתביעה זו, נפצע ברגלו במהלך משחק קט-רגל (כדורגל קטן) שהתקיים במסגרת ליגה אזורית למקומות עבודה, המשחק בו נפצע התובע התקיים במגרש אספלט של בית הספר "ארליך" בטבריה. התובע הגיש תביעה זו וטען כי על הנתבעות לפצותו על הנזקים שגרמו לו. לטענתו נגרמו נפילתו ופציעתו עקב בקע/סדק במגרש האספלט. העירייה היא הבעלים של המגרש ומחלקת הספורט בעירייה היא זו שארגנה את הטורניר/ליגה שבמסגרתה התקיים המשחק. בהתאם, טוען התובע כי הנתבעת 1 התרשלה והפרה חובה חקוקה כאשר לא דאגה לתקינות המגרש ועל כי היא חבה בנזקיו שנגרמו, לטענתו, עקב אותו בקע/סדק במשטח האספלט. הצדדים העידו את עדיהם והגישו סיכומיהם בכתב. במסגרת הסיכומים העלו הצדדים טענות מטענות שונות בנוגע ליסודות עוולות הרשלנות והפרת חובה חקוקה. כפי שיפורט להלן החלטתי לדחות את התביעה מטעמים שיפורטו. לא נזקקתי להכריע במחלוקות המשפטיות שבין הצדדים מאחר ואני קובע כי לא הוכח במידה הנדרשת כי פציעתו של התובע אירעה עקב תנאי המגרש או פגם במגרש וכן כי התובע הסתכן מרצון כאשר בחר לשחק כדורגל במגרש זה. בנוסף אני קובע כי הנתבעת פטרה עצמה מהחבות בשל פציעות שחקנים וזאת במסגרת התקנון של ליגת מקומות העבודה. 2. אירוע הפציעה טענת התובע הינה כי נפל ונפצע לאחר שרגלו נתקעה או נתקלה בבקע כל שהוא במשטח האספלט. כל הטיעון בדבר אחריות הנתבעת 1לאירוע מופנה כלפי אותו בקע במשטח האספלט. כפי שיפורט, אני קובע כי לא הוכח קיומו של אותו בקע/סדק באספלט ולא הוכח כי התובע נפל כתוצאה מאותו סדק/בקע. אירוע הפציעה היה בשלושה לאוגוסט .1994ב-13.9.94, כחודש לאחר מועד הפציעה הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה למל"ל (נ/1). בטופס התביעה פירט התובע את נסיבות הפציעה כדלקמן: "בזמן משחק כדורגל במסגרת ליגה למוקמות עבודה החליק וסובב קרסול שמאל ונפגע ברגל". אין בתביעה למל"ל, שהוגשה סמוך לאירוע הפציעה, כל אזכור לנפילה כתוצאה מבור, סדק או בקע במגרש ולמעשה אין כל אזכור לקשר בין מצב המגרש וסיבת הפציעה. התובע צילם מיזמתו או לפי בקשת בא-כוחו את המגרש בשני מועדים שונים. במועד הראשון צולמו תמונות קטנות יותר ובמועד השני, לבקשת ב"כ התובע, תמונות גדולות (ראה עמ' 14 שורה 29 עד עמ' 16 שורה 14). כל התמונות הוגשו לבית המשפט וסומנו כמוצגים. התמונות הקטנות צולמו ראשונות, קרוב יותר לאירוע ובטרם נתקבלו אצל התובע הנחיות מב"כ. בהתאם תמונות אלו מהוות ראיה אמינה יותר באשר הן משקפות את פני המגרש כפי שראה אותם התובע עצמו, בטרם קיבל הנחיה כל שהיא מבא-כוחו. בתמונות אלו ניתן להבחין במגרש האספלט מזוויות צילום שונות. מדובר במגרש אספלט הנראה תקין ללא כל מכשול נראה לעין. יש להניח כי אם היה במקום בקע או סדק רחב היה התובע טורח לצלמו. עצם העובדה כי התובע לא טרח לצלם כל מכשול ולתעד את אותו הסדק/בקע בעת שצילם מיוזמתו את המגרש, מחזקת את הטענה כי אין ולא היה במגרש מכשול כל שהוא. התמונות הגדולות צולמו לאחר פגישה בין התובע וב"כ ולאחר שב"כ התובע ביקש תמונות גדולות יותר. יש להניח כי תמונות אלו צולמו כאשר ידוע לתובע כי עליו להציג מכשול ברור. ואכן התובע ניסה לצלם מקרוב כל פגם במגרש. לא מובן מדוע ניסה התובע לצלם אזורים במגרש שאינם רלוונטים לפציעתו. עניין זה מעורר שאלות ותמיהות שאין צורך להרחיב בהן את הדיבור. בכל מקרה התובע מצביע בעדותו (עמ' 17שורה 7-6) על תצלום ת/ 6 שזה המקום המשוער לפציעה. מדובר בסדק באספלט באזור מרכז המגרש. הסדק עליו מצביע התובע הינו סדק צר באספלט החוצה את המגרש מצד לצד. לא נראים לעין בורות באזור הסדק. יצוין כי התובע צילם סדק עם בור המצוי כחצי מטר משמאל לשער, ליד קיר כחול התוחם את המגרש (תצלומים ת/ 7ות/9). יש להניח כי אם היה מכשול דומה באזור הסדק שבתצלום ת/ 6 היה התובע מצלמו. בצילום ת/ 6 לא ניתן להבחין במכשול דומה והסדק נראה צר מאוד באופן שאינו משנה את פני השטח ואינו יוצר קימור או קיעור ואין לידו בליטות או גלים באספלט. התובע הזמין עד מטעמו, מר שרון בליש העד היה בעת ההיא עובד במלון קיסר והשתתף במשחק בו נפצע התובע. העד מתאר את המקום בו נפל ונפצע התובע כבקע רחב המהווה מעין חור שמסביבו נערם תל והיוצר גלים באספלט. לדבריו אורך הבקע והגלים שסביבו כמטר וגובה ההתרוממות מסביב לבקע מספר סנטימטרים (עמ' 24 שורה 22 עד עמ' 25 שורה 8). תאור הבקע מפיו של מר בליש אינו תואם את התיאור של מקום הנפילה כפי שתאר התובע עצמו ואינו תואם את הנראה לעין בתצלום ת/ .6 נראה כי רצונו של העד לסייע לתובע גבר על זכרונו (הן בנוגע לפרטי המקרה וככל הנראה גם בנוגע לחובתו כעד בבית המשפט) וכושר דיוקו. בכל מקרה - עדותו בלתי אמינה ואינה מתיישבת עם גרסת התובע עצמו ופוגמת באמינות גרסת התביעה כולה. יצוין כי בטופס התביעה למל"ל (נ/1) צוין שמו של עד אחר כעד לאירוע (אייל לוי, מנהל כ"א במלון). עד זה לא זומן להעיד. כמו כן נכחו במגרש בעת הפציעה לפחות 10שחקנים ( 5מכל קבוצה), מהם כמה עובדי המלון שהיו כפופים לתובע וממילא מוכרים לו. עדים אלו לא זומנו להעיד על נסיבות הפציעה, על אף שלכאורה לא הייתה כל מניעה לזמנם. הלכה היא כי הימנעות מזימון עד הנמצא בשליטת צד לדיון יוצרת חזקה כי עדותו של אותו עד אינה תומכת בגירסת בעל הדין שנמנע מלזמנו לדיון. ראה: ע.א. 2275/90 לימה חברה ישראל לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' פרץ רוזנברג ואח’, פד"י מ"ז (2) 605; ע.א. 548/78 אלמונית ואח' נגד פלוני, פד"י ל"ה (1) 736; ע.א. 465/88בנק למימון וסחר נ' מתיתיהו ואח’, פד"י מ"ה (4) 651; במכלול הראיות כפי שפורטו אני קובע כי גרסת התובע ועדיו לא אמינה. סדר צילום התמונות והנשקף מהן, האמור בתביעה למל"ל והסתירות בעדויות שפורטו לעיל, בצירוף ההימנעות מזימון עדים רלוונטים נוספים מערער את אמינות גרסת התובע. בהתאם אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי נפילתו נבעה כתוצאה מפגיעת רגלו במכשול כל שהוא, לרבות בקע, סדק או בור במגרש. לא הוכח קיומו ומיקומו של הבקע המסוים (או כל בור או מכשול אחר) ולא הוכח כי הנפילה אירעה כתוצאה מהתקלות באותו מכשול, ולא כתוצאה מהחלקה וסיבוב, כפי שצוין בפניה למל"ל, וכפי שקורה לעיתים מזומנות במשחקי כדורגל. בסיכומו של דבר אני קובע כי התובע לא הוכיח את התשתית העובדתית לתביעתו. כבר מטעם זה דין התביעה להידחות. 3. התובע הסתכן מרצון כפי שעולה מעדויות עדי התביעה התקיימו המשחקים במגרש ביה"ס "ארליך" לפני האירוע נשוא תביעה זו ואחריו. התובע, וככל הנראה גם שחקנים אחרים לא סברו כי תנאי המגרש הם כאלו שהמשחק בו מהווה סכנה בלתי סבירה. אף התובע העיד כי התלונן רק בנוגע לתאורה במגרש ובכל מקרה לא סבר כי המגרש אינו ראוי למשחק (עמ' 21 שורה 7-1). משחק כדורגל הינו משחק היוצר, מעצם טיבו, סיכון לנפילה ולפגיעה ברגלים. מי שבוחר לשחק במשחק זה ער לסיכון הטבעי המהווה חלק בלתי נפרד מהמשחק. מגרש אספלט, יהיה טוב כאשר יהיה, יוצר גם הוא סיכון בהיותו משטח קשה ומחוספס יותר מדשא. גם עובדה זו ידועה לכל שחקן ובוודאי הייתה ידועה לתובע. בנוסף, לתובע זה מגבלות הידועות לו, ככל שהדבר נוגע לתפקוד הרגל. התובע נפגע בראשית שירותו הצבאי באזור הברך, עבר 7ניתוחים ולאחר מכן היה עליו להיעזר במכשיר לייצוב הברך. כתוצאה מהפגיעה נקבעו לו 20 אחוזי נכות לצמיתות (ראה תיק רפואי נ/ 2 ועדות התובע עמ' 19 לפרוטוקול). התובע שיקם עצמו מאותו פגיעה והוא מעיד על עצמו כי הוא משחק כדורגל, ואף שיחק עובר להליכי השיקום. על כך יש רק לברך. יחד עם זאת לא ניתן לשלול את האפשרות כי לפגיעה הנ"ל בברך יש והייתה השפעה על יציבותו של התובע, במיוחד בעת ריצה ובמשחק כדורגל במובן זה שהפגיעה תרמה לנפילתו של התובע במהלך המשחק. אין בפני בית המשפט ראיה כגון חוו"ד מומחה המצביעה על קשר סיבתי בין הנפילה נשוא תביעה זו והפגיעה הישנה בברך ואולם בנסיבות העניין לא ניתן להתעלם ממכלול העובדות. אשר על כן, אני סבור כי בנסיבות העניין, בהתחשב בטיב המשחק, טיב המגרש ונתוניו האישיים של התובע יש לראות בעצם השתתפותו במשחק בו נפצע הסתכנות מרצון. גם מטעם זה יש לדחות את התביעה. 4. תקנון המשחקים פוטר את העיריה מחבות כפי שפורט לעיל, סבור אני כי לא הוכח שהתובע נפצע כתוצאה ממכשול או פגם במגרש וכי התנהגותו מהווה הסתכנות מרצון, ואולם גם אם סברתי ההיפך, גם אז סבור אני כי יש לדחות את התביעה כנגד העירייה. כפי שיפורט להלן סבור אני כי תקנון המשחקים פוטר את העירייה מחבות לפציעה כגון זו שאירע לתובע. יחד עם זאת, ובטרם אתייחס לתקנון לגופו, אקדים ואפרט את דרך הצגתו כראיה. במהלך העדות של עד תביעה מס' 1, מנהל מח' הספורט בעירייה (במועד הרלוונטי) ציין העד כי הליגה התנהלה לפי התקנון שחודש ועודכן כל שנה. העד ציין כי בתקנון נדרשו הקבוצות לבטח את השחקנים. פרטי התקנון לא היו זכורים לו (עמ' 8 שורה 21 עד עמ' 9 שורה 16). ב"כ התובע ביקש כי התקנון "יוצג" (כך בעמ' 22 שורה 21). ב"כ הנתבע התחייב לעשות מאמץ ולהשיג את התקנון. בהתאם ניתנה החלטה (עמ' 13 לפרוטוקול) המורה לב"כ הנתבעת להמציא את התקנון שהיה בתוקף עד למועד הנקוב, בטרם יוגשו סיכומים. בעת שניתנה ההחלטה, לבקשת ב"כ התובע, לא היה למי מהצדדים התקנון וככל הנראה לא ידעו הצדדים על תוכנו המדויק. התקנון הומצא לתיק בית המשפט כשבועיים לאחר ישיבת ההוכחות, בדיוק בהתאם להתחייבות ב"כ הנתבעת וצו בית המשפט כמפורט בעמ' 13 לפרוטוקול. כשהגיע התקנון לתיק בית המשפט, ולב"כ התובע, התברר כי האמור בו תומך בגרסת הנתבעת (כפי שיפורט בהמשך). ב"כ התובע פנה במכתב לב"כ הנתבעת תוך הטחת האשמות אתיות ודרש למשוך את המסמך מתיק בית המשפט. ב"כ הנתבע השיב את אשר השיב. איש מהצדדים לא הגיש בקשה לבית המשפט להתעלם מהתקנון ולא לראותו כראיה קבילה. עצם הפנית עותקי מכתבים שמחלפים ביניהם הצדדים לתיק בית המשפט אינה הדרך המקובלת. אם סברו הצדדים או מי מהם כי על בית המשפט להתייחס למחלוקות שבינם היה על הצד המעונין להגיש בקשה מתאימה. דבר זה לא נעשה. בהמשך הגיש ב"כ התובע בקשה למתן תגובה לסיכומי הנתבעות כאשר לבקשה צורפו הסיכומים לגופם. הגשת בקשה בדרך זו אינה מקובלת ואינה הדרך הראויה. היה על ב"כ התובע להמתין לקבלת החלטה ובכפוף להחלטה להגיש את סיכומי התגובה. יחד עם זאת עיינתי בסיכומי התגובה ואולם לא היה בהם כדי לשנות את תוצאות פס"ד כמפורט לעיל. לגופו של ענין לא מצאתי בסיס לטרונייתו של ב"כ התובע. ב"כ התובע דרש מהעירייה להציג את התקנון. "להציג" משמעו להציגו כראיה לבית המשפט. בית המשפט נתן צו בהתאם וב"כ הנתבעת פעל בהתאם לצו והעביר את התקנון לבית המשפט ולצד שכנגד. אשר על כן אני קובע כי התקנון הינו ראיה קבילה וכשרה שעל בית המשפט להתייחס אליה והוא יהווה חלק מתיק המוצגים. בכל הנוגע לאמור בתקנון - התקנון תומך בעמדת הנתבעת. סעיף ו' לתקנון קובע כדלקמן: "אחריות ובטוח אין מארגני הליגה - עירית טבריה אחראית לכל נזק שיגרם לשחקנים בדרך למשחק, בזמן המשחק ובדרך חזרה לבתיהם מהמשחק על כל קבוצה לבטח את שחקניה בבטוח מתאים הקשור למשחקי ספורט וכן לבדוק את כשרותם של שחקניה מהבחינה הרפואית והתאמתם למאמץ הגופני הכרוך במשחק. מכיוון שהליגה היא למקומות עבודה, חייבת הנהלת מקום העבודה להיות מודעת שעלולות להיות פגיעות גופניות לשחקנים ובעקבות זאת פציעה ואבדן ימי עבודה, ושבמקרה זה תחשב פגיעה כתאונת עבודה. מקום העבודה חייב להערך למקרה זה מכל מה שמשתמע ממנו. תשומת לב האחראים לסעיף הנ"ל לגבי השחקן שאינו שייך למקום העבודה שצריך לבטחו בבטוח מתאים, על כל הקבוצה להחתים את מנהל מקום העבודה על אישור שנמסר לראש הקבוצה לפני תחילת המשחקים." ניתן לראות כי העירייה הבהירה בצורה שאינה משתמעת כי אין היא אחראית ולא תהיה חבה בפיצוי בגין נזקים. יצויין כי התקנון שהוצג לבימ"ש אינו תקנון הנושא תאריך המתאים לעונת המשחקים בה נפצע התובע. יחד עם זאת העיד עד התביעה מס' 1כי היה תקנון אשר חודש משנה לשנה ולדבריו הוראות לעניין החובה לבטח את השחקנים היו גם בתקנון שהיה בתוקף בעת שנפצע התובע (ראה בעמ' 9- 8 לפרוטוקול). בהתאם אני קובע כי התקנון שהוצג משקף את ההסדר שהיה בתוקף גם במועד הרלוונטי לפציעתו של התובע. תקנון הליגה מחייב את כל המשתתפים ומהווה חוזה ביניהם ובין המארגנת. ראה: ד. פלפל הספורט בראי המשפט (הוצאת פרלשטיין גנוסר, 1994) 56-59; ע.א. 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל-עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח’, פד"י מה (5) 89, 107ו-109ב; ע.א. 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פד"י מט (2) 793, 828; ד.ב.ע. נז/5-3 ניסים לוי נ' ההתאחדות לחינוך גופני הפועל 1991 באשדוד, תקדין ארצי, כרך 97(3) עמ' 354. התובע היה מנהל המלון והודעות בעניין הקבוצה הופנו אליו. היה עליו לדעת על תקנון המשחקים והאמור בתקנון מחייב אותו. ראה: ע.א. 835/93 הנ"ל, בעמוד 822-.823 בהתאם אני קובע כי העירייה פטרה עצמה מכל חבות לפציעה כגון זו של התובע. גם מטעם זה דין התביעה להדחות. 5. סיכום וסעדים בסיכומו של דבר אני קובע כי דין התביעה להדחות מן הטעמים שפורטו בהרחבה לעיל. אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת את הוצאותיה בסך 000, 5 ש"ח + מע"מ כחוק שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. דיני ספורטתאונה בליגה למקומות עבודה