תאונת דרכים של תושב זר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים של תושב זר: הרקע העובדתי 1. התובע, יליד שנת 1933, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.2.1994. התובע, אזרח ותושב תורכיה נפרד מאשתו שם וחי בישראל עם ידועה בציבור, אך התעתד, עובר לתאונה, לשוב לתורכיה. 2. בעקבות הפגיעה בתאונה, התובע אושפז בבית החולים איכילוב ובמרכזים רפואיים אחרים - בתקופה של 92 יום. לתובע נקבעו נכויות רפואיות שונות: % 25- פסיכיאטרית, % 32.5- אורטופדית ו- % 5- בשל נכות פלסטית. הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה לתובע היא -52.5%. 3. הנתבעים אינם כופרים בחבותם לפצות את התובע על נזקים מוכחים, הנובעים מן התאונה. הנכויות הרפואיות 4. לתובע נקבעו נכויות זמניות וצמיתות, בשלשה תחומים: אורטופדית, פלסטית ונפשית: (א) נכות אורטופדית ד"ר ש' לוין קבע בחוות דעתו, לענין הנכות האורטופדית, כדלקמן: "מר פרס גרשון סבל מפגיעות מרובות, שכללו מבחינה אורטופדית שבר תוך פרקי באמה, שבר מרוסק של הפיקה ושבר עם פריקה של מחבט פרק הירך. לפי דעתי יש לקבוע לו נכות לצמיתות כדלקמן: עבור הגבלה בתנועות של פרק הירך השמאלית %... 20; עבור כריתת כף היד %.10; ובחישוב משוקלל % 32.5 נכות תפקודית אורטופדית. לזה יש להוסיף נכות אסתטית בגין הצלקות % ... 5 התובע יהיה בקבוצה של סיכון גבוהה מהממוצע של חולים שזקוקים להחלפת פרק הירך ואז עלולה הנכות בגלל הפגיעה בפרק הירך לעלות ל- % 30 במקום % .20 לא ניתן להעריך זאת באחוזים". בקביעת הנכות התפקודית ובקביעת הקשר הסיבתי - יש חשיבות לדבריו של ד"ר ש' לוין לענין הימצאותו של התובע בקבוצת סיכון גבוהה העשויה להעלות את נכותו לכדי %30, במקום % 20 שקבע המומחה. הכל על פי מאזן הסתברות שפועל בענין זה לטובת התובע וראה ע"א 237/80, ברששת נ' יגאל האשאש ואח’, פ"ד לו(1), עמ' 281; 307. הערכת הסיכויים או הסיכונים העתידיים לענין הפגיעה בכושר התפקוד, הפגיעה בהשתכרות, והכל בשל הפגיעה בתיפקוד - הינה מלאכתו של בית המשפט, שבה נעזר, בין היתר, במומחים רפואיים. אם המומחה מעריך סיכון אפשרי, אפילו לא ודאי, הרי שיש לכך משקל רב. (ב) נכות כירורגית ד"ר שיינפלד מונה להיות מומחה בתחום הכירורגיה, ובבדיקתו מצא שתי צלקות קטנות בחזה - במקום שבו הוחדרו הנקזים, וכן מצא עיוות של החזה בשל שינוי בעמוד השדרה קיפוזיס, שאינו שייך לתאונה. בבטן העליונה אמצעית נמצא בקע שלא נגרם על ידי התאונה. מסקנות ד"ר שיינפלד הן, שיש לקבוע לתובע נכות זמנית של % 100 למשך שלשה חודשים לאחר שחרור התובע מהמרכז הרפואי בהרצליה ו- % 50 לשלושה חודשים נוספים. אחר כך - לא נותרה נכות מבחינה כירורגית. בענין זה קבע המומחה באופן חד משמעי, כי לא נותרה לתובע נכות וכי הכאבים שעליהם מתלונן התובע אינם קשורים לתאונה. חוות דעתו של המומחה מקובלת עלי כולה. (ג) נכות נפשית ד"ר יעקב אבני, קבע בחוות דעתו (בדיון ובסיכום) כדלקמן: "נפגע בתאונת דרכים שגרמה לו חבלות מרובות בגופו וגם בראשו. מאז התאונה הפך לשבר כלי גם מבחינה נפשית. סובל מחרדה, מדכאון, מעצבנות, מחלות-יתר וקשיים בריכוז ובזכירה. את הנכות הנפשית שנגרמה לו הן על ידי החבלה בראש והן על ידי החבלה הנפשית אני מעריך ב- % 25 לצמיתות ... זאת היא נכות נוירופסיכיאטרית משותפת וחופפת. בסיכום: % 25 נכות נפשית צמיתה עקב התאונה." 5. הנה כי כן, הנכויות הרפואיות שנקבעו לתובע על פי שלושת המומחים הן אלה: (א) נכות זמנית של % 100לשלשה חודשים אחרי שחרור התובע מן המרכז הרפואי בהרצליה; (ב) נכות של % 50לשלשה חודשים נוספים; (ג) נכות רפואית משוקללת לצמיתות - %52.5; כושר התפקוד נכות תפקודית וכושר ההשתכרות 6. התובע מעיד פרוטוקול 29.10.95, עמ' 2- 3 כי בשנת 1970 הגיע לישראל והקים מפעל לטכסטיל שנסגר בשנת 1990 בשנת 1990 שבל תורכיה אך משגילתה משפחתו את קשריו עם חברתו לחיים, חזר לארץ בשנת 1992 וכך הוא אומר בחקירתו הראשית: "לראשונה כאשר באתי ארצה זה היה ב- 1970, הייתי נוסע המון לטורקיה. בטורקיה היה לי מפעל עם אח שלי, הייתי שותף, שם עבדתי, עזרתי לו לעשות את הדוגמאות, לחדש את הכל בתערוכות ולעשות כל מה שמבקש המפעל, גם בחשבונות, הייתי בפירוש בן אדם שלם מאד, הייתי מספר 1וכל אחד ידע מה שאני הייתי ... החזקת במפעל עד שנת .1990 החלטתי לחזור לטורקיה על יד אח שלי וב- 1992חזרתי בחזרה, בשביל לא לחזור. ברגע שקרה המקרה של המשפחה שלי, שגילתה את העסק שלי עם החברה שלי. לכן אני חזרתי לארץ". מחקירת התובע עולה, כי בשלהי שנת 1990הוא חדל להיות בעלים, שותף או בעל ענין במפעל נורכלטקס, שהוקם בשנת 1970, והחליט לשוב לתורכיה, לדבריו כדי לעזור לאחיו בעסקי הטכסטיל. גם לאחר שהמפעל נורכלטקס נסגר או שהתובע חיסל את עסקיו בו בשנת 1990, המשיך התובע להתגורר בארץ, ובשנת 1992 נסע לתורכיה ושם שהה כ- 14 חודש ועבד כשכיר במפעל של אחיו, ושב לארץ בשנת 1993, ומאז שובו לארץ ועד התאונה - לא עבד בכל עבודה שהיא עמ' 7- 8 לפורטוקול הישיבה מיום 29.10.95. התובע מאשר בחקירתו הנגדית, כי כשסיים את עסקיו בנורכלטקס בשנת 1990, הוא התכוון לעזוב את הארץ, גם אם בהמשך טען התובע, כי הוא התכוון לעשות את ישראל למקומו הקבוע ולנסוע מדי פעם לתורכיה (עמ' 10- 11 לפרוטוקול). 7. אמת הדבר שלא הוברר מחומר הראיות מה הביא את התובע לפרוש מעסקיו, גם אם ידוע כי ניתנו פסקי דין נגדו בסכומים של מאות אלפי שקלים והוטלו עיקולים על נכסים וכספים - אף אם יגיעו לו, לרבות כספי פיצוי שיזכה בהם בשל התאונה, נשוא הדיון הזה. אולם, עובדה היא, כי משנת 1990, כשלוש שנים לפני התאונה לא הייתה לתובע כל פעילות עיסקית בישראל, ואילו על עבודתו עם אחיו, כשכיר כ- 14 חודש לפני ששב לישראל בשנת 1992- אין כל אישור או מסמך שיאשש את השתכרותו או משכורת או הכנסתו מעבודתו כאמור, אשר לפי טענתו הגיעה כדי 000, 5 דולר אמריקאי - לחודש. התובע לא הביא בענין זה כל ראיה עצמאית או אחרת בנוסף לעדותו הוא. מן הראיות עלה בבירור, כי התובע חיסל את עסקיו בשנת 1990, והתכוון לשוב לתורכיה, אך משפחתו שם דחתה אותו, וביני לביני, גם הסתבך בערבויות למפעל אחר "ריתמו" שבבעלות חתנו וגיסו, ובגין ערבויות אלה ניתנו נגדו פסקי דין בסכומים ניכרים. מכל מקום ברור הוא כי משנת 1990ועד התאונה ביום 19.2.94 התובע לא עבד בישראל, ולטענתו על עבודתו בתורכיה והשתכרותו עד תחילת שנת 1993- לא הובאו ראיות שיאשרו טענה זו. 8. כפי שנקבע בע"א 3049/93, סימא גירוגיסיאן נגד סייף רמזי ואח’, לא פורסם, בקביעת הפסד ההשתכרות מבחינים בין שלושה רכיבים: הנכות הרפואית, הנכות התפקודית, והפסד כושר ההתשכרות, שנגרמו לתובע עקב התאונה. וכך אומר שם לענין הפסד ההשתכרות: "בצד קביעת הנכות הרפואית על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר ההשתכרות בעתיד ההדגשה במקור-ע"ק של התובע, אם התובע טוען להפסד כזה. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם לתובע בשל כך שהתאונה ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו. בין הנתונים המסייעים לבית המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר התשכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיילקח בחשבון. כדי לקבוע את הפסד ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע. נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה בו יוכל להתמיד בעבודתו, על אף נכותו, ולתובע האחר - אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות למצב התעסוקה בשוק, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו ... ע"א 62/50 קליין נ' רוזנברג פ"ד טז, 1572, ... 1577". השופט ת' אור אף מוסיף, בענין "גירוגוסיאן" הנ"ל: "להבדיל, אם כן, מ"נכות רפואית" ו"הפסד כושר השתכרות", אשר קביעתם נדרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניננו - תביעה בגין נזקי גוף בתאונת דרכים - אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות מבלי שידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית". 9. הנה כי כן, התובע בעניננו, בן 63 היום, לא עבד בישראל בכל עבודה שהיא כשלוש שנים לפני התאונה, ועל עבודתו בתורכיה כשכיר של אחיו - לא באה כל ראיה מלבד עדותו הוא, וזו לא נתמכה בעדות אחיו או באישורים על השתכרותו. בגיל הזה, ולנוכח המצב הכלכלי שבו הוא נתון, כשאף על פיצויים שייפסקו לו רובץ עיקול, וחובותיו בגין ערבויותיו למפעל של חתנו וגיסו הן במאות אלפי שקלים - כדי מיליון שקל - ספק רב אם ימצא את מקומו אפילו בפינה קטנה של עסק עצמאי בתחום שבו הוא יודע - ענף הטכסטיל - ואף לא כעובד שכיר. הנכות הרפואית של התובע מגיעה כדי % 52.5, לרבות הנכות הפלסטית. מקובל עלי שאין לנכות הפלסטית השפעה על הנכות התפקודית ועל הפסד כושר ההשתכרות. בחינת הנתונים של הנכות הרפואית, גיל התובע, אפשרויות השתלבותו בשוק העבודה - אם בתחום הטכסטיל ואם בכל תחום אחר, מביאים אותי לכלל מסקנה כי כושר ההשתכרות של התובע בעתיד נפגע ב- %50. 10. בהעדר נתונים על השתכרותו של התובע, לפחות שלוש שנים לפני התאונה, לרבות תקופה של 14 חודש, עובר לתאונה, שבה התובע עבד, לטענתו, עם אחיו כעובד שכיר, נראה לי נכון וצודק לבסס את השתכרותו של התובע על השכר הממוצע במשק הן לגבי הפסד ההשתכרות בעבר והן לגבי הפסד ההשתכרות בעתיד. 11. וגם זאת: אין לבית המשפט נתונים על אפשרויות השתכרותו של התובע בתורכיה, גם אחרי גיל 65, ומשום כך אפילו אבסס את ההשתכרות העתידית בתחום הטכסטיל עד גיל 65 בישראל, ויהא זה נכון שאקבע את גיל הפרישה מעבודה זו לגבי התובע אף אם היה בתפקיד הנהלה, ולא כעובד כפיים - עד גיל .65 פשיטא, שהתובע חדל להיות עצמאי בתחום הטכסטיל זה מכבר והעבודה שעשה לאחרונה, לפני התאונה היתה עבודה שכירה אצל אחיו - בתורכיה. 12. לאור האמור, תחושב ההשתכרות בעבר ובעתיד על השכר הממוצע במשק. הפסק ההשתכרות בעתיד יהיה % 50 מן השכר הממוצע במשק - עד גיל .67 הפסק ההשתכרות בעבר - יהיה על בסיס הנכויות הזמניות שנקבעו. פריטי הנזק 13. מכאן לפריטי הנזק השונים והפיצוי שיש לקבוע בגינם: (א) נזק שאינו של ממון - כאב וסבל הנכות הרפואית - הקלינית של התובע היא, כאמור - % 25 (פסיכיאטרית), % 32.5 אורטופדית ו- % 5 פלסטית. לפיכך הנכות הרפואית המשוקללת היא %52.5. על בסיס הנכות האמורה יש לחשב את הנזק שאינו של ממון כאב וסבל. מחישוב זה יש להפחית % 31 בגין גיל. לאור האמור, הפיצוי בפריט זה יהיה כדלקמן: (1) % 52.5 מן הסכום המרבי של הפיצוי בפריט זה בניכוי % 31 בשל הגיל; (2) מכפלת 2 פרומיל מן הסכום המרבי כאמור ו- 92 ימי אשפוז; (3) לשני הסכומים האמורים - יש להוסיף ריבית כחוק מיום התאונה ועד ליום פסק דין זה. (ב) הפסד השתכרות בעבר חישוב השכר יהיה, כאמור, השכר הממוצע במשק, בניכוי מס הכנסה כחוק להלן: הסכום נטו. הפסד ההשתכרות בעבר יהיה הסכומים כדלקמן: (1) 6 חודשים מיום התאונה - % 100 של הסכום נטו עד (19.8.94); (2) 3 חודשים נוספים - % 50 מן הסכום נטו (עד 19.11.94); (3) ל- 20 חודש נוספים עד חודש מתן פסק הדין - % 50 מן הסכום נטו; (4) לשנתיים מפסק הדין עד שנת 1998- לפי % 50 הפסד השתכרות מן הסכום נטו ולפי מקדם היוון של 23.2659; (ג) עזרה וטיפולים רפואיים - בעבר ובעתיד התובע שוחרר מבית החולים ומבית ההחלמה, ביום 23.5.94, כעבור יותר משלושה חודשים אחרי התאונה. לפי חוות דעת המומחה נכותו הרפואית הוערכה ב- % 100- 3 חודשים אחרי שחרורו מבית החולים ו- % 50 עוד שלושה חודשים. הנכות האורטופדית המשוקללת היתה %32.5, בנוסף לנכות נפשית של %25. הוכחת נזקקותו של התובע לעזרה, לסיעוד ולטיפולים רפואיים התבססה בעיקר, על עדותו הוא. על כך אומר התובע עמ' 2 לפרוטוקול מיום 29.10.95, כדלקמן: "יצאתי מבית החולים הביתה במצב מאד מאד גרוע ... הייתי במצב שלא הייתי יכול ללבוש את גרבי הניילון שהייתי צריך ללכת בתוך הבית, לא יכולתי לנעול נעליים, לא יכולתי להתרחץ, רק בעזרה שנתנו, ז"א היו באים אנשים לרחוץ אותי והייתי מבקש 20 פעם מהשכנה שתעזור לי כי לא יכולתי, כשלא בא אף אחד נשארתי תמיד במיטה. בבית נשארתי יותר מ- 6חודשים בצורה כזאת ... העזרה הגדולה שלקחתי זה היה של החברה שעזרה לי לחזור בחזרה לחיים". מלבד עדות זו, לא באה עדות של החברה לחיים או עדות אחרת לענין העזרה והסיעוד שהתובע היה זקוק להם או קיבלם מאחרים, לרבות בני משפחה. התובע קיבל מהנתבעת עזרה וסיוע, לרבות טיפולים פיזיוטרפיים, ועל היקף הסיוע האמור ניתן ללמוד מן המסמך שצורף להודעת הנתבעים, מיום 7.2.96, שניתן על פי מצוות בית המשפט. בנסיבות הענין, אין מנוס מלקבוע את היקף העזרה הנוספת שנזקק לה התובע ובעיקר על ידי חברתו לחיים, שהיתה ועודנה עסוקה בעיקר בטיפול בבת, בת-אל, שנפגעה בתאונה שבה נפגע התובע. ואמנם זו ההלכה בענין זה: "על בית המשפט לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנה על ידי בן הזוג או בני משפחה אחרים של הניזוק ולפסוק סכום זה לטובת הניזוק". ע"א 73/93, רחל שושני נ' חיים קראוז, פ"ד כח (1), 277; .280 מגמה זו של קביעת אומדנא לא שונתה מאוחר יותר וראה ע"א 663/84, עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3), 720; 730, שבו נקבע סכום גלובלי בשל עזרה וסיעוד בעבר, הגם שענין לנו בנזק ממון, שבדרך כלל - יש להוכיחו. בענין שבפני גם לא ניתן לקבוע את הפיצוי העתידי בגין העזרה והסיעוד או כל הוצאות אחרות לענין זה או לענין רפואי. זאת, בשל כך שהתובע לא הביא נתונים של ממש לענין זה, וכל שטען בסיכומיו, הוא שיש לפצות בגין שעות מסוימות של עזרה וסיעוד יומיים, דא ותו לא. אני מניח לטובת התובע, כי ככל שמתקדם בגיל תקשה עליו נכותו האורטופדית לנהל בעצמו חיים סדירים ותקינים ללא עזרת הזולת. לפיכך, בהעדר נתונים בפריט זה של הוצאות רפואיות, ועזרת הזולת - בעבר ובעתיד, יש לפסוק סכום גלובלי. אוסיף, כי לגבי הוצאות רפואיות לא הובאו ראיות, כשם שלא באו ראיות לענין עזרת הזולת בעבר ובעתיד, בנוסף לעדות כללית של התובע וראה לענין זה: קציר-פיצויים בשל נזקי גוף, עמ' 432-433. לאור האמור אני פוסק את הפיצוי בפריט זה - לעבר ולעתיד - בסך 000, 25 ש"ח, נכון ליום פסק הדין. (ד) ניידות אמת נכון הדבר, שהתובע לא הגיש קבלות או ראיות אחרות, מלבד עדותו הכללית, לגבי הוצאותיו בפריט זה. ענין הניידות הוא, בעיקרו, נזק מיוחד, גם אם השתרשה בפסיקה פרקליטה לענין קביעת אומדנא, בנסיבות מסוימות. התובע משתמש, לטענתו בעדותו, במוניות, כי הוא פוחד ממכוניות. גם מנסיעה באוטובוס. על סמך עדותו בלבד הוא מציע לבית המשפט לפסוק לו סכום גלובלי, לגבי העבר והעתיד, של 000, 150 ש"ח. לא מצעתי בסיס ונתונים לקבל הצעה זו. התובע מאשר בעדותו, כי בהליכה איטית ואף בעליית מדרגות - אין הוא נתקל בקשיים. גם אין בסיס לטענה כי התובע אינו מסוגל להשתמש ברכב או באוטובוס. לאור האמור, ובהעד נתונים של ממש, אני פוסק לתובע סכום כולל של 000, 30 ש"ח בעד ניידות - לעבר ולעתיד - נכון ליום פסק הדין. ניכויים 14. הנתבעים שילמו לתובע תשלום תכוף בסך 230, 22 ש"ח סכומי הנתבעים וסכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום פסק הדין - ינוכה מכל סכום של פיצוי לפי פסק דין זה. פסיקתא 15. לאור האמור, ישלמו הנתבעים לתובע את הסכומים המפורטים בסעיפים 13(א), (ב), (ג) ו (ד), ומן הסכומים האמורים ינוכה הסכום שלפי סעיף 14 דלעיל. יתרת הסכום תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. 16. כיוון שהוטל עיקול על הכספים האמורים, הרי הפקדתם בקופת בית המשפט, במסגרת ההליכים שבהם הוטלו העיקולים, או העברתם למי שלטובתו הוטלו העיקולים - יהוו תשלום בפועל לפי פסק דין זה. 17. לסכום שנפסק ברישא של סעיף 15 דלעיל יוסיפו הנתבעים שכר טרחת עורך דינו של התובע בשיעור % 13 ולסכום זה יווסף מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק דין זה ועד התשלום המלא בפועל. שכ"ט זה לא ייכלל בסכומים שעוקלו בהליכים הנזכרים בסעיף 16 דלעיל.תאונת דרכים