אונס בנסיבות מחמירות - מעצר עד תום ההליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בעבירת אונס: נגד המשיב הוגש בבימ"ש זה כתב12937אישום בגין אינוס בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, איומים ותקיפה. ע"פ המתואר בכתב האישום, הכיר המשיב את המתלוננת - עולה חדשה מרוסיה, גרושה + 2 ילדים - דרך חברה משותפת בשם מאשה, אשר היתה חייבת כספים למשיב. ביום 07.07.98 - בסביבות השעה 16: נ00 - התקשר המשיב למתלוננת וביקש להיפגש עימה. המתלוננת - אשר סברה, לטענתה - כי המשיב חפץ לשוחח עימה על החזר חובה של מאשה, הסכימה. בסביבות השעה 21: ב00, באותו היום, לקח המשיב את המתלוננת ברכבו, והביאה למסיבת יום ההולדת של בתו בת ה11- - אשר נערכה במסעדה בקרית ים, בנוכחות בני משפחה וחברים (להן: המסיבה). המסיבה הסתיימה בסביבות השעה 01: נ00, ואז הסיע המשיב את המתלוננת ואת בנותיו ברכבו, הוריד את בנותיו בביתו והתעקש להסיע את המתלוננת לביתה חרף קרבתו היחסית. או-אז, החל המשיב ליסוע במהירות גדולה, וחרף התנגדותה של המשיבה וצעקותיה - נטל אותה לאיזור נידח בקרית-ים ושם ניסה לאונסה במכוניתו. משלא הצליח לבצע את זממו זה ומשטענה המתלוננת כי אינה חשה בטוב - פתח המשיב את דלתות המכונית, הוציא את המתלוננת החוצה וזו ניסתה לברוח. משראה המשיב כך, שב והכניסה למכונית ואנס אותה בלא שהצליח לבוא על סיפוקו. אשר על כן, שב המשיב והוציא את המתלוננת מרכבו ואנס אותה - זו הפעם תוך שהוא מגיע לסיפוקו. לאחר שביצוע זממו עלה בידו, איים המשיב על המתלוננת כי באם תספר למישהו על מעשיו - יהרוג אותה ואת ילדיה, ולאחר מכן הסכים להסיעה לביתה רק באם תסכים לפוגשו אף למחרת. בלית ברירה נענתה לו המתלוננת, ובסביבות השעה 03: ב00 השיבה המשיב לביתה. בחקירתו במשטרה, הכחיש המשיב כי קיים אי-פעם יחסי מין עם המתלוננת, אולם בזירת האירוע נמצאו - מאוחר יותר - תחתוניה / גרבוניה של המתלוננת, בהם - ע"פ דבריה - קינחה עצמה מזרעו של המשיב. שאריות הזרע שעל התחתונים הנ"ל נבדקו במעבדת הזיהוי הפלילי של המשטרה, ונמצאו תואמות את הD.N.A- של המשיב כדי סיכויי טעות של 1: ו121,000 לערך - התאמה אשר אני סבור כי בשלב זה די בה בכדי לבסס חשד סביר במשיב ובגירסתו. המשיב, כך עולה אף מהתרשמותו של השוטר אשר צפה בקלטת הווידיאו של המסיבה, היה בעת המסיבה - ככל הנראה - בגילופין, ברמה זו או אחרת. מצבו זה, כך נראה, לא הפריע לו לנהוג במכוניתו אל מקום מגוריו, ולאחר מכן אל מקום שהיה ידוע לו כשומם דיו בכדי לבצע את זממו הנטען במתלוננת. אשר על כן, איני סבור כי הכחשתו הגורפת את ההאשמות נגדו מקורה בשכחה מחמת מצבו - טענה שעל אף שלא נטענה, ראיתי לעצמי חובה להתייחס אליה. ב"כ של המשיב - עו"ד וולף - התייחסה בטיעוניה בפני ביהמ"ש, לקיומן של הראיות לכאורה. לא נשמעו מפיה טענות כלשהן באשר להכחשתו המוחלטת של המשיב את קיום יחסי המין עם המתלוננת (הודעה מיום 13.07.98, עמ' 1 שו' 28; תחילת עמ' 2 בה נכתב: "ש. האם קיימת יחסי מין מתי שהוא עם ס. ? ת. בחיים לא שכבתי איתה". לאור התרשמותי מהחומר שהוגש לי המלצתי לסנגורית לצמצם טיעוניה לענין חלופת המעצר. על אף זאת, הפנתה אותי לתמלול שיחה שנערכה בין המתלוננת לשלוחתו של המשיב, פלונית בשם אלונה, אשר בה טענה המתלוננת כי היא בהריון מהמשיב - טענה אשר, כמובן, נראית כמופרכת על פניה מחמת פרק הזמן הקצר שחלף בין מועד האינוס הנטען (08.07.98) לשיחת טלפון זו (19.07.98) - וטענה מס' טיעונים קצרים נוספים מהם עולה כי המתלוננת הינה "שקרנית פתולוגית", אליבא דדבריה. עיינתי עיין היטב בכל חומר הראיות שהוגש לעיוני, וממנו עולות לכאורה העובדות הבאות: (א) המשיב אכן קיים יחסי מין עם המתלוננת, כטענתה. (ב) נמצאו סימני זרע על תחתוניה של המתלוננת, המשוייכים לכאורה - ע"פ בדיקת המז"פ - למשיב. (ג) הכחשתו המוחלטת של המשיב את קיומם של יחסי המין עם המתלוננת - הכחשה הפועלת לרעתו - נראית, לעת עתה, שקרית. עו"ד וולף טענה - כאמור לעיל - לחוסר אמינותה של המתלוננת, חוסר אמינות אשר עולה לכאורה משיחה שקיימה עימה שלוחתו של המשיב, אלונה. לכל היותר, ניתן לייחס משקל מועט לטענה זו, הואיל ואינה עומדת בסתירה לגירסתה של המתלוננת באשר לעצם האירוע. הנה כי כן, עברה המבקשת את משוכת קימום החשד כלפי המשיב עד לרמה של הוכחת קיומן של ראיות לכאורה, ועתה אין לי אלא לדון במסוכנותו האפשרית של המשיב לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט - מסוכנות אשר באם תוכח, תקים עילה להיעתר לבקשה לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מתיאור מעשהו של המשיב, כפי שהוא משתקף בכתב האישום, עולה כי הוא בוצע באלימות חמורה, ובכך סגי בכדי להיעתר לבקשת המבקשת - כאמור בסעיף 21(א)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן: חוק המעצרים). כאן המקום לציין כי עברו של המשיב אינו סוגה בשושנים: אף אם אתעלם, כבקשתה-דרישתה של הסנגורית, מהעבירות בהן הורשע לפני 10 שנים ומעלה, הרי שעדיין מצויות בפנינו 2 עבירות מרמה ו2- עבירות תקיפה בהן הורשע. בגין 2 עבירות התקיפה בהן הורשע (18.12.96 ו02.01.97-) תלויות ועומדות כנגדו 2 תקופות מע"ת בנות 6 חודשים, אשר ע"פ עובדות כתב האישום - לפחות אחת מהן היא ברת הפעלה במקרה דנן. סנגוריתו של המשיב טענה בפני כי מרשה מגדל לבדו - מאז התאלמן - את ארבעת ילדיו, אשר הקטנה בהן הינה כבת 8 שנים בלבד. אכן, נסיבות אלו מצדיקות, לכאורה, התחשבות רבה מהרגיל במשיב, אלא שלאור נסיבות המקרה דנן - כפי שיובהר להלן - איני סבור כי תהיינה למשיב לעזר. חשש נוסף אותו הצליחה המבקשת לטעת בליבי הינו החשש כי המשיב ינסה לשבש את מהלכי החקירה והמשפט ולהשפיע על המתלוננת לחזור בה מתלונתה - הצעה אשר חרף טענות המבקשת דומה שטרם הועלתה במפורש, אך אנוכי - די לי ברמיזא, ותמלילי השיחה עם אותה אלונה מספקים לא רמיזה אחת שכזו ולא שתיים. אין מקום לצוות על חלופת מעצר ע"י שחרור בערובה הואיל ולא ניתן להרחיק את המשיב מביתו וילדיו שכן הם מהווים הנימוק העיקרי הנטען לשחרורו ואם ייעשה כן הרי שלא עשינו דבר. המתלוננת, כאמור לעיל, מתגוררת אף היא בעיר מגוריו של המשיב - במרחק לא רב מביתו - ולאור האמור לעיל באשר למשיב ולשלוחיו, קיים חשש הן לשלומה והן ל"שלום" המשפט. לסיכום, לאור חומרת העבירות הנטענות, אשר בוצעו באלימות; לאור עברו של המשיב והחשש לשלומה של המתלוננת ומפני שיבוש הליכי המשפט ולאור התשתיתי הראייתית הלכאורית הקיימת, אין מקום לשקול חלופת מעצר - וזאת חרף נסיבותיו האישיות של המשיב. בסיום הדברים ייאמר כי היותו של המשיב בעל עסק עצמאי (מסעדה ובית קפה) ומטפל בארבעה ילדים לבדו (מחמת אלמנותו), גרמה לי ללבטים רבים ולתהיות באם יש מקום לשקול חלופת מעצר. ברם, נסיבות המקרה והפסיקה הקיימת לא הותירו לי ברירה אלא להיעתר לבקשה. בקשת המבקשת מתקבלת בזאת, ואני מורה על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. מעצרמשפט פליליעבירות מיןמעצר עד תום ההליכים