קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים קשה נער בן 16: .1התובע הוא אזרח מדינת ישראל, תושב הכפר בוקעתה שברמת הגולן. ביום 23.6.89, בהיותו כבן 16 שנה (הוא נולד ביום 3.4.73), תלמיד כיתה ט' של חטיבת הביניים בביה"ס בבוקעתה, נפגע התובע קשות בתאונת דרכים. מסוק הוביל אותו לביה"ח רמב"ם בחיפה והוא נזקק ל- 76ימי אישפוז ולניתוחים וטיפולים רבים. .2על מצבו הרפואי של התובע אפשר ללמוד מחוות הדעת שהגישו הרופאים שמונו לכל על ידי ביהמ"ש: פרופ' ל. פודושין; ד"ר פרחאת כמאל; פרופ' מ. טופילסקי; פרופ' א. מלברגר; ד"ר ר. פלד וד"ר קטרין קאופמן-פרידמן. התרשמות נוספת על מצבו של התובע לפני התאונה בהשוואה למצבו לאחר התאונה ניתן לקבל מהתמונות ת/ 1ו - ת/ .2בתמונה ת/ 1אנו רואים נער צעיר, אופטימי, כאחד האדם. בתמונה ת/ 2אנו רואים את מצבו של התובע כיום לאחר שעיקר הפגיעות הן בראשו, באף, בפה ובלסת התחתונה. פגיעות אלה גרמו לכך שהתובע מתקשה מאוד בקומוניקציה עם סביבתו. יכולתי להתרשם מן התובע במהלך המשפט. כושר התמודדותו אל מול תוצאות התאונה נראה לי נמוך ביותר. נכותו קשה כמפורט על ידי המומחים הרפואיים, כפי שאסקור להלן, ואין לי ספק, שהתאונה השפיעה עליו קשות ושינתה את מסלול חייו. ניתן לומר שמדובר ב"שבר כלי". .3ד"ר קטרין קאופמן-פרידמן, כירורגית פלסטית, בדקה את התובע ביום 9.7.91, ונתנה חוות דעת מיום .21.7.91היא ציינה כי התובע סבל משבר עם איבוד שליש של הלסת התחתונה, פצעים בפעים ופגיעה בריאות. הוא נזקק לעוד ארבעה ניתוחים, לאחר האישפוז הראשון, לצורך השתלת עצם בלסת התחתונה, הוצאת פלטות בלסת ופתיחת מורסה בפנים. היא מציינת 12צלקות בולטות וגדולות לעין על פני גופו של התובע. מהן נציין צלקת בולטת לעין על המצח מימין באורך 5ס"מ וברוחב של 1ס"מ; צלקת היפרטרופית סמוך לאוזן השמאלית, קשה למישוש, בולטת מעל פני השטח אדומה ורגישה בגודל של 1/1ס"מ; שתי צלקות היפרטרופיות בצד השמאלי של השפה; צלקת אלכסונית קשה למישוש באזור העפעף התחתון הימני; צלקת ניתוחית היפרטרופית באורך 14ס"מ מתחת ללסת התחתונה; צלקות רבות באזור החזה וצלקות נוספות בזרוע השמאלית, בכתף הימנית ובאמה השמאלית. הרופאה קבעה כי "הצלקות הן לצמיתות ונגרמו כולן מהתאונה. הן מהוות פגם אסטטי בולט. עם חלוף מספר שנים יחול שינוי מה במראה הצלקות אולם לא יהווה שיפור משמעותי". היא המליצה על ניתוחים פלסטיים לשיפור המצב אך ציינה כי "יש להתחשב ברצונו של הנפגע לשפר את מראהו בהקדם". שיפור המצב דורש כמה וכמה ניתוחים. ד"ר קאופמן העריכה את הצלקות בגופו של התובע כצלקות מכאיבות ומכערות על פי סעיף 75(1) (ב) למבחנים הקובע נכות של 10אחוזים בגין צלקות בגוף מכאיבות או מכערות. את הצלקות בפנים העריכה הרופאה על פי סעיף 75(2)(ג), צלקות רחבות עם כיעור ניכר, המצדיקות נכות של 20אחוז. יחד, קבעה הרופאה לתובע, בגין הצלקות בגוף ובפנים, נכות של 30אחוזים בתחום הפלסטי. .4פרופ' מלברגר, מומחה לניתוחי פה ולסת בדק את התובע ביום .9.7.91בחוות דעתו הוא מתאר כי התובע נפגע בפניו ובשתי הלסתות, אך עיקר הפגיעה בלסת התחתונה. שתי שיניים אבדו. שיניים נוספות נשברו. השליש הימני של הלסת התחתונה אבד כולל השיניים שבקטע זה, והתובע נזקק לשתל של עצם ונותר חסר שיניים קדמיות וימניות. שן חותכת מס' 32צריך לעקור. שתי השיניים מס' 15ו - 25ניתן לתקן על ידי כתרים. משן מס' 11נותר רק השורש, ויש לעקור אותה. בגין שתי שיניים חסרות יש צורך להתקין גשר, תחילה של 4יחידות ואח"כ של 6יחידות. ישנה בעיה קשה בהשלמת החסר של השיניים התחתונות. יש צורך בהתקנת ארבעה שתלים, ואת הגשר שיותקן עליהן צריך להחליף מדי תקופה. יהיה צורך ב"שיפוצים נוספים של העבודות לשיקום הפה". פרופ' מלברגר לא קבע בחוות דעתו נכות בגין הפגיעה בשיניים ובלסת אך העריך את עלויות הטיפולים הרפואיים להם יזקק התובע. הוא ציין כי המחירים שציין בחוות דעתו מבוססים "על המחירים הנהוגים במוסדות ציבוריים ולא בפרקטיקה פרטית". בעדותו אישר פרופ' מלברגר כי התובע זכאי לנכות של 25אחוז לצמיתות בגלל הפגיעה בלסת ובשיניים; 10אחוז בגין עצב הטריגמנוס ו - 5אחוז בגלל המגבלה בפתיחת הפה. .5ד"ר פלד בדק את התובע ביום .21.12.92התובע התלונן על כאבי ראש, טישטוש בראיה, דיכאון והפרעות בריכוז. בבדיקה מצא הרופא את התובע "אמין. מתוח ומדוכא במידה קלה. בעצימת העיניים מופיע רפרוף עפעפיים ורעד קל בידיים". מסקנתו היתה כי התובע סובל "ממצב של מתח ודיכאון קלים כביטוי לתסמונת פוסטטראומטית שלאחר זעזוע מוח. אין הפרעה אובייקטיבית בראיה". הוא קבע לתובע נכות של 5אחוז לצמיתות עפ"י סעיף 34א-ב למבחנים שעל פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - .1956 .6פרופ' פודושין, מומחה למחלות א.א.ג. בדק את התובע ביום .21.5.95בחוות דעתו הוא ציין כי בהגיע התובע לבית החולים רמב"ם בחיפה, נותח מיד בלסתו התחתונה. הותקנו נקזים לריאותיו, בוצע פיום קנה ונתפרו חתכים מרובים בפנים ובשפה העליונה. בבדיקה מצא הרופא כי ישנה עקימות של מחיצת האף לצד ימין עם נקע בחלק הקדמי; בזמן פתיחת הפה היו כאבים והפתיחה המקסימלית היא כ - 1.5אצבע. הצלקות המרובות בולטות ורגישות וכוללות צלקת לאחר פיום הקנה. ישנן התנפחויות רכות עם עור רגיל מעליהן בלחי הימנית ובצוואר הימני, בגלל ההצטלקויות העמוקות הגורמות לעצירת כלי הלימפה באותו אזור. החתכים בפנים היו עמוקים מאוד ודרשו תפירה כפולה של הרקמות העמוקות ושל העור. באוזן הימנית נמצא ליקוי שמיעה תחושתי עצבי באורך כל תדירויות השמיעה. באוזן השמאלית היתה השמיעה עד לגבול התחתון של הנורמה. ישנה פגיעה בניקוז הרשת העניפה של כלי הלימפה ושינוי בולט בצורת הפנים והצוואר. אין דרך תרופתית או כירורגית לתקן את המצב. הרופא העריך את הנכות, במשותף עבור הצלקות המכערות והבולטות בפנים ובצוואר, ובגין ההתנפחויות והפגיעה ברשת הלימפה, לנכות של 20אחוזים לפי סעיף 75(2)(ג) לתקנות. פרופ' פודושין התייחס לחוות דעתה של ד"ר קאופמן והעיר כי חוות דעתה אינה כוללת את כל הצלקות שנגרמו לתובע. כמו כן הוא המליץ על השלמת חות דעתו של פרופ' מלברגר על מנת שיתייחס לממצאים שנותרו לאחר השבר בלסת התחתונה היות ובחוות דעתו אין איזכור לכך. באשר לליקוי השמיעה באוזן הימנית, קבע הרופא כי היא נגרמה כתוצאה מחבלת הראש בתאונה. את הפגימה הזאת הוא העריך ב - 0אחוזי נכות על פי סעיף 72(1)(א)(3) למבחנים. .7ד"ר פרחאת כמאל, פסיכיאטר, בדק את התובע ביום .11.7.95בחות דעתו מתאר הרופא כי עד לתאונה גדל התובע במשפחה בריאה, ללא בעיות נפשיות, כשמערכת היחסים בתוך הבית תקינה. הלך לבית הספר "ועד גיל 16הרגיש בטוב, היה תלמיד ממושמע, חברותי, הישגיו בלימודים היו בינוניים". התובע סובל, אומר הרופא, מקשיים באכילה, כאבים באזור הפה והלסת, כאבי ראש ומן הצלקות. התגובות הנפשיות לתאונה היו קשות. הן התבטאו בשינויים בהתנהגות היומיומית כאשר התובע נעשה עצבני, מתוח וחסר סבלנות. הוא מסתגר בבית ומתבייש לצאת. סובל מסיוטי לילה, נדודי שינה, חרדה, מתח ופחד וממחשבות טורדניות החודרות לתודעתו בצורה כפייתית. התובע מרבה להסתכל בראי ומעדיף מותו מחייו. הדבר משפיע על כל המשפחה. הרופא קבע כי "נסיבות התאונה, גילו אז בהיותו בן 16כשאישיותו עדיין בתהליכי גיבוש והפגיעה האסתטית החיצונית תרמו להתפתחות סימפטומים נפשיים והתנהגותיים פתולוגיים אשר אובחנו על ידי הרופאים כפגיעה מסוג פוסט טראומטית. הטיפול הפסיכיאטר והנוירולוגי לא הצביעו על שיפור במצבו. היסאם עדיין סובל מדיכאון ופגיעה קשה בתפיסתו העצמית והתיחסותו לעתיד שלילית ומושפעת מהסימפטומיים הנפשיים הפתולוגיים שהתפתחו בעקבות התאונה. הדימוי העצמי והגופני לא רק פגוע בצורה אסטטית חיצונית אלא גם פגוע ברמת האגו ותפיסתו הפנימית - הוא מפנים את התאונה כחוויה טראומטית קשה אשר גרמה לפירוק וחוסר איזון באינטגרציה של עולמו הפנימי בתקופת גיל של אישיות עוברת גיבוש ובשלות". מסקנתו של ד"ר פרחאת היתה כי התובע סובל מתסמונת פוסטטראומטית ממושכת אשר גרמה לו נכות נפשית בולטת עם החמרה והגבלה בהתאמה הסוציאלית ובכושר העבודה. הוא העריך את נכותו בשעור של 20אחוזים על פי סעיף 34ג) לתקנות בגין "סימנים אוביקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית בכושר העבודה". כשלעצמי, התרשמתי כי אפשר שראוי היה לקבוע את נכותו של התובע בתחום הנפשי לפי סעיף 34(ד) למבחנים שכן ההגבלה על כושר עבודתו של התובע ועל ההתאמה הסוציאלית, מתאימים, לפי דעתי, להגבלה ניכרת העולה על הגבלה בולטת. .8פרופ' טופילסקי בדק את התובע ביום .18.7.95נשימתו של התובע היתה בועית תקינה. היתה הפחתה קלה בתיפקודי הריאה. בתאונה נגרמה קונטוזיה של שתי הריאות, דרנז' אינטרקוסטלי דו צדדי וטרכאוסטומיה שבוצעה עקב הפגיעה בלסת התחתונה. יש סימפטומים קלים של כאבים וקושי קל בנשימה. מבחינה אובייקטיבית אין ממצא בבדיקה בפיזיקלית ובבדיקת תיפקודי הריאה היתה הפרעה רסטריקטיבית מינימלית. הוא העריך כי לתובע נכות בשעור של 5אחוזים לפי סעיף 8(1) א-ב למבחנים הדן בהתדבקויות בקרום הריאה המגבילות את כושר פעולתן של הריאות ומשפיעות על המצב הכללי של הגוף במידה בלתי ניכרת. .9לאור האמור לעיל, ולאחר שיש חפיפה בין חלק מהנכויות שקבעו המומחים, ניתן לסכם כי לתובע נכויות רפואיות אלה: א. בתחום הנפשי-נוירולוגי לפי סעיף 34למבחנים - 20אחוזים. ב. בתחום השיניים הפה והלסת - 25אחוזים. ג. בגין הפגיעה בעצב הטרגמינוס - 10אחוז. ד. בגלל המגבלה בפתיחת הפה - 5אחוז. ה. בתחום הנשימה, לפי סעיף 8(1) למבחנים - 5אחוזים. ו. בתחום א.א.ג. לפי סעיף 72(1)(א)(3) - 0אחוזים. ז. בתחום הפלסטי, לפי סעיף 75למבחנים - 30אחוזים. מדובר איפוא בנכות העולה בחישוב משוקלל ל - 64אחוזים. באשר להשפעת הנכויות והפגימות על התובע: מסקנתי הברורה היא, כי הן הוציאו אותו כליל משוק העבודה; מצבו הנפשי קשה; יכולת ההתמודדות שלו נמוכה ביותר; הוא לא יוכל ללמוד מקצוע כלשהו; אין לו סיכוי למצוא עבודה; סיכוייו להינשא נמוכים ביותר אף בעזרתו של תשלום מוהר גבוה, והוא יזקק לעזרה לאורך כל חייו. .10הנתבעת ניסתה לטעון שהתובע אינו אמין. אני דוחה טענה זאת. יכולתי להתרש ממנו ומאמינותו ועדותו מקובלת עלי כמהימנה. .11הנתבעת ניסתה להראות כאילו מצבו של התובע מושפע מתאונה קלה בה נפגע התובע ביום .19.1.95המסמך נ/ 8מעיד על מצבו של נפגע בשם אבו עואד היתם סולימאן מבוקעתה ברמת הגולן שמספר ת.ז. שלו הוא: X מס' ת.ז. של התובע הוא: Xאין בטחון מלא שמדובר בתובע, אבל ככל הנראה מדובר בו. מתואר באותו מסמך שבבוקר קבלתו בזמן נסיעה במכונית הוא נחבל בתאונת דרכים, איבד הכרתו למספר דקות והיה מבולבל למשך זמן קצר. לא היו הקאות או בחילות. שנתיים לפני המקרה הזה, כך כתוב במסמך, הוא נפגע קשות בתאונת דרכים. היה פצע/שיפשוף ברגל שמאל והצילומים הראו שאין שברים. הוחלט על מעקב במרפאת פה ולסת, ותרופות הרגעה. הוא הודרך לפנות למיון במקרה של החמרה במצבו. אין כל השוואה בין התאונה נשוא התביעה לבין אותה תאונה מיום .19.1.95 התאונה מינואר 95' לא השאירה בתובע כל נכות, לא החמירה את מצבו ואין בה כדי להשפיע על הפיצויים המגיעים לו בתביעה דנן. .12באשר לנזק הבלתי ממוני - התאונה ארעה ביום .23.6.89הסכום המקסימלי עולה כיום לסכום של 400, 131ש"ח. עבור הנכות של 64אחוזים מגיע לתובע 096, 84ש"ח. עבור 76ימי אישפוז מגיע לתובע סכום של 973, 19ש"ח. יחד מתקבל סכום של 069, 104ש"ח בצירוף ריבית מיום התאונה עד לתשלום. .13מיום התאונה 23.6.89ועד היום חלפו 125חודשים. אילמלא התאונה היה התובע ממשיך בלימודיו עד גמר התיכון, משך כשנתיים. לאחר מכן יכול היה להיקלט בשוק העבודה. מדובר איפוא ב - 101חודשי עבודה שהפסיד התובע עד היום. אעריך את הפסדו בתקופה זאת לפי 000, 4ש"ח נטו לחודש. מתקבל הפסד של 000, 404ש"ח. .14התובע כיום כבן 26שנים ועוד 7חודשים. עד גיל 65לפניו עוד 38שנות עבודה + 5חודשים. המקדם הוא .273.479את ההפסד יש לחשב לפי השכר הממוצע במשק, 300, 6ש"ח. יש להוריד מס הכנסה בסך של 000, 1ש"ח. נותר הפסד חודשי בסך של 300, 5ש"ח. ההפסד הוא 438,449, 1ש"ח. אפחית סכום מתאים לאפשרות שהתובע בכל זאת יוכל לעבוד מעט, אם כי הסיכויים לכך קלושים ביותר. אעמיד את הסכום על 000,200, 1ש"ח. .15התובע הוציא סכומים גדולים על מנת לשקם את פיו. ד"ר תירוש קיבל סכום העולה כדי 000, 20ש"ח. ד"ר הלמן קיבל סכום של 800, 13ש"ח. היו הוצאות רבות עבור תרופות בבתי מרקחת. לא שוכנעתי שקופ"ח אכן היתה מכסה את כל הטיפולים האלה. לפי דברי הרופאים, הפגיעות בלסתו של התובע ובשיניו הן כה קשות, עד שראוי שיזקק למיטב המומחים בתחום זה, ואינני משוכנע שקופ"ח יכולה לעמוד בכך. עבור העבר אפסוק לתובע סכום של 000, 75ש"ח. לגבי העתיד, פרופ' מלברגר העיד כי ההוצאה הצפויה לעתיד היא בסכום של כ - 000, 100ש"ח. יש לפסוק לתובע את הסכום הזה אשר לפי דעתי מהווה הערכה צנועה למדי של ההוצאות הצפויות לו. .16לכל הטיפולים הרפואיים נאלץ התובע לנסוע מרמת הגולן לחיפה וכן לבית החולים בצפת שם הוא מקבל טיפולים פסיכיאטריים. גם בעתיד יצטרך לנסוע נסיעות תכופות לצורך קבלת טיפולים רפואיים הרחק ממקום מגוריו. כמו כן התובע יזקק לטיפולים פסיכולוגיים בהיקף לא קטן. אעריך הפסד זה בסכום גלובלי בסך 000, 40ש"ח. .17מצבו של התובע מקשה מאוד על סיכוייו להינשא. יהיה צורך ככל הנראה בתשלום מוהר בסכום גבוה על מנת למצוא כלה עבורו שתאות להינשא לו. הסכומים בקשר לכך לא הובהרו. עוד ברור שהתובע יזקק לעזרה של צד ג', אם זה מצד הוריו, כל עוד הוא חי בביתם, ואם זה מצד אשתו שתלווה אותו במשך השנים. העזרה הזאת דורשת גם כן עיבוד מיוחד של המזון, שכן התובע מתקשה בפתיחת הפה וכן בלעיסה. אעריך את העזרה בהיקף של שעתיים ליום. 50ש"ח ליום. 500, 1ש"ח לחודש. 500, 187ש"ח עבור העבר. עבור העתיד - אפסוק לתובע 000, 450ש"ח. .18לאור כל האמור אעריך את נזקיו של התובע בהיקף הבא: א. נזק בלתי ממוני - 069, 104ש"ח. ב. הפסדי שכר בעבר - 000, 404ש"ח. ג. הפסד שכר בעתיד - 000,200, 1ש"ח. ד. הוצאות רפואיות בעבר - 000, 75ש"ח. ה. הוצאות רפואיות בעתיד - 000, 100ש"ח. ו. נסיעות לטיפולים רפואיים בעבר ובעתיד - 000, 40ש"ח. ז. עזרת צד ג' בעבר - 500, 187ש"ח. ח. עזרת צד ג' בעתיד - 000, 450ש"ח. סה"כ 569,560, 2ש"ח. .19התובע לא פנה אל המל"ל על מנת לקבל תגמולים בגין נכות כללית. הוא אזרח מדינת ישראל לכל דבר ויש לשער כי לו היה פונה היה מקבל תגמולים מתאימים. לפי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מיום 27.7.99שווי הגמלה הוא 670, 325ש"ח למקרה של קצבת נכות מלאה. יש להפחית את הסכום הזה מן הפיצויים. כמו כן יש להפחית את התשלומים התכופים שקיבל התובע, אשר לפי תחשיב המשערכת שצורף לסיכומי הנתבעת, מסתכמים כיום, כולל ריבית והצמדה, בסכום של 505, 173ש"ח. .20הנתבעת מחוייבת לפי זה. על הנזק הבלתי ממוני יש להוסיף ריבית מיום התאונה ועד לתשלום. על ההפסדים שבעבר יש להוסיף ריבית ממחצית כל תקופה והכל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ואילך. יש לנכות את התשלומים התכופים ואת תגמולי המל"ל, כמפורט לעיל. יש להוסיף שכ"ט ומע"מ, כדרוש, וכן את הוצאות המשפט שנגרמו לתובע. .21לפי הודעת עו"ד ויטנר מיום 11.11.99, "קרנית" מקבלת על עצמה לשלם את כל מה ש"הסנה" מחוייבת בו מכח הביטוח שהוציאה "הסנה" לשימוש ברכב בעת פגיעת התובע בתאונה. החיוב הוא איפוא, ביחד ולחוד, כלפי "הסנה" וכלפי "קרנית".תאונת דרכים