קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות מתווך לביטול הסכם שכירות: 1. מדובר בשתי תביעות נפרדות אשר הוגשו על ידי התובע: האחת כנגד משכיר הנכס ברח' ההסתדרות 12 הרצליה (להלן: "הנכס"), הוא הנתבע 1, והשניה כנגד המתווך, הנתבע 2, אשר תיווך בעסקה זו בין התובע, כשוכר הנכס לבין הנתבע 1 כבעל הנכס.   2. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן שביום 15.6.03 נחתם זכרון דברים בין התובע לנתבעת 1, באמצאות הנתבע 2. על פי זכרון דברים זה אמור היה התובע לשכור את הנכס לתקופה של 12 חודש מיום 1.7.03 עד 20.6.03. במעמד חתימת זכרון הדברים הפקיד התובע שיק על סך 4,190 ₪ בידי הנתבע. זכרון הדברים צורף כנספח א' לכתב התביעה.   3. כמו כן, אין מחלוקת כי ביום 24.6.03 נחתם חוזה שכירות בין התובע לבין הנתבע 1. אשת התובע אמורה היתה לצרף את חתימתה במועד מאוחר יותר. במועד החתימה על ההסכם החזיר הנתבע 1 את השיק על סך 4,190 ₪, ומסר לנתבע 2, שם נערכה החתימה על ההסכם, 9 שיקים על חשבון דמי השכירות.   4. לאחר החתימה על ההסכם, ביקש התובע מהנתבע 1 לבקר שוב בנכס. הנתבע 1 הסכים להתלוות לתובע. במועד ביקור זה התגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי החלפת אסלות בשירותים: התובע ביקש מהנתבע 1 להחליף שתי אסלות, הנתבע סירב לעשות כן ואמר כי זו לא היתה ההסכמה ביניהם כפי שבא לידי ביטוי בזכרון הדברים. לנוכח מחלוקת זו סוכם בין הצדדים כי הם יחזרו למשרדו של המתווך על מנת שזה יכריע ביניהם.   5. הצדדים אכן חזרו למתווך. המתווך אכן תמך בגרסתו של הנתבע 1 כי על פי זכרון הדברים לא היתה לנתבע 1 חובה לתקן את האסלות.   6. התובע טוען כי בשלב זה הציע להחליף את האסלות על חשבונו אולם אז הנתבע 1 איבד את שלות רוחו, טען כי אינו רוצה יותר הסכם השכירות וקרע אותו אל מול עניו של התובע.   7. התובע טוען כי מיד לאחר האירוע הוא דיבר עם הנתבע 1 אשר הבטיח לו כי למחרת היום הוא ימציא לו הסכם חדש עליו יחתמו הצדדים. למחרת היום הדבר לא נעשה ולטענת התובע הנתבע 1 חתם על הסכם שכירות עם שוכר אחר ואף טען כי בידו נמצאת ראיה לכך שהנתבע 1 אמר מפורשות לנתבע 2 כי אינו מעוניין בתובע כשוכר.   8. בתביעותו כנגד הנתבע 1 מבקש התובע להיפרע את נזקיו אשר נגרמו כתוצאה מביטול ההסכם. לטענת התובע ההסכם בוטל כתוצאה ממחדליו של הנתבע 1 ונזקיו מסתכמים בסך של 4,150 ₪ אשר שילם למשרד התיווך האחר על מנת למצוא דירה חלופית. יצויין כי התובע שכר דירה החל מיום 15.7.03 דהיינו כשבועיים לאחר שהיה אמור להיכנס לדירת הנתבע 1. בנוסף תובע התובע סך של 10,000 ₪ כעגמת נפש.   9. מהנתבע 2 תובע התובע סכום של 8,200 ₪ הכוללים החזר הסך ששולם לנתבע 2 כדמי תיווך בסך 3,200 ₪ וכן פיצוי עבור עגמת נפש בסך 5,000 ₪.   10. הנתבע 2 הגיש תביעה שכנגד התובע. הוא תובע סך של 11,596 ₪ הנגזר לטענתו מסכום פיצוי מוסכם מראש בסך 2,242 דולר אותו על התובע לשלם לו במידה והתובע לא שילם את מלוא סכום דמי התיווך במועד.     ההוכחות והראיות   11. ביום 28.8.03 התקיים בפני דיון בשני התיקים. מכיוון שמדובר באותה מסכת עובדתית בחרתי לדון בתיקים אלה במאוחד מפני שעדות כל הצדדים נחוצה בשני התיקים.   12. מהעדויות שנגבו באולמי למדתי כי בתקופה שבין חתימת זכרון הדברים לחתימת ההסכם התגלעו מחלוקות בין התובע לבין הנתבע 2 בקשר לגובה שכר טרחתו של הנתבע 2. בעוד שהתובע ביקש לשלם לו את הסכום של 3,200 ₪ כסכום סופי, עמד הנתבע 2 על קבלת חודש דמי שכירות. מחלוקת זו אף הביאה את התובע להתקשר לנתבע 1 ולהודיע לו על ביטול זכרון הדברים מכיוון שאינו מצליח להגיע לעמק השווה עם הנתבע 2.   13. לאחר מספר ימים חזר התובע לנתבע 1 וביקש בכל זאת לחתום על ההסכם מכיוון שלטענתו הוא הגיע להבנה עם הנתבע 2 בקשר לשכר טרחתו.   14. אציין כי בנקודה הזו מקובלת עלי טענת התובע כי הסיכום הסופי עם הנתבע 2 היה לתשלום סך של 3,200 ₪ בלבד: התשלום אכן נעשה במזומן ובקבלה שניתנה בגינו לא צויין כי מדובר בתשלום בחלקו או על חשבון. כמו כן, ולאור עדויות הצדדים יש יסוד להאמין כי העיסקה כלל לא היתה עוברת לשלב החתימה על ההסכם אלמלא סודר ענין שכר טרחתו של הנתבע 2, והראיה שבשלב כלשהו התובע הודיע לנתבע 1 על ביטול העסקה. כל אלה מובילים אותי למסקנה כי אכן סוכם ששכר הטרחה של הנתבע 2 יעמוד על 3,200 ₪.   15. עוד התברר מהעדויות בפני כי בטרם החתימה על זכרון הדברים התנהל בין הצדדים משא ומתן לענין השיפוצים ו/או השיפורים א ותם אמור היה הנתבע 1 לבצע בדירה. הנתבע 1 העיד כי עניין האסלות נזכר עוד בשלב המשא ומתן בטרם נחתם זכרון הדברים וכי הוא התנגד מפורשות להחלפתם. לשני סעיפים אחרים הסכים הנתבע והם סיוד הדירה וסידור הגינה. הנתבע 1 מפנה ללשונו המפורשת של זכרון הדברים אשר אינה מזכירה את ענין האסלות.   16. גרסתו של הנתבע 1 בעניין זה נמצאה אמינה בעיני ולכן יכולה אני להבין את איבוד שלוות רוחו כפי שתואר על ידו, בעת הביקור בדירה ביום 24.6.03, כאשר התובע בחר לעלות ענין האסלות פעם נוספת. הנתבע 1 מבחינתו ראה את עניין האסלות כסגור ובכל זאת הסכים כי המתווך, הנתבע 2 הוא זה שיפסוק בענין.   17. אכן הנתבע 2 תמך בעניין האסלות בגרסתו של הנתבע 1. אציין כי בעניין זה תמיכת הנתבע 2 בגרסת הנתבע 1 עלולה היתה לגרום לפיצוץ העסקה כולה וכך אף לפגוע באינטרסים של הנתבע 2, אך בכל זאת בחר הנתבע 2 לתמוך בגרסת הנתבע 1, דבר המחזק את אמינות גרסה הזו.   18. בנסיבות העניין ולאחר שקבעתי כי התובע ניסה לפתוח שוב את ההסכם לאחר שעניין האסלות כבר סוכם, ביקש הנתבע 1 לבטל את הסכם השכירות, עוד בטרם יצא זה אל הפועל. ייתכן והנתבע 1 חשש מהתנהגותו של התובע, כפי שהיה אף בעבר בעת שהודיע לו על ביטול זכרון הדברים לנוכח אי הסכמה עם המתווך, הנתבע 2, על גובה שכר טרחתו. הנתבע 1 חשש כי היחסים בין הצדדים יעלו על שרטון עוד בטרם החלו ולכן העדיף במצב עניינים כזה למנוע מלכתחילה את המשך הקשר.   19. לפיכך בחר הנתבע 1 לקרוע את הסכם השכירות. בשלב זה, ככל הנראה, בחר התובע לעלות את הצעתו להחליף את האסלות על חשבונו. אציין כי בכתב התביעה של התובע לא בא זכר לביקור הצדדים אצל המתווך ומדבריו בכתב התביעה, כמו גם מעדותו בפניי, ניתן ללמוד כי ההצעה להחליף את האסלות על חשבונו של התובע נעשתה בזמן אמת בעת הביקור בנכס. מהעדות שניתנה בפני היום , הן על ידי הנתבע 1 והן על ידי הנתבע 2, עולה כי לא כך היא. הצעה זו ניתנה כאמור רק בביקור אצל המתווך והתובע לא זוכר האם ניתנה לפני או אחרי שהנתבע 1 קרע את ההסכם.   20. הנתבע 1 אשר ככל הנראה קצה נפשו ביחסים עם התובע לא קיבל את ההצעה, סירב לחתום על הסכם חדש וחתם על הסכם עם שוכר אחר.   דיון והכרעה:   21. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות אני קובעת כי הנתבע 1 היה רשאי לבטל את ההסכם לאחר שהתברר לו כי התובע מנסה שוב לעלות את ענין האסלות, לאחר שזה כבר סוכם. עם זאת, לאחר שהתובע העלה את הצעתו להחליף את האסלות על חשבונו, היה על הנתבע 2 לעשות הכל על מנת לצמצם את הנזק וזאת מתוך החובה המוטלת עליו על פי דיני החוזים.   22. הנזק היחידי שנגרם במקרה זה הוא תשלום למתווך בסך 3,200 ₪: אציין כי עגמת הנפש הינה הדדית וכי גם הנתבע 1 אשר סבר כי הוא עומד להשכיר את דירתו, התבדה. הוא הצליח להשכיר את הדירה רק שבוע לאחר המועד המיועד ואף דאג לסייד ולסדר את הגינה כדרישת התובע. התובע לא הוכיח לי נזקים ממשיים אשר אירעו לו בגין שבועיים האיחור בכניסה לדירה: הוא טען כי בני המשפחה נעזרו בחברים לצורך הובלות והשתכנות. אני מאמינה כי לתובע אכן נגרמה עגמת נפש מכל הפרשה אך כאמור עגמת נפש זו היא הדדית לו ולנתבע 1, ונראה לי כי דווקא התובע הוא הגורם הדומיננטי אשר במעשיו ובהתנהגותו, גרמו לביטול הסכם השכירות. אין לאלץ אדם להשכיר את רכושו לגורם בו הוא לא מעוניין. אם מראש יחסי הצדדים נדונים לכשלון עדיף לגדוע את הקשר עוד בטרם החל ולא ליצור פתח ליחסים רעועים ותביעות גדולות עוד יותר.   23. לפיכך, ומאחר שקבעתי כי התנהגות שני הצדדים היא שגרמה לאי הוצאת העסקה אל הפועל אני סבורה כי עליהם לשאת באופן שווה בשכר טרחתו של המתווך, הנתבע 2, וכך לחלק את הנזק הממשי ביניהם.   24. לאור תוצאתי זו הנני מחייבת את הנתבע 1 להשיב לתובע סך של 1,600 ₪, עבור חלקו בתשלום למתווך, הנתבע 2. התשלום יעשה תוך 30 יום מהיום וישא ריבית והפרשי הצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.   25. תביעתו של הנתבע 2 כנגד התובע נדחית במלואה.   26. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.   בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.חוזה שכירותחוזהתיווךביטול חוזהשכירות