קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשכר ראוי בגין טיפול באישה מבוגרת - טיפול בידיד חולה: .Iההליך .1א) זהו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת הרדוף - אב-בית-דין; ה"ה חורש וגרי - נציגי ציבור; תב"ע לח/401-2) שדחה את תביעתה של המערערת (להלן - התובעת) נגד המשיב, (להלן - העזבון), אשר בה עתרה לתשלום שכר עבודתה אצל הגב' קראוס ז"ל (להלן - המנוחה), בצירוף פיצויי הלנה, וחייב את התובעת בתשלום הוצאות המשפט (כולל שכר טרחת עורך-דין) בסך 400, 4ל"י; ב) תביעתה של התובעת מתייחסת לתקופה של חמש שנים שקדמו לתאריך פטירתה של גרטרוד קראוס ז"ל (23.11.1977). התובעת טענה, כי בתקופה זאת טיפלה במנוחה חודשיים בשנה בממוצע, וכי טיפלה בה יומם-ולילה בשני החודשים שקדמו לפטירה. נתבע סכום של 000, 42לירות כשכר או כשכר ראוי. הטענה העיקרית שהועלתה בכתב ההגנה היתה, שלא היו יחסי עובד ומעביד בין התובעת לבין המנוחה. בית-הדין האזורי קיבל טענה זאת. .2העובדות הצריכות לעניין, כפי שהן מצוטטות מפסק-הדין שבערעור: א) "בין התובעת ובין המנוחה היתה היכרות רבת שנים. התובעת היתה עוזרת למנוחה כאשר זו היתה חולה. בתקופה של כשבעה שבועות לפני פטירת המנוחה (להלן - התקופה השניה) התגוררה התובעת בדירת המנוחה ודאגה לצרכיה. ... בתקופה השניה היה מצב בריאותה של המנוחה רופף ואחרי שחרורה מבית-החולים (ביום 6.10.1977) הכרחי היה שלא תגור לבדה" (פסקה 2שם); ב) (1) התובעת העידה (כמצוטט שם, פסקה 3): "בתקופות הנ"ל (שבהן היתה המנוחה חולה) לא עבדתי והיית מושבתת מעבודה; הואיל והמנוחה אמרה לי במפורש כי איננה רוצה שאשרת אותה בחינם וכי היא תשלם לי" (סעיף 4בתצהיר התובעת). המזכירה של קראוס יחד עם קראוס שכרו אותי בבית-חולים 'הדסה', אמרו שלא יכולות להרשות אחות, מבקשות שאני אעבוד בשכר. זה היה חודשיים לפני הפטירה. ש. על איזה שכר דובר? ת. (אחרי מחשבה ארוכה) אני חושבת שזה היה 250ל"י ליום - ליממה. שאלתי מדוע עכשיו בתשלום, כי אני מטפלת כל הזמן. אמרה קראוס שעכשיו אני צריכה להיות שם גם בלילה. לפני זה טיפלתי בקראוס שנים כשלא הרגישה טוב" (בחקירה הנגדית ע' 8-9). (2) גב' גבעון, מזכירתה של המנוחה, העידה (כמצוטט שם, פסקה 3) כי "לא דובר על תשלום. התובעת אמרה כי אינה רוצה כסף, שכן עוזרת היא מתוך ידידות (ע' 11וראה גם סעיף 7לתצהירה של הגברת גבעון)". (3) גב' פיינשטיין, מזכירתה הקודמת של המנוחה, העידה (כמצוטט שם, פסקה 4) כי "נהגה לבקר בבית המנוחה לעתים קרובות וכי את התובעת ראתה שם בפעם הראשונה בחודש אוקטובר .1977לפני כן ראתה את התובעת בבית קפה, יושבת עם המנוחה. פעם או פעמיים ביקשה המנוחה מהתובעת שתאפשר לה לשוחח ביחידות עם הגב' פיינשטיין". .3עובדה נוספת שמן הראוי להזכירה, היא, כי התובעת היא יורשת בעזבונה של המנוחה - מכוח צוואה (פסקה 6(ז) לכתב ההגנה, ע' 11בפרוטוקול של בית-הדין האזורי וסעיף 6לנימוקי הערעור). .4טענות הצדדים בבית-הדין האזורי: א) בא-כוח התובעת טען: (1) לגבי התקופה הראשונה - עדות התובעת לא נסתרה על-ידי עדי ההגנה. גם פרשת בית-הקפה (פסקה 2(ב) (ד) לעיל) מוכיחה קיומם של יחסי כפיפות. (2) לגבי התקופה השניה (דהיינו בתקופה שקדמה לפטירת המנוחה ביום 23.11.1977) - "הכל מסכימים שהתובעת טיפלה במנוחה לפחות בתקופה של 1.5חודשים לפני פטירתה". לא נסתרה עדות התובעת כי דובר על תשלום של 250ל"י ליום. על-כל-פנים, זה שכר ראוי; ב) בא-כוח העזבון טען: (1) "המדובר בקבוצת אנשים מסוימת עם יחסים מיוחדים, התובעת לא קיבלה פרוטה, כי גם לא ביקשה. הרעיון עלה רק לאחר הפטירה". (2) לגבי התקופה השניה יש עדות מול עדות. התובעת היתה בדירת המנוחה מטעמים אנוכיים שלה. המנוחה היתה פעילה עד סמוך ליום מותה ואף נסעה לירושלים ולעין הוד. (3) התובעת לא הוכיחה קיום יחסי עובד-מעביד. .5 המימצאים והמסקנות אשר בפסק-הדין שבערעור: א) בית-הדין קמא (פסקה 4, שם) לא שוכנע כי פרשת בית-הקפה (פסקות 2(ב) (3) ו- 4(א) (1) לעיל) מוכיחה יחס של כפיפות מצד התובעת כלפי המנוחה; ב) "אין לנו כל ספק שבתקופה שקדמה לתקופה השניה הושיטה התובעת עזרה למנוחה מתוך יחס של ידידות גרידא. ייתכן כי אז המנוחה אכן אמרה לתובעת שאינה רוצה שתשרת אותה בחינם, אך אין בכך כדי ללמד על קיום יחסי עובד ומעביד. תצהירה של התובעת ועדותה לפנינו לא שכנעו אותנו כי נקשר חוזה עבודה בתקופה השניה. בלתי-מהימנים לחלוטין הם דברי התובעת, כי דובר על שכר של 250ל"י ליממה. בתצהירה של התובעת נאמר כי מגיע לה שכר ראוי (סעיף 8שם). גם חישוב השכר הנתבע לתקופה השניה אינו מתיישב עם דברי עדותה של התובעת. דברי התובעת "המזכירה של קראוס יחד עם קראוס שכרו אותי בבית-חולים הדסה", אינם מהימנים עלינו במידה הדרושה כדי שתושתת עליהם תביעה לשכר עבודה" (פסקה 5). .6 בערעור חזרו באי-כוח הצדדים על הטענות שהעלו בבית-הדין קמא. .7 האמור בפסק-הדין הוא על דעת כל חברי בית-הדין, זולת בשאלת ההוצאות. לדעת אחד מחברי בית-הדין אין לחייב את המערערת בהוצאות הערעור. .Iiפסק-דין .1 השאלה היחידה שעמדה לפני בית-הדין האזורי - והיחידה העומדת לפנינו - היא, האם נוצרה התקשרות חוזית בין המנוחה גרטרוד קראוס - מזה, לבין התובעת - מזה, התקשרות לביצוע עבודה תמורת תשלום, היוצרת מערכת זכויות וחובות בין הצדדים. .2 על השאלה האמורה השיב בית-הדין האזורי בשלילה, בקבעו כי התובעת "עזרה למנוחה מתוך יחס של ידידות גרידא", וזאת משלא האמין לעדותה של התובעת. הווה אומר, כי ביסוד היחסים היתה "התנדבות" מצד התובעת לעזור למנוחה, וביחסים שביניהן "לא התכוונו הצדדים לקשר חוזי. אלה אינם יחסי עובד ומעביד" (השווה: דב"ע לה/19- 3[1], בע' 420- פסקה 3). .3 משביסס בית-הדין האזורי את פסק-דינו על מימצאים שיסודם בשיקולי מהימנות עדים, אין בית-דין זה בן-חורין להתערב במסקנותיו ולא מצאנו פגם משפטי כל שהוא במסקנותיו של בית-הדין האזורי. טען בא-כוח התובעת, כי בית-הדין קמא לא הסיק מעובדות מסוימות את המסקנה שהתחייבה מהן. העובדות הן, שמזכירתה הקודמת של המנוחה העידה, כי פעם או פעמיים ביקשה המנוחה מן התובעת שתאפשר לה לדבר ביחידות עם מזכירתה הקודמת. ומהי המסקנה? אומר בא-כוח התובעת, כי מן העובדות דנן מתחייבת המסקנה שבין התובעת לבין המנוחה היו יחסי כפיפות הקיימים בין מעביד לבין עובד. דא עקא, שמסקנה זאת איננה מתחייבת מן העובדות: חולה המצוי בביתו ונמצא במחיצתו ידיד מידידיו, ובא ידיד אחר לבקרו והוא מבקש להמתיק סוד עימו, מדוע יימנע מלבקש את הידיד לפרוש לחדר אחר כדי שהחולה יוכל לקיים שיחה עם רעהו האחר? לשון אחר: איננו סבורים שהעובדות דלעיל מתיישבות אך ורק עם קיומם של יחסי כפיפות; יכולות הן להתיישב באותה מידה גם עם יחסי ידידות. ואם באים לעיין בראיות שהיו לפני בית-הדין קמא, הרי הוכח בעניין שלפנינו, שהדרישה הראשונה לתשלום הוגשה על-ידי התובעת רק לאחר פטירתה של המנוחה. כאשר קיימים יחסי עובד ומעביד - אין זה מתקבל על הדעת שבמשך חמש שנים לא יעשה העובד דבר כדי לקבל שכר עבודה עת המדובר באנשים מבוגרים ומשכילים היודעים את אשר לפניהם. .4 יצוין, כי מקובל במקרים שבהם מושיט אדם לרעהו עזרה מתוך ידידות, שמקבל העזרה יזכה את ידידו בצוואתו, ואכן כך נהגה גם המנוחה גרטרוד קראוס כלפי התובעת (פסקה 3בחלק 1). .5 סוף דבר: דין הערעור להידחות. התובעת תשלם לעזבון המנוחה גרטרוד קראוס ז"ל שכר טרחת עורך-דין והוצאות בסכום כולל של 100שקל.שכר טרחה ראוי