תאונת עבודה התחשמלות

התובע היה בעל הכשרה לשמש כעוזר חשמלאי, אך חסר כל נסיון קודם בעבודה. התובע עמד על הבמה והחל להעלותה לגובה באמצעות לוח פיקוד חשמלי המצוי בתוך הבמה. את כבל החשמל המזין את הבמה הניח התובע על מעקה הבמה ולא השאיר אותו משוחרר על רצפת הבמה, דבר שהביא לקיצור אורכו של הכבל החשמלי. משהחלה הבמה להתרומם נמתח הכבל החשמלי והשתפשף בגוף הבמה. בקטע שהשתפשף נחשפו גידים חיים ובאו במגע עם חלקי הבמה, וכתוצאה מכך התחשמל התובע ואיבד הכרתו. ##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת עבודה התחשמלות:## ##1. ההליך והמחלוקת בתמצית## א. התובע נפגע בתאונת עבודה. התאונה ארעה במפעל הנתבעת 4 תוך כדי ביצוע עבודות חשמל על ידי חברה קבלנית חיצונית, חברת "רל אלקטריק" (הצד השלישי). בעת התאונה היה התובע עובד של הנתבעת 3 אשר הינה חברה אחות של חברת "רל אלקטריק", שכן אותם בעלי מניות מחזיקים בשתי החברות. התובע נשלח על-ידי מעבידתו, הנתבעת 3, לעבוד עבור חברת "רל אלקטריק" במפעל הנתבעת 4. ב. התובע הגיש תביעתו לפיצויים כנגד מעבידתו הנתבעת 3, כנגד הנתבעת 4 בעלת המפעל, וכנגד שני עובדים של חברת רל אלקטריק אשר לטענתו היו באותה עת מנהלי העבודה שלו - הנתבעים 1 ו-2. הנתבעת 4 שלחה הודעת צד שלישי לחברת רל אלקטריק, בטענה כי על-פי החוזה אשר נכרת ביניהן לגבי ביצוע עבודות החשמל במפעל, באם תחוייב הנתבעת 4בתשלום פיצויים לתובע, על חברת רל אלקטריק לשפותה בגין כל סכום שיפסק. הנתבעים 3- 1 וכן הצד השלישי שלחו הודעות צד שלישי וצד רביעי, בהתאמה, לחברת הביטוח "הסנה" שביטחה את הנתבעת 3ואת הצד השלישי בביטוח חבות מעבידים ולסוכניה (הצדדים הרביעיים). הסוכנים, ויקטור ויגאל עבו, שלחו הודעה לצד רביעי/צד חמישי, בהתאמה, היא חברת הביטוח "מגדל" אשר נכנסה בנעליה של חברת הביטוח "הסנה" בכל הקשור בטיפול בתביעה זו. ג. במהלך ההתדיינויות בין הצדדים גובשו שני הסכמים בין הצדדים. ההסכם הראשון גובש בין כל בעלי הדין המעורבים בתיק (סומן הס/1). בהסכם נקבע כי סכום נזקו של התובע יועמד על סכום כולל של 000, 188 ש"ח. להסכם ניתן תוקף של החלטה ביום 3/12/97. ההסכם השני גובש בין הנתבעת 3 והצד השלישי (חברת רל אלקטריק) לבין הצד הרביעי מס' 2(ויקטור ויגאל עבו) והצד החמישי (חברת הביטוח מגדל) (סומן הס/2). ההסכם קבע כי באם יחוייבו הנתבעת 3 או הצד השלישי לשלם פיצויים לתובע, ישאו מגדל ועבו, בחלק מהסכום שיקבע, בהתאם לשיעורים שנקבעו בהסכם. להסכם ניתן תוקף של פסק-דין חלקי ביום 9/3/98. ד. לאור ההסכמים הנ"ל, נותרו שתי שאלות בלבד להכרעתו של בית משפט זה. שאלה אחת הינה אופן חלוקת האחריות לנזקו של התובע בין הנתבעים 4- 1 לבין עצמם. הדיון בשאלה השניה תלוי בתשובה לשאלה הראשונה ועניינו פרשנות סעיף השיפוי בהסכם שנחתם בין נתבעת 4לבין חברת רל אלקטריק (הצד השלישי) לביצוע העבודות על-ידי חברת רל אלקטריק במפעל הנתבעת 4. אדון בשאלות אלה כסדרן. בין הצדדים הנ"ל גובשה הסכמה לה ניתן תוקף של החלטה ביום 18.3.98 ועל-פיה פסק-הדין בתיק זה יינתן על סמך כל המסמכים שבתיק לרבות העדויות שכבר הושמעו והמסמכים שבתיק המשטרה, ובהתאם לכך הוגשו סיכומי הצדדים. כן הוגשה לבית המשפט, על דעת הצדדים, רשימת פלוגתאות אשר אין לגביהן מחלוקת. ##2. ארוע התאונה## חברת רל אלקטריק חתמה על חוזה עם נתבעת 4(תיקרא להלן: "ספן") לפיו תבצע רל אלקטריק במפעל ספן עבודות חשמל באחד האגפים במפעל, כקבלן עצמאי. רל אלקטריק שלחה לביצוע העבודה במפעל הן עובדים שלה והן עובדים של נתבעת 3 (תיקרא להלן: "אדיר") שהיא, כאמור, חברה אחות לרל אלקטריק. התובע כעובד של אדיר נשלח לעבוד בספן. התובע היה בעל הכשרה לשמש כעוזר חשמלאי, אך חסר כל נסיון קודם בעבודה. ביום 24/9/90, כשבועיים לאחר תחילת העבודה בספן, ארעה התאונה. באותו יום עבדו בספן פרט לתובע עוד שני עובדים של הקבלן: הנתבע 1- דורון דייסי והנתבע 2- יצחק אסטרוטי. אסטרוטי שימש כמנהל עבודה, ולגבי תפקידו של דייסי חלוקות הדעות והענין ידון בהמשך. התובע ודייסי עסקו בהנחת כבלי חשמל בתעלות בגובה של כשישה מטרים. כדי להגיע לגובה השתמש התובע במכונת הרמה מסוג "במת הרמה מטלטלת לאנשים ומשא" בעלת מערכת הפעלה חשמלית-הידראולית (תיקרא להלן: "במה" או "במת הרמה") ודייסי השתמש בסולם רגיל. התובע עמד על הבמה והחל להעלותה לגובה באמצעות לוח פיקוד חשמלי המצוי בתוך הבמה. את כבל החשמל המזין את הבמה הניח התובע על מעקה הבמה ולא השאיר אותו משוחרר על רצפת הבמה, דבר שהביא לקיצור אורכו של הכבל החשמלי. משהחלה הבמה להתרומם נמתח הכבל החשמלי והשתפשף בגוף הבמה. בקטע שהשתפשף נחשפו גידים חיים ובאו במגע עם חלקי הבמה, וכתוצאה מכך התחשמל התובע ואיבד הכרתו. אסטרוטי שהוזעק למקום על-ידי דייסי הוריד את הבמה באמצעות המערכת ההידראולית. התובע קיבל טיפול ראשוני על-ידי עובדים במקום (הוציאו את לשונו שנבלעה וביצעו בו החייאה) ונלקח לבית-החולים. מבדיקה שנערכה בבמה על ידי מהנדס החשמל של ספן מייד לאחר התאונה התברר כי מערכת ההארקה בבמה לא היתה תקינה ונמדדו על-ידו ערכי התנגדות גבוהים מן המותר, בבדיקה חוזרת נמצאו ערכים תקינים (סעיף יג' ויד' לרשימת המוסכמות). בבדיקה תקופתית שנערכה בבמה על ידי מהנדס חיצוני ביום 13.7.90, נמצאה הבמה תקינה וכשירה לעבודה, אך בדיעבד נתברר כי לא נבדקה במסגרת הבדיקה כלל ההתנגדות החשמלית בבמה (סעיף יב' לרשימת המוסכמות). ##3. אחריות הנתבעים 3- 1לקרות התאונה## א. יצויין כי לצורך הדיון אתייחס אל הנתבעת 3, חברת אדיר, כאל החברה הקבלנית שביצעה את עבודות החשמל במפעל ספן למרות שההסכם לביצוע העבודות נחתם עם חברת רל אלקטריק (להלן: "ההסכם" - צורף לתצהירו של אברהם סיידא ממונה הבטיחות בספן), היות ושתי החברות הן חברות אחיות בעלות מנכ"ל אחד משותף לשתיהן ועובדי שתי החברות עבדו הן עבור רל אלקטריק והן עבור אדיר. יצויין ויודגש כי לכאורה מדובר בשני תאגידים שונים. יחד עם זאת, הצדדים, לרבות ב"כ של אדיר ורל אלקטריק, מתייחסים אל שני התאגידים כאל חברה אחת. בפועל גם לא ניתן לעשות חלוקה פונקציונלית בין אופן העבודה והפיקוח של כל אחד מהתאגידים על העובדים. ממסכת הראיות שלפני בית המשפט עולה כי החלוקה בין התאגידים נעשתה, ככל הנראה, לצרכים ניהוליים פנימיים. בפועל הועסקו העובדים ע"י אותם אנשים כאשר ההעסקה, השימוש בציוד והפיקוח נעשות למעשה במשותף ובמאוחד ע"י שני התאגידים. בהתאם, כפי שיפורט להלן, התייחסו הצדדים וכך גם מתייחס בית המשפט לחברת אדיר ולחברת רל אלקטריק כאילו אחד הם. כפי שיפורט בהמשך לענין זה יש חשיבות במיוחד ככל שהדבר נוגע להסכם השיפוי. ב. חברת אדיר היתה מעבידתו של התובע, וככזו חלה עליה חובת הזהירות המושגית לדאוג לתנאי עבודה בטוחים לעובדיה ולא לחשפם לסיכונים מיותרים. חובה זו חלה אף אם העבודה מתבצעת בחצרים שאינם בשליטתו או בחזקתו של המעביד כשאמצעי הזהירות שעל המעביד לנקוט במקרים כגון אלו הינם אמצעי זהירות סבירים הדרושים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם במקום העבודה. ראה: ע.א. 246/72 משה מנשה נ' שלמה דרומנו ו- 2אח', פורסם בפ"ד כז (1) 712, בעמ' 716-715. אדיר ביצעה את העבודה בספן כקבלנית עצמאית כשכל העובדים הם שלה, כל הציוד הובא על-ידה והיו במקום אף מנהלי עבודה מטעמה. לכן בנסיבות אלו, הגם שאתר העבודה לא היה בשליטת אדיר, הרי לאדיר היתה שליטה מלאה על ביצוע עבודות החשמל, התובע פעל תחת הוראותיה בלבד ולא היה בשליטת ספן כלל, כך גם הסביר מנכ"ל אדיר בעדות שמסר למשטרה לגבי האחריות על התובע (הודעתו מיום 27/9/90, ש'-38-36), הציוד אמור היה להיות של אדיר ולכן יכלה לדאוג לכך שיהיה תקין ולא מסוכן - על כן חלה על אדיר גם חובת זהירות קונקרטית לדאוג כי התובע יעבוד בתנאי עבודה בטוחים ולהגן עליו מפני סיכונים מיותרים בעבודתו. האם עמדה חברת אדיר בחובתה זו? על מנת להשיב לשאלה זו על בית המשפט לבדוק האם נקטה אדיר בכל אמצעי הזהירות הסבירים אשר מעביד סביר בנסיבות הענין היה נוקט כדי למנוע את התרחשותה של התאונה. ראשית, על פי ההסכם, הציוד בו השתמשה אדיר לביצוע העבודה היה אמור להיות כולו ציודה של אדיר (סעיף 3להסכם). במסגרת חובותיה של אדיר כמעבידה, אחראית היא לתקינות הציוד העומד לרשות עובדיה ולכך שכל עובד המפעיל ציוד מסויים יקבל הדרכה מסודרת על אופן הפעלת הציוד ועל הסכנות האורבות לעובד בהפעלתו. כך אכן נקבע לא אחת בפסיקת בתי המשפט, ראה: ע.א. 662/89 מד"י נ' אנטון קרבון, פורסם בפד"י מה (2) 593, בעמ' 598- 597נקבע על-ידי כב' השופט אור: "במסגרת חובותיו כלפי עובדו על מעביד לדאוג לספק לו כלי ומכשירי עבודה שלא יהיו בהם סיכונים, ולהדריכו כיצד להשתמש בהם, ואף לפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים" מכאן, שלא די במתן הדרכה אלא יש להמשיך ולפקח כי העובד פועל בהתאם להדרכה שקיבל ונמנע מלקיחת סיכונים מיותרים. בפועל, השתמשו העובדים בבמת ההרמה השייכת לספן. מעיון במסמכים עולה כי עובדי אדיר ורל אלקטריק השתמשו בבמה ברשות ספן, ועל כך ארחיב בהמשך, במסגרת הדיון באחריותה של ספן לקרות התאונה. התובע השתמש אף הוא בבמה במשך כשבועיים לפני התאונה. לטענתו, לא קיבל כל הדרכה על המיתקן ועל סכנותיו, פרט להסבר טכני על אופן הרמת הבמה: הראו לו את שני כפתורים המצויים בקופסת הפיקוד בתוך סל הבמה שלחיצה על אחד מהם מעלה את הסל ולחיצה על השני מורידה אותו. לטענתו לא עשה דבר על דעת עצמו ורק מילא אחר ההוראות שקיבל שכללו את ההוראה להשתמש בבמה. ג. האחראים מטעם אדיר על התובע בזמן העבודה בספן היו מנהלי העבודה של אדיר. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי היותו של יצחק אסטרוטי מנהל העבודה האחראי. התובע טוען שאף דורון דייסי היה מנהל עבודה שלו באותו זמן. לטענתו, דייסי היה האחראי הישיר עליו ואסטרוטי היה האחראי הראשי על כל הפרויקט. התובע חוזר על גרסתו זו החל מעדותו למשטרה ביום הארוע ממיטתו בבית החולים, דרך עדות שניה שמסר בתחנת המשטרה ביום 1/10/90(שתי העדויות נמצאות בתיק המשטרה וכן צורפו לת/1) וכלה בתצהירו ובחקירתו הנגדית בבית המשפט (עמ' 26- 22לפרוטוקול). אדיר וכן דייסי עצמו טוענים כי דייסי תיפקד כעובד מן המנין בדרגה שווה לזו של התובע ולא היה אחראי עליו. שאלה זו בדבר תפקידו של דייסי בחברה משמעותית ביותר היות והוא עצמו נתבע בתביעה ולא רק חברת אדיר ואם התרשל במילוי תפקידו כמנהל עבודה של התובע יכריע הדבר את הכף לא רק לחובת החברה באחריות שילוחית אלא גם לחובתו האישית. מדייסי ניגבו שתי הודעות על ידי המשטרה, האחת מייד לאחר הארוע במפעל (ביום 24.9.90- סומנה ספן/1) והשניה כשנה לאחר הארוע בתחנת המשטרה (ביום 4.12.91¬סומנה ספן/2). בנוסף, הגיש דייסי תצהיר עדות ראשית ואף הספיק להיחקר בחקירה נגדית בבית המשפט. בהודעתו הראשונה למשטרה לא נשאל לגבי תפקידו ורק מסר כי הוא החליף בחור בשם שמעון כהן שיצא למילואים (ספן/ 1ש' 17-11). בהודעתו השניה כבר הדגיש דייסי כי הוא היה אחד מהצוות ולא אחראי אלא באותה דרגה כמו התובע (ספן/ 2ש' 12, 19-18), גם בחקירתו הנגדית בבית המשפט דבק בגרסתו זו וטען כי בינו לבין התובע לא היה כל הבדל וכי הוא לא נתן הוראות לאיש (עמ' 16 לפרוטוקול ש' 6-4, 23-17). משמעון כהן נגבתה עדות במשטרה ביום 4/12/91(בתיק המשטרה) ונתברר כי הוא היה האחראי מטעם רל אלקטריק על העבודה בספן וכשיצא למילואים העביר את התפקיד לאחראי אחר, הוא לא זכר בדיוק למי מסר את התפקיד, כנראה זה היה יצחק אסטרוטי (ש' 16- 14לעדות). בתצהירו של שמעון כהן כבר נכתב כי העביר את האחריות על ניהול העבודה לאסטרוטי. מנכ"ל אדיר, רפי לוי מסר עדותו במשטרה בתאריך 27.9.90(בתיק המשטרה) וכן נתן תצהיר עדות ראשית. בעדותו במשטרה אמר "האחראי הישיר שלנו במקום זה יצחק אסטרוטי כי הוא היה מנהל העבודה בשטח. אני רוצה לציין כי גם דורון היה מנהל עבודה שלנו בשטח עשה חפיפה עם יצחק כי הוא למחרת היה אמור לצאת למילואים וכך היה" (ש' 21- 17לעדות). בתצהירו של רפי לוי אין התייחסות לדייסי אלא רק לכך לאסטרוטי שהחליף את שמעון כהן כמנהל עבודה. כאמור לעיל קיימת מחלוקת עובדתית בין העדים בענין הגדרת תפקידו של דורון דייסי. התובע הגדיר אותו כמנהל עבודה מר דייסי ראה עצמו כעובד נוסף ואילו רפי לוי הגדירו כמנהל בשטח הכפוף למר אסטרוטי. מאחר ורק שניים מהעדים העידו, ושאר העדויות היו לפי מסמכים, אינני מוצא מקום להכריע בשאלת המהימנות. נראה לכאורה ממכלול העדויות כי למעשה אין מחלוקת בכל הנוגע לחלוקת התפקידים בשטח והמחלוקת הינה בנוגע להגדרות שכל צד עושה בהם שימוש. חלוקת העבודה היתה כדלקמן: אסטרוטי היה מנהל העבודה הראשי בשטח. דייסי היה כפוף לו ובפועל פיקח על התובע. התובע הגדיר את דייסי כמנהל. דייסי לא ראה עצמו כנושא בתואר "מנהל" ואולם בפועל הוא זה שפיקח על התובע. לעניין זה ניתן לראות בעדותו של רפי לוי כעדות המתארת נכונה את שרשרת הפיקוד והניהול בשטח, ככל שהדבר מתייחס לחלוקת האחריות בין המעורבים השונים, יהיה התואר בו הם נושאים אשר יהיה. אשר על כן ובסיכומו של דבר, לאחר עיון בכל העדויות הנ"ל, אני קובע כי דורון דייסי שימש כמנהל עבודה מטעם אדיר או רל אלקטריק במסגרת עבודות החשמל במפעל ספן. יצחק אסטרוטי היה מנהל העבודה הבכיר הממונה על כל הצוות ודייסי היה מנהל עבודה תחתיו ובכל אופן היה אחראי על התובע וחילק לו הוראות ובכללן ההוראה להשתמש בבמת ההרמה. ד. על מנהלי העבודה מטעם אדיר היתה מוטלת החובה להדריך את התובע בדבר השימוש בבמה ובדבר הסיכונים הטמונים בשימוש זה. כן היה עליהם לדאוג ולוודא כי הבמה אשר לא היתה שייכת לאדיר ולא היתה בשליטתה אכן תקינה ולא מסוכנת. רפי לוי המנכ"ל טען כי לא ידע כלל שעובדיו משתמשים בבמה ולכן ברור שלא דאג שכל העובדים המשתמשים בה יודרכו ושהבמה תקינה. אסטרוטי נחקר פעמיים במשטרה (פעם ראשונה יום לאחר הארוע בתאריך 25.9.90, פעם שניה כשנה לאחר הארוע בתאריך 13.1.92- שתי העדויות נמצאות בתיק המשטרה), בנוסף הוגש מטעם אסטרוטי תצהיר עדות ראשית. בעדותו הראשונה נשאל האם קיבל התובע הדרכה על כללי הבטיחות בעבודה עם הבמה, ועל כך השיב שהוא עצמו קיבל הדרכה כללית והתובע קיבל הדרכה חלקית בלבד מן הטעם שהם עבדו בצוות ולכן לא הסבירו לו הכל (גליון 2ש' 16-13), עוד נשאל האם הסבירו להם שאסור להניח את הכבל על מעקה הבמה והשיב שהדבר הגיוני ושלא צריך להסביר זאת (גליון 2ש' 24-20). בעדותו השניה נשאל מדוע לא הזהיר את התובע שלא להניח את הכבל על המעקה, תשובתו לכך היתה: "מה הוא תינוק מה אני צריך להגיד לו מה לעשות" (ש' 32-28). בתצהירו מסר אסטרוטי כי התובע קיבל הדרכה על הפעלת הבמה והיות ועבד על הבמה מספר פעמים בעבר, אמור היה לדעת שאין לגרום למצב בו הכבל החשמלי של הבמה יהיה קצר מדי (סעיף 14). מן האמור עולה כי התובע לא קיבל מאסטרוטי הדרכה מלאה על השימוש בבמה, ובפרט לא הוזהר להימנע מלהניח את הכבל החשמלי על המעקה של הבמה מחשש שיקרע, דבר שאכן ארע וגרם להתחשמלות. דורון דייסי, מנהל העבודה הישיר של התובע, לא נתן אף הוא כל הדרכה לתובע פרט לכפתורים המרימים ומורידים את הבמה, זאת לאור העובדה שהוא התכחש לעצם היותו אחראי על התובע. ה. מהנדס החשמל במפעל ספן, עבדאללה סלאמה, בעדות שמסר למשטרה ביום 25.9.90(בתיק המשטרה) אמר כי כשבדק את הבמה לאחר התאונה מצא את הכבל "תלוי בתוך המעקה של הסולם בניגוד להוראות ההפעלה" (גליון 1ש' 24) על כך חזר אף בתצהיר עדות ראשית שמסר (סעיף 5 לתצהיר). מהנדס החשמל הוא זה שהעביר את ההדרכה על הבמה לקבלן בעבר (גליון 2ש' 24ואילך) ומכאן שבהדרכה כלולה גם אזהרה מפני הסכנות הצפויות לו מן הכבל החשמלי של הבמה. בנוסף, בחתימה על ההסכם לביצוע העבודה נמסרו לקבלן מהממונה על הבטיחות בספן "דפי הנחיות בטיחות לקבלן הבא לעבוד בשטח המפעל" (מצורף לתצהירו של אברהם סיידא) והקבלן חתם על הוראות הבטיחות (צורף לתצהיר סיידא). בנספח ג' להנחיות בעמוד 5מופיעה רשימה של "כללים להקפדה" וזו לשונו של סעיף ד': "בשימוש עם כלים חשמליים...יש להקפיד שכבל החשמל יהיה תקין ויונח במקום בו לא ידרכו עליו עוברי אורח (צ"ל "אורח"-ר.ש.), והוא לא ייחתך על ידי רכב או ציוד חולף". מסעיף זה ניתן להסיק כי המפעל מזהיר את הקבלנים העובדים בשטחו כדי שידריכו ויקפידו עם עובדיהם בכל הנוגע לכבלים חשמליים של מכשירים חשמליים, שלא ייקרעו ושיהיו תקינים. הקבלן לאחר שחתם מוחזק כיודע את הסיכונים הנ"ל, ומשכך הוא, עליו לפעול ולהזהיר את עובדיו ולדאוג לכך שמנהלי העבודה יזהירו אף הם את העובדים ויפקחו על נקיטת אמצעי הזהירות על ידי העובדים בנקודה זו. מכל האמור עולה כי סכנת ההתחשמלות הנובעת מקריעתו של הכבל החשמלי המזין את במת ההרמה אינה מן הסכנות הרגילות אשר על כל עובד סביר להיות מודע לה. מי שלא מכיר את הבמה ולא קיבל הדרכה מקיפה לא מודע לאורכו המוגבל של הכבל, ולכך שאם יניח אותו על מעקה הבמה במקום לשחררו על רצפת הבמה יתקצר הכבל באופן כזה שיביא לקריעתו כשהבמה תורם. ו. חברת אדיר במסגרת חובתה לדאוג לתנאי עבודה בטוחים עבור עובדיה היתה צריכה לדאוג לכך שמי שעובד עם הבמה יקבל הדרכה מקיפה על תפעולה ועל הסכנות הכרוכות בתפעול ובכללן אזהרה ספציפית בענין כבל החשמל. חברת אדיר לא עשתה כן היות והמנכ"ל שלה אף לא ידע שעובדיו משתמשים בבמה ולא יכל לדאוג לכך שיקבלו הדרכה מלאה בתפעולה. אם היה התובע מקבל הדרכה כנדרש, ובנוסף האחראים עליו היו מפקחים על נקיטתו באמצעי הזהירות הדרושים - היתה התאונה נמנעת, שכן התובע לא היה מקצר את כבל החשמל על ידי הנחתו על מעקה הבמה ומניח לו להשתלשל בחופשיות על רצפת הבמה. בהתאם אני קובע, כממצא עובדתי ומשפטי, כי אדיר התרשלה במילוי חובת הזהירות שלה כמעבידה כלפי התובע ועליה לשאת באחריות. אך באחריות לנזקו של התובע נושאים גם יצחק אסטרוטי ודורון דייסי אשר מתוקף תפקידם כמנהלי העבודה של התובע, על דרגותיהם השונות, היה עליהם לדאוג להעביר לתובע את ההדרכה אותה הם קיבלו או שאסטרוטי קיבל והיה עליו להעביר הן לדורון דייסי והן לתובע, וכן להקפיד על כך שהוא ימלא אחר ההוראות. הדבר מקבל משנה תוקף לאור היותו של התובע עובד חדש ומחוסר נסיון. משהתרשלו דייסי ואסטרוטי במילוי תפקידם, אחראית חברת אדיר בנוסף לאחריותה הישירה שנידונה לעיל גם באחריות שילוחית לנזקו של התובע. ז. בעקבות קיצור הכבל על ידי התובע, כאמור, נקרע הכבל וגידים חיים נגעו בגוף הבמה ונוצר זרם דלף אשר גרם לבסוף להתחשמלות התובע. אך מבדיקת הבמה מיד לאחר התאונה על ידי מהנדס החשמל סלאמה נתברר כי הארקת הבמה לא היתה תקינה ואילו פעלה יתכן והיתה נמנעת פגיעתו של התובע. ב"כ ספן טען כי הנתבעים 3- 1היו צריכים לבדוק את תקינות הבמה מכל הבחינות ובכללן את תקינות מערכת ההארקה שלה, תוך שהוא מדגיש את עובדת היות הנתבעים 3- 1 מומחים בחשמל. אין חולק כי חברת אדיר אחראית לתקינות ובטיחות הציוד אשר בבעלותה. הציוד בו היו אמורים להשתמש עובדי אדיר ורל אלקטריק בעבודתם בספן היה צריך להיות, על פי החוזה ביניהם, ציוד בבעלות אדיר או רל אלקטריק. בפועל, השתמשו עובדי אדיר בבמה השייכת לספן. דבר אחריותה של ספן על ציודה בנסיבות המקרה ידון בהמשך, אך אף אם יימצא כי אחראית היא, לא תפטור עובדה זו את אדיר מאחריותה כמעבידה לדאוג כי הציוד בו משתמשים עובדיה תקין ובטוח לשימוש, בין אם הציוד בבעלותה ובין אם לאו. מנכ"ל אדיר רפי לוי, כאמור, טען כי לא ידע כלל שעובדיו משתמשים בבמת ההרמה, מכאן שלא יכול היה לדאוג בעצמו לכך שהציוד המשרת את העובדים תקין. חברת אדיר הציבה בספן מנהלי עבודה מטעמה, אסטרוטי ודייסי, אשר סביר כי ציפתה מהם לפקח כי העובדים משתמשים בציוד השייך לאדיר אשר תקינותו נמצאת בשליטת אדיר, וכי במקרה והעובדים ישתמשו בציוד של ספן, לוודא כי הציוד תקין ובטוח. אך אדיר היתה צריכה לפקח כי מנהליה אכן פועלים כמצופה מהם ואין היא יוצאת ידי חובתה על יד האצלת סמכויות לעובדיה. לא היה פיקוח בפועל של חברת אדיר על מנהלי העבודה, והראיה היא כי רפי לוי המנכ"ל בתצהירו הודה כי כמעט ולא ביקר במפעל ספן בעת ביצוע העבודות (תצהירו מיום 11/10/96- סעיף 6 לתצהיר), וכאמור לא ידע דבר על השימוש של עובדיו בבמה. מכאן, שחברת אדיר התרשלה כלפי התובע בכך שלא דאגה לכך שישתמש בעבודתו בציוד תקין ובטוח בלבד. מנהל העבודה הבכיר מטעם אדיר ורל אלקטריק היה יצחק אסטרוטי אשר הכשרתו היא של חשמלאי מוסמך. בעדותו במשטרה מיום 13/1/92 נשאל אסטרוטי האם בדק בתחילת העבודה עם הבמה את תקינות החשמל בבמה, אסטרוטי השיב כי בדק והכל היה תקין, והוסיף כי לא היתה זו הפעם הראשונה בה השתמשו העובדים בבמה. עוד נשאל אסטרוטי האם ביום ההתחשמלות עצמו בדק את תקינות הבמה והשיב כי בדק והכל היה בסדר גמור (ש' 21-15). בתצהירו מיום 11/10/96מוסר אסטרוטי גירסה שונה לגבי הבדיקות אותן ביצע בבמה: "עוד בתחילת העבודה ובהיותי החשמלאי האחראי, בדקתי את תקינות המנוף לרבות תקינות הכבל החשמלי, אם כי וכמובן שלא בדקתי את מערכת ההגנה של המנוף וכן את ממסרי הפחת אם היו כאלו במפעל. ואולם ברצוני לציין, כי את מערכת השמן ההידראולי בדקתי והיא אכן היתה תקינה". (סעיף 12(א)+(ב) לתצהיר). על פי שתי הגירסאות טוען אסטרוטי כי ביצע בדיקות תקינות בבמה, כלומר, שבמסגרת תפקידו כמנהל עבודה ידע שעליו לבדוק את הציוד שלא היה שייך לחברה ולוודא את תקינותו. אך לגבי הבדיקות אותן ביצע בפועל מתגלות סתירות בגירסאות. במשטרה טען כי בדק את תקינות החשמל בבמה וגילה שהכל בסדר, בתצהיר טען כי בדק לא בדק את מערכת ההגנה והפחת אלא בדק את הכבל החשמלי ואת המערכת ההידראולית. אין הסבר מדוע אסטרוטי, כחשמלאי מוסמך, בחר לבדוק דווקא את מערכת השמן ההידראולית ולא את מערכת החשמל בבמה, וכן אין הסבר לשוני בגרסאותיו. המסקנה המתבקשת הינה כי אסטרוטי לא בדק את הבמה כפי שהיה עליו לבדוק כמנהל עבודה סביר בעל הכשרה של חשמלאי מוסמך. מנהל עבודה סביר הממונה כחשמלאי מוסמך על צוות עובדים, בטרם השימוש בציוד שאינו בבעלות החברה, היה מבצע בציוד בדיקה מקיפה לגבי תקינותו החשמלית מכל הבחינות אותן ניתן לבדוק בשטח באמצעים סבירים. ואסטרוטי, כאמור, לא פעל כנדרש ממנו, ובכך התרשל כלפי התובע אשר עבד תחתיו. וגם כאן, חברת אדיר נושאת באחריות שילוחית להתרשלותו של אסטרוטי. דורון דייסי, הגם ששימש כמנהל עבודה ישיר של התובע, לא היה המנהל הבכיר בצוות ובהכשרתו היה עוזר חשמלאי בלבד, ולכן אין הוא נושא באחריות לכך שהבמה לא נבדקה בדיקה מקיפה ולא נזקפת לחובתו התרשלות לענין זה. ח. לסיכום פרק זה, לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי הנתבעים 3- 1 אחראים לנזקו של התובע. הנתבע 1התרשל בכך שלא העביר לתובע שעבד תחת פיקוחו הדרכה מקיפה לגבי הפעלת במת ההרמה וכל הסיכונים הכרוכים בהפעלתה, לרבות הסיכון הטמון בהנחת הכבל החשמלי של הבמה על הבמה תוך קיצורו אגב כך. הנתבע 2התרשל אף הוא בכך שלא הדריך את התובע כאמור, וכן בכך שלא העביר את הבמה בדיקה מקיפה לגבי תקינותה ובטיחות הפעלתה. הנתבעת 3אחראית הן באופן ישיר והן מכוח אחריותה השילוחית לעוולותיהם של עובדיה הנתבעים 2- .1אחריותה הישירה נובעת מכך שלא דאגה לתנאי עבודה בטוחים לתובע ולא דאגה להגן עליו מפני סכנות, זאת היות ולא דאגה לפקח כי התובע יקבל הדרכה לגבי תפעול הבמה והסכנות שבתפעולה ובנוסף לא דאגה לכך שעובדיה ישתמשו רק בציוד תקין ובטוח. ##4. אחריות הנתבעת 4 לקרות התאונה## א. במת ההרמה אשר במהלך השימוש בה התחשמל התובע ונפגע היתה בבעלות הנתבעת 4, מפעל ספן. על פי החוזה שנחתם בין מפעל ספן לחברה הקבלנית רל אלקטריק, האחרונה היתה אמורה לספק לעובדיה, לשם ביצוע עבודות החשמל, את כל הציוד הדרוש. בנוסף, התחייבה רל אלקטריק לדאוג לכך שהציוד בו היא משתמשת יהיה תקין ובטוח לשימוש. עבודות החשמל הצריכו עבודה בגובה ולשם כך העמיד הקבלן לרשות עובדיו סולמות ופיגומים, אך בפועל, כידוע, השתמשו העובדים בבמת ההרמה החשמלית של ספן, וזאת מטעמי נוחיות (כאמור בפריט טז' לרשימת המוסכמות). בתחילה, טענה ספן כי השימוש בבמה נעשה ללא קבלת רשותה לכך, אך מסיכומי ב"כ ספן עולה כי במת ההרמה ניתנה לעובדי הקבלן ברשות, כשהטענה היא שהבמה ניתנה למנהלי העבודה מטעם הקבלן ולא לתובע לאחר שקיבלו הוראות בטיחות מלאות ומקיפות מספן ביחס לשימוש בבמת ההרמה, וזאת בהתאם להוראות הפנימיות בספן לפיהן אדם המורשה לעבוד על הבמה חייב לעבור הדרכה על ידי חשמלאי המפעל ואין הוא יכול להעביר את השימוש בבמה לאחר. אם כן, השימוש בבמת ההרמה על ידי הקבלן נעשה ברשות ספן. מתן הרשות להשתמש בציוד מקים לספן חובות שונות כלפי עובדי הקבלן. חובה אחת הינה הדאגה לתקינות ובטיחות הבמה. חובה שניה הינה מתן הדרכה מקיפה למורשה להשתמש בבמה לגבי תפעולה והסכנות הכרוכות בתפעול, וכן פיקוח כי המורשה משתמש בבמה בהתאם להוראות ולא מעביר את הבמה לשימוש אחרים אינם מורשים. אדון בחובות אלה ובהשלכותיהן על הדיון בנפרד. ב. תקינות ובטיחות במת ההרמה הלכה היא כי חובה על מעביד לדאוג לכך שהציוד בו משתמשים עובדיו יהיה תקין ולא יהיו בו סיכונים. ראה: ע.א. 662/89 מד"י נ' אנטון קרבון (צוטט לעיל). במת ההרמה משרתת את עובדי ספן המורשים להשתמש בה, וכלפיהם חייבת ספן לדאוג כי הבמה תקינה ובטוחה לעבודה ואין בה סיכונים הניתנים למניעה. עובדי הקבלן אינם עובדיה של ספן אך הם ביצעו את עבודתם במפעל ספן ועבורה, ובמהלך ביצוע עבודתם השתמשו עובדי הקבלן בבמת ההרמה של ספן וברשותה. מתן הרשות להשתמש בבמה חייב את ספן לדאוג לתקינותה ובטיחותה של במת ההרמה. חובה זו חלה גם כלפי עובדיו של קבלן עצמאי. לא ייתכן שמתן ביצוע העבודה לקבלן פרטי יפטור בעל מפעל מאחריות במקרה שאחד מפועלי הקבלן יינזק עקב אי תקינות ציוד השייך למפעל ושהועמד לרשות פועלי הקבלן. ספן חייבת לדאוג לתקינות הציוד שבבעלותה ואין נפקא מינה אם עובד שלה משתמש בציוד או עובד של קבלן המבצע עבודה עבורה, כל עוד השימוש הוא ברשות. האם עמדה ספן בחובתה ודאגה לתקינותה ובטיחותה של במת ההרמה תוך נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים כפי שמעביד סביר היה דואג ונוקט? מן המסמכים המונחים בפני בית המשפט עולה המסקנה שספן לא עמדה בחובתה והתרשלה כלפי התובע בכך שסיפקה לו ציוד לא תקין שגרם לו לנזק. להלן הטעמים שהביאו אותי למסקנה זו. התובע התחשמל. זרם הדלף שהביא להתחשמלותו נגרם אמנם כתוצאה מקיצור הכבל על ידו היות ולא הוזהר שלא לעשות כן, אך זרם הדלף לא היה גורם להתחשמלות ולנזק כפי שארעו אילו פעלה מערכת ההארקה של הבמה כראוי. מערכת ההארקה מיועדת להגן מפני התחשמלות ולנתב את המתח העודף לרצפה כך שלא יגיע לאדם המשתמש במה. מהנדס המפעל סלאמה בדק את ההארקה מייד לאחר התאונה ונמצא כי ערכי ההתנגדות שנמדדו על ידו היו גבוהים בהרבה מן הנדרש, במדידה חוזרת לאחר מכן נמצאו ערכים תקינים (פריט יג' ו-יד' לרשימת המוסכמות). עובדה זו, בצרוף העובדה שמתח גבוה הגיע אל גופו של התובע וגרם להתחשמלותו מביאה למסקנה כי אכן היתה תקלה כלשהי במערכת ההארקה של הבמה. בנוסף, התברר כי הבדיקה התקופתית על פי החוק שנערכה בבמה על ידי מהנדס חיצוני ואשר קבעה כי הבמה תקינה וכשירה לשימוש, לא כללה בדיקה של תקינות מערכת החשמל בבמה מבחינת תקינות ההארקה (פריט יב' לרשימת המוסכמות). האחראי מטעם המפעל על הבטיחות היה צריך לברר עם המהנדס החיצוני בעת קבלת דוח הבדיקה האם הקיפה וכללה את כל מערכות הבמה כך שלא יישא המשתמש בבמה בסיכונים מיותרים אשר ניתן למנוע באמצעות בדיקה תקופתית. לא הממונה על הבטיחות ולא כל אדם אחר מטעם ספן, עד לאחר קרות הארוע המצער, פעל ובדק עם המהנדס הבודק את היקף בדיקתו. מהנדס החשמל סאלמה בעדותו במשטרה מיום 25/9/90הסביר כי הבמה ישנה ולכן כל חצי שנה היא עוברת בדיקת בטיחות על ידי אנשים מחוץ למפעל שהם "מומחים לעניינים של בטיחות בחשמל". בתצהירו חוזר סלאמה על ענין זה וטוען כי "מתקן ההרמה החשמלי עובר בדיקה תקופתית על ידי מהנדס בטיחות חשמל חיצוני". דוח הבדיקה המונח בפני בית המשפט (בתיק המשטרה, וכן מצורף לתצהירו של דב יהלום) הינו של בדיקה תקופתית הנערכת כל 14חודשים על פי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970, ולא כל חצי שנה כנטען על ידי סלאמה, הבדיקה נערכה על ידי דב יהלום שהוא מהנדס מכונות ולא "מהנדס בטיחות חשמל", ואין כל ציון ספציפי בדוח לגבי מערכת החשמל בכלל וההארקה בפרט. מכאן שסאלמה התכוון לבדיקה נוספת שעוברת הבמה עקב מצבה וגילה, בנפרד מהבדיקה המחוייבת על פי החוק, אך בפני בית המשפט לא מונח כל דוח בדיקה תקופתית של מהנדס חשמל. הלכה היא כי הימנעות מזימון עד או הימנעות מהצגת מסמך או ראיה אחרת הנמצאים בשליטת צד לדיון יוצרת חזקה כי עדותו של אותו עד או הראיה שלא הוצגה אינם תומכים בגירסת בעל הדין שנמנע מלזמנו לדיון או להגיש את המסמך. ראה: ע.א. 2275/90 לימה חברה ישראל לתעשיות כימיות בע"מ ואח' נ' פרץ רוזנברג ואח’, פד"י מ"ז (2) 605; ע.א. 548/78 אלמונית נגד פלוני, פד"י ל"ה (1) 736; ע.א. 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתיתיהו ואח’, פד"י מ"ה (4) 651. המסקנה המתבקשת מכך הינה שהבמה היתה ישנה ודרשה מעבר לבדיקה הרגילה על פי החוק בדיקות תקופתיות נוספות ותכופות יותר, ודוח כאמור לא צורף או בשל העובדה שלא נערכה בדיקה בתקופה לפני קרות התאונה מקום שהיתה צריכה להערך בדיקה כאמור, או בשל העובדה שנערכה בדיקה כאמור אך תוצאותיה אינן מחזקות את גרסת ספן שהבמה היתה תקינה או שמא אף פוגעות בה. מן האמור לעיל, עולה כי ספן התרשלה בחובתה כלפי התובע לדאוג לתקינות במת ההרמה והעמידה לרשותו ציוד בלתי תקין דבר שתרם להתרחשות התאונה ולנזקו של התובע. ג. הדרכה לגבי הפעלת במת ההרמה ב"כ ספן טוען כי על פי הוראות פנימיות של המפעל הבמה נמסרה לשימושו של עובד רק לאחר שקיבל הדרכה מקיפה על התפעול ועל הסכנות ורק הוא מורשה להשתמש בה ואין הוא רשאי להעבירה לשימושו של אחר. תקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), התשנ"ג- 1992קובעות כללים לגבי הפעלת מכונות הרמה אשר במת ההרמה הנידונה כלולה בהגדרת מכונות אלו (סעיף 79לפקודת הבטיחות בעבודה), תקנה 18לתקנות קובעת כדלהלן: "(א) לא תופעל מכונת הרמה המופעלת בכוח מכני, חשמלי, הידראולי או פניאומטי. . . .אלא בידי אדם שמונה למטרה זו בידי תופש המפעל... או בעליה של מכונת ההרמה, לפי הענין. (ב) לא יתמנה אדם לתפקיד כאמור בתקנת משנה (א) אלא אם כן עמד בכל הדרישות דלקמן: (1) מלאו לו שמונה עשרה שנים; (2) הודרך בידי אדם בעל נסיון של שנה אחת לפחות בהפעלה ותחזוקה בטוחים של מכונת ההרמה ובהגנה מפני הסיכונים האפשריים הכרוכים בהפעלתה ותחזוקתה." בהתאם לתקנה זו, במת ההרמה תמסר רק לאדם שמונה לכך על ידי ספן והודרך בהפעלה ותחזוקה בטוחה של הבמה ובהגנה מפני הסיכונים על ידי אדם בעל נסיון של שנה לפחות בעבודה. התובע עבד עם הבמה במשך כשבועיים לפני קרות התאונה. מהנדס החשמל של ספן סלאמה בעדותו מיום 25/9/90הסביר כי תפקידו הוא לפקח על טיב העבודה וביצוע העבודה על ידי הקבלן (עמ' 1 ש' 10-8), מכאן שבמהלך ביצוע העבודה על ידי הקבלן נכח סלאמה במקום ופיקח על העבודה מתוקף תפקידו כמהנדס החשמל של המפעל. על פי עדותו הנ"ל הוא בעצמו הדריך את הקבלן, בעבר ולא בעבודה הנוכחית, לגבי השימוש בבמה ולדעתו הקבלן הדריך את אנשיו שהשתמשו בפועל בבמה (עמ' 3ש' 4-1). מן האמור עולה כי סלאמה ידע למעשה שלא האדם אשר קיבל הדרכה ממנו משתמש בבמה אלא עובדים אחרים, והוא אף לא טרח לברר עם העובדים שראה שמשתמשים בבמה אם קיבלו הדרכה כנדרש בתקנות ובהוראות הפנימיות של המפעל. על כן, גם אם עמדה ספן בדרישותיה של התקנה הנ"ל ודאגה שהממונה מטעמה ידריך את האדם המקבל לידיו את הבמה לשימושו, הרי שהתרשלה בכך שלא פיקחה על עובדי הקבלן שקיבלו לידם את הבמה במובן זה שלא יעבירו את הבמה לשימושם של עובדים שלא עברו הדרכה כנדרש בתקנה הנ"ל. חיזוק לקביעה זו מצאתי בכך שאיש מבין בעלי התפקידים בספן שמסרו עדותם במשטרה והגישו תצהיריהם לבית המשפט לא הודה כי הוא זה שנתן לקבלן או למי מעובדיו את הרשות להשתמש בבמה במסגרת עבודות החשמל הנידונות. מכאן שלמעשה איש לא בדק אם במסגרת עבודות החשמל הנידונות מי שמשתמש בבמה הוא אכן מורשה לכך. ד. ב"כ הנתבעים 3- 1 העלה בסיכומיו את הטענה כי בבמה ובשקע אשר הבמה היתה מחוברת אליו באמצעות הכבל החשמלי לא היה מפסק פחת אשר היה בכוחו למנוע את התחשמלות התובע. ובכך שספן לא התקינה מפסק כאמור הפרה חובה חקוקה אשר קבועה בתקנות הבטיחות בעבודה (חשמל), התש"ן- 1990 בתקנה 5. ב"כ ספן טען בתגובה כי הענין לא הועלה במהלך המשפט ואין להעלותו במסגרת הסיכומים. ב"כ הנתבעים 3- 1 הגיש בקשה למתן תגובה לתגובתו של ב"כ ספן בענין זה וצירף את תגובתו אגב הבקשה. ב"כ ספן התנגד לבקשה. עיינתי בבקשתו ובתגובתו של ב"כ הנתבעים 3- 1חרף מורת רוחי מן השיטה בה נקט, ומצאתי כי אין בה כדי להוסיף מאומה בענין. תקנה 5 הנ"ל שאת נוסחה הביא ב"כ הנתבעים 3- 1בסיכומיו עוסקת בדרישות בטיחות לגבי שימוש במכשירים חשמליים מיטלטלים המוחזקים ביד. מלשון התקנה עולה כי מחוקק המשנה בחר שלא להחיל את הדרישות על כלל המכשירים החשמליים המיטלטלים אלא ייחד אותן רק לאלו המוחזקים ביד, ובעניננו אין אנו דנים במכשיר כגון הנ"ל כי אם במכשיר חשמלי מיטלטל שאינו מוחזק ביד כלל וכלל. ועל כן לא ניתן לומר כי ספן הפרה חובה חקוקה זו בכך שלא היה מותקן בלוח החשמל או בשקע החשמלי אליו היתה מחוברת הבמה מפסק פחת. בנוסף, הגם שב"כ הנתבעים בכתב ההגנה שהגיש להודעת הצד השלישי, טען כי ספן הפרה חובות חקוקות הרי שלא צויין החיקוק אשר הפרתו מהווה עילה לטענתו וזאת בניגוד לתקנה 74(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- .1984מכל מקום, ומן הטעמים דלעיל, דין הטענה להידחות. ה. לסיכום פרק זה, לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת 4אחראית לנזקו של התובע. הנתבעת 4התרשלה בכך שלא דאגה כי במת ההרמה שהושאלה על ידה לשימוש הקבלן לא היתה תקינה ובטוחה לשימוש וכן בכך שלא דאגה כי רק מי מטעם הקבלן שהורשה להשתמש בבמה אכן משתמש בה והתעלמה מכך שבפועל השתמשו בבמה עובדים שונים שלא הודרכו כדין. ##5. סיכום חלוקת האחריות## לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התרשלות הנתבעים מס' 3- 1והתרשלות נתבע מס' 4שוות, ובהתאם חלוקת האחריות ביניהם תהיה שווה בשווה, דהיינו כל אחד תרם כדי % 50 לאירוע התאונה. ##6. הסכם השיפוי## הנתבעת 4, ספן, בהודעת הצד השלישי אשר שלחה לחברת רל אלקטריק, טענה כי על-פי החוזה אשר נכרת ביניהן לגבי ביצוע עבודות החשמל במפעל, באם תחוייב ספן בתשלום פיצויים כלשהו לתובע, על רל אלקטריק לשפותה בגין כל סכום שיפסק. הסכם השיפוי נקבע בסעיפים 9ו- 13לחוזה שנכרת בין הצדדים. וזו לשונם: " .9א. הקבלן אחראי לכל תביעת פיצויים, נזיקין או תביעה אחרת מכל סוג, כלפי המפעל של כל עובד ו/או צד שלישי בגין מוצרים שסיפק וגם/או עבודות שביצע, כולל אופן ביצוע בהתאם לכל חוק או נוהג קיים לרבות פקודת הנזיקין (נוסח חדש), וגם או כל פעולה אחרת שהאחריות לה חלה על הקבלן לפי הסכם זה. ב. הקבלן אחראי לכל תביעה של עובדיו וגם/או משמשיו בגין או בקשר לשכר עבודה וגם/או עבודות שביצעו וגם/או תביעה מכל סוג שהוא מצד עובדיו או משמשיו בגין ביצוע העבודות." .13 נשא המפעל בתשלום כל שהוא שחובת תשלומו חלה על הקבלן, יחזיר הקבלן למפעל כל תשלום כנ"ל מיד לאחר שידרש על ידי המפעל בכתב לעשות כן... סעיף זה יחול גם אם יחוייב המפעל על ידי פס"ד של בית משפט או פס"ד אחר לתשלום כספים שחובת תשלומם לפי הסכם זה חלה על הקבלן." לטענת רל אלקטריק, בנסיבות המקרה דנן הסכם השיפוי לא חל ורל אלקטריק לא מחוייבת לשפות את ספן בגין הסכום בו תחוייב לפצות את התובע. רל אלקטריק מבססת את טיעוניה על הנחת מוצא לפיה כל האחריות לנזקו של התובע מוטלת על כתפי ספן ואילו היא עצמה חפה מכל אחריות. לטענתה הפרשנות הנכונה של סעיף השיפוי הינה כי במקרים בהם האחריות לנזק נופלת כל כולה על תובע השיפוי אין להפעילו. לחילופין טענה רל אלקטריק כי אם חרף העובדה שכל האחריות מוטלת על ספן סעיף השיפוי יפורש כחל על המקרה, הרי המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שעל בית המשפט לבטלו או לשנותו. הנחת המוצא עליה מתבססת רל אלקטריק בטיעוניה הובררה כלא נכונה, זאת מאחר ונקבע על ידי לעיל כי האחריות לנזקו של התובע מוטלת הן על כתפיה של ספן והן על כתפיהם של רל אלקטריק ושני מנהלי העבודה שלה. על כן אין המדובר במקרה בו האחריות כולה מוטלת בלעדית על כתפיו של תובע השיפוי אלא מתחלקת היא בינו לבין המשפה, ומהנחת מוצא זו יש לצאת ולבחון את תחולת הסכם השיפוי בעניננו. השאלה היא האם הסכם השיפוי כפי שנקבע בחוזה בין הצדדים חל במקרה שלנו בו האחריות בנזיקין משותפת הן למשפה והן לתובע השיפוי. לענין פרשנותו של הסכם שיפוי, יפים לעניננו דבריו של כבוד השופט אור בע.א. 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' סמרי יוסף ואח’, פד"י מו (4) 421(בעמ' 428): "עתה עוסקים אנו בשאלה האם הותנה בין המעוולים על שיפוי האחד על ידי משנהו, והשאלה היא באילו תנאים יחול סעיף השיפוי על פי מה שהסכימו הצדדים ביניהם. רשאים הצדדים להסכים בענין זה כאשר יחפצו כל עוד הסכמתם אינה פסולה על פי הדין, ואין ספק ששקולים מסחריים, כלכליים או שיקולי כדאיות אחרים יכולים להכתיב את התנאים המוסכמים. שיקולים כאלה יכולים להביא גם לתנאי מוסכם על פיו בכל מקרה שהאחד יחוייב בנזיקין יהא האחר חייב לפצותו. אומר על כך השופט זוסמן בע.א. 541/67 (מקורות נ' שאלתיאל, פד"י כב (1) 625-ר.ש.) בעמ' 633-634: "מקום ששניים התקשרו מרצון בחוזה והסכימו ביניהם שאחד מן השניים ישא במלוא הנזק, תהא אשר תהא מידת אשמו של השני, מה טעם יתערב בית המשפט בדבר וישנה את תוצאות ההסכם? כלל היושר המחייב שוויון הנטל בנזיקין אינו נוהג אלא מפני שזו עילת נזיקין, מאין הסכם חלוקה בין שני החייבים. אך מקום שהצדדים עשו ביניהם הסכם, חזקה עליהם ששיקולים עסקיים וכשרים הניעו אותם להסכים למה שהסכימו. אין דרכו של בית המשפט לעשות לצדדים חוזה אחר, ואולי אפילו הוא יותר צודק מזה שהם בעצמם עשו. אם ייתכנו מקרים קיצוניים, בהם יימנע בית המשפט, מטעמים של יושר, מלבצע חיוב חוזי - ועל כך לא אאריך את הדיבור - המקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם. בברור תביעת שיפוי חוזית לא תהא איפא "אשמת" הצדדים נקודת המוצא, אלא השאלה תהא: מהו הנזק עליו התחייב הנתבע בהסכם לשפות את התובע? הענין הוא ענין של גילוי דעת הצדדים ולא של יושר.""(ההדגשות הוספו¬ר.ש.) ההלכה היא כי חוזה מתפרש על-פי אומד דעת הצדדים אשר נלמד הן מלשון החוזה והן מן הנסיבות החיצוניות לו. אומד דעת הצדדים הינו המטרות, היעדים, האינטרסים, התכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. ראה: ע.א. 4628/93 מד"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פורסם בפד"י מט (2) 265, בעמ' 311. ספן התקשרה עם רל אלקטריק בחוזה הנידון עקב רצונה שעבודות החשמל במפעלה יבוצעו על ידי קבלן מקצועי חיצוני אשר ידאג לכל הכרוך בעבודות, החל בעובדים, ציוד, חומרים, שיטת עבודה וכלה באחריות על נזקים שיגרמו כתוצאה מקיום ההסכם. כמובן שהחיסכון ב"דאגות" מבחינת ספן מתבטא בתשלום לרל אלקטריק בגין עבודתה. הדרישה של ספן לסעיף שיפוי במסגרת החוזה היא לגיטימית, וסביר שרל אלקטריק במכלול שיקולי הכדאיות ששקלה לגבי ההתקשרות לקחה בחשבון את סעיף השיפוי והסכימה להכללתו בחוזה היות והדבר הגביר את סיכוייה לזכות בחוזה ואת שביעות רצון ספן מן החוזה, כל זאת בהתחשב בעובדה שבחוזה נכלל גם תנאי לפיו מתחייבת רל אלקטריק לרכוש ביטוחים שונים אשר במקרה בו תאלץ לשפות את ספן תזכה היא עצמה לשיפוי מביטוחים אלו. כאן המקום גם לדחות את טענת רל אלקטריק כי המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, היות ולאור האמור לעיל ובעיקר נוכח קיומו של ביטוח חבות מעבידים (סעיף 6לחוזה), אין בתנאי השיפוי משום קיפוחה של רל אלקטריק או יצירת יתרון בלתי הוגן לספן. כעת נותר לפרש את סעיפי החוזה הקובעים את חובת השיפוי ולבדוק האם המקרה דנן עונה על תנאי הסעיפים הללו. סעיף 9(א) לחוזה (הובא לעיל) קובע חבות לקבלן, רל אקטריק, לכל תביעת פיצויים, נזיקין או תביעה אחרת מכל סוג כלפי המפעל של כל עובד של הקבלן בגין עבודות שביצע כולל אופן הביצוע. התובע נחשב כעובד של הקבלן ותביעתו הינה תביעת פיצויים בעילה נזיקית נגד המפעל (בין יתר הנתבעים), התביעה הינה בגין התחשמלותו במהלך ביצוע עבודתו, ונקבע לעיל כי אחת הסיבות להתחשמלות היתה אופן ביצוע העבודה. על כן ניתן לומר כי המקרה נכנס לגדר הסעיף. רל אלקטריק טוענת כי סייפת הסעיף מוציאה מגדרו כל תביעה שהאחריות לה לא חלה על הקבלן. ראשית, הסייפא באה להרחיב את תחולת הסעיף ולא לצמצמה שכן היא מתחילה במילים "וגם או". שנית, אף אם כוונת הסייפא היא להוציא מגדר הסעיף תביעות אשר הקבלן אינו אחראי להם הרי במקרה הנידון חלה על רל אלקטריק אחריות בנזיקין כלפי התובע ולכן גם בהתאם לפרשנות המוצעת על ידי בא כוחה של רל אלקטריק נכנסת התביעה הנידונה בגדר הסכם השיפוי. סעיף 9(ב) קובע אחריות לקבלן לתביעת עובד שלו מכל סוג שהוא בגין ביצוע העבודות. תביעת הפיצויים של התובע בגין התחשמלותו במהלך ביצוע העבודות עונה על התנאים הקבועים בסעיף זה ולכן גם לפי סעיף זה קמה חובת שיפוי לקבלן. רל אלקטריק טוענת כי היות וספן היא המזיק במקרה דנן יש לפרש את הסכם השיפוי בצמצום ולא ניתן לחייב את רל אלקטריק לשפות את המזיק, לחיזוק דבריה הביאה בסיכומיה את פסק דינו של כבוד השופט בך בע.א. 119/90 סולל בונה בע"מ נ' שרף עבודות צנרת בע"מ (פורסם בתקדין עליון, כרך 94(1)). שם נקבע כי בנסיבות המקרה אין להפעיל את סעיף השיפוי. אך נסיבות פסק הדין שם אינן כנסיבות המקרה דנן. שם תובע השיפוי היה האחראי היחיד והבלעדי לנזק, ואילו כאן, כאמור, האחריות לנזק מתחלקת בין תובע השיפוי ספן לבין המשפה הקבלן רל אלקטריק. ולכן לא ניתן ליישם פסק דין זה לעניננו. לסיכום, תנאי הסכם השיפוי מתקיימים בנסיבות תביעה זו, ואין העובדה כי ספן נושאת אף היא באחריות לנזק לצידה של רל אלקטריק מעלה או מורידה. כאמור, לא "האשם" הוא הקובע אלא אומד דעת הצדדים, ואין בסעיף השיפוי כל אינדיקציה לכך שהצדדים נתכוונו שלא יחול במקרה בו הקבלן לא יהיה המזיק היחידי. בנוסף, אף לשיטתו של ב"כ רל אלקטריק בסיכומיו יש מקום להחיל את סעיף השיפוי במקרה זה שכן לטענתו: "סעיף השיפוי חל רק במקום בו היתה אחריות לקבלן על פי ההסכם" (סעיף 70ז' לסיכומים) והיות והיתה אחריות לקבלן, בהתאם, יש להחיל את הסעיף. ולכן הסכם השיפוי חל וחברת רל אלקטריק מחוייבת לשפות את חברת ספן בגין כל סכום שייפסק כנגדה להלן, וזאת בהתאם לסעיף 13לחוזה (שהובא לעיל). בשולי פרק זה של פסק הדין, יצויין כי למעשה הסכם השיפוי הינו בין רל אלקטריק לבין ספן. למעשה אדיר אינה צד להסכם השיפוי. יחד עם זאת, כפי שפורט בפסק הדין, התייחסו הצדדים לשני התאגידים השונים כאל אחד. ב"כ רל אלקטריק לא העלה כל טענה לפיה יש צורך לעשות אבחנה בין אדיר ובין רל אלקטריק לעניין הסכם השיפוי ולא נטענה כל טענה לפיה רל אלקטריק אינו חב בשיפוי כאשר הנזק נגרם כתוצאה מעבודה או כתוצאה מתביעת עובד הרשום כעובד חברת אדיר. גם בהסכם הפשרה החלקי הס/ 2מוגדרות רל אלקטריק ואדיר כצד אחד במסגרת תביעה זו. אשר על כן, ובהתחשב בטיעוני הצדדים, אני קובע כי הסכם השיפוי מחייב (כפי שפורט לעיל) גם בנסיבות בהן העובד רשום כמועסק בחברת אדיר. ##7. סיכום וסעדים## בסיכומו של דבר, אני קובע כי הנתבעים 3- 1אחראים לנזקו של התובע מן הטעמים שפורטו בסעיף 3לפסק הדין, בנוסף אחראית לנזקי התובע גם הנתבעת 4וזאת מן הטעמים שפורטו בסעיף 4 לפסק הדין. הצד השלישי מחוייב לשפות את הנתבעת 4בגין כל סכום שיפסק כנגדה להלן, וזאת בגין הסכם השיפוי החל על המקרה ומחייב את הצדדים, כפי שפורט בסעיף 6לפסק הדין. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, ולאור ההסכם בדבר נזקו של התובע, אשר ניתן לו תוקף של החלטה ביום 3/12/97, אני מחייב את הנתבעים 4- 1והצדדים השלישיים, בהתאם לחלוקה שתיקבע להלן, לשלם לתובע פיצויים בסכום כולל של 000, 188ש"ח, סכום זה יישא הפרשי הצמדה בלבד (כפי שנקבע בהס/1, סעיף 4) מיום 3/12/97 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כאמור, הסכום הינו כולל, כאשר הכוונה היא לכך שהסכום מורכב מן הפיצויים המגיעים לתובע בגין נזקו וכן מהוצאותיו המשפטיות ושכ"ט עו"ד אשר נשא בהם בגין תביעה זו. אופן חלוקת הסכום המוסכם בין הצדדים הינה כדלקמן: א. נתבעת מס' 3- תשלם סכום בגובה % 50 מן הסכום המוסכם. ב. הצד השלישי - חברת רל אלקטריק 1986 בע"מ - לאור סעיף השיפוי אשר מופעל במקרה זה מן הטעמים אשר פורטו בסעיף 6לפסק הדין - תשלם סכום בגובה % 50 מן הסכום המוסכם, המבטא את חלקה של נתבעת מס' 4 בגרימת הנזק וזאת במקום נתבעת מס' 4, אשר למרות שנקבע לעיל כי נושאת היא באחריות לנזקו של התובע, פטורה היא למעשה מתשלום הפיצויים בהתאם להסכם השיפוי. ג. הצד הרביעי מס' 2- ויקטור ויגאל עבו - בהתאם להסכם (הס/2) אשר ניתן לו תוקף של פסק דין חלקי ביום 9/3/98, ישלמו סכום בגובה % 22 מן הסכום המוסכם, זאת מתוך הסכום הכולל אשר חוייבו הנתבעת 3והצד השלישי, חברת רל אלקטריק, לשלם לתובע (בסעיף 7ג' ו-7ה' לעיל). ד. הצד החמישי - חברת מגדל - בהתאם להסכם (הס/2) אשר ניתן לו תוקף של פסק-דין חלקי ביום 9/3/98, תשלם סכום בגובה % 17 מן הסכום המוסכם, זאת מתוך הסכום הכולל אשר חוייבו הנתבעת 3והצד השלישי, חברת רל אלקטריק, לשלם לתובע (בסעיף 7ג' ו-7ה' לעיל). בנסיבות העניין, ובהתאם לחלוקת האחריות בין הנתבעים והצדדים השלישיים, כפי שנקבעה על ידי לעיל, יישא כל צד מן הנ"ל בהוצאותיו הוא. התחשמלותתאונת עבודה