קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה להשבת היטל תיעול: השופט ד"ר קובי ורדי: רקע עובדתי, המוסכמות, המחלקות וטענות הצדדים 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט חגי ברנר) מיום 22/10/08 בת.א 16477/06 שדחה את תביעת המערערת. מדובר בתביעה כספית שהגישה המערערת כנגד המשיבה להשבת סכומים ששולמו על ידה למשיבה בגין היטל סלילה והיטל תיעול. אין מחלוקת שהמערערת בנתה בניין על מגרש הידוע כחלקה 390 בגוש 6490 בקרית אונו (להלן: "המגרש") וזאת בהתאם להסכם פיתוח שנחתם בין המערערת למינהל מקרקעי ישראל (בעלי הקרקע) מיום 30/4/00. המגרש נשוא הערעור גובל ברחוב שלמה המלך בקרית אונו והוא נמצא בסמוך לצומת הרחובות שלמה המלך וירושלים. אין גם מחלוקת שהמערערת שילמה (תחת מחאה) היטלי סלילת כביש ומדרכה וכן אגרות והיטלי תיעול בסך של כ- 1.1 מליון ₪. 2. לטענת המערערת, רחוב שלמה המלך, שהוא הרחוב הגובל במגרש נסלל בעבר, הרבה לפני שנת 1995, מועד כניסתו לתוקף של חוק עזר לקריית אונו (סלילת רחובות) התשנ"ה-1995, עת היתה נהוגה אצל המשיבה שיטת "דמי ההשתתפות", והמשיבה לא היתה רשאית להטיל חיוב בגין סלילות שלא בוצעו במסגרת שיטת ההיטל וללא כל זיקה לביצוע העבודות, סלילות שהושלמו כבר לפני 1995, כאשר המערערת רכשה את המגרש כשהיו תשתיות כבישים ומדרכות המשרתים את המגרש ששולם בגינן בהתאם לחוק העזר מ- 1964. לטענת המערערת, במועד סלילת רחוב שלמה המלך היה בתוקף חוק העזר לקרית אונו (סלילת רחובות) תשכ"ד-1964, שהסמיך את המשיב לחייב בעלי נכסים גובלים לשאת בעלויות סלילת הרחוב בשיטת דמי השתתפות בלבד, בהם חוייב ו/או חזקה שחוייב הבעלים הקודמים של הקרקע (מינהל מקרקעי ישראל) עת בוצעו עבודות הסלילה בגבול המגרש. לחילופין, טענה המערערת כי גם אם בוצעו עבודות סלילת הכביש והמדרכה לאחר 1/1/95 עת היה בתוקף חוק העזר הנוכחי מ-95, גם אז רשאית היתה המשיבה לחייב בעלי נכסים גובלים רק בהיטל חלקי בלבד, שאינו עולה על 30%. לגבי היטל התיעול, נטען כי אין בכוחו של חוק העזר לקרית אונו (תיעול) התשמ"ט-1998 להטיל חיוב על המערערת מקום בו תשתית התיעול המשרתת את הנכס הותקנה הרבה לפני שנכנס חוק זה לתוקף. לטענתה, חוק העזר לקרית אונו (תיעול) תשט"ו-1956 שהיה בתוקף במועד התקנת תשתית התיעול באיזור הנכס, לא מסמיך את המשיבה לגבות "היטל תיעול" אלא דמי השתתפות, אותם היה על המשיבה לגבות ממי שהיה הבעלים של הקרקע עת בוצעו עבודות הסלילה והתיעול המשרתות את הנכס. 3. המשיבה טענה כי המערערת מושתקת מלטעון נגד החיוב בהיטלי הסלילה שכן חוייבה בדין בתשלום היטלי הסלילה, לאחר שמעולם לא שולמו דמי השתתפות בגין סלילת רחוב שלמה המלך ובכל מקרה, הרחוב הורחב ובוצעה בו סלילה בין השנים 1995 - 2007, לאחר כניסתו לתוקף של חוק העזר ההיטלי משנת 1995. כן נטען כי לא היה מקום לגביית היטל חלקי בלבד מהמערערת בגין הרחבת הכביש, שכן גביה כזו נעשית רק במקרה שבו בעל הנכס שילם בעבר דמי השתתפות בגין סלילת הכביש, בעוד במקרה דנן לא בוצע תשלום כזה. לענין היטל התיעול, טוענת המשיבה כי הותקנה תשתית תיעול חדשה במסגרת הרחבתו של רחוב שלמה המלך, ולכן חוייבה המערערת בדין בהיטל התיעול, ומכל מקום לא נדרשת זיקה בין תשתית התיעול לבין הנכס המחוייב בהיטל. פסק הדין של בית משפט קמא 4. בית המשפט קמא דחה את תביעת המערערת על שני פניה. לגבי היטל הסלילה, קבע בית משפט קמא כי על פי עדותו של מר סעד מטעם המשיבה, שלא נסתרה, לא שולמו בעבר ע"י מינהל מקרקעי ישראל דמי השתתפות בגין סלילת הרחוב, והמערערת לא הוכיחה שאכן שולמו בעבר דמי השתתפות בגין סלילת הרחוב. לכן, קבע בית המשפט שיש לדחות את טענת המערערת בדבר תשלום דמי השתתפות בגין סלילת הרחוב, ולאור זאת קמה סמכות המשיבה לגבות היטל סלילה לאור חוק העזר מ-1995, כשבמאמר מוסגר ציין בית המשפט כי כאשר מדובר בהרחבת רחוב קיים, הרי שגם אם שולמו בעבר דמי השתתפות בגין סלילה, רשאית עדיין המשיבה לגבות היטל סלילה, גם אם בשיעור מופחת. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת שחוק העזר משנת 1995 לא חל עליה שכן מדובר בסלילה ישנה שמלפני 1/1/95, זאת לאחר שבית המשפט העדיף את עדותו של המהנדס פישל ששימש כמהנדס תשתיות במשיבה, וקבע שרחוב שלמה המלך כמכלול שינה את פניו לבלי הכר מאז שנת 1995, תוך ביצוע עבודות סלילה של הרחבת מקטעים שונים לאורכו, כאשר הרחבה של רחוב קיים, כפי שנעשתה, נחשבת כסלילת רחוב לענין החיוב בהיטל. לכן, משהורחבו שני מקטעים של הרחוב, בדין נדרשה המערערת לשלם היטל סלילה. כך גם קבע בית המשפט שלא היה מקום לחייב את המערערת בהיטל מופחת עקב סעיף 11 לחוק העזר משנת 1995, שכן תנאי מוקדם הינו שבעד הנכס שולמו בעבר דמי השתתפות, תנאי שלא התקיים, וכן לא הוכח רוחבו הממוצע של הכביש. לגבי היטל התיעול, דחה בית משפט קמא את טענות המערערת וקבע שכעולה מעדותו של המהנדס פישל, בטרם בוצעו העבודות ברחוב שלמה המלך לא היו מותקנות בו מערכות תיעול ורק בשנים 2001 - 2002, בעת שהכביש הורחב, הותקנה בו מערכת תיעול חדשה. זאת, כאשר לפי חוק העזר לתיעול משנת 1988, לא נדרשת כלל זיקה בין הנכס בגינו נדרש ההיטל לבין תשתית הניקוז העירונית, כאשר ברור גם כי המערערת נהנית מן העובדה שהותקנה תשתית תיעול בסמוך לנכס, ולכן קיימת זיקה של ממש בין הבנין לבין תשתית התיעול, גם אם התשתית לא מגיעה לתוך הבנין ממש אלא נמצאת מטרים בודדים ממנו. טענות הצדדים בערעור 5. המערערת חוזרת על טענותיה שאין מקום לחיובה בהיטל סלילה אם בעבר שולמו דמי השתתפות במועד סלילת הכביש, כאשר במקרה דנן הכביש נסלל עוד בשנות ה-50, וגם אם היה קיים נוהג נפסל שלא לגבות דמי השתתפות מהמדינה (שלא הוכח), אין מקום לחייב את המערערת בגין הנ"ל. כך גם נטען שהמשיבה לא היתה רשאית לגבות היטל תיעול לאור העובדה שתשתית התיעול הותקנה לפני עשרות שנים בתקופת שיטת דמי ההשתתפות, ושיש לפטור את המערערת מתשלום היטל תיעול עקב היעדר זיקה בין מערכת התיעול העירונית לנכס של המערערת. 6. לטענת המשיבה, לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא, כך לגבי חיובה של המערערת בהיטל הסלילה שנעשה כדין לאחר שלא נגבו בעבר דמי השתתפות ולאחר שנקבע שמדובר בעבודות סלילה חדשות, כאשר מדובר בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. זאת מעבר למניעות הקיימת כלפי המערערת לאחר שהיא התחייבה בחוזה פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל, לשאת בכל הוצאות הפיתוח. כך גם חיובה של המערערת בהיטל התיעול נעשה כדין, לאחר שנקבע ע"י בית משפט קמא שמדובר בתשתית תיעול חדשה המשרתת את הנכס. דיון לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטנו לדחות את הערעור. 7. ראשית, אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר כערכאה דיונית התרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהעדים, קיבל את הגירסה העובדתית של עדי המשיבה ונתן להם משקל בעדויות אמינות עליו, תוך העדפת עדות המהנדס פישל מטעם המשיבה על פני עדות המודד אברבוך מטעם המערערת ותוך קבלת גירסתו של מר משה סעד מנהל אגף שפ"ע במשיבה. כך, קבע בית משפט קמא כי לא שולמו דמי השתתפות בעבר בגין סלילת הרחוב, וזאת בהתאם לנוהג שהיה קיים, לפיו החיוב בגין פיתוח אדמות מדינה נעשה רק בעת מימוש הנכסים או בעת הגשת בקשה למתן היתר בניה, כאשר כפי שקבע בית משפט קמא, נוהג זה גם הגיוני. שכן, מצד אחד משלמים היזמים הרוכשים קרקעות ממינהל מקרקעי ישראל את הוצאות הפיתוח ומצד שני עלויות אלו נכללות בעת תמחור הדירות לרוכשים. כך גם קבע בית משפט קמא שבוצעו גם בוצעו עבודות סלילה / הרחבה לאחר 1/1/95, עבודות ששינו את פני הרחוב מן היסוד ולבלי היכר, כאשר לפי עדות פישל מדובר בעבודות משמעותיות שבוצעו ב-4 שלבים, במהלך כל השנים, כולל שנים מ-1995 ועד 2002, עבודות שהביאו לכך שבמקום נתיב אחד לכל כיוון שהיה ברחוב שלמה המלך עד 1995, הפך רחוב שלמה המלך לדרך ובה שני נתיבי נסיעה לכל כיוון ואי תנועה מפריד ביניהם. כך גם קבע בית משפט קמא שעבודות התיעול בוצעו בשנים 2001 - 2002 וזאת לאחר שלא היו מותקנות ברחוב מערכות תיעול קודמות וכן קבע בית המשפט כי היתה קיימת זיקה של ממש בין הבנין לבין תשתית התיעול שביצעה המשיבה. 8. קביעות עובדתיות אלו, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן ככלל, ואין מקום להתערב בהן גם בנסיבות הספציפיות, הינן הבסיס העובדתי לקביעותיו המשפטיות של בית משפט קמא שלא נפל בהן פגם. כך, לפי חוק העזר לקרית אונו (סלילת רחובות) התשנ"ה-1995, "סלילת רחוב" כוללת בהגדרה גם הרחבת רחוב, ולכן, כפי שקבע בית משפט קמא חל חוק זה על העבודות שבוצעו ברחוב שלמה המלך. כך, משנקבע ע"י בית משפט קמא כי לא שולמו דמי השתתפות בעבר ע"י בעל הנכס (מינהל מקרקעי ישראל) לא חל סעיף 11 (א) לחוק הנ"ל, מה גם שבית משפט קמא קבע גם כי המערערת לא הוכיחה את הרוחב הממוצע של הכביש, כך שבכל מקרה לא היתה זכאית להיטל מופחת. כך גם משנקבע שתשתית התיעול הותקנה על ידי המשיבה בשנים 2001 - 2002 חל גם חוק עזר לקרית אונו (תיעול) התשמ"ט-1988, ששינה את שיטת החיוב מדמי השתתפות לשיטת ההיטל, כאשר לפי חוק זה, כפי שציין בית משפט קמא, גם לא נדרשת כלל זיקה בין הנכס בגינו נדרש ההיטל לבין תשתית הניקוז העירונית. לפי החוק החדש ניתן לגבות היטל תיעול מאיזור האיסוף, שהוא כל תחום המועצה המקומית קרית אונו, וההיטל ישולם ע"י בעל הנכס הנמצא באזור האיסוף, מה גם שבית משפט קמא אף קבע שבמקרה דנן קיימת זיקה של ממש בין הבנין לבין תשתית התיעול, גם אם התשתית לא מגיעה לתוך הבנין ממש. לכאורה, במקרה של סלילה חדשה ניתן באופן עקרוני לחייב בהיטל סלילה גם אם היה חיוב בדמי השתתפות בעבר (ע"א 4435/92 עירית ראשל"צ נ' חב' מאיר סדי בע"מ, פ"ד נב(3) 321, ע"א 6066/97 עירית ת"א נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749). כעולה מחוק העזר, לכל היותר, אם היה מוכח תשלום דמי ההשתתפות בעבר, הרי במקרה של הרחבת כביש היה חל תשלום מופחת להיטל. ברם, במקרה דנן לא הוכח כאמור תשלום דמי השתתפות, ונקבע ע"י בית המשפט שלא שולמו דמי השתתפות וכן מעבר לצורך לא הוכח הרוחב הממוצע של הכביש. יש לציין כי לפי ההגדרות בחוק העזר מ-95 נכס החייב בהיטל הינו נכס גובל, אולם לגבי הרחבת כביש - לרבות נכס הגובל בצד הכביש הבלתי מורחב, כאשר, כפי שקבע בית משפט קמא במקרה דנן, מדובר בנכס גובל החייב בהיטל. 9. מעבר לצורך, ומבלי להכריע בכך, לכאורה קיימת גם מניעות מצד המערערת עקב חתימתה על חוזה פיתוח עם מינהל מקרקעי ישראל, שלפיו התחייבה המערערת לשאת בכל הוצאות הפיתוח, כך שמדובר לכאורה בהתחייבות חוזית ברורה, אך כאמור לאור התוצאה, עקב האמור לעיל, אין צורך להכריע בכך. התוצאה 10. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הערבות הבנקאית שהפקידה המערערת תמומש ותועבר למשיבה, באמצעות בא כוחה, על חשבון הנפסק לעיל. ד"ר קובי ורדי, שופט השופט י' שנלר -אב"ד: אני מסכים. אב"ד השופטת ר' לבהר שרון: אני מסכימה. רות לב הר שרון, שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי.היטל תיעול / אגרת תיעולאגרות והיטלי פיתוח