קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות לנזקים לאופנוע: 1. עניינה של תביעה זו היא שאלת האחריות לתאונת דרכים. התובע מבקש פיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לאופנוע שלו שנפגע בתאונה. 2. התובע טוען כי בתאריך 3/9/99 בעת שרכב על האופנוע בסמוך לצומת מורשה סטתה נתבעת 1, שנסעה בנתיב ימני לנתיב התובע, שמאלה ופגעה בחלקו האחורי של האופנוע. לטענת התובע כתוצאה מהפגיעה האופנוע הוטח שמאלה ונחבט בעוצמה רבה בגדר ההפרדה. התובע טוען כי לאופנוע נגרמו נזקים בשיעור סכום התביעה. 3. התובע טוען כי האופנוע הוא מיוחד, יחיד מסוגו בארץ ויובא ביבוא אישי לישראל. לטענת התובע לצורך הגשת התביעה פנה לשמאי מר ברודט על מנת שיעריך את שוויו של האופנוע. 4. לטענת התובע הגיש לבית המשפט שתי חוו"ד מטעמו. חוו"ד אחת, של מר ברודט, מתייחסת למחיר האופנוע ללא התוספות שהיו מורכבות עליו וחוו"ד נוספת, של מר ארנון, מתייחסת למחירי התוספות שהיו מורכבות על האופנוע בעת התאונה. 5. התובע טוען כי הנתבעים לא הגישו חוו"ד נגדית ואילו צד ג הגישו חוו"ד נגדית, של מר ורנר, שחלקה על חוו"ד שהגיש התובע רק בעניין ערך השרידים. לטענת התובע ההפרש בין שתי חוות הדעת עומד על 3,500 ש"ח. 6. לטענת התובע אין לקבל את חוות הדעת שהגיש צד ג מכיוון שלא צירף לחוות הדעת את ההסכמים עליהם הוא מסתמך. כמו כן ההסכמים אינם משקפים נכונה את המציאות העסקית שכן התובע ביקש למכור את השרידים אך אף אחד לא היה מעוניין בהם אפילו במחיר המופחת. 7. התובע טוען עוד כי נגרמו לו נזקים נוספים, לרבות ביגוד מגן, עלות גרירת האופנוע וכדו' שעליהם לא חלקו הנתבעים או הצדדים השלישיים ולא הוגשו חוות דעת נוגדות וכן לא נערכה חקירת התובע בנוגע אליהם. 8. לעניין אשם תורם: התובע טוען כי התנועה בדרך הייתה איטית וכי הוא נסע באמצע הנתיב. כמו כן, התובע טוען כי הנתבעת פגעה בחלקו האחורי של האופנוע כן שלא יכולה להיות אשמה תורמת שלו. טענות הנתבעים 9. הנתבעת טוענת כי התאונה ארעה בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה נתיבים. לטענתה היא נהגה במסלול הימני ביותר בעוד נהג המשאית, צד ג, נהג בנתיב השמאלי. לטענת הנתבעת צד ג החל להשתלב בנתיב הימני ותוך כדי ההשתלבות פגע בפינה השמאלית האחורית של רכב הנתבעת בעצמה רבה. לטענת הנתבעת כתוצאה מהפגיעה נהדף רכבה ימינה ומיד אחר כך שמאלה בעצמה רבה תוך שהוא חוצה את נתיב הנסיעה משמאל ופוגע במעקה הבטיחות ובחלקו האחורי של האופנוע נשוא התביעה. 10. לטענת הנתבעת, תימוכין לגרסתה ניתן למצוא גם בעדויותיהם של מר נוטס ומר גולדשטיין, שאינם בעלי עניין בתביעה, שהעידו כי הרכב של הנתבעת סוטה באופן מפתיע כאילו שמישהו דחף אותה וכי רכבה חתך את הנתיב בצורה חדה ולא טבעית. לטענתה אומנם המשאית הסתירה מעיניהם את עצם הפגיעה אולם מדרך התנהלות הרכב ניתן ללמוד כאילו נדחפה. 11. הנתבעת טוענת כי מר גולדשטיין ראה סימנים אדומים על המשאית ויש כך להוכיח כי המשאית פגעה ברכבה של הנתבעת שצבעו אדום. אומנם, יממה לאחר התאונה, בעת שנהג המשאית הגיעה למתן עדות במשטרה לא נראו על המשאית סימני צבע אך הנתבעת טוענת כי הצבע ניתן לשטיפה. 12. הנתבעת טוענת כי נהג המשאית נתן הודעה לחברה הביטוח ואם לא היה מעורב בתאונה לא הייתה לו כל סיבה להודיע לחברת הביטוח. דיון 13. מעיון בעדויות השונות שמסרו העדים לתאונה עולה כי הנתבעת פגעה בתובע והיא זו שגרמה לנזקיו. מר נוטס ומר גולדשטיין שניהם העידו במשטרה כי ראו את הנתבעת פוגעת התובע. מר גולדשטיין ומר נוטס אינם צדדים לתביעה ועל כן עדותם אינה נגועה באינטרסים, כמו כן אין הכחשה של הנתבעת שפגעה באופנוע. לפיכך, יש לקבל את התביעה. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא האם הנתבעת תהיה זכאית לשיפוי מצד ג'. במקביל הוגשה תביעה ע"י הנתבע נגד צד ג'. צד ג' טען כי לא פגע בנתבעת והמשטרה שחקרה את המקרה החליטה לסגור את התיק. למשאית לא נגרם נזק, וסימני צבע הרכב הפרטי לא נמצאו על המשאית. כך טען צד ג'. 14. הנתבעת טענה מיד לאחר התאונה כי נהג המשאית פגע בה. מר נוטס ומר גולדשטיין שהיו עדים לתאונה אך לא יכלו לראות את פגיעת המשאית שכן המשאית הסתירה העידו כי נסיעתה של הנתבעת לא הייתה נסיעה רגילה וכי נראתה כאילו שמישהו דחף אותה. עוד העיד מר נוטס כי: "לפתע הבחנתי ברכב האופל עף לרוחב הכביש כאילו קיבל מכה מאחור… ברצוני להדגיש כי ראיתי את האופל נוסעת לרוחב הכביש באופן מפתיע". אף מר גולדשטיין העיד כי: "בזמן הנסיעה רכב אדום חותך את הנתיב בצורה חדה ולא טבעית". מר גולדשטיין ומר נוטס אינם בעלי אינטרס ישיר בתיק הנדון ולכן לעדותם יש משקל. ברם, מר נוטס ומר גולדשטיין לא ראו את הפגיעה של המשאית ברכב הפרטי. ובוודאי לא ידעו האם הרכב הפרטי פגע במשאית או שהמשאית היא שפגעה ברכב הפרטי. מר גולדשטיין בחקירתו טען כי: "ראה סימני פגיעה במשאית, עד כמה שאני זוכר היו סימנים אדומים". מכאן, שצירוף של הסימנים שהיו על המשאית יחד עם סטיית הרכב הפרטי באופן שאינו טבעי מוביל למסקנה כי היה מגע בין הרכב הפרטי למשאית, אולם אין מידע מי פגע במי, מי סטה תחילה מנתיבו הרכב הפרטי או המשאית. 15. ידוע כי רכב פרטי בצבע אדום סטה לפתע בחדות שמאלה מנתיב ימני, חצה נתיב אמצעי והגיע לנתיב שמאלי, פגע באופנוע שנסע בנתיב שמאלי. הרכב האדום נזרק חזרה ימינה לאחר שפגע במעקה הבטיחות ובאופנוע. בנתיב השמאלי נסע רכב צבאי מסוג סונומה. עקב הארועים הנ"ל וכדי להימנע מפגיעה באופנוע שנפגע קודם על ידי הרכב האדום, סטה נהג הרכב הצבאי ימינה ומיד לאחר מכן פגע ברכב מסוג טראנו. בתאונה היתה מעורבת גם המשאית שלגביה נטען כי ההתנגשות בינה לבין הרכב האדום הפרטי גרמה לסטייה שתוארה לעיל, ולכל השתלשלות העניינים שתוארה. 16. לא הענקתי משקל לחוות דעת המומחים לתחבורה שנערכו זמן רב לאחר האירוע ואין להם יתרון על בית המשפט בקביעת ממצאים. המומחים לא קיימו הליך מסודר של ראיות ואף אין זה תפקידם. בית המשפט הוא הקובע ממצאים עובדתיים ע"פ הראיות. הצדדים האריכו מאוד בהבאת הראיות ללא צורך ממשי, לאחר שהנסיבות של התאונה היו ברורות כבר בישיבה הראשונה, למעט שאלת מעורבותו של נהג המשאית - צד ג'. 17. אין מחלוקת ולא היתה מחלוקת ממשית כי הנתבעת פגעה באופנוע. מכאן שלכאורה בשלב ראשון חייבת הנתבעת לפצות את בעל האופנוע - התובע. ב"כ התובע מלין על כך שנגרר שלא באשמתו להליך ארוך ביותר שנמשך מאז שנת 1999, לאחר שזכותו לפיצוי לא היתה מוכחשת באופן ממשי והוא אף הציע לוותר על המחלוקת בסך 3,500 ₪, שנותרה, כדי שיקבל סוף סוף את כספו. כמו כן, מלין ב"כ התובע על כך שפניותיו, הסכמותיו, ואף הצעות בית המשפט, לייעל ולזרז את הדיון לא נתקבלו ולכן מבקש פסיקת הוצאות מתאימה בגין עינוי הדין המיותר שעבר. יש טעם בטענות הנ"ל. המחלוקת העיקרית היתה בין הנתבעת לצד ג'. מחלוקת זו ניתן היה ליישב, ללא צורך בתובע, אלא שהתובע נדרש להשתתף בהליך מתחילתו ועד סופו לרבות הגשת סיכומים ללא שהצדדים איפשרו כל קיצור או ייעול הדיון. עניין זה יש לתת לו ביטוי בהוצאות. 18. לתובע נגרמו נזקים, הן לאופנוע והן לביגוד ולציוד. באשר למחלוקת בדבר שווי השרידים, יש לקבל את חוו"ד של המומחה מטעם התובע. התובע זכאי לפיצוי ואם יש לשרידים ערך וניתן למכור אותם, הנתבעת רשאית למכור אותם, וליטול את התמורה, אולם את הפיצוי עליה לשלם לתובע, לאחר שיש ספק ממשי אם יש אפשרות למכור את השרידים. יש לקבל את ההערכות של התובע לרבות הערכתו של מר גדליה ארנון, מומחה יחודי לאופנועי B.M.W. אין צורך בהצגת קבלות, היות שנזק נגרם, ואין חובה לרכוש אופנוע תחליפי או אביזרים תחליפיים. לעניין הקסדה. אין להשתמש עוד בקסדה שעברה תאונה, מסיבות בטיחותיות ומכאן שהקסדה אבדה בין אם נרכשה חדשה ובין אם לא. 19. אין לקבוע כי קיים אשם תורם של נהג האופנוע. אין די בטענה סתמית לאשם תורם. טענה כזו יש להוכיח. בנסיבות המיוחדות של תביעה זו כאשר רכב הנתבעת סטה במפתיע סטייה חריפה ביותר, ובלתי מוכחשת אין לקבוע אשם תורם של אופנוע שנסע לתומו בכביש, ונפגע. 20. באשר לפגיעה שהיתה בין המשאית לרכב הפרטי. למרות הכחשות נהג המשאית יש לקבוע כי היה מגע בין כלי הרכב. יתכן שלא חש בפגיעה, הפגיעה היתה קלה. השאלה היא האם המגע נגרם עקב סטייה של המשאית או עקב סטייה של הרכב הפרטי. תשובה ברורה לשאלה זו אינה בנמצא. יתכן שהרכב הפרטי סטה מעט ממסלולו ונפגע, ויתכן כי ההיפך הוא הנכון. המשאית סטתה מעט ופגעה ברכב הפרטי. הפגיעה היתה בפינה ומכאן שפגיעה כזו נגרמת בד"כ עקב סטייה של אחד מכלי הרכב. מעצם הפגיעה, ומיקומה, ניתן לקבוע רק כי נגרמה מסטייה של אחד מכלי הרכב, ותו לא. אין עדויות ברורות של צדדים אובייקטיביים. פגיעה כפי שתוארה מסיטה את הצד האחורי של הרכב הפרטי גורמת לאבדן שליטה ולאירועים כפי שתוארו. אך כאמור הגורם לפגיעה, האם סטייה של הרכב או של המשאית אינו ידוע. לכן יש לקבוע כי לא הוכח ברמה העולה על 50% כי המשאית סטתה, ופגעה ברכב הפרטי. מכאן שאין לקבוע אחריות של המשאית למקרה. אפשרות אחרת שנטענה היא שהנתבעת פגעה תחילה בדופן, בפס ההפרדה ולא היה מגע עם המשאית כלל. גירסה זו לא נתקבלה. כמו כן, יש לדחות את התביעה של מנורה נ. פרץ ת.א. 29552/00, לאחר שלא הוכח ברמה העולה על 50% כי המשאית אחראית לתאונה. הכלל הוא כי כאשר אין ממצא ברור וכפות המאזניים מאוזנות ידו של התובע על התחתונה (ראה: קדמי, "על הראיות" הוצאת דיונון תשס"ד 2003, חלק 3 עמ' 1,505). במילים פשוטות, התביעה השניה, כנגד המשאית לא הוכחה מבחינה עובדתית, ברמה הנדרשת. 21. ב"כ התובע בסיכומיו מבקש פסיקת הוצאות ריאליות בהתחשב בהסכם שכר הטרחה של הלקוח עימו וכן "הוצאות לדגומה" ובהתחשב בעינוי הדין שנגרם לו לאחר שנשאב לתוך סכסוך שהוא סכסוך בין הנתבעת לצד ג' ולאחר שאלה לא הסכימו להוציאו מן ההליך, והאריכו את הדיון ללא צורך. הנתבעים ישלמו לתובע את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן אגרת משפט וכן עלויות מומחים שהיו לתובע ושכר עדים, אם היו, וכן הוצאות בשיעור 20% מהתביעה המעודכנת להיום + מע"מ. בנסיבות אין פסיקת הוצאות בתיק השני או בין הנתבעים לצדדי ג'.אופנוע