אחריות בעל אולם אירועים להפרת זכויות יוצרים במוסיקה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות בעל אולם אירועים להפרת זכויות יוצרים במוסיקה על ידי הדי ג'י: .1התובעת היא בעלת זכויות היוצרים ביצירות של זמרים, שהושמעו באולמות של הנתבעת ביום 16.3.93, בחתונות שנערכו באולם שהוזמן מראש בידי שני בני-זוג שעמדו להינשא. בני הזוג הזמינו תקליטן בשם סימון ביטון, שהשמיע את היצירות הנ"ל. .2אין מחלוקת בין הצדדים כי באותו ערב השמיע התקליטן ביטון כמה שירים שזכויות היוצרים עליהם שייכות לתובעת. המחלוקת בסיכומי באי-כוח הצדדים הצטמצמה לשאלה משפטית אחת והיא, אם אחראית הנתבעת, כבעלת האולמות, כלפי התובעת בהפרת זכויות היוצרים של היצירות שאוזכרו לעיל. .3התובעת הגישה את תביעתה המקורית בסך 000, 10ש"ח נגד התקליטן ביטון, אך התביעה נמחקה נגדו בעקבות הסכם שעשה עם התובעת לתשלום תמלוגים. .4בא-כוח התובעת סבור, כי הוכיח את אחריותה של הנתבעת בכך שהרשתה לתקליטן לנגן את היצירות באולמות שבבעלותה וסיפקה לו את החשמל והמקום. מבחינת החוק אחריותה להשמעת היצירות היא כאחריות התקליטן. .5בא-כוח התובעת מסתמך על ע"א (ת"א) 779/77 [1], שם נפסק ברוב דעות, כי השמעת מוסיקה בקרקס שמחזיקה הנתבעת מחייבת אותה בהפרת הזכויות. .6בא-כוח התובעת מסתמך גם על ת"א (ת"א) 1496/86 [2] אקו"ם נ' עזיז, מפי כבוד השופטת מוסיה-ארד, שם נקבע כדלקמן: "למנהל האולם יש אינטרס ישיר בהשמעתה החופשית של המוסיקה, אין הוא יכול לפטור עצמו מחובתו זו ע"י שיאמר כי הוא אינו מזמין את המוסיקה ואיננו יודע איזו מוסיקה מושמעת שם". .7בא-כוח הנתבעת בסיכומיו מסתמך על עדותו של עד הגנה 1, מנהל הנתבעת, אוהב ציון, לפיה אין כל קשר בין בעל האולם לבין התקליטן המנגן את היצירות באופן עצמאי. לטענת בא-כוח הנתבעת, מזמין האולם (הזוג משען) מזמין אולם לחתונה כאשר הנתבעת מספקת לו מלצרים, מזון, ואולם למשך הערב. מזמין האולם דואג לבידור ומזמין להקה או תקליטן, תזמורת וכו', בלא קשר לבעל האולם. .8לדעתי, יש לבדוק כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, כאשר עומד לנגד עיני חוק זכויות יוצרים, 1911, והעדויות שהושמעו. חוק זכויות יוצרים אוסר על כל אדם או גוף להפר את זכות היוצרים. החוק אוסר עשייתם של המעשים ואוסר הרשאתם. סעיף 2(3) לחוק קובע: (3) "כמו כן תיחשב זכות יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י כל אדם שהרשה לתועלתו הפרטית, לתיאטרון או למקום שעשוע אחר, להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות היוצרים פרט אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד סביר לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות יוצרים" (הדגשה שלי - ד' ג'). .9עד הגנה 1, אוהב ציון, אחד ממנהלי הנתבעת, העיד בעמ' 36לפרוטוקול כדלקמן: "אני לא נתתי שום רשות לאף אחד, אני לא מתערב בסוג של המוסיקה שמשמיעים, אני לא יודע איזה מוסיקה הם שמים, אין לי שום קשר לזה, אני הנחתי שאם שמעון ביטון משמיע מוסיקה כנראה שיש לו הרשאה לזה, לנו אין כל מערכת הגברה ולא מערכת מוסיקה, מי שבא להשמיע מוסיקה מביא את הציוד או המזמין מביא את הציוד, אני מספק חשמל". עד הגנה 2, סימון ביטון, בעמ' 40לפרוטוקול, העיד כדלקמן: "הזמינו אותי הזוג משען לתאריך שנאמר לאולמי נפטון, בקשר ליצירות ולמוסיקה זה נקבע בפגישה ביני לבין הזוג, לא ביקשתי הסכמה מאולמי נפטון, אולמי נפטון לא ידעו שאני אופיע ולא ידעו מה אני אשמיע". .10אני מקבל את עדותם הנ"ל של מנהל הנתבעת ושל התקליטן, אשר הסבירו היטב את מהות היחסים בין מזמין האולם לבין בעל האולם ויחסיו עם התקליטן. לפי עדותם של עדי ההגנה הנ"ל שוכנעתי, כי הנתבעת לא ידעה, ולא היה לה יסוד סביר לחשוד, כי התקליטן אינו מורשה מטעם התובעת לנגן את היצירות וכי בניגונם באולם יש משום הפרת זכות יוצרים. .11בע"א (ת"א) 779/77 [1], שעליו מסתמך בא-כוח התובעת, נחלקו הדעות בין השופטים: כבוד השופט בן דרור (דעת מיעוט) החליט לדחות את הערעור בקובעו שלא הוכח כי המשיבה הרשתה ניגון היצירות או ידעה בפועל על ניגונם. .12כבוד השופט בן דרור מסתמך על דבריו של כבוד השופט אטקין במשפט [3] performing right society v. Ciryl l.t.d(1924). על פירוש מושג "ההרשאה" ו"הידיעה" לפי החוק, ואלה דבריו: "כי אין אדם שנחשב כי הרשה לבצע, כפי שהדבר מוגדר בחוק, אלא אם כן ההרשאה מתייחסת לאותה יצירה ממש, נשוא התביעה, מכאן שהמונח "הרשאה" (כפי שנדון במשפט זה, לאמור: הרשאה לבצע יצירה מוסיקלית מסוימת) אין להסיקה אך ורק מהרשות או ההסכמה הכללית שנותן אדם להשתמש באולם השייך לו לצורך ביצוע יצירות מוסיקליות (ראה, בעמ' 15שם) ואילו השופט סרוטון (l.j serutton) יצא בפסק הדין הנ"ל מתוך ההנחה הכפולה שאין אדם יכול להרשות עשייתו של דבר שעליו אין לו שליטה. כמו כן אין הוא יכול "להרשות" ביצוע יצירה שלגביה אין לו כל ידיעה כי תבוצע." .13לדעתי, אין זה מספיק להוכיח את השמעת היצירות באולם השייך לנתבעת כדי לחייבה בהפרת זכות היוצרים, הגם שיש אינטרס ישיר לנתבעת בעריכת חתונות באולם שבבעלותה. בעת השמעת מוסיקה במקום יש להוכיח הרשאה, או ידיעה. אני מאמץ את גישתו של כבוד השופט בן דרור המבוססת על דעתו של כבוד השופט אטקין הנ"ל. .14במקרה זה לא הצליחה התובעת להוכיח את הרשאתה, או ידיעתה של הנתבעת, בהשמעת היצירות בשתי החתונות שהתקיימו ביום 16.3.93, ודין תביעתה להידחות. .15אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת סך של 000, 1ש"ח שכ"ט, בצירוף מע"מ, סכום שיישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מהיום ועד לתשלום בפועל. אולם / גן אירועיםזכויות יוצרים (הפרת)