קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול בוררות בתביעת לשון הרע: לפניי בקשה לביטול פסק בורר, אשר ניתן בבוררות שהתקיימה בין הצדדים לפני כבוד הבוררת השופטת בדימוס הגב' ה' בן עיתו, ומנגד בקשת המשיבים למחוק על הסף את בקשת המבקש ובקשתם לאכוף את פסק הבורר. ביום 14.12.95החלטתי לדון בכל הבקשות הנוגעות לקיומו או לביטולו של פסק הבורר שניתן בין הצדדים במאוחד. פסק-דין זה מתייחס איפוא לכל בקשות הצדדים ולטענותיהם בכל הבקשות שהגישו והנוגעות לפסק הבורר, שנתנה הגב' בן עיתו ביום 1.10.95(נספח א' לבקשה לביטול פסק הבורר). נושא הבוררות הוא שתי תביעות מאוחדות של בני הזוג אלקלעי נגד שייקה לוי, בגין פרסום לשון הרע נגד כל אחד מהם. תביעות אלה הועברו להכרעת הבוררת, אשר פסקה ביום 1.10.95, כי על המבקש לשלם למשיבים פיצויים בסכומים ניכרים, לאחר שקיבלה תביעתם בעילת לשון הרע. אומר מיד, כי לא ראיתי מקום להיכנס לכל טענות המבקש הנוגעות לגופו של הפסק, באשר אין חולקים כי אין בית המשפט יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר, וסמכותו מתמצית בעילות הביטול על פי חוק הבוררות. אמנם בא-כוח המבקש "עטף" טענותיו במעטפת המיועדת להכניסן לגדר עילות הביטול, אך אין "המעטפת" קובעת, אלא תוכן הטענות. בסופו של עניין, ולאחר ישיבת בית המשפט מיום 14.12.95, הבין גם בא-כוח המבקש, כיי עליו להתרכז בטענה אחת מרכזית, היא טענת ניגוד העניינים שנטענה כלפי הבוררת, בעוד שכל הטענות האחרות הן כערעור על הפסק. על כן טען טענותיו אלה בשפה רפה, כשהוא מתרכז אמנם בטענת ניגוד העניינים. אציין בקצרה למען שלמות התמונה את הטענות שנטענו: .1תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור: עיון בגוף הטענות מראה, כי מדובר למעשה בטענות נגד שיקול-דעתה של הבוררת, שאין בהן אלא ערעור על הפסק. .2הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו: עיון בגוף הטענות מראה, כי גם כאן טוען המבקש נגד המשקל שנתנה הבוררת לטענות הצדדים ולשיקול דעתה לגבי המכתב נושא הבוררות. גם כאן אין לי אלא לחזור ולומר, כי אין בית המשפט עוסק בערעור על פסק הבורר. .3היעדר הנמקה: בכל הכבוד, לא ירדתי לסוף דעת המבקש. עיון בפסק הבורר מראה, כי הבוררת נימקה היטב את פסק-דינה על פני 22עמודים. מדובר איפוא בטענה טורדנית, שאין מקום להתייחס אליה כלל. .4הבורר לא פסק בהתאם לדין אף שהותנה שיפסוק כך: גם כאן מדובר בטענה, שאין בינה לבין הפסק דבר. פסק הבוררת מנומק היטב והוא מתייחס לדין הקיים; הבוררת מציינת במפורש (עמ' 7לפסק), כי היא דנה על פי חוק לשון הרע, ואף ציינה את הסעיפים הנוגעים לעניין ודנה בפירושם. נותרה איפוא טענה אחת, היא הטענה שעליה אמנם נסוב הדיון כולו. לפי הטענה הבוררת היתה במצב של ניגוד עניינים. על כן היה עליה לפסול עצמה מלהמשיך ולדון בבוררות, או לקבל הסכמה מפורשת של הצדדים להמשך הבוררות משנתגלו להם העובדות. טענה זאת נטענה במסגרת עילת סעיף 24(10) לחוק הבוררות - "קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק הדין סופי שאין עליו ערעור", וכן על פי הסכם הבוררות עצמו, אשר קבע באחד מסעיפיו (ראה נספח ג'): "הבוררת תהיה הגב' הדסה בן עיתו, אלא אם כן יסתבר כי יש לה קשר ו/או הכרות אישית עם מי מהצדדים, ו/או מי מעדיהם, ובמקרה כזה תהא הגב' שולמית וולנשטיין הבוררת בסכסוך זה". במילים אחרות. הצדדים לא הסתפקו בדין האוסר ממילא מצב שבו יש לבורר היכרות עם מי מן הצדדים, או עם עדיהם, מצב העשוי להביא לניגוד עניינים, אלא עיגנו את הדברים בהסכם ביניהם, שבו אף נקבע כי במקרה של היכרות או קשר בין הבוררת לבין מי מהצדדים או עדיהם, תיקבע הבוררות לפני בוררת אחרת, שאת שמה נקבו במפורש. המבקש טוען, כי נודע לו לאחר מתן פסק הדין, כי לבוררת קשר והיכרות קודמים עם המשיב 1ועם אחד העדים המרכזיים מטעמו, קשר הפוגם בפסק פגימה שיש בה כדי להביא לביטולו. מנגד טוענים המשיבים, כי למבקש נודע במהלך הבוררות ומפי הבוררת עצמה, כי היא משמשת כחברה במועצת המנהלים בחברת "קשת", שהיא אחד הזכיינים של הערוץ השני, שבו כיהן המשיב 1בזמן הבוררות כחבר מועצה; על כן היה עליו (על המבקש), ברגע שנודע לו הדבר, לבקש כי הבוררת תפסול עצמה מלהמשיך ולשמש כבוררת בסכסוך ביניהם. מששתק והמתין עד לפסק הדין שבו חויב בתשלום פיצויים, הוא מנוע, או מושתק, מלטעון עתה נגד ניגוד העניינים שלקתה בו הבוררת. אלא שהמבקש מוסיף וטוען, כי לאחר שהסתיימו ישיבות הבוררות, ביולי או באוגוסט 1995, ולפני שניתן פסק הדין, התמנתה הבוררת לתפקיד נוסף והוא - יו"ר הקרן לעידוד היצירה העברית מייסודה של "קשת". לצד הבוררת מכהן בהנהלת הקרן מר נחמן שי, שהיה עד חשוב מטעם המשיב 1בבוררות. אין חולקים, כי עניין זה לא הובא לידיעת המבקש. על כן טוען הוא, כי כאן אף לא ניתנה לו ההזדמנות להתנגד להמשך כהונתה של הבוררת. גם המשיבים טענו טענות מניעות, שלא ראיתי מקום לדון בהן אלא בקצירת האומר. האחת - כי מכיוון שהמבקש החל לשלם תשלומים על חשבון פסק הדין, מנוע הוא מלטעון לביטול הפסק; והשנייה - מניעות עקב "הנאה" ממחיקת הקובלנה הפלילית. אשר לטענה הראשונה - מדובר בתשלום ראשון, בעבור שכר הטרחה בלבד, שבוצע מיד לאחר פסק הבוררים. על כן, לפני שהמבקש ידע אל נכון כי אכן יש בידו עילות לביטול הפסק (ראה סעיף 99לתצהיר המבקש), בוצע התשלום. אין לראות בתשלום זה השלמה עם פסק הדין, והמבקש אינו מנוע מלטעון נגדו רק משום ששילם תשלום על חשבון שכר הטרחה. אשר לטענה השנייה - אכן הוסכם בין הצדדים, כי עקב חתימת הסכם הבוררות לפני בית המשפט תימחק הקובלנה הפלילית שהגישו המשיבים. דא עקא, כי הטענה שלפיה יש לראות במחיקה זאת "הנאה מפירות הפסק", אינה במקומה. אין מדובר בהנאה אלא בהסכם שבא למנוע פיצול הדיון לערכאה נוספת ואשר נועד להביא את כל השאלות השנויות במחלוקת לפני הבוררת כדי להביא סוף פסוק להתדיינות שבין הצדדים. מחיקת ההליך הפלילי היתה איפוא חלק מהסכם הבוררות ונעשתה בלא קשר לתוצאות הבוררות. על כן אין לראות בה "הנאה" כלשהי של צד זה או אחר. הנה כי כן, הטענה היחידה שיש לדון בה היא טענת ניגוד העניינים. א. האם נוצר ניגוד עניינים עקב היות הבוררת חברה במועצת המנהלים של חברת "קשת"? בנושא זה הגישו הצדדים תצהירים, הוגשו מסמכים לעיון לבית המשפט ואף הובאו עדים נוספים, פרט לצדדים לבוררות. לא יכולה להיות מחלוקת, כי אכן היתה הבוררת במצב של ניגוד עניינים לכאורה, שכן בעת שהתנהלה הבוררות כיהנה הבוררת במועצת המנהלים של חברת "קשת", שהיא אחד הזכיינים של הערוץ השני, כאשר באותה עת שימש המשיב 1כחבר במועצת הערוץ השני. יתרה מזאת, אחד העדים החשובים בבוררות היה מר נחמן שי, אשר שימש באותה עת, והוא משמש גם כיום, כמנכ"ל הערוץ השני. עניין כהונתו של המשיב במועצת הערוץ השני היה אחד הנושאים שנדונו בבוררות. אף אין חולקים, כי מועצת הערוץ השני שימשה גם כוועדת מכרזים, אשר בחרה בין השאר את חברת "קשת" כזכיין (ראה בעניין זה דברי שייקה לוי בעמ' 8, דברי המשיב 1בעמ' 11וקטעי העיתונות - מב' 1). אם לא די בכך, הרי מתברר עוד, כי מועצת הערוץ השני שימשה כוועדת בקרה ומעקב אחרי הזכיינים והשידורים, והיתה אמורה לבדוק אם יש חריגות לכללים שקבעה המועצה (ראה דברי המשיב 1, בעמ' 14). עם זאת, התרשמתי כי למעשה לא היה כל קשר של ממש בין הבוררת לבין המשיב .1אמנם נכון הדבר, כי המשיב ידע ידיעה כללית מיהם חברי מועצת המנהלים של חברת "קשת", כפי שאמור היה לדעת מיהם חברי מועצת המנהלים של הזכיינים האחרים (ראה בעניין זה מב' 3, שבו מתעניין המשיב בשאלת איוש משרות הדירקטורים בחברת "טלעד", זכיין אחר של הערוץ השני, ודורש דרישות מסוימות לגביהם). אך מדובר בידיעה כללית בלבד, בלי שיהיה קשר של ממש בין המשיב לבין הבוררת כחברה במועצת המנהלים של חברת "קשת". אני מעדיף בעניין זה את עדותו הניטרלית של מר דורי, המשנה למנכ"ל שידורי קשת, אשר אומר בעמ' 18: "אין קשר פורמלי בין הדירקטורים של קשת לבין מועצת הערוץ השני, אך אני יודע שיש מגעים ודיונים בין יו"ר שידורי קשת עם יו"ר הרשות השניה ולפעמים גם יותר. . . היתה פעם אחת שהדירקטוריון של שידורי קשת הזמין את כל חברי הרשות השניה לישיבה. מטעם מועצת הערוץ השני השתתפו שני חברים שאחד מהם היה מר מוסקו אלקלעי. בפגישה זאת, לאחר שעיינתי עיון חוזר בפרוטוקול, גב' הדסה בן עיתו לא השתתפה. מר נחמן שי השתתף באותה ישיבה. .. למיטב ידיעתי גב' בן עיתו לא השתתפה בישיבת מועצת המנהלים של הערוץ השני". בעמ' 30אומר המשיב 1את הדברים הבאים: "זה נכון שהיה ניגוד אינטרסים בין הזכיין לבין המועצה, כאשר המועצה מצידה מבקשת לשמור על כללי המכרז, והזכיין מצידו מבקש להיות רווחי ככל האפשר". אין לי אלא לקבל דברים אלה, מה גם שנאמרו בניגוד לעניינו של המשיב במסגרת הדיון שלפניי. אכן לא יכול להיות ספק, כי להלכה היה ניגוד עניינים בין הבוררת בתוקף כהונתה כדירקטורית ב"קשת" לבין המשיב, אשר שימש כחבר במועצת הערוץ השני, או הרשות השנייה כשמה הרשמי. ניגוד זה נוצר הן משום שהמשיב שימש כאחד המפקחים על פעולתה של חברת "קשת", הן משום שהמשיב היה אחד מאלה שהצביעו בעבור חברת "קשת" כזכיין במכרז הערוץ השני, והן משום עצם כהונתו במועצת הרשות השנייה. כל זאת כאשר הבוררת ממשיכה לכהן כחברה במועצת המנהלים של "קשת". דא עקא, ששוכנעתי כי לא היה קשר של ממש או היכרות בין הבוררת לבין המשיב .1מדובר בקשר של כפיפות ופיקוח בין שני הגופים שבהם מכהנים השניים; על כן יוצר קשר זה להלכה ניגוד עניינים בין כהונתה של הבוררת בבוררות נושא הדיון לבין כהונתה במועצת הרשות השנייה. על מצב מעין זה אומר כבוד השופט ברק במאמרו "ניגוד אינטרסים במילוי תפקיד" (נספח 8לסיכומי המשיב) בעמ' 12: "עיקרון יסוד הוא, שאסור לו לאדם להימצא במצב שבו עלול להיות ניגוד אינטרסים. . . מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני עתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד, אם בפועל נגרם נזק או הוענקה טובה לזה שלמענו פועלים. אכן מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון בבחינת הכלל אל תעמידנו בנסיון. הטענה הנשמעת לעיתים קרובות, 'סמוך עלי לי זה לא יקרה, אני אדע להפריד בין ענייני האישיים ובין ענייני התפקיד', אינה לעניין. הכלל בדבר ניגוד האינטרסים בא למנוע מאדם מסור ונאמן, מלהימצא במצב פוטנציאלי של ניגוד אינטרסים. תחולתו של כלל זה רחבה ביותר". בהמשך אומר השופט ברק דברים הקרובים לענייננו (שם, בעמ' 12): "בתחום המסחרי משמעות הכלל היא שאדם אינו יכול לשמש כדירקטור בחברה ממשלתית אם עלול להיות ניגוד עניינים בין תפקידו כדירקטור לבין ענייניו האחרים". אומר בעניין זה השופט בך בע"א 107/84 [1], בעמ' 303: "המבקש לפסול שופט או בורר, מהטעם האמור, אינו חייב להוכיח שהיה פגם כלשהו באופן ניהול המשפט, או הבוררות, או בהחלטותיו של השופט או הבורר. עצם ההוכחה בדבר ניגוד האינטרסים שעלול להיווצר בשל מצבו או מעמדו של השופט או הבורר, ובדבר השפעה אפשרית על תוצאות הדיון כתוצאה מכך, מספיקים". (ראה גם בעניין זה מאמרו של משה הירש, משפטים כב, עמ' 169, נספח 10 בסיכומי המשיב, בעמ' 175). המסקנה מכל האמור לעיל היא, כי נוצר מצב של ניגוד עניינים בין כהונתה של הבוררת בבוררות לבין כהונתה במועצת הרשות השנייה, אף שבפועל שוכנעתי, כי לא היתה היכרות של ממש בינה לבין המשיב .1 דעתי היא, כי די בניגוד העניינים שנוצר כדי למנוע ממנה לכהן כבוררת בין הצדדים, אלא אם כן הסכימו לכך. אין כל ספק ביושרה של הבוררת ובכך שהאמינה ביכולתה לנהל את הבוררות בהגינות ובאובייקטיביות הנדרשת, אלא שאין די בכך. כפי שמציין השופט ברק במאמרו הנ"ל: "הכלל בא למנוע מאדם מסור ונאמן מלהימצא במצב פוטנציאלי של ניגוד אינטרסים". אין לי אלא לקבוע, כי אכן נוצר ניגוד עניינים, שאמור היה למנוע מן הבוררת למלא תפקידה. ב. האם הסכימו הצדדים לכהונתה של הבוררת אף שידוע על הקשר בינה למשיב 1? מעבר לכללים ולהלכה הפסוקה האוסרת על ניגוד עניינים קבע הסכם הבוררות, שנרשם בפרוטוקול בית המשפט, אשר בו הסכימו הצדדים לפנות להליכי בוררות, את הקביעה הבאה: "הבוררת תהיה הגב' הדסה בן עיתו, אלא אם כן יסתבר כי יש לה קשר ו/או הכרות עם מי מן הצדדים ו/או עם מי מעדיהם, ובמקרה כזה תהא שולמית וולנשטיין הבוררת בסכסוך זה". (נספח ג' לבקשה לביטול פסק בורר). הנה כי כן, קבעו הצדדים במפורש, כי אינם מסכימים שלבוררת יהיה קשר או היכרות עם מי מן הצדדים ואף לא עם העדים. על כן במקרה כזה הוסכם על בוררת אחרת, ששמה אף ננקב במפורש. אין איפוא ספק, כי היות הבוררת בקשר עם המשיב 1, ואפילו בקשר פורמאלי, כאשר בנוסף לכך קיים קשר בין הבוררת לבין העד נחמן שי, שכיהן ומכהן גם עתה כמנכ"ל הרשות השנייה, שאף הוא קשר פורמאלי בלבד, עומד בניגוד להסכם הבוררות. ואולם באחת הישיבות המתקדמות של הבוררות (בעמ' 566לפרוטוקול) העיד מר נחמן שי, מנכ"ל הרשות השנייה. מוצאים אנו בפרוטוקול את הדו-שיח הבא: "ש: איך מונו אנשי הרשות? כב' הבוררת: אני יושבת פה בכובע שלי כבוררת. ת: אני יודע, אני מסתכל עליך ואני יודע. כב' הבוררת: לא, פשוט שתדעו שאני חברה במועצת המנהלים של אחד הזכיינים. אין לך דאגה, אני פה יושבת רק בכובע שלי כבוררת". על דו-שיח זה אומר העד נחמן שי, בעמ' 26-27: "אני יודע שהיא השמיעה הצהרה לכל הנוכחים בחדר. אני זוכר את הדברים פחות או יותר. אני מניח שהמילים 'אין לך דאגה' הופנו אלי. אני בהחלט הבנתי שהכוונה היא שהיא יושבת בכובע שלה כבוררת, להבדיל מהכובע שלה כדירקטורית ב'קשת'... [לשאלת בית המשפט]: הערתה של הבוררת באה כנראה בעקבות מבט התמיהה שלי, מדוע נשאלת שאלה שהבוררת ממילא צריכה לדעת עליה כחברת מועצת המנהלים של קשת". המשיבים טוענים, כי העלאת הנושא מצד הבוררת מיוזמתה, היתה אמורה להביא לידיעת הצדדים את דבר היותה דירקטורית ב"קשת". החל משלב זה לפחות, היה על המבקש לבקש פסילת הבוררת מלהמשיך ולכהן בתפקידה. משנמנע מלעשות כן, "סבל וקיבל". ובמילים אחרות: היו בשתיקתו הסכמה שבשתיקה ומניעות מלטעון בשלב מאוחר יותר - לאחר שניתן פסק הבוררת כנגדו - נגד ניגוד האינטרסים של הבוררת, ועל כן לבקש ביטול הפסק. מנגד טוען המבקש, כי מדובר בהעלאת הנושא כבדרך אגב ולא במפורש, כאשר הבוררת פונה לעד ולא לצדדים, וכאשר היא אף עושה להרגעתם בלא ליתן למעשה הזדמנות לצדדים להתנגד. אין ספק - והפסיקה בנושא זה היא חד-משמעית - כי הבוררת היתה אמורה לגלות לצדדים באופן רשמי ובצורה שאינה משתמעת לשני פנים את דבר כהונתה במועצת המנהלים של "קשת". במיוחד לנוכח העובדה שנושא כהונתו של המשיב במועצת הרשות השנייה עלה פעמים רבות במהלך הבוררות והיה אחד הנושאים שעליהם נסובה הבוררות. מקובלת עליי אף הדעה, כי אפילו נעשה הדבר רק לאחר ישיבות רבות, כאשר הבוררות היתה כבר בעיצומה, היה על הבוררת להביא את הדברים לפני הצדדים בצורה מפורשת וליתן להם הזדמנות נאותה להתנגד להמשך הבוררות בניהולה. עם זאת נראה, כי מרגע שנודע למבקש על ניגוד האינטרסים שמצויה בו הבוררת, צריך היה לקום ולהתנגד להמשך הבוררות בלא דיחוי. במאמרו של משה הירש "ניגוד ענינים אצל בוררים", מוזכרות ההלכות בעניין זה בעמ' 185(משפטים כב (תשנ"ג) עמ' 169). אומר שם המחבר: "בתי המשפט בישראל, אימצו בדרך כלל את ההלכה כי צד שידע על קשריו של הבורר ולא התנגד למינויו באותה עת, אינו רשאי להעלות לאחר מכן טענה כי הבורר פסול מלכהן בתפקידו עקב קשרים אלה" (ראה ההלכות המצוטטות שם בהערת שוליים 59). אומר בעניין זה השופט זוסמן (כתוארו אז) בהמ' 386/60 [2] בעמ' 2502: "הלכה פסוקה היא כי אם ידע בעל דין על פסול שבבורר... והוא הסכים להתדיין בפני אותו בורר אין שומעים לאחר מעשה לטענתו, ואין מבטלים את פסק הבורר". בת"א (ת"א) 2741/87 [3], אומר השופט גולדברג, בעמ' 469: "העיקרון שבפסיקה הוא, שבעל דין שיש לו טענת פסול כנגד הבורר, חייב להביא טענתו בפני הבורר בהזדמנות הראשונה, ואין נותנים לו להמתין לתוצאות. יזכה אצל הבורר, לא יתלונן על התנהגותו. יפסיד - יטען שהבורר לא התנהג כהלכה. בעל דין הממשיך בבוררות לאחר שנודע לו כי הבורר לא התנהג כהלכה, רואים אותו כמוותר על זכותו לדרוש ביטול הפסק". הנשיא שמגר במאמרו, "בעקבות ידיד תרתי משמע", מקבל הלכה זאת באומרו שם (עמ' 97, נספח 7לסיכומי המשיב): "ניתן להעלות טענת פסלות גם בשלב מאוחר יותר של ההליכים, ועד לסיומם, ובלבד שבית המשפט מקבל את הטענה כי לא היה באפשרותו של בעל הדין לטעון את טענת הפסלות בשלב מוקדם יותר." ובעמ' 98: "קביעת התחימה של זמן כמתואר, היא מובנת. המחוקק ביקש להגביל את הטיעון לנושאים מריטריים, ולהימנע מן ההימור על תוצאות הדיון כגורם משפיע על הכוונה להעלות את הטענה". המבקש היה מיוצג בידי עורך-דין בכל שלבי הבוררות, לרבות באותו שלב (עמ' 566מוצג מב/6). אם לא היה ער להלכות בנושא זה, ודאי וודאי שעורך-דינו היה ער להן, או שצריך היה להיות ער להן ועל כן להתנגד מיד ובלא דיחוי להמשך הבוררות. משלא עשה כן הוא מנוע ומושתק מלטעון, לאחר שנודעו לו תתוצאות הבוררות שלא נשאו חן מלפניו, כי יש לבטל את הבוררות בשל ניגוד העניינים שנקלעה אליו הבוררת. אם כאן היו מסתיימים הדברים הייתי דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר למרות ניגוד העניינים שהוכח. ואולם מתברר, כי לאחר שנסתיימו ישיבות הבוררות, אירעה התפתחות נוספת כאשר הבוררת מקבלת על עצמה תפקיד נוסף והוא "יו"ר הקרן לעידוד היצירה העברית" מיסודה של "קשת", וזאת, לפני מתן פסק הדין. ג. השפעת מינוי הבוררת כיו"ר הקרן לעידוד היצירה העברית על פסק הבוררים: אין חולקים, כי העד מר נחמן שי, אשר שימש כמנכ"ל הרשות השנייה, התמנה כחבר בקרן לעידוד היצירה העברית ביום .18.7.95הקרן קיימה לפחות שתי ישיבות, שבהן כיהנה הבוררת כיו"ר הקרן (ראה תצהירו של מר נחמן שי, בסעיף 5). את מהותה של הקרן מסביר מר נחמן שי בעמ' 27לפרוטוקול: "חברת קשת התחייבה במכרז להעמיד מיליון ש"ח לשנה, לעידוד היצירה הישראלית. . . לקראת שנת הזכיון השניה הוקמה הנהלת הקרן שבה יש 7חברים כמדומני. יו"ר הקרן היא גב' הדסה בן עיתו, חברים בה נציגים של ארגוני היוצרים בישראל, נציגי קשת ואנוכי". מוסכם על הצדדים, כי המשיב 1עזב את מועצת הרשות השנייה ב-31.3.95, ועל כן בעת הקמת הקרן לא היה עוד חבר במועצה. בחודשים יולי-אוקטובר 1995, לא התקיימו עוד ישיבות בוררות והבוררת היתה אמורה באותה תקופה לשקוד על פסק הדין. לטענת המבקש, משהוסכם בין הצדדים, כי אין הבוררת יכולה להיות בקשרים או בהיכרות עם מי מן הצדדים, או עם עדיהם, לא יכולה היתה הבוררת להתמנות ליו"ר הקרן, שבה מכהן העד מר נחמן שי, בלי לקבל את הסכמת הצדדים לכך. דעתי היא כי טענה זאת בדין יסודה. אמנם, המבקש ידע כבר על היותה של הבוררת חברה במועצת הערוץ השני (החל מפברואר 1995). ואולם, כפי שכבר צוין, הדברים נאמרו כבדרך אגב ובלשון מרגיעה מצד הבוררת. מותר היה למבקש ולבא-כוחו להניח, כי למרות היותה של הבוררת "בשני כובעים" כהגדרתה, עדיין נשמרת אובייקטיביות מספקת מבחינתו. ואולם, לא כך הדבר כאשר הבוררת מעמיקה את מעורבותה ודווקא בתקופה הקריטית ביותר מבחינת הבוררות - היינו בתקופה שבה היא אמורה לשקוד על פסק דינה - היא מתמנה ליו"ר הקרן לעידוד היצירה העברית, כאשר בהנהלת הקרן מכהן מר נחמן שי, והיא משתתפת יחד עימו בישיבות. מדובר במצב שבו ניגוד האינטרסים שמצויה בו הבוררת מתגבר. לנוכח העובדה שמר נחמן שי מייצג אינטרס נוגד, היינו אינטרס הרשות השנייה כי יוציאו סכומים גדולים ככל האפשר לעידוד היצירה העברית (אינטרס הציבור) ואילו הבוררת, כיו"ר מטעם "קשת", מייצגת אינטרס פרטי ואחר. אפילו לא הוכחה מחלוקת כלשהי ביניהם, אין הדבר מעלה ואינו מוריד. זכותם של הצדדים היתה לדעת על מעורבות נוספת זאת של הבוררת, המעמיקה היכרותה עם עד חשוב בבוררות, מעורבות אשר עלולה להשפיע לכאורה על שיקול-דעתה בבואה ליתן פסק-דין. הצדדים הסכימו במפורש, כי אם יתברר שהבוררת מצויה בקשר או בהיכרות עם "מי מהצדדים או עדיהם, במקרה כזה תהיה הבוררת שולמית וולנשטיין". מדובר איפוא לא רק בעיקרון האוסר על ניגוד אינטרסים, שהצדדים אינם יודעים עליו או מסכימים לו, אלא בהפרת הסכם הבוררות האוסר במפורש היכרות עם מי מהצדדים או עדיהם. הגם שאין לי כל ספק ביושרה ובתום ליבה של הבוררת, ואף הצדדים לא הטילו ספק בכך, היה על הבוררת להביא לפני הצדדים דבר מינויה לקרן לעידוד היצירה העברית בתקופה כה חשובה מבחינת הבוררות, שבה היא שוקדת על כתיבת פסק הדין. אין חשיבות לעובדה שהמשיב עזב כבר בתקופה זו את מועצת הרשות השנייה, שכן הטענה היא נגד היכרותה של הבוררת וקשריה עם העד נחמן שי. משלא הודע למבקש על דבר מינוי הבוררת ליו"ר הקרן, כאשר בקרן מכהן כחבר גם נחמן שי - ועל כך אין חולקים - נשללה זכותו להתנגד להמשך ניהול הבוררות על ידי הבוררת ולעמוד על קיום ההסכם, אשר קבע, כי במקרה כזה תועבר הבוררות לגב' שולמית וולנשטיין. משקלו של המינוי החדש היה משקל מצטבר. מצב שלא היה בו די להעלאת התנגדות, הפך למצב שונה; להיכרות מוגברת ולמעורבות מוגברת. משנשללה זכותו של המבקש להתנגד להמשך הבוררות, כאשר הבוררת משנה מעמדה, ולעמוד על קיומו של הסכם הבוררות, איני רואה ברירה אלא לבטל את פסק הבוררים. התוצאה היא, כי פסק הבורר נושא הבקשה, מבוטל. הוצאות ההליכים שלפניי בסך 000,10- 31.3.95ש"ח ועוד מע"מ ישלמו המשיבים למבקש. יישוב סכסוכיםבוררותלשון הרע / הוצאת דיבה