קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה על תאונת עבודה באיחור: הנשיא [גולדברג): 1. המערערת הורשעה בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (תב"ע מח/22-8; השופט אזולאי) בכך שמסרה באיחור הודעות למפקח עבודה אזורי בגין שתי תאונות שאירעו אצלה, במועדים שונים, ואשר בעקבות כל אחת מהן לא יכלה העובדת שנפגעה באותה תאונה לעבוד למעלה מ- 3 ימים. המערערת הודתה בבית-הדין האזורי בעובדות, אך טענה כי אין העובדות מהוות עבירה, וכל זאת למה - כל אחת מהעובדות שנפגעה קיבלה, מכוח הסכם העבודה, את מלוא שכרה בתקופת אי-העבודה, ומשכך הדבר התאונה לא גרמה להן להיות "נטול יכולת... מלהשתכר שכר מלא...". בית-הדין האזורי דחה את הטענה, בקובעו כי את האמור בסעיף בחוק "יש לראות כמתייחס למצבו האובייקטיבי של העובד שנפגע בתאונה מבחינת יכולתו להשתכר מביצוע העבודה, ואין בעובדה שהעובד זכאי לשכר מבחינת התנאים הסוציאליים הקבועים בהסכם העבודה החל עליו, כדי לקבוע לגבי יכולתו האובייקטיבית להמשיך בעבודה", ועל כך הערעור לפנינו. 2. סעיף 3(1) לפקודת התאונות ומחלות משלוח היד (הודעה) 1945 (להלן - הפקודה), קובע לאמור: " 3. הודעת תאונות 1) מקום שאירעה תאונה כל-שהיא שמקורה בעבודתו של עובד כל-שהוא, ובהמשך אותה עבודה, והיא - א) גורמת למותו של אותו עובד; או ב) עושה אותו עובד נטול יכולת - במשך יותר משלושה ימים - מלהשתכר שכר מלא בעבודה שבה הועבד בשעת אותה התאונה, או - אם אותו עובד הוא חבר לאגודה שיתופית רשומה ומועבד על ידה ואינו עובד תמורת שכר אלא מקבל את גמולו, כולו או מקצתו, בחלקים ברווחים או בהשתכרויות ברוטו של האגורה השיתופית - עושה אותו עובד לנטול יכולת, במשך יותר משלושה ימים, מלבצע את המלאכה שבה היה מועבד בשעת אותה תאונה, ישלח המעביד מיד למפקח אשר על האיזור שבו אירעה התאונה - הודעה בכתב על התאונה באותו טופס, ובצירוף אותם פרטים המובאים בתוספת הראשונה". ובנוסח המקורי, האנגלי, הפסקה הצריכה לענייננו: Disables such worker, for more than three days,from(B)" earning full wages at the work at which he was employed at "...the time of such accident 3. טוען פרקליטה המלומד של המערערת כי הדגש בחוק הוא על יכולת ההשתכרות של העובד. משלא נפגעה יכולת זו, והשכר שולם במלואו - אין חובת דיווח למפקח עבודה. לחיזוק גרסתו מפנה אותנו הפרקליט לעיון בפסקה (ב) לסעיף האמור; בעוד שלגבי עובד נאמר "נטול יכולת להשתכר", הרי לגבי אגודה שיתופית נאמר "נטול יכולת... מלבצע את המלאכה". ואם באלה לא די, כך הפרקליט, אף בטופס ההודעה, המצוי בתוספת הראשונה לפקודה, מצויה הבחנה דומה. מוסיף בא-כוח המערערת וטוען כי חוק פלילי יש לפרש פירוש מצמצם, וכל מקרה של ספק פועל לטובת הנאשם; לחיזוק טענתו זו הביא שורה ארוכה של אסמכתאות. באת-כוח המדינה תמכה בפסק-הדין שבערעור, ומטעמיו. 4. אין צורך להיעזר באסמכתאות השונות שהובאו לפנינו כדי להגיע למסקנה כי באחת צודקת המערערת - והיא כי כל ספק פועל לטובת הנאשם. אך הכלל כי יש ליתן לחוק פלילי פירוש מצמצם אינו כה רחב כפי שהציגה אותו המערערת. "הכלל של פירוש מצמצם בדיני עונשין חל רק מקום שקיימים שני פירושים סבירים, אולם הכלל הבסיסי הוא, שנורמה פלילית, כמו כל נורמה אחרת, אין לפרש לא על דרך הצמצום ולא על דרך ההרחבה, אלא בדרך שתקיים את כוונתושל המחוקק" (השופטת (כתוארה אז) בן פורת בע"פ 288/81, בע' 624). בבואנו לפרש את החוק, אל לנו לשכוח כי "החוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה תחיקתית, ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בו" (השופט (כתוארו אז) זוסמן בע"א 481/73, בע' 516), ולכן גם בחוק פלילי "ראוי לו לשופט, בבואו לפרש את החוק, לשאול את עצמו: חוק זה איזו תכלית נורמטיבית חברתית הוא מבקש להשיג" (השופט ד. לוין בע"פ 71/83, בע' 770). בעניין זה ראה גם ברק [10]: פרשנות ושפיטה: יסודות לתורת פרשנות ישראלית, עיוני משפט י', 467; וכן ברק: כוונת המחוקק: מציאות או דמיון ? הפרקליט לו, 165. 5. ומהי "מטרת המחוקק" בפקודה ? - מטרתו לאפשר למפקחי העבודה, הפועלים (כיום) מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954, לקבל בהקדם האפשרי מידע על כל מחלת מקצוע וכל תאונה, (למעט תאונות קלות שגרמו לאי-יכולת לעבוד פחות משלושה ימים). במקרה של מחלה - על מנת לאתר את סיבותיה ולמנוע את התפשטותה. במקרה של תאונה - על מנת לחקור את נסיבותיה, ולהעמיד לדין את האחראי על המחדל שגרם לה, אם אכן היה כאן מחדל ועבירה על חוק העונשין, פקודת הבטיחות בעבודה או כל חוק רלבנטי אחר, להדריך את הנוגעים בדבר ולהוציא צווים מתאימים, שימנעו את המשך העבודה במתקן שבו נגרמה התאונה, עד שיתוקנו הליקויים (ראה, למשל, סעיף 6 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה). 6. אין ללמוד מהפקודה שכל, או עיקר, מטרתה לדאוג להכנסתו של העובד, ואין ללמוד מהשוני במינוח בין עובדים לבין חברי אגודה שיתופית דבר. יודגש, כי ההודעה בדבר חברי אגודות מתייחסת לחבר אגודה... "שאינו עובד תמורת שכר". השוני נובע מכך שחבר אגודה שיתופית אינו "עובד" (דב"ע לד/60- 3, בע' 14; ע"א 431/72, בע' 73), ושכרו (של מי שאינו מקבל "שכר"), משתלם, כמקובל באגודות, ברוב המקרים, בסכום שווה לכל חבר. פירושו של בא-כוח המערערת לסעיף 3לפקודה אינו סביר. מה הגיון יש בחובת הודעה על תאונה שאירעה ל"עובד", רק אם אינו משתכר בעטיה הלכה למעשה, בעוד לגבי חבר אגודה תחול החובה רק אם אינו עובד הלכה למעשה? 7. "אין בחוק הישראלי הגדרה כללית של 'שכר עבודה', ולמעשה אין להניח כי ניתן להגדיר שכר עבודה בהגדרה אחת, שתהיה יפה לכל המטרות" (דב"ע לב/21- 3, בע' 10), ואכן אנו מוצאים בפסיקה התייחסות שונה למונח, הכל לפי "המטרה החקיקתית". כך, למשל אנו מוצאים את ההגדרה הגורפת ביותר: "שכר עבודה במשמעות הרחבה הוא כל תמורה בכסף או בשווה כסף שעובד מקבל ממעבידו תמורת חבותו מהיחסים החוזיים - ביניהם, להבדיל מתשלומים עקיפים שאינם לידי העובד והם בגדר "יציאות עבודה" labour cost- אך לא שכר עבודה (דב"ע לז/131- 3, בע' 312; דב"ע לב/21- 3, הנ"ל בע' 10). מכאן, שתשלום מאת מעביד לעובדו בעד ימי חג, ימי שבת, חופשה, ימי כוננות, ימי גשם, וכיוצא באלה מצבים שבהם אין העובד "עובד ממש", הם בגדר "שכר עבודה", ובענפי עבודה מסוימים, שם נהוג להבטיח מינימום של ימי עבודה לחודש, כגון נמלים - אף התשלום בעד הימים שבגדר אותו "מינימום" הוא שכר עבודה, אם כי לא עבדו בהם משום שלא היתה "עבודה"" (דב"ע לח/ 146- 0, בע' 275). ובמקום אחר - הבחנה בין "שכר עבודה" וזכות נלווית: "זכות נלווית במערכת זכויות העובד כלפי מעבידו, ניתן להגדיר כזכות לכסף או לשווה כסף, כך שהיא משתקפת ביציאת העבודה - labour ,Costאשר לעובד ממעבידו, במישרין או בעקיפין, הקשורה בעבודתו, אך אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המלה, היינו - תמור בעד עבודה שנעשתה. תרצה תאמר, כי זכות נלווית היא בגדר "תגמולים נוספים, יהיו אשר יהיו, המשתלמים במישרין או בעקיפין, במזומן או בעין, על ידי המעביד לעובד, והבאים מהיות העובד מועבד", במשמעות של הדיבור emoluments- any additionalבאמנת העבודה הבינלאומית בדבר שכר שווה משנת 1951" (דב"ע לו/131- 3 הנ"ל בע' 312) (ההדגשות במקור) ולבסוף נאזכר את ההגדרה המבחינה בין "שכר עבודה" ו"תנאים סוציאליים". "שכר עבודה הוא התמורה בעד העבודה, והוא משתלם, עת יחידת זמן היא הבסיס לתשלום - בעד הזמן שבו העובד עבד או העמיד עצמו לרשות העבודה, להוסיף פרקי זמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה, אך על-פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג, משתלם בעדם השכר. תשלום שכר עבודה בעד זמן-שהעובד לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הוא מתחום "התנאים הסוציאליים" (דב"ע לג/3-1, בע' 10). לענייננו - יפה ההגדרה שבדב"ע לג/3- 1 הנ"ל, כך שהתשלום אותו קיבלו העובדים אחדי פציעתם מכוח ההסכם, היה תשלום בעד זמן שהעובד לא עבד, ולכן הוא מתחום "התנאים הסוציאליים". 8. אין גם להעלות על הדעת שהמחוקק, לעניין חובת ההודעה על תאונה או מחלה, ביקש להבחין בין אלה שלהם תנאים סוציאליים מקיפים, הכוללים תשלום מלא עבור ימי אי-כושר לעבודה בגלל תאונה, לבין עמיתיהם במקומות אחרים הזכאים רק לדמי פגיעה מכוח הפרק השלישי לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), או לתשלום מכח פקודת הפיצויים לעובדים, שהיתה בתוקף שעה שחוקקה פקודת התאונות ומחלות משלוח היד. 9. העולה מהאמור הוא כי חובת ההודעה מכוח הפקודה היא שעה שהעובד הוא "נטול יכולת" פיזית לעבוד ולקבל שכד עבודה, במשמעות הצרה של המושג, ויהא התשלום אשר יקבל בגין אותם ימים אשר יהא - שכר מלא ממעבידו מכוח הסכם עבודה (בין אם המעביד הוא "מעביד מאושר" כמשמעות הדיבור בסעיף 162 לחוק הביטוח הלאומי ובין אם לאו), או דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי שעה שהמעביד משלים, מכוח הסכם או מרצונו, את ההפרש. כל פירוש אחר יביא לכך שמעביד, הרוצה להתחמק מידו הארוכה של מנגנון הפיקוח על העבודה, ולמנוע מעצמו עמידה בדין בגין התאונה, ישלם לעובד הנפגע שכר מלא, ובכך יחסוך מעצמו לא רק את אי-הנעימות של עמידה בפלילים, אלא גם את עלות הקנס והשיפורים שעליו להכניס במכונות או בכלי העבודה, והעובד הנפגע יתקשה להוכיח את תביעתו בתביעת נזיקין נגד מעבידו. נוסף על כל אלה, העובדים בחצריו של המעביד ימשיכו להיות חשופים לתאונות דומות. 10. מכל האמור עולה כי הערעור נדחה, בעיקר מטעמיו של בית-הדין האזורי.תאונת עבודה