מה הדין בסוגיית תום לב הקונה ? אייל זמיר בספרו חוק המכר הנ"ל, נדרש לעניין בעמ' 703ואומר: "אכן, גם בהקשר הנדון ניתן היה לקבוע שרק קונה הפועל כאדם סביר יהנה מתקנת השוק, ובסופו של דבר, השאלה היא שאלת מדיניות עד כמה להגן על בטחון המסחר. מחברים אחדים הציעו לאמץ במשפטנו את עמדת הביניים שלפיה רשלנות סתם לא תשלול תום לב אך הוא ישלל במקרה של רשלנות חמורה של הקונה - יש לציין שגישה זו לא נתקבלה בפסיקת בית המשפט". בע"א 92/78, דוד שטרית נ' קאר טורס ואח’, פ"ד לג(1) 331נאמר: "נמצא שמחדלו מלדרוש תחילה שטר ומכר ורשיון רכב מעיד על רשלנותו (או רשלנותו רבתי), וחוסר זהירותו או מומחיותו, ואולי גם על תמימותו היתרה-אך לא שמעתי עוד שתמימות יתר פוגמת בתום הלב. אין ברשלנותו זו כדי להוכיח שום פגם בתום ליבו או אף בגמירת דעתו של המערער". בחינת טענת תום הלב תיבחן בנוסף לעדויות גם באמצעות ראיות חיצוניות. בין הראיות החיצוניות יש לבחון את "התנהגות הקונה": "התרשלות הקונה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על חוסר תום לב מצידו, עם זאת, המנעות הקונה מלערוך חקירות ובדיקות כאשר הנסיבות עוררו סימני שאלה לגבי זכויות המוכר עשויה להצביע על עצימת עיניים מכוונת מצידו, שאינה מתיישבת עם תום לב" (ראה זמיר בספרו הנ"ל עמ' 708-707). לעניין תום הלב, יפים דברי השופט ברנזון בע"א 716/72, זהבה רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטובילים בע"מ, פ"ד כז(2) 709, "המושג "תום לב" אינו מוגדר בחוק המכר, אך הוא אינו חדש עמנו. הוא מצוי בחוקים אחרים ומובנו ידוע: ""יושר לב", כלומר על הקונה לנהוג בהגינות ברכישת הממכר מאת הסוחר המוכרו במהלך הרגיל של עסקיו ותו לא, כשאין לו ידיעה ואין לו יסוד לחשוד בקיומו של פגם או מגבלה כשלהם בזכותו של המוכר. לעולם תום-לב הוא עניין סובייקטיבי" (ראה עמ' 713מול האות ב'). דא עקא, הכלל הוא כי "עצימת עיניים" כמוהה כידיעה ממש. שכן, "עצימת עיניים" היא מצב שבו אדם חושד בקיומן של עובדות אך נמנע מלבררן משום שהוא אינו רוצה לדעת אותם פן תתרחשנה ואז לא יוכל להכחיש שידע עליהם. כלומר אי חקירת הידוע או הימנעות מכוונה לערוך חקירה, שוללים את תום הלב (ראה זמיר חוק המכר 704וכן נילי כהן "התערבות ביחסים חוזיים" עמ' 270).תום לב