האם מצבה הרפואי של התובעת בתקופה המתחילה ב- 23.5.99 ועד ללידה סיכן אותה או את העובר והצריך שמירת הריון ? בית הדין לעבודה פסק כי במקרה של התובעת, מצבה הרפואי בעת היותה בהריון מנע ממנה את היכולת להמשיך לעבוד. המשך עבודתה היה מסכן את בריאותה ולפיכך צדק המומחה הרפואי כאשר אישר את הצורך בשמירת הריון. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אישור שמירת הריון: 1. הדיון בתיק זה התקיים בהעדר נציגי הציבור אשר הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם. כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם. 2. עניינה של התובעת הועבר בהסכמה למומחה רפואי ד"ר י.שיקלוש, על סמך העובדות להלן: א. התובעת ילדה ב-15.10.99. התובעת שהתה בשמירת הריון מיום 23.5.99 ועד ללידה, על פי הוראת רופא הנשים. ב. עבודתה של התובעת היתה עבודת נקיון מ- 16:00 עד 7:00. התובעת עבדה 5 ימים בשבוע ועבודתה כללה איסוף של אשפה ממשרדים ומחדרי יצור של מפעלים טכנולוגיים, פחים קטנים וגדולים, איסוף והרמה של פסולת גדולה שאינה נכנסת לפחים, נקיון אבק, שרותים אסלות פינות קפה, שטיפה של משרדים בשטחים גדולים, שאיבת אבק של שטיחים, הגשת מגשי קנקנים, כוסות שתיה, תרמוסים, כיבוד לחדרי האירוח ופינוי המגשים המשומשים. העבודה כרוכה במאמץ פיזי קשה. ג. בדצמבר 98' עברה התובעת תאונת דרכים ונפגעה בין היתר בגב. 3. המומחה התבקש להשיב: א. האם מצבה הרפואי של התובעת בתקופה המתחילה ב- 23.5.99 ועד ללידה סיכן אותה או את העובר והצריך שמירת הריון? 4. ביום 24.5.01 נתן המומחה חוות דעת בה קבע: "אישור רפואי מאשר שמירת הריון 8.1.99 עד 15.10.99 (תאריך הלידה). הסיבה התגברות של כאבי גב חזקים, צוואר ויד שמאל. יתר המסמכים מאשרים את סמני הנ"ל, שהופיעו אחרי תאונת הדרכים בדצמבר 98', והתגבר בהריון. "שמירת הריון" היא מחלת הריון הקשורה עם ההריון ומצב שמסכן את האשה או את העובר. האשה סובלת מסמנים הקשורים עם תאונת הדרכים שהיתה בדצמבר 98', כלומר מלפני ההריון. אין ספק שההריון, ובאופן מיוחד החלק השני של ההריון, יכול להגביר את הסימפטומים ואישה שעובדת בעבודה פיסית ומאמץ גופני, לא יכולה לבצע את עבודתה. מבחינה זו אני מצדיק את "חופש מחלה בהריון" בתקופה זו." 5. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 6. טענות התובעת: א. בחוות דעתו קובע המומחה באופן חד משמעי כי הינו מצדיק את חופשת המחלה בתקופה זו, וזאת בשל העובדה כי ההריון המתפתח מגביר הסימפטומים הקשים מהם סבלה התובעת. ב. המומחה נתן דעתו לטיב עבודתה של התובעת ולמגבלות יכולתה להוסיף ולתפקד בעבודתה עקב פגימותיה וכי המשך עבודתה רק יחמיר את מצבה. ג. אף עדות התובעת כמו גם תצהירה תומכים בתיאור ההחמרה שהחל מהשבוע ה-19 להריונה, אשר מנעו ממנה כל יכולת לתפקד בעבודתה. טיב עבודתה של התובעת, עבודות ניקיון משך 9 שעות ביום, אינו מותיר כל ספק כי המדובר בעבודה בה התובעת נדרשה לעבודה מאומצת במיוחד - בהתכופפויות מרובות, נשיאה וסחיבה של משקלים באופן חוזר ונשנה וכיו"ב פעולות מאמצות, דבר שבהכרח היה בגדר סכנה לתובעת ולעוברה, במהלך ההריון. ד. יתרה מכך, קביעת מומחה בית הדין הינה עקבית ותואמת לקביעתו הרפואית של רופא הנשים והמיילדות שטיפל בתובעת אשר המליץ לתובעת להפסיק עבודתה ולשהות בשמירת ההריון בשל ההחמרה במצבה של התובעת, וההשלכה הברורה שיש להריון על הופעתם, כמו גם על החמרתם, ועל הסכנה בה היתה התובעת נוכח כאבי גב אלה. 7. טענות הנתבע: א. המומחה ער לכך שהתובעת עבדה בעבודה פיזית, שדרשה מאמץ ולדבריו לתלונותיה בפני רופא הנשים אין קשר ישיר להריון. ב. הנתבע יטען כי לאור חוות דעת המומחה, מצבה הרפואי של התובעת בתקופה, שלדבריה נדרשה שמירת ההריון, לא סיכן אותה ו/או את עוברה. ולתלונותיה בפני רופא הנשים, כפי שרשמם, בדבר כאבי גב וחולשה כללית, אין קשר להריון. 8. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפני החלטתי לקבל את התביעה ולקבוע כי התובעת זכאית לגימלת שמירת הריון וזאת מן הטעמים דלהלן: א. בסעיפים 58 ו-59 לחוק הביטוח הלאומי נקבע: 58. "מבוטחת - עובדת או עובדת עצמאית, המבוטחת לפי פרק י"א ומתקיימות בה הוראות סעיף 50, ולענין זה היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת ההריון; "שמירת הריון" - היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב." 59. "מבוטחת, שהיתה בשמירת הריון שלושים ימים רצופים לפחות, תהיה זכאית לגמלה בעד התקופה האמורה ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם היתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כללים, תנאים ומבחנים שקבע השר." ב. יצויין, כי הדרישה בסעיף 58 הינה למצב רפואי המסכן את האשה, אך לא נאמר כי הכוונה היא רק לסיכון חיי האשה. ג. בעניננו, המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין קובע כי מצבה הרפואי של התובעת הוחמר עקב ההריון, וכי אין ספק שמצב זה מנע ממנה להמשיך בעבודתה. המומחה אישר את הצורך בשמירת הריון. ד. אומנם, כאבי הגב מהם סובלת התובעת מקורם בתאונת דרכים שקדמה להריון, אך החוק אינו דורש קשר סיבתי בין המקור למצב הרפואי ממנו סובלת האשה ההרה, לבין המצב הרפואי הקיים בעת ההריון. לשון החוק ברורה: בכל מקרה בו מצבה הרפואי של האשה, בעת היותה בהריון, גורם לסיכון - יש מקום לשמירת הריון. ה. במקרה של התובעת, מצבה הרפואי בעת היותה בהריון מנע ממנה את היכולת להמשיך לעבוד. המשך עבודתה היה מסכן את בריאותה ולפיכך צדק המומחה הרפואי כאשר אישר את הצורך בשמירת הריון.הריוןשמירת הריון