קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להחזר כספי ניכוי מל''ל בתאונת דרכים: 1. המערער פנה לבית משפט השלום בירושלים בתובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה בגדרה ביקש שיינתן פסק דין הצהרתי לפיו המשיב מחזיק שלא כדין בכספי המערער ועליו להשיב למערער את מלוא הכספים, אותם קיבל מחברת הביטוח "סהר" ואשר קוזזו מפיצויים שנפסקו למערער בתביעה שהגיש נגד חברת הביטוח "סהר" בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 7.3.96 שהוכרה כתאונת עבודה. קיזוז כספים אלה מהפיצויים נעשה כיוון שכאשר ניתן פסק הדין בתביעת המערער נגד "סהר", היה המערער זכאי לגמלאות מהמשיב בהתחשב בשיעור הנכות שנקבעה לו באותה עת (30 אחוז). לאחר מתן אותו פסק דין החליטה ועדה רפואית מטעם המשיב לבטל את נכותו הצמיתה של המערער וקבעה כי נכותו תהיה בשיעור של 0 אחוז החל מיום 30.5.04. נוכח החלטה זו הופסק תשלום הגמלה. נמצא, כי מהפיצוי שקיבל המערער מחברת הבטוח נוכה סכום המבטא גמלאות שאמורות היו להשתלם למערער עד להגיעו לגיל 65, בעוד שבפועל, לאחר שינוי שיעור הנכות ע"י הוועדה הרפואית, הופסקה הגמלה. עוד יצוין, כי המשיב הגיש תביעת שיבוב נגד חברת הבטוח "סהר" וקיבל מחברה זו שיפוי בגין מלוא הסכומים ששילם ושהיה עתיד לשלם למערער. בבסיס התובענה שהוגשה לבית משפט קמא מצויה הטענה כי המשיב "גבה" מחברת הבטוח סכומים שלכאורה היו צריכים להיות משולמים למערער. משהשתנתה המציאות וסכומים אלה לא ישולמו למערער, לא היה לכאורה מקום לנכותם מהפיצוי שקיבל מחברת הבטוח והמשיב (כך לטענת המערער) מחזיק בסכומים אלה שלא כדין. המערער טוען כי מדובר בכספים שהם קניינו-שלו. להשלמת התמונה יצויין, כי המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית של המשיב, אשר החליטה להעמיד את שיעור נכותו על 0 אחוז, אך בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה ערעור זה. המערער לא השיג על פסק דין זה ולא הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. 2. בית משפט השלום דחה את תובענת המערער. בפסק דין מפורט ומנומק סקר בית משפט השלום (כב' השופטת ע' זינגר) את הפסיקה הרלוונטית ותאר נכונה את הדין החל בענייננו. מסקנתו, שאנו שותפים לה באופן מלא, היתה, כי סופיות הדיון מונעת מהמערער להעלות טענות שעניינן אירועים שחלו לאחר מועד מתן פסק הדין בתביעתו נגד חברת הבטוח. כשם ששינויים במצבו הרפואי של המערער, בין במצב של החמרה ובין במצב של שיפור, לא אמורים לשנות את פסיקת הפיצוי שנקבע ע"י בית המשפט, כך גם שינוי בהיקף הגמלאות שהוא מקבל (ושוב בין לכיוון זה ובין לכיוון השני) לא אמור לפתוח מחדש עניינים הקשורים בפיצויים ובניכויים. מסקנה זו אליה הגיע בית המשפט מבוססת על פסיקה עקבית של בתי המשפט על ערכאותיהם השונות ואין אנו מוצאים לנכון לחזור כאן על הנימוקים שביסודה, אשר פורטו כראוי בפסק הדין. גם אין צורך להרחיב בסוגייה האמורה, שכן, כפי שיפורט להלן, המערער מיקד את טענותיו לפנינו בסוגייה עקרונית שלטענתו אמורה היתה לבסס את תביעתו, כמפורט להלן. 3. הטענה המרכזית שטען המערער בשלב הערעור היא, כי בית המשפט מתבקש לפסוק, כעניין עקרוני וכללי, שאופן התנהלותן של הוועדות הרפואיות הפועלות במסגרת המשיב מביא לכך שהחלטותיהן בטלות ומבוטלות נוכח ניגוד העניינים המובנה שקיים אצל חברי הוועדות. לשיטתו של המערער, אם ייקבע כך על ידי בית המשפט, התוצאה האופרטיבית לגבי המערער תהיה ביטול ההחלטה שהביאה לאיפוס שיעור הנכות שלו באופן שימשיכו להשתלם לו הגמלאות. כפועל יוצא מכך יהיה המערער זכאי, לשיטתו, להחזר הסכומים אותם קיבל המשיב מחברת הביטוח "סהר". בית משפט קמא דחה טענתו זו של המערער בציינו שהמערער לא הניח כל תשתית עובדתית ביסוד טענתו האמורה והטענה נטענה באופן כללי וסתמי. עוד נפסק כי קיים קושי הנובע מכך שהמערער קיבל בשעתו את קביעת רופאי הוועדות הרפואיות מקום בו העניקו לו נכות בשיעור 30 אחוז והוא תוקף את אי תלותם והאובייקטיביות שלהם רק כאשר ההחלטה שהתקבלה אינה תואמת את האינטרסים שלו. 4. דין הערעור להידחות. ראשית, הסוגיה העקרונית, לכאורה, שמעלה המערער, ביחס למעמדן ותוקף החלטותיהן של הוועדות הרפואיות, נדונה בבית המשפט העליון ונקבע כי אין מקום לבטל את ההסדר שמקורו בחוק (בג"ץ 2874/93 קופטי נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(2) 673). שנית, דין התובענה שהוגשה לבית משפט השלום היה להידחות בכל מקרה, נוכח האמור לעיל באשר לסופיות ההליכים בכל הנוגע לפסיקת הפיצוי למערער, לרבות הניכוי מסכום הפיצוי. מדובר, איפוא, בכך שהמערער לא העמיד עילת תביעה טובה כנגד המשיב במסגרת התובענה שהוגשה לבית משפט השלום ודי בכך כדי לדחות את תביעתו ללא צורך להיזקק לטענתו ה"עקרונית". שלישית, המערער תקף בתקיפה ישירה את החלטת הוועדה הרפואית. דבר זה נעשה בבית הדין האזורי לעבודה. המערער טוען כי בית הדין פסק שאין בסמכותו לדון בטענה האמורה, אלא שהמערער אינו מדייק בטענה זו. תחילה יצויין שגם אם בית הדין סבר כך, ייתכן והיה מקום לערער על החלטה זו, ככל שניתנה. בנוסף, קריאת החלטותיו של בית הדין מוליכה למסקנה לפיה, טענות אלו נדחו לגופן ולא בשל חוסר סמכות (סעיף 7 לפסק הדין החלקי מיום 29.4.07, בתיק ב"ל 10423/06) . זאת ועוד, בערעור המערער לבית הדין האזורי לעבודה לא נטענה הטענה הנ"ל באופן מפורש ומפורט אלא נזכרה, אם בכלל, בעקיפין ובאופן כללי ביותר, ואין תימה שבית הדין ראה לדחותה. יצויין, כי בית הדין האזורי לעבודה קבע כי אינו מוסמך לדון בטענת המערער נגד המשיב שעניינה השבת הסכומים שלכאורה המשיב מחזיק שלא כדין (פסק הדין מיום 25.3.08). נמצא כי התקיפה הישירה של החלטת הוועדה הרפואית, בגדרה היה המערער יכול להעלות את טענותיו העקרוניות נגד פעילות הוועדות וחוקיותן, נדחתה לגופה והוא מושתק מלשוב ולהעלות טענות שהעלה או יכול היה להעלות במסגרת אותו הליך. כידוע, בית הדין לעבודה הוא המוסמך לבחון את החלטות הוועדות הרפואיות והטענות שבפי המערער ביחס לאופן פעולתן צריכות להיות מושמעות באותה ערכאה. אין כל ממש בטענת המערער לפיה בגדר התובענה דנן הוא יכול לתקוף בתקיפה עקיפה את אותן החלטות, שכן, כפי שצויין לעיל, המערער לא הראה כי ביסוד התובענה הנדונה מצוייה עילת תביעה טובה, מה גם שלאחר כשלון התקיפה הישירה אין מקום להליך נוסף בעניין. רביעית, בסופו של דבר המערער מבקש מבית המשפט כי יפסוק פסיקה עקרונית וכללית על פיה דברי החקיקה המסדירים את פעולת הוועדות הרפואיות בטלים. עיון בתובענה שהוגשה לבית משפט קמא מעלה כי גם הפעם הטענה נטענה באופן אגבי, סתמי וכללי. לא זו אף זו, המערער לא הניח כל תשתית ראייתית שבכוחה לבסס את טענותיו מהבחינה העובדתית. 5. המערער ביקש, לאחר סיום הדיון, כי תינתן על ידינו רשות ערעור לבית המשפט העליון. אין אנו סבורים כי יש מקום בתיק זה שהרשות לערער תינתן על ידינו ויש להותיר את שיקול הדעת בנדון לבית המשפט העליון, ככל שתוגש בקשת רשות ערעור. 6. די במה שנאמר לעיל ובנימוקים המפורטים בפסק דינו של בית משפט השלום כדי להביא לדחיית הערעור. המערער יישא בהוצאות המשיב, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 10,000 ש"ח (כולל מע"מ). ניכוי תגמולי מל"ל (ביטוח לאומי)החזר כספי