תאונת דרכים נכות עיניים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים נכות עיניים: העובדות שאין עליהן מחלוקת 1. התובע, פועל בנין, נסע ביום 9.6.95 ברכב שבו נהג הנתבע 1. התובע בעת שנסע ברכב האמור נפגע בתאונת דרכים. הנתבעות 2- 3 ביטחו את חבותו של הנתבע 1 על פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970. לתובע נקבעו נכויות כדלקמן: בתחום העיניים נבדק התובע על ידי פרופ' מרין, שקבע את הנכויות הבאות: (1) % 30- עיוורון של העין השמאלית (סעיף 52(1)(1) י' לתקנות. (2) % 7.5- בעיה קוסמטית הכרוכה בפזילה בעין שמאל (סעיף 57(ג). בתשובה לשאלת הבהרה, ענה המומחה פרופ' מרין, שהסבירות היא גבוהה לקשר סיבתי בין העיוורון לתאונה. בתחום הנוירולוגיה נבדק התובע על ידי פרופ' רכס שקבע לתובע את הנכויות שלהלן: % 30- בגין הפרעות קשות בשפה ובדיבור (אפזיה) - 29(א) . Ii- iii % 30- בגין חוסר בעצם הגולגולת - סעיף 36(2).(I) % 50- בגין שיתוק חלקי בחלק גופו הימני (המיפזיס) בדרגה בינונית - סעיף 29(1)(א).(Ii) בתשובה לשאלות הבהרה הוסיף פרופ' רכס, בין היתר, את הפרטים הבאים: התובע יזקק לשנים שלושה ביקורי מעקב נוירולוגיים בשנה, שהסעיף הקרוב ביותר לצורך ניידות, על פי רשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות היא א - 6 (לדברי רונן אביאל, ע"ה 1קבע המל"ל לתובע ניידות על פי סעיף א - 3ח לקי , בשיעור %60; ראו נ/2), שלא צפויים לתובע סיבוכים נוספים ושאין מקום לטיפול פיזיוטרפי בעתיד. בתשובה לשאלות הבהרה נוספות ענה פרופ' רכס, שלאחר ניתוח עצם הגולגולת יחול שיפור במצב התובע, שיתבטא בעיקר בתיקון הקוסמטי של מראה הפנים המעוות עקב החסר בעצם, שיתן הגנה טובה יותר לרקמת המוח על ידי שתל מלאכותי, אך לא יחול שינוי ביכולת תפקודו. לאחר הניתוח תרד נכותו בשל חוסר העצם מ- % 30 ל- %15, לפי סעיף 36(3) במקום 36(2). Iמסתבר שאכן התובע עבר את הניתוח ולפיכך יש לפסוק לו בפריט חוסר בגולגולת - % 15כאמור (ראו גם את תגובת עו"ד קין מיום 22.7.99). מסתבר שאכן התובע עבר את הניתוח ולפיכך יש לפסוק לו בפריט חוסר בעצם הגולגולת %15, כאמור (ראו תגובת עו"ד קין מיום 22.7.99). 2. בחקירתו של פרופ' רכס הוא הוסיף לתובע פריט נכות נוסף: פגיעה קוגניטיבית, נזק פרונטלי לא ורבלי % 20לפי סעיף 34(ג). באזור הפרונטלי נמצאים התפקודים הקוגניטיביים. נכות זו מתבטאת בהתנהגות פאסיבית וחסרת יוזמה מצד התובע. צריך לערוך לו את השולחן, להושיבו לאכול ואז הוא יאכל לבדו. הוא זקוק לעזרה חלקית בעת רחיצתו וכן יש לקחתו פיזית לעשיית צרכיו, אם כי הוא שולט על סוגריו. גם במכתב השחרור של בית לוינטשיין נאמר שהתובע זקוק להשגחה 24 שעות ביממה. המומחה לא שלל את האפשרות שעקב מצב זה יעשה התובע פעולות בלתי אחראיות, למרות שפרופ' רכס גם לא שלל את האפשרות האחרת, שאם יישאר לבדו הוא לא עשה דבר. מסקנת המומחה היתה שהתובע נזקק ליותר שעות השגחה ממה שסבר בתחילה בתשובות לשאלות ההבהרה, שבהן אמד את היקף העזרה בשלוש - חמש שעות בלבד. במצב רפואי זה גם אין לתובע פתרון תעסוקתי והוא אינו בר שיקום. לאור השינויים דלעיל, סך כל נכותו הרפואית של התובע, לאור האמור, הינה %84.59. הפיצויים המגיעים לתובע אבדן כושר השתכרות בעבר 3. ב"כ הצדדים ניסו להסתמך בנושא זה על ראיות של מומחים שהביאו בחוות דעתם נתונים סטטיסטיים כאלה ואחרים. ההפניה לנתונים סטטיסטיים לקביעת אמות המידה של תובע, לנכותו של תובע, נעשית רק בלית ברירה, כאשר אין לנו נתונים קונקרטיים על כושר השתכרותו של התובע. ההלכה היא שחישוב הפיצויים הוא אינדיבידואלי (ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 775- 776). כדי להקדים תרופה למכה טען ב"כ התובע שאין לייחס חשיבות מיוחדת למידת השתכרותו של התובע עובר לתאונה, מפני שענף הבנייה סובל מעליות ומורדות. ענף זה המצוי כעת בתקופת שפל היו גם תקופות פריחה בעבר. לאור זאת מציע ב"כ התובע לפסוק לתובע הפסד השתכרות על פי השכר הממוצע במשק. ב"כ הנתבעים, טוען לעומתו שהתובע הינו תושב שטחים ולכן יש לפסוק את הפסד שכרו לפי נתוני השכר של תושבי השטחים, בהתחשב בהגבלות המוטלות עליהם ומספר ימי העבודה שהם עובדים בכל חודש. 4. טענות אלה של ב"כ הצדדים אינן נכונות. לתובע תעודת זהות ישראלית והוא מתגורר בשועפט ולכן אינו זקוק להיתר כניסה לארץ. התובע חי תקופה מסוימת משנת 1990 בענתה שבאזור. בשנת 1996, לאחר התאונה, חזרה כל המשפחה לשועפט (ראו עדות רונן אריאל, ע"ה 1). עדותו של רונן אריאל נראית לי מהימנה ועדיפה על האמור בתצהירו של סאלם קוואסמי, אבי התובע, שהוא ומשפחתו לא נטשו מעולם את ירושלים וכן על פני עדות אמו של התובע מיאסר קוואסמה (ראו עמ' 29) ועדות אשתו של התובע יומנה עדלי קוואסמה. עדויותיהם של אלה נראו ונשמעו לי כבלתי אמינות. עוד יצוין, שאשתו של התובע היתה מאוד "לחוצה" בעת מתן עדותה בנקודה זו. עדותו של סאלם קוואסמי היתה מלאה סתירות בין האמור בתצהירו לבין מה שמסר בחקירתו הנגדית. בתצהירו הוא סיפר שבנו השתכר מידי חודש כ- 000, 4 ש"ח נטו לפי 200 ש"ח ליום עבודה. על עצמו הוא העיד בתצהירו שהוא מרוויח 000, 5- 000, 6 ש"ח בממוצע (סעיף 2(ב) לתצהירו) ושבנו האני עובד עמו בדרך כלל (סעיף 2(ב) לתצהיר). ברם, בחקירתו הנגדית, הוא טען שהרוויח 000, 4 ש"ח לחודש ושהתשלומים שקיבל כשהאני עבד איתו כללו גם כספים עבורו, כי הוא מתגורר אצלו וסמוך על שולחנו. כמו כן, בסתירה לאמור בתצהירו, הוא העיד שהאני לא עובד עמו כלל, מלבד היומיים שהוא עבד עמו כל חודש ושלפני התאונה של התובע האני עבד עמו כל יום. עוד אמר האב שאינו משלם מס הכנסה כי הוא שכיר ואין לו מה לאכול, בעוד שכמה שורות לפני כן טען העד שהוא קבלן משנה. מעדותו של האב לגבי עצמו מצטיירת תמונה שהוא עבד אצל קבלנים שונים בכל מקום בישראל ומעבר לקו הירוק, אצל כל אחד מהם מספר ימים ושהיו ימים וחודשים שהיה מחוסר עבודה. משנחקר האב על הכנסותיו של התובע, טען תחילה שהוא הרוויח 200 ש"ח ליום ושהוא למד טפסנות. אחד ממעבידיו של התובע היה פתחי ג'ולאני, אך הוא לא ניסה לאתר אותו ולהביאו לעדות, למרות שידע שהוא מתגורר באזור ירושלים, מפני שהוא לא צריך אותו. חרף זאת, טרח האב להזמין שני קרובי משפחה של ג'ולאני להעיד מטעמו (ראו סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש]; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602). בהמשך חקירתו, הוא אישר שהתובע עבד תקופות קצרות יום או יומיים משום שלא החזיק מעמד ולכן אין לו תלושים, זאת למרות שמייד בסמוך לדברים הללו הוא שוב חזר ואמר שהתובע עבד יום יום. ברור שעדותו אינה ראויה לאימון. גם אשתו של התובע, יומנה עדלי קוואסמה העידה שהתובע לא עבד בתכיפות, שהיו תקופות שהיה מחוסר עבודה ושאם עבד 10ימים בחודש זה היה טוב ושאין היא זוכרת כמה ימים עבד בחודש. לכך יש לצרף, שהתובע עצמו מסר הצהרה לביטוח לאומי (נ/6) שלפיה, מאמצע 1991 הוא הרוויח 700 ש"ח לחודש ושמינואר 1992 הוא מחוסר עבודה. גם שני העדים הנוספים שהעידו מטעם התובע, ג'ולני רפעת ואביו אחמד מחמוד מוסלם ג'ולני, שהם קרובי הקבלן שלא הוזמן לעדות, מציירים תמונה זהה של עבודה בלתי רצופה ומזדמנת אצל קבלנים שונים באתרים שונים. 5. נראה לי שעדויות אלה יש בהן כדי להסיק מסקנות קונקרטיות ביחס להשתכרותו של התובע בעבר ומה פוטנציאל השתכרותו בעתיד, לולי נקטע עקב האירוע המצער של התאונה. התובע לא עבד ברציפות כמו כל יתר העדים שהעידו. הוא עבד בעבודות מזדמנות עם קבלנים שונים בעיקר בשטח ישראל. זו הסביבה החברתית כלכלית של התובע: פועלים המשתכרים אל צרור נקוב ואינם יודעים האם יום המחרת יזכה אותם בעבודה ובפרנסה לעצמם ולמשפחתם. גם העובדה שלא ניתנו תלושים המצביעים על השכר שהרוויח ושהתובע היה עובד מזדמן. נראה לי לאור האמור, שלגבי העבר יש לפסוק לתובע שכר לפי 400, 1 ש"ח לחודש. סכום זה יש להכפיל ב- 49 חודשים כך שנגיע לסך 600, 68 ש"ח. לסכום זה יתווספו ריבית והצמדה כדין וכן שהסכום המתקבל הוא 049.12, 110 ש"ח. אבדן כושר השתכרות בעתיד 6. התובע גם לולי מומו היה יכול להתפרנס רק בתחום מצומצם של עבודות כפיים וזאת לאור השכלתו - שמונה שנות לימוד. נכון שעכשיו שיש מיתון בתחום ענף הבנייה ויתכן שבעתיד שוב יתעורר הענף, אך התמונה של מיתון בענף הבנייה יכולה לחזור וכבר היו דברים מעולם. נראה לי שלאור השתכרותו בעבר, שכרו היומי ומספר ימי עבודתו בחודש ובהעדר ראיות שאכן יש לתובע סיכוי להעלאה בשכרו, משום שהדבר אינו מצוי בידיעתו השיפוטית של בית המשפט (ע"א 244/87 קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15,24), שכרו החודשי לצורך חישוב הפסד השתכרותו לעתיד יעמוד על 000, 2 ש"ח. סך הפסד ההשתכרות לעתיד יעמוד על 957.18, 527 ש"ח. הסכומים שנפסקו מבוססים על הנחה של הפסד כושר השתכרות מוחלט, כעולה מחקירתו של פרופ' אבי רכס. הוצאות נסיעה 7. התובע הגיש תביעה לקצבת ניידות. אין מקום לפסוק לתובע סכום עבור רכישת רכב, משום שנראה לי שהיקף נסיעותיו הינו קטן. יתרה מזאת, התובע אינו מסוגל לכל עבודה ולכן, גם מסיבה זו, אין לזכותו ברכב. צרכי הנסיעה של התובע אינם מצדיקים רכישת רכב עבורו (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, עמ' 534 (התשנ"ח - 1997) המפנה לת"א (ת"א) 1974/72גרשוני נ' בן שחר, פ"מ תשל"ה (2) 472, 491; ע"א 830/76 סעדה נ' חמדי, פ"ד לג(4) 589, 607, 608; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 794- 795). אבי התובע העיד שהם נוסעים מידי פעם לקרובי משפחה לחברון ולפעמים לטיולים. את מספר הנסיעות אמד האב על דרך הגוזמא. למעלה מהצורך יש להוסיף, שאבי התובע העיד שהתובע אינו יכול להשתמש ברכבו שלו מאז התאונה עקב משקלו ומימדיו. טענה זו עומדת בניגוד לעובדה שהמל"ל אישר לתובע רכב בסדר גודל של 300, 1 סמ"ק ולא 600, 1 סמ"ק כעולה מחוות דעתו של אפרים מוהר. לפיכך, נראה לי שיש לפסוק לתובע בפריט זה 700 ש"ח לחודש. לאחר היוון יש לפסוק לתובע ס"ך של 491, 218 ש"ח. אין מקום למינוי מומחה שיקומי לצורך זה, כפי שטען ב"כ הנתבעים. אין המדובר בצרכי שיקומו של התובע, אלא בהוצאות שנגרמו לו בגין נכותו. האמור ברע"א 2985/96 מדלסי נ' גוני, פ"ד נ(2) 81, 86) אינו תומך בטיעוני ב"כ הנתבע, שהיה צורך במינוי מומחה לשיקום בענין זה. התובע טען להוצאות נסיעה בעבר בסכום אסטרונומי, אך לא טרח לצרף קבלות לאישוש טענתו זו. נראה לו שעל דרך האומדן יש לפסוק לו 000, 10ש"ח נכון להיום (ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) 138, 155). תנאים סוציאליים 8. אין מקום לתבוע גם על אובדן פנסיה וגם על אבדן תשלומים שיועדו לתשלום פנסיה. תשלומים אחרונים אלה אינם מיועדים לעובד אלא לקרן (קציר, פיצויים בשל נזקי גוף, עמ' 64- 65 (התשנ"ה - 1997). הטבות סוציאליות אינן בידיעתו השיפוטית של בית המשפט ובהעדר הוכחה אין לפסוק לתובע סכום כל שהוא (ע"א 244/87, קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15, 24; ראו גם קציר, שם, עמ' 66- 67). אין ראייה שלתובע היתה קרן תגמולים או שנעשו הפרשות לקרן פנסיה. לאור זאת, אין לפסוק לתובע מאומה בגין אובדן תנאים סוציאליים. טיפול רפואי 9. התובע הינו חבר קופת חולים והוא זכאי לכיסוי הוצאותיו לפי סעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724). שירותי הבריאות ניתנים על ידי קופת חולים (סעיף 1לחוק) בהתאם לסל שירותי הבריאות. במלים אחרות, הוצאה שאינה כלולה בסל שירותי הבריאות חייב המזיק לשפות את הנפגע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. אין טענה שעלות הביקורים אצל נוירולוג אינה כלולה בסל שירותי הבריאות (ראו סעיף 1(ב)(18) לתוספת השנייה לחוק). אין הנתבעים חייבים לממן תשלום עבור ביקורים אצל רופאים פרטיים בהעדר אינדיקציה מיוחדת לכך (ראו ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 778) וזאת במסגרת הנטל להקטין את הנזק (ע"א 2300/92 רחמים נ' גנדלר, דינים עליון מ, עמ' 407). התובע, כעולה מסיכומי ב"כ הנתבעים, עבר את הניתוח של השלמת החסר בגולגולת והנתבעת נשאה בתשלום זה. אין, אפוא, מקום לתשלום בגין ניתוח זה. יתכן והיה מקום לפצות את התובע בגין ניתוח לתיקון הפזילה, אך אין לדעתי מקום לפסוק בגין פריט זה משלוש סיבות: ראשית, התובע או אביו לא הצהירו שברצון התובע לעבור את הניתוח. שנית, פרופ' מרין סבר "שסיכויי הניתוח אינו טוב" ושלישית, בהפרחה לאוויר העולם של הסך 000, 100 ש"ח בלא שום ראייה מוחשית לסכום הנדרש לא סגי. הסכום הנדרש צריך להיות נחוץ וגובהו סביר (ע"א 2934/93 סרוקה נ' הבאבו, פ"ד נ(1) 675, 689). הוצאות האשפוז בבית החולים רמאללה 10. פרופ' אבי רכס לא נשאל על הנחיצות שבאשפוזו של התובע במוסד זה, לאחר צאתו מבית לוינטשיין. במסמך השחרור יש מספר המלצות אך נעדרת ממנו המלצה שיש צורך לאשפז את התובע אשפוז נוסף. אמנם גישת הפסיקה היא לנקוט בדרך ליברלית בכל הנוגע לטיפול שהתובע נזקק לו בסמוך לאחר הפגיעה ולאשר לו הוצאות שהוציא, משום שיש לגלות הבנה כלפי מעשיו של אדם שנקלע למצוקה בשל אשמו של אחר (קציר, שם, עמ' 482). על מנת לאשר הוצאה בסדר גודל זה, יש לשאול את פי המומחה (רע"א 2985/96 מדלסי נ' ג'וני, פ"ד נ(2) 81, 86), אלא שהמומחה לא נשאל ולכן לא פסק את פסוקו. אפילו הייתי נוקט בדרך הליברלית, הרי במקרה זה, "האישור" היחידי לצורך באשפוז הוא של עובד המוסד ברמאללה שהעיד שרופא עלום שם אמר שהתובע צריך להיות מאושפז במוסד (עמ' 16). אין די בדברים אלה כדי להצביע על נחיצות ההוצאה (ע"א 2934/93, הנ"ל, שם). גם גיליון סיכום מחלה מבית החולים לא הובא כראייה כדי להצביע על נחיצות ההוצאה. לאור זאת, אין לפסוק לתובע בגין ימי האשפוז במוסד ברמאללה. ניתן להגיע לאותה תוצאה אם נאמר שעל התובע מוטל נטל להקטין את הנזק והתובע לא עמד בנטל זה על ידי התאשפזותו במוסד ברמאללה. עזרה וסיוע מן הזולת 11. אין לפסוק עזרה של קרובים אם עזרתם היתה זניחה. יש מקום לפסוק בגין ראש נזק זה, אם מוכח שעקרונית היה צורך בעזרת הקרובים ושהעזרה שניתנה על ידי הקרובים היתה מוצדקת. גם כאשר שוהה הנפגע במוסד, ייתכן שיהיה מקום לאשר הוצאות ביקור של ההורים אם מדובר בהוצאה מוצדקת (ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705, 746; ראו גם קציר, שם, עמ' 557- 559). גם אם העזרה היתה מוצדקת, יש להראות שנגרם לקרוב נזק משום שאותו קרוב, עקב העזרה שהגיש, נמנע ממנו לעסוק בעבודות אחרות או לתרום לקופת המשפחה. במקרים כאלה אין המזיק זכאי שהקרוב יעבוד עבורו חינם אין כסף בהיקף ובממדים שאין אדם מסוגל להם (ע"א 830/76 סעדה נ' חמדי, פ"ד לג(1) 589; קציר, שם, עמ' 561ואילך). אבי התובע הצהיר (בסעיף 5(א)) שבני המשפחה סעדו את התובע במשך 6 החודשים בהם היה מאושפז בבית החולים הדסה ובבית לוינשטיין והדבר היה כרוך בנסיעות במכוניתו שלו. עוד הוסיף האב שעקב כך נגרמו לו הפסדים. על דברים אלה שבתצהיר הוא לא נחקר. נראה לי שיש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרה זו וכן עבור נסיעותיהם של בני המשפחה למוסדות שבהם אושפז (ע"א 70/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705, 744, 746; ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 795- .796אף כאן לא נחקר האב על הוצאות, נחיצותן וסבירותן. מכשול אחר עומד בדרכו של התובע והוא שאביו לא טען ולא הוכיח מה הנזקים המיוחדים שנגרמו לו (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 807- 810). הדרך להראות את ההפסד שנגרם או ההוצאות שהוצאו, היא על ידי קבלות ועל ידי השוואה בין שכרו של האב עובר לתאונה ובתקופה שבה נסע עם בני ביתו לבקר את התובע ולסעדו ולא על ידי הגשת חוות דעת של מוהר אפריים. חרף זאת, החלטתי לפסוק לתובע בפריט זה של הוצאות נסיעה לבית- החולים, בסך של 000, 5 ש"ח נכון להיום. 12. לאחר שחרורו מבית החולים נזקק התובע לעזרה שבעיקרה היא עזרה פאסיבית, דהיינו השגחה עליו שלא יגרום רע לעצמו. ההשגחה צריכה להשתרע במשך השעות שבהן התובע ער, כשבחלק מהזמן כשלוש שעות עד חמש שעות יש צורך בעזרה אקטיבית יותר. שעות ההשגחה הן 10 שעות ליום. בנסיבות אלה די בכוח עזר אחד. עדויות המומחים נוגה זיו וגיל פיילר אינן מקובלות עלי (ראו עדות נוגה זיו עמ' 7- 8 ועדות גיל פיילר בעמ' 23). גם עדותו של מוסא רומני אינה יכולה להועיל בנסיבות המקרה, שכן הוא העיד על שירות מוסדר על ידי מט"ב שרוב לקוחותיו מופנים על ידי המוסד לביטוח לאומי או משרד העבודה והרווחה ואילו מספר הפונים הפרטיים במגזר הערבי הינו מועט (עמ' 17- 18). עזרה בעבר 13. מאז שחרורו מבית לוינטשיין - שלוש שנים וארבעה חודשים, נזקק התובע לעזרה. אביו של התובע ואשתו העידו שנשכרה עבורו על ידי האב בחודש אפריל 1997, מטפלת בשכר, בשם אינאס פואד משועשע, (סעיף 6(ב) לתצהירו של האב). אינאס לא הובאה לעדות. בעוד שבתצהירו טען האב שהיא עבדה 5- 6 שעות ביום, הרי משנחקר על תצהירו, הוא העיד (בעמ' 13) שהיא עבדה שמונה שעות ביום. אשתו של התובע, יומנה עדלי קוואסמה לא זכרה כמה קבלה אינאס עבור העזרה 100או 120ש"ח ליום. חרף סתירות בעדויות, נראה לי שיש לפסוק עבור התקופה שבה שוחרר התובע לביתו ועד היום סך 000, 50 ש"ח נכון להיום. עזרה בעתיד 14. נטיית הפסיקה היום, גם במגזר היהודי לצמצם את הסכומים הנדרשים בגין פריט זה וזאת הן מכוח הנטל להקטין את הנזק והן תוך שימוש באמות מידה של השתכרותו של עובד זר. לנטייה זו יש השלכה במגזר הערבי, שבה העלות היא אף נמוכה יותר ובגין הנטייה להעזר בבני משפחה וקרובים רחוקים יותר (רע"א 1532/97 חזגאייב נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון נד 690; ע"א 121/95 ליאור נ' פרי, דינים עליון נד 40; ע"א 6431/96 בר זאב נ' ג'ומעה, תקדין עליון 98(ד) עמ' 88; ע"א 2801/96 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' יפרח, תקדין עליון 98(ד) 126; ע"א 423/98אטד נ' ויינראוב, דינים עליון נה 759). לאור האמור, נראה לי, שלגבי העתיד יש לפסוק לתובע לפי 000, 4ש"ח לחודש. סה"כ בפריט זה מגיע לתובע 520.06,248, 1ש"ח. שינויים בדירה ואספקת פריטים שונים 15. אין מקום לפסוק לתובע פיצויים בגין שינויים בדירתו שכן אין מאומה בראיות שהדירה שבה התובע מתגורר, מצריכה עריכת שינויים כדי להתאימה לצרכיו (רע"א 2985/96 מדלסי נ' גוני, פ"ד נ(2) 81, 86- 87). אינני רואה מקום לפסוק עבור אביזרים מיוחדים כמפורט בחוות דעתה של נגה זיו. קיים רק סיכוי קלוש שהתובע יזיק לעצמו והא ראייה שעד היום לא היה ניסיון מצדו לפגוע בעצמו. גם אין עדויות של בני משפחתו של התובע שהוא מתקשה באכילה. יצוין שגם כאן לא נשאל פרופ' רכס מאומה אם יש צורך בפריטים אלה. כאב וסבל 16. יש לפסוק לתובע את המקסימום בגין פריט זה, בהתחשב בנכותו הגבוהה ובמספר ימי האשפוז. לאור זאת יש לפסוק לתובע סך 793, 129 ש"ח. ניכויים 17. יש לנכות ממה שנפסק לתובע כתשלומים תכופים בסך 253, 102 ש"ח. הצמדה מיום התשלום ובניכוי % 11 בצירוף מע"מ ושכ"ט עו"ד. התובע הגיש למל"ל תביעה לקצבת ניידות הטיפול בנושא זה טרם הושלם. לפיכך יש להקפיא סך 000, 80 ש"ח במשך שנה ואם לא תאושר לו גמלת ניידות, יועבר לתובע הסכום האמור, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. אם תשולם בתקופה זו לתובע גמלת ניידות, ינוכה הסכום מסכום הפיצויים. אין מקום להקפיא את קצבת הנכות, משום שבעת שנבחנה זכאותו של התובע, הוא לא היה תושב ירושלים. סיכום 18. לאור האמור, יש לפסוק לתובע (א) כאב וסבל - 793, 129 ש"ח; (ב) הוצאות נסיעה בעבר - 000, 10 ש"ח; (ג) הוצאות נסיעה לבית- החולים - 000, 5 ש"ח; (ד) הוצאות נסיעה בעתיד- 491, 218 ש"ח. (ה) הפסד השתכרות לעבר - 049.12, 110 ש"ח; (ו) הפסד השתכרות לעתיד - 957, 527 ש"ח; (ז) עזרה בעבר - 000, 50 ש"ח; (ח) עזרה בעתיד - 520.06,248, 1 ש"ח; מסכום זה יש לנכות 253, 102 ש"ח משוערך להיום ובניכוי % 11 בצירוף מע"מ ובצירוף שכ"ט עו"ד וכן סך של 000, 80 ש"ח שיוקפא לשנה כאמור. על הסכום המתקבל יש לפסוק % 13 בצירוף מע"מ ובצירוף שכ"ט עו"ד. כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאותיו של התובע בצירוף ריבית והצמדה כדין.עינייםנכותתאונת דרכים