50 אחוז נכות מתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים 50 אחוז נכות: 1. ביום 31.7.90 נפגע התובע בתאונת דרכים, כאשר החליק והתהפך מקטנועו, בעת שעסק בהעברת משלוח פרחים לייעודו. התביעה שבפני היא לפצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: החוק). נכותו הרפואית של התובע: 2. לתובע מונו ארבעה מומחים רפואיים: בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה, העיניים והפה והלסת. לתובע נקבעו % 45 נכות בתחום האורטופדי ו- % 10 בתחום הנוירולוגי. המומחים בתחום העיניים והפה והלסת לא מצאו כי נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה. סך הכל נכותו המשוקללת של התובע, כתוצאה מהתאונה %50.5. אובדן כושר השתכרות: 3. טוען התובע, כי לפני התאונה הנדונה עבד כשליח וכי מאז ששוחרר מביה"ח אינו מתפקד ואינו יכול למצוא כל עבודה. על כן, לטענתו, כתוצאה מהתאונה הוא אבד את כושר השתכרותו לחלוטין, הגם שהנכות הרפואית שנקבעה לו היא בשיעור %50.5, בלבד, והוא זכאי לפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות בשיעור של %100. 4. האם, לאחר התאונה, חסר התובע כל כושר השתכרות, למרות שנכותו הרפואית, כתוצאה מהתאונה, היא בשיעור %50.5, בלבד? התובע העיד, אמנם, כי לא הצליח להשיג עבודה, בגלל נכותו - אך איני מוכנה לסמוך על עדות זו ולקבוע על פיה כי לתובע אבד כושר עבודתו, לחלוטין. 5. במסמך שנערך בבי"ח לוינשטין, הנושא כותרת "סכום נתונים מהתיק" מיום 29.11.90 (נספח ו' לסכומי הנתבע) נקבע: "אחרי התאונה לא היה מסוגל לעבודה במשך 3חודשים. כיום מסוגל לעבודה ללא הפעלה שתי הידיים בהתאם לכשוריו: כגון: שמירה או בחניון רכב." בהחלטת המל"ל מיום 31.7.90(נספח ז' לסכומי הנתבעת), נאמר: "מסוגל לחזור לכל סוג עבודה ללא הפעלת יד שמאל." בסכום המחלה מבית לוינשטיין (נספח י' לסכומי הנתבעת) מיום 11.6.91 נאמר כי: "מאז התאונה לא עובד כלל. לא מסוגל לחזור לעבודתו כרוכב קטנוע. לא חיפש עבודה אחרת." ובהחלטת המל"ל מיום 30.8.94 (נספח ט' לסכומי הנתבעת): "בהתחשב שמדובר באדם צעיר יש לאפשר לנ"ל מסגרת שקומית על מנת לנסות לשלבו במסגרת של עבודה. (יש לציין שניתנה שנתנה המלצה דומה לפני כשנתיים)." אלא, שביום 18.9.95 קבע המל"ל כי: "מדובר בתובע יליד 1955, הסובל מלקוי אורטופדי קבוע ביד שמאל. ההגבלה הינה בשורש כף יד, הגבלה בתנועות המרפק וכן הגבלה בתנועות האמה. בנוטף לכן סובל מתפקוד אינטלקטואלי גבולי ובעיות אישיות... ניסיונות שקום בעבר לא עלו יפה. יש לאפשר דרגת אי כושר מלאה ויציבה לאור השלוב בין הבעיה השכלית/נפשית ובעיתו הפיזית." 6. קביעות ועדת המל"ל אינן מחייבות את בית המשפט. הוכח, כי לאחר ההחלטה הנ"ל של ועדת המל"ל, החל התובע, לאחר שקיבל טיפול נפשי, להשתתף בתכנית שיקום. מכאן, כי הנחת היסוד כאילו כל ניסיונות השיקום של התובע סופם כישלון לא מוכח. 7. לסיכום נקודה זו: התובע לא הוכיח כי כתוצאה מהתאונה נגרם לו אובדן כושר השתכרות טוטאלי ואף לא הוכיח כי אובדן כושר ההשתכרות שנגרם לו חורג מאחוז הנכות הרפואית שנקבע. היקף עבודתו של התובע לפני התאונה: 8. לטענת התובע (סעיפים 4- 5 לתצהירו), הוא עבד במשך 6שנים, לאחר שחרורו מהשירות הצבאי, כשליח עצמאי על קטנוע שרכש. החל בשנת 1980 החל לעבוד במכון רובין, בו עבד עד שנת 1985, כאשר נחבל בתאונת דרכים ונקבעה לו % 10 נכות ע"י המוסד לבטוח לאומי (סעיפים 6- 7לתצהיר). לאחר תאונה זו לא עבד, לטענתו, במשך שנתיים, בגלל קשיים במקום העבודה, כאבים כתוצאה מהתאונה ותסכולים נפשיים (סעיפים 7- 8 לתצהיר). לאחר מכן, עבד במשך שנתיים, בשנים 1987-1988, כשליח במוניות אביב (סעיף 19לתצהיר), ובגמר עבודתו במוניות אביב בסוף שנת 1988, עבד בעבודות שליחות מזדמנות, כשליח עצמאי (סעיף 10לתצהיר). מכל האמור לעיל עולה, כי, לגירסת התובע, הוא עבד רוב הזמן כעצמאי. לא ברור אם עבודתו אצל מוניות אביב, במשך השנתיים, היתה במעמד של שכיר או של עצמאי. 9. ניסיונו של התובע להציג עצמו כמי שעבד ברציפות, למעט תקופה של שנתיים לאחר תאונה בשנת 1985, עד שהתאונה הנדונה קטעה רציפות זו אינו עולה בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בבית המשפט, ובמיוחד נסתר ע"י המסמכים המצויים בתיק המל"ל, שהוצג כראיה. 10. התובע יליד .28.9.55השכלתו היא 11שנות למוד. שמונה שנות בית ספר יסודי ו- 3שנים בבית ספר תיכון מקצועי אופק, במגמת פקידות. התובע השתחרר משרותו הצבאי בפרופיל 24, לאחר 8חודשי שרות, בלבד, ולא שירת אף פעם במילואים (עמ' 6לפרוטוקול). אבחנות הועדה הרפואית הצבאית (נ/1) היו: " .1הפרעות אישיות עם הפרעה נוירוטית וקשיי הסתגלות חמורים. .2עקמת קלה בעמוד השדרה." במזכר מיום 15.5.80(צורף כנספח ב' לסכומי הנתבעים), שנערך במסגרת דיון בתביעת התובע לקצבה נאמר: "מתקיים מקצבה של לשכת הסעד. הקצבה ניתנת לאשתו. אינו עובד כבר משנת .1972כל היום בבית, צועק." בבקשת מידע סוציאלי שקומי, מתוך תיק המל"ל (נספח ג' לסכומי הנתבעת) מאותו מועד, צוין כי: "עובד כשליח בחנות פרחים, לאחרונה פוטר ואינו מוצא מקום עבודה." במכתב של ד"ר לוי, רופאת המרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו מיום 20.7.80 נאמר: "שמו של מר X מוכר למרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו מ .20.7.76 מהתאריך שצויין היו פניות תכופות מהמרכז להערכת התפתחות הילד שבו נמצא בנו בטפול לערוך לו בדיקות... הוא לא הסכים לשתף פעולה. בהמשך לתלונות שהוגשו אלינו כי הוא מסכן את חיי בנו נעשה אף נסיון מצדנו לבקש הוראת אשפוז לצורך אבחנתו, אשתו שינתה לפתע את דעתה וסרבה לחתום, כך שעד היום לא הצלחנו לאבחנו. לפי אינפורמציה שקיבלנו נראה לנו שייתכן שמדובר באיש שסובל מבעיות נפשיות והוא אינו מתפקד באופן סדיר." בתביעת התובע לקיצבת נכות כללית, מיום 15.5.80, תואר הליקוי, בגינו הוגשה התביעה כך: "חולה במחלת העצבים אינו מסוגל לשבת במקום אחד יותר מחצי שעה." בדו"ח של העובדת הסוציאלית של המל"ל מיום 16.5.80, בקשר לאותה תביעה, נאמר: מקום עבודה. מתנהג כחולה נפש. אינו מוכן ללכת לאבחון. אינו משתף פעולה. הגיש תביעה זו." במכתבה של ד"ר אסתר לוי, רופאת המרפאה לבריאות הנפש ביפו, אל המל"ל נאמר: "שמו של מר X מוכר למרכז הקהילתי לבריאות הנפש ביפו מ .20.7.76 לפי אינפורמציה שקיבלנו נראה לנו כי ייתכן שמדובר באיש שסובל מבעיות נפשיות והוא אינו מתפקד באופן סביר." 11. מהראיות שהובאו, עולה כי התובע, עקב בעיות נפשיות לא היה בעל כושר השתכרות בשיעור של % 100 גם לפני התאונה. גובה ההשתכרות של התובע לפני התאונה: 12. בסעיף 6 לתצהיר טען התובע כי כשהתחיל לעבוד במכון רובין בשנת 1980משכורתו היתה "בסביבות 000, 30 שקל ישן לחודש." וכי "חלק מתלושי בידי - יומצאו לבית המשפט (לוטה אחד מהם). לא הולט כל תלוש ול אצורף כל תלוש בהמשך." התובע טען בתצהירו כי הרוויח, בעת שהיה שכיר במוניות אביב 750, 2 ש"ח לחודש. בסעיף 9 לתצהיר התובע, נאמר כאילו הולטו חלק מתלושי השכר במוניות אביב בשנים 1987- .1988 עם זאת, הודה התובע, בחקירתו הנגדית, (עמ' 8) כי: "למרות האמור בסעיף 9לתצהיר לא צירפתי תלושי שכר במוניות אביב. לא את חלקם ולא את כולם." איני מוכנה לסמוך על עדותו זו של התובע, אשר לא זכר את נסיבות הפסקת עבודתו במוניות אביב - אף לא אם פוטר או התפטר (עמ' 8 לפרוטוקול). התובע הביא כעד להוכחת היקף השתכרותו של שליח על קטנוע את גיא גאון, שהעיד (ת/6) כי משכורתו החודשית ברוטו, כשליח על קטנוע עבור 5.5 שעות עבודה ביום היא - 100, 4 ש"ח. לא ברור מעדותו של גיא גאון אם הוא עובד כשליח עצמאי או כשליח שכיר. הוא אף לא נחקר בענין זה. התובע העיד כי השתכרותו כשליח עצמאי נופלת מזו של שליח שכיר. התובע הודה כי בזמן שעבד כעצמאי, לפני התאונה, הרוויח פרוטות (עמ' 8) וכי לא היתה לו עבודה רצופה "עבדתי יומיים כן ויומיים לא." עוד טוען התובע כי במשך 6חודשים קיבל דמי אבטלה (עמ' 8לפרוטוקול), אך לא יכול היה לומר כמה. 13. העולה מהמקובץ, כי התובע לא הוכיח מה היתה השתכרותו עובר לתאונה, על פיה יש לחשב את הפסד השתכרותו בגין התאונה. בנסיבות אלה, אין מנוס מקביעת הפסד השתכרותו של התובע על דרך האומדנא. 14. התובע טען להפסד כושר השתכרות מוחלט מאז התאונה ואילך. על כן, לא מצא לנכון להוכיח מה היתה תקופת אי הכושר הרפואית עקב התאונה. מסיכום נתונים שנעשה ע"י בית לוינשטין (נספח י' לסיכומי הנתבעים), נקבע כי התובע לא היה מסוגל לעבודה במשך 3 חודשים. 15. אני אומדת את הפסד השתכרותו של התובע, במשך 3חודשים של אי כושר מוחלט לאחר התאונה, ובמיוחד, בהתחשב בהיקף עבודתו המצומצם עובר לתאונה, בסך 560, 3ש"ח לכל התקופה. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 1.10.91 ועד יום התשלום בפועל. 16. אני אומדת את הפסד השתכרותו של התובע לעתיד, מתום שלושת חודשי אי כושר, בסך -.000, 350 ש"ח, כערכם ביום מתן פסק הדין. האומדן נעשה, לאחר שנלקח בחשבון נכוי בגין מס הכנסה. כאב וסבל: 17. התובע אושפז בבית חולים במשך חמישה ימים (-31.7.90 5.8.90). הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני (כאב וסבל) יחושב על פי 5ימי אשפוז ובהתחשב ב- % 50.5נכות שנגרמו לתובע בגין תאונה זו. הוצאות: 18 על הנתבעים לשאת בהוצאות התובע דלקמן: שכרו של פרופ' גולדהאמר בסך -. 708 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום .5.4.92 הוצאות נסיעה לביה"ח בילינסון, לטיפולי פיזיותרפיה, בגין התובע, בלבד, סך -.000, 1 ש"ח בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.9.93 (אמצע התקופה בין התאונה לבין עשיית התצהיר). אין הנתבעים חייבים לשאת בהוצאות הנסיעה של אשת התובע לטיפולים אלה. 19. משלא נקבעה לתובע נכות בגין פגיעה בעיניים ובגין פגיעה בלסת, אין הנתבעים חייבים לשאת בהוצאות הבדיקות בתחומים אלה, שנעשו בשל תלונות התובע, שהוכחו כבלתי מוצדקות. תשלומי פנסיה: 20. לא הובאה כל ראיה כי התובע היה חבר בקרן פנסיה כלשהי, וכי חברותו נפגעה כתוצאה מהתאונה, או כי אלמלא התאונה היה זכאי לפנסיה בגין עבודתו. כאמור, התובע לא עבד באופן רצוף ובהפסקות גדולות. מתוך כל תקופות עבודתו עבד רק שנתיים כשכיר. ביתרת הזמן עבד כעצמאי. לא הוכח כי בתקופת השנתיים שעבד כשכיר הופרשו עבורו הפרשות לקרן פנסיה כלשהי, ומה גורל הפרשות אלה, משהופסקה רציפות ההפקדות לקרן פנסיה. לא נטען, וממילא לא הוכח כי בתקופת עבודתו כעצמאי, שילם התובע תשלומים כלשהם לקרן פנסיה. על פי עדותו, התובע לא שילם את מסי החובה המוטלים עליו מס הכנסה ובטוח לאומי, ועל כן, אף אין להניח כי הפריש תשלומים כלשהם לקרן פנסיה. 21. בנסיבות אלה, לא הוכח כי אלמלא התאונה היה התובע זכאי לפנסיה כלשהי בהגיעו לגיל סיום העבודה. נכויי גמלאות הבטוח הלאומי: 22. התאונה הנדונה, בנוסף להיותה תאונת דרכים היא תאונת עבודה. כיוון שכך, היה מקום להפחית מהפצוי שנפסק לתובע את גימלאות הבטוח הלאומי המגיעות לו בגין תאונת עבודה. דא עקא, שהתובע דנן לא שילם דמי ביטוח לביטוח לאומי בגין עבודתו, כעצמאי, וכדבריו (עמ' 8): "כשעבדתי כעצמאי הרווחתי פרוטות. הייתי צריך לפרנס את אבי העיוור ואת אשתי ובני. בקושי היה מספיק ללחם וחלב. אז לא שילמתי ביטוח לאומי." העולה מהאמור, כי בזמן התאונה, התובע לא היה מבוטח כעובד ועל כן, לא מגיעות לו גימלאות בגין פגיעה בעבודה. 23. התובע מקבל קיצבת נכות כללית (ועל כך, להלן). טוען ב"כ הנתבעים (סעיף 10.5 לסכומיו), כי אילו היה התובע ממלא את חובתו החוקית ומשלם דמי ביטוח לאומי, היה זכאי לגימלאות בגין פגיעה בעבודה, שסכומן גבוה מקצבת נכות כללית, המשתלמת לו. במקרה כזה, על פי הטענה, היו מופחתים מהפצויים המגיעים לתובע בגין התאונה, גימלאות המגיעות לו מהמוסד לבטוח לאומי והנתבעות לא היו חייבות בתשלום פיצויים, או כי חיובם היה בסכום נמוך מכפי שיחויבו בו ללא הפחתת גימלאות המל"ל בגין פגיעה בעבודה. לטענת הנתבעת, אין להטיל עליה את התשלום היתר, הנובע מכך שהתובע אינו מבוטח ע"י הביטוח הלאומי, בגלל מחדלו, ואינו זכאי לגימלאות המל"ל בגין תאונות עבודה. איני מקבלת טענה זו. 24. חובתו של התובע לשלם דמי ביטוח למוסד לבטוח לאומי היא חובתו החוקית כלפי המוסד לבטוח לאומי, ולא כלפי הפוגע. אין גם ממש בטענה, כי מאחר והמוסד לבטוח לאומי אינו משלם לתובע גימלאות בגין פגיעה בעבודה, מוטלת על הנתבעים חובת תשלום גדולה יותר, אשר אין זה מן הדין ומן הצדק להטילה עליהם. בעניין זה, נאמר בספור של קציר, פצויים בשל נזק גוף, מהדורה שלישית, עמ' 876: "... אין המזיק יכול להעלות טענה כנגד ניזוק - עובד עצמאי - שלא פעל לבטח את עצמו מלכתחילה. אפשר להצדיק דעת זו על ידי עצם הרעיון המונח ביסוד נכוי הגימלאות מן הפצויים, הלא היא זכות השיפוי של המוסד נגד המזיק; משלא צפויה למזיק תביעה מטעם המוסד לבטוח לאומי, ממילא אין הצדקה לנכות את הגימלה, שלא תשתלם, מן הפצויים." (וכן ראה ע"א 222/82 סובחיה נ' ד"ר רנד, סביר כ"ה 357). 25. התובע מקבל קיצבת נכות בגין % 75 נכות. בשנת 1980, לפני התאונה הנידונה, קבע המל"ל כי לתובע % 30 נכות, בלבד, ועל כן, אין הוא זכאי לקצבת נכות, לה זכאי, על פי סעיף .127 כ"ז. לחוק, רק מי שנכותו %35, לפחות (נספח ח' לסכומי הנתבעים). טוענת הנתבעת, כי אילולא התאונה לא היה זכאי התובע לתשלום קצבת נכות, וכי ע"י החלת עקרון "הגולגולת הרכה" במהופך על מקרה זה, יש לראות את קצבת הנכות כולה כמשתלמת כתוצאה מהתאונה. על כן, יש להפחית את הגימלה כולה מסכום הפיצויים שנפסק. בעניין זה, סומכים הנתבעים טענתם על פסק דינו של השופט שטרוזמן בת"א (ת"א) 378/88אנואר פריזאת נ' עירית רמת-גן (צלטנר, חבות לפצוי נפגעי תאונות דרכים, עמ' 1352, בעמ' 1363). כנגד פסק דינו של השופט שטרוזמן, קיים פסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן בת"א (חי') 1194/81אשתר נ' קרטה, פסקים תשמ"ז (ד) .460 באותו מקרה, אחוזי הנכות שנקבעו בגין התאונה נושא הדיון הצטרפו לאחוזי נכות שנקבעו בגין תאונות קודמות וכתוצאה מכך קמה זכות התובע לנכות כללית. כב' השופטת שטרסברג-כהן פסקה, כי יש לנכות מהפצויים המגיעים לתובע בגין התאונה נושא פסק הדין, רק את החלק היחסי בקצבת הנכות הכללית שאותה ניתן לייחס לנכות בגין התאונה שנדונה באותה קביעה. (וכן ראה ד. קציר, בספרו הנ"ל, בעמ' -868 869). 26. דעתי כדעת השופטת שטרסברג-כהן. אשר על כן, אני קובעת כי מסכום הפיצויים בהם חויבו הנתבעים יש להפחית את הקצבאות הנכות הכללית, המשתלמות ואשר ישתלמו לתובע, רק את אותו חלק אשר ישתלם בגין אותם שעורי נכות בשיעור %50.5, שנגרמו לו בתאונה נושא תביעה זו. 27. טוען התובע, כי חלק מקצבת הנכות הכללית משתלם בגין אשתו וכי חלק זה אין להפחית מסכום הפיצויים. איני מקבלת טענה זו. הקצבה משולמת לתובע, בגין זכאותו על פי נתוניו, שהם, בין השאר, תמיכה באישה שאינה עובדת. אין הקיצבה כוללת קיצבת נכות בגין נכות האישה. אם האישה היתה זכאית לקיצבת נכות בגין נכותה שלה, היתה קיצבה זו משולמת לה ולא נכללת בקצבתו של התובע. זה אינו המקרה בעניננו. 28. לסכום: התויתי לעיל את העקרונות לחשוב הפיצויים, ומובטחני כי ב"כ הצדדים יוכלו להגיע ביניהם לחישוב מוסכם, על פי עקרונות אלה וחוות דעת האקטואר. הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד, על פי החוק. נכותתאונת דרכיםאחוזי נכות