תאונת דרכים אזרח עובד צה"ל

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים אזרח עובד צה''ל: 1. ביום 4.3.92 נפגע התובע, יליד 20.8.1948, בתאונת דרכים, בעת שנהג ברכב הנתבעת במסגרת עבודתו אצל הנתבעת כאזרח עובד צה"ל. אין מחלוקת כי הנתבעת חייבת לפצותו, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 [להלן: החוק]. 2. כתוצאה מהתאונה נשברה [שבר ריסוק] רגלו של התובע, והוא נזקק לטיפולים רפואיים. התובע אושפז בבי"ח רמב"ם בחיפה מיום 4.3.92 ועד יום 11.3.92, סה"כ 8 ימים [ר' ת/ 2- תיקו האישי של התובע בתעודה הרפואית לנפגע בעבודה מביה"ח רמב"ם]. 3. לתובע נקבעו, במסגרת הבטוח הלאומי, דרגות נכות זמניות כדלקמן, [ר' ת/2]: מיום 30.9.92 עד ליום 30.4.93- % 100 נכות. מיום 1.5.93 ועד ליום 31.10.93% 40 נכות. מיום 1.11.93 ועד ליום 28.2.94% 20 נכות. מיום 1.3.94 ועד ליום 31.5.94% 20 נכות. מיום 1.6.94 נקבעה לתובע, בעקבות ערר שהגיש ותוך שימוש בתק' 15לתקנות הבטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז- 1956 [להלן: התקנות], נכות צמיתה בשעור % 30 וזאת, על סמך נכות רפואית לצמיתות בסך %20. 4. פצוי בגין נזק לא ממוני. הפצוי המגיע לתובע ע"פ החוק וע"פ תקנות הפצויים לנפגעי תאונות דרכים [חשוב פצויים בשל נזק שאינו נזק ממון] תשל"ו- 1976 הוא: א. בגין אשפוז 8 ימים, סך 424.5, 1 ש"ח. ב. בגין הנכות הרפואית [%20] ובנכוי הפחתה בשל גיל [הוא היה בן 44 בעת קרות התאונה] סך 705, 20 ש"ח. סה"כ פצוי בגין נזק לא ממוני, 130, 22 ש"ח. 5. כאמור, נכותו הרפואית של התובע נקבעה ל-%20, ונכותו התפקודית נקבעה לפי תק' 15 לתקנות הבטוח הלאומי, בשיעור %30. הנתבעת טוענת כי משנקבעה דרגת נכותו של התובע ע"י הבטוח הלאומי, הרי שדרגת נכותו מחייבת את ביהמ"ש לפי ס' 6ב לחוק הפתל"ד. עוד טוענת היא כי ביהמ"ש מחוייב דווקא לנכות הרפואית בשעור % 20 [ולא לנכות שנקבעה לאחר השמוש בתק' 15 הנ"ל, והעומדת על %30] - [ע.א. 516/86 אררט נ. אזולאי, פ"ד מ' (4) 690, 704]. התובע טוען כי אין הנכות הרפואית ואף לא הנכות שנקבעה לאחר השימוש בתק' 15 הנ"ל, משקפות את נכותו האמיתית. לטענתו, משעבד התובע שנים רבות כפועל בניין, ובהתחשב במוגבלות השכלתו [לטענתו הוא אנאנלפאבית], הרי שהפגיעה כתוצאה מן התאונה, פגעה בתפקודו באופן המצדיק קביעת שיעור נכות תפקודית של % 50. התובע לא הביא אסמכתא לשעור נכות תפקודית זו. כאמור בפסה"ד בע.א. 516/86 הנ"ל [בעמ' 703] הרי שבקביעת הנכות התפקודית אין ביהמ"ש נזקק רק למבחנים רפואיים אלא שומה עליו לשמוע ראיות לגבי "... תפקודו של הנפגע, כישוריו וסגולותיו, רמת השכלתו, תחומי עיסוקו ועוד כיוצא באלה היבטים שאינם בתחום מגבלותיו הרפואיות של הנפגע דווקא ...". על פי המכלול ועל פי מיגוון המרכיבים יקבע ביהמ"ש את שיעורה של הנכות התפקודית. בע.א. 3049/93 גירוגיסיאן נ. סייף [תקדין עליון, כרך 95(2) 174, 179-שצורף לסיכומי התובע], חוזר כב' השופט אור על ההבחנה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, ומביא כמשל פועל בניין אשר נפגע ברגלו ואשר משום כך אינו יכול לטפס וע"כ, בהתחשב במקצועו או עיסוקו ובסיכוייו לחזור לעסוק בהם, יתכן ותקבע לו נכות תפקודית גבוהה בהרבה מנכותו האורטופדית. בנדוננו קבע רופאו של התובע, ד"ר נודלמן כי התובע הינו מוגבל לגבי "... עבודות הדורשות יתר מאמץ פיזי או העברת משאות כבדים, הליכה או עמידה ממושכת. כמו כן יש להמנע משימוש בסולם. יש לציין שהנ"ל משתמש בקביים באופן קבוע" [מכתב ד"ר נודלמן בת/2]. מכאן ברור, שאין התובע יכל עוד לעבוד כפועל בניין או במשלוח יד דומה. ביחד עם זאת, בגין מוגבלות השכלתו של התובע, קטנים סכוייו של התובע להשיג עבודה או משלוח יד אחרים. מקובלת עלינו אף עמדת התובע כי עובדת היותו אנאלפאבית [עובדה שלא נסתרה]. אך אין לומר שאין לו כל סיכוי למצוא עבודה שתהלום את כשוריו [אולי ברמת שכר נמוכה]. גם באשר לעבר, על אף שטוען התובע כי לא יכול היה לשוב לעבודתו ואף המציא ראיות על כך, הרי שלא הוכח כי מיצה את כל האפשרויות למצוא עבודה, וניתן להניח כי מעת שהגיעה נכותו הרפואית של התובע לכדי % 40 היה הוא כבר בעל כשר עבודה חלקי הדומה למצבו כיום. בשל כל האמור לעיל נראה כי יש להעריך את נכותו התפקודית של התובע, מכוח "שודא דדייני" החל מיום 1.4.93לכדי % 40 בלבד. עד לתאריך הנ"ל, יש להעריך נכותו התפקודית בשעור של % 100 [בכך מודה גם הנתבעת בסכומיה]. לכן, קובע אני כי נכותו התפקודית של התובע, עד ליום 31.3.94 היתה של % 100 והחל ב-1.4.93 הינה בשיעור של %40. 6. מכאן לחישוב הפסד ההשתכרות של התובע בעבר: א. שכרו הממוצע של התובע ב- 3 החודשים שקדמו לתאונה היה כ-027, 3 ש"ח. השכר הממוצע במשק באותם חודשים היה כ-757, 2 ש"ח, היינו שכרו הממוצע של התובע היה כ-% 109.8 מן השכר הממוצע במשק. ב. התובע טען כי יש להעריך השכר שיכל היה לקבל כיום ע"פ תלושי שכר של אחד מחבריו לעבודה. האחרון היה מנהל עבודה ושימש בתפקיד זה גם טרם נפגע התובע בתאונה. ראיה נוספת באשר לכושר ההתשכרות של התובע בעתיד לא הובאה. התובע לא הוכיח כי היה מגיע לדרגת השכר הנ"ל שטען וע"כ יש להעריך על פי היחס בין שכרו בעבר לשכר הממוצע במשק. לכן, לצורך חישוב הפסדי שכרו של התובע, נצא מתוך ההנחה שהוא יכול היה להגיע לשכר של 930, 4 ש"ח לחודש. ג. לתקופה שמיום 1.4.92 ועד 3 1.3.93זכאי התובע להחזר מלוא שכרו, שכן, כאמור, היתה נכותו התפקודית לאותו זמן בשעור %100. אין מחלוקת כי התובע זכאי ל- 3.25 נקודות זכוי. השכר החודשי נטו לצורך חישוב הפסד השכר בחודשים הללו הינו על כן 437.75, 4 ש"ח, [לאחר ניכוי מס הכנסה]. סה"כ פיצוי בגין הפסד הכנסה בחודשים 1.4.92- 31.3.93 הינו, על כן, 253, 53 ש"ח. סכום זה ישא רבית חוקית מאמצע התקופה הרלוונטית, היינו מ-11.10.92. ד. החל מיום 1.4.93 לתובע % 40 נכות תפקודית, כאמור, וע"כ הפסד השכר החודשי שיש לקחת בחשבון לגבי התקופה שמ- 1.4.93 ועד היום [ 38 חודשים] הינו 972, 1 ש"ח [על הכנסה זו אין חייב במס הכנסה]. הפסד השכר לגבי התקופה מ-14.93-1.5.96, הינו 936, 74 ש"ח. סכום זה ישא רבית חוקית מאמצע התקופה היינו מ-1.11.94. 7. הפסד התשכרות לעתיד: הנתבעת טוענת כי במקצועו כפועל בניין היה התובע מפסיק לעבוד בגיל 55 שנה. טענה זו נתמכה בעדותו של העד קמחזי [בעמ' 3 לפרוטוקול מיום 3.9.95]. לשאלה מה עושה פועל בניין שהגיע גיל 55עונה העד קמחזי "מנסים למצוא פתרון - במחסן או משהו אחר. השאלה למה הוא מתאים, אם הוא לא מתאים לשום דבר יש בעיה למערכת...". עובדה היא כי התובע לא חזר לעבוד בשירות הנתבעת ולאור נתוניו נראה כי אין הוא מתאים לעבודה חליפית מן הסוג המתואר בדברי העד דלעיל. מכאן, שיש להניח כי התובע היה עובד בשירות התובעת עד גיל 55 בלבד. כאמור, הפסד השתכרותו של העובד לתקופה שעד הגיעו לגיל 55 הינה בשיעור 972, 1 ש"ח לחודש. הוון הפסד השכר לתקופה הרלוונטית על בסיס % 3רבית מגיע לסך 244, 149 ש"ח. 8. הפסדי פנסיה עתידיים: לו היה התובע עובד עד גיל 55 היה זכאי לפנסיה בגובה % 60ממשכורתו [בגין 30 שנות עבודה], בעוד שבפועל הוא יקבל פנסיה בגובה % 30 ממשכורתו בלבד. [בגין 15 שנות עבודה, עד התאונה]. הפסד הפנסיה שיגרם לתובע בשל התאונה הינו, על כן, % 2 בגין אבדן זכות פנסיה [בתקופת נכות % 100(שנה)], ועוד % 40 מ-% 28 אותם לא יקבל בשל הפסקת עבודתו, ובסה"כ % 13.2 ממשכורתו ברוטו. היינו, כ- 651 ש"ח לחודש, מגין 55 ועד גיל 77, סוף תוחלת חייו המשוערת. בהוון כפול ל-% 3 רבית מתקבלהסך של כ-150, 102 ש"ח. 9. עזרת צד ג' לעבר: התובע טוען כי הוא זקוק לעזרת צד ג' במשך כ- 10 שעות ביום מאשתו. טענה זו לא הוכחה. הנתבעת טוענת כי בהתחשב במצבה של האשה, אין לייחס לה יכולת למתן עזרה כה מקיפה. נראה כי עזרת צד ג' היתה דרושה לנתבע רק במשך השנה בה היה נכה %, 100 שכן, מאז היה, ככל הנראה, התובע מסוגל לשרת את עצמו. אני אומד את עזרת צד ג' לה נזקק התובע בתקופה האמורה באופן גלובלי בסך של 000, 10 ש"ח. כאמור, לגבי עזרת צד ג' לאחר מכן ולעתיד, אינני פוסק דבר כי הנחתי היא שלתקופה זו לא צריך התובע לעזרת צד ג'. 10. התובע טוען כי זכאי לפצויים בגין הגבלת ניידות הכוללים רכישת רכב והוצאות אחזקתו. לענין זה אף המציא התובע חוות דעת מומחה [ת/6]. נראה כי בנסיבות פגיעתו של התובע [% 20 פגיעה ברגל] ועל אף העובדה שהוא נזקק לקביים, אין מקום לפסוק לו פיצויים בגין רכישת רכב ואחזקתו, שכן מוגבלותו הינה חלקית בלבד. עם זאת, מן הראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות נסיעה מיוחדות לעבר ולעתיד, בסך 000, 50 ש"ח. .11יש להפחית ממה שנפסק לתובע כדלהלן: א. תשלום תכוף בסך 000, 5 ש"ח ששולם ביום .8.8.93 סכום שישא רבית חוקית והצמדה למדד מיום 8.8.93. ב. סכומים ששולמו ושישולמו לתובע ע"י המל"ל בגין התאונה כמפורט בחוות דעת של האקטואר [נ/1] בסה"כ 400, 184 ש"ח, נכון ליום .1.10.95 על כן, יש להפחית מן הפיצויים שיקבל התובע, בגין תשלומי המל"ל, את הסך 400, 184 ש"ח, צמוד למדד מיום 1.10.95. 13. סוף דבר: א. הנתבעת תשלם לתובע פצויים כמפורט להלן: 1. פצויים בגין נזק לא ממוני, 130, 22 ש"ח. הסכום יוצמד וישא רבית חוקית מהיום. 2. פצויים בגין הפסד השתכרות בעבר: - סך 253, 53 בגין תקופה מיום 1.4.92 ועד ליום 31.3.93 הסכום ישא רבית חוקית מיום 1.10.92 ויוצמד מהיום. - סך 936, 74 בגין תקופה מ- 1.4.93 ועד היום. הסכום יוצמד וישא רבית חוקית מיום 1.11.94 3. פצויים בגין הפסד השתכרות לעתיד, 244, 149 ש"ח. הסכום יוצמד וישא רבית חוקית מהיום. 4. פצויים בגין הפסדי פנסיה עתידית 150, 102 ש"ח. הסכום יוצמד וישא רבית חוקית מהיום. 5. פצויים בגין עזרת צד ג' ביחס לעבר 000, 10 ש"ח, הסכום יוצמד וישא רבית חוקית מהיום. 6. פצויים בגין הגבלת ניידות 000, 50 ש"ח. הסכום יוצמד וישא רבית חוקית מהיום. ב. הנתבעת רשאית לקזז מן הפצויים הנ"ל את הסכומים: .1סכום ששולם כתשלום תכוף, 000, 5 ש"ח צמוד ונושא רבית מיום 8.8.93. .2סכומים ששולמו ושישולמו ע"י המל"ל בסך 400, 184 צמוד מיום 1.10.95. ג. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד בשעור % 13 מסכום הפצוי האמור להשתלם בפועל ולרבות אגרת המשפט על הסכום שנפסק לטובת התובע. כדי להמנע מלהטריד ולהטריח את הצדדים, ישלח להם פסק-הדין בדואר רשום בלי שיהיה צורך בשימוע פורמלי.צבאתאונת דרכיםצה"ל