ביטול הסכם לרישום זכויות באתר נופש

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם לרישום זכויות באתר נופש: 1. ביום 24/06/97 נחתם בין הצדדים הסכם, לפיו התחייבה הנתבעת לפעול לרישום זכויותיהם של התובעים באתר הנופש Vera Beach שבספרד (להלן: "Vera"), בהתאם לתמורה ולתנאים הנקובים בהסכם ובנספחיו (להלן: "ההסכם"). התמורה נקבעה להיות משולמת ב-60 תשלומים חודשיים שווים, לאחר מקדמה. התובעים שילמו את המקדמה וכן 27 תשלומים חודשיים, עד לחודש אוקטובר 1999. במכתב מיום 30/09/99 הודיעו התובעים לנתבעת על ביטול ההסכם בשל הפרתו על ידי הנתבעת ועל הפסקת התשלומים, ודרשו השבת הסכומים ששולמו (להלן: "מכתב הביטול"). הנתבעת סירבה להשיב את הסכומים ששולמו. תביעת התובעים היא להשבת סכומים אלה. תביעת הנתבעת, בעיקרה, היא לאכיפת ההסכם.   2. טענות התובעים להפרת ההסכם על ידי הנתבעת, כפי שנטענו במכתב הביטול ובכתב התביעה, הן שתיים: א. בניגוד להסכם, התובעים לא זומנו לחתימת חוזה עם הנאמן על האתר. ב. ההסכם נעשה לרישום זכויותיהם ב-Vera, בעוד שזכויותיהם נרשמו במקום אחר.   בעדויותיהם ובסיכומיהם הוסיפו התובעים טענות נוספות, בהן נדון בנפרד.   3. חתימת חוזה עם הנאמן. א. על פי ההסכם, רישום הזכויות נעשה אצל הנאמן על האתר (שהוברר במשפט כי הוא נמצא בבריטניה) (להלן: "הנאמן"). הנתבעת צריכה על פי ההסכם לדאוג לרישום זכויות אלה אצל הנאמן. תחילה, עליה לפנות לנאמן לקבלת אישורו לרישום הזכויות כאמור, וזאת מיד לאחר קבלת המיקדמה (סעיף 6.2 להסכם). לאחר אשור הנאמן, אמורה התובעת להודיע על כך לרוכשי הזכויות, לזמנם לתשלום יתרת התמורה וקבלת ערבות בנקאית (סעיף 6.3), ובסוף נקבע, כי "החברה תזמן את הרוכש לחתימת חוזה עם הנאמן על האתר". ב. לכאורה, לא נקבע בהסכם מועד לרישום הזכויות. מנהל הנתבעת, אריה נוי, טען (סעיף 8 לתצהירו), כי התעודה אמורה להיות מונפקת רק לאחר פירעון 40% מהתמורה, וכי פרט זה הובא לידיעת התובעים במועד החתימה על ההסכם. אולם, בעדותו (עמ' 2) אישר כי לא הוא ישב עם התובעים במעמד החתימה על ההסכם, אלא אדם אחר מטעמו. ג. כך או כך, אין ספק כי ביום 02/07/99 (קודם להוצאת מכתב הביטול) נרשמו זכויות התובעים במועדון Atlas, שעל טיבו נעמוד להלן, והונפקה מאת הנאמן תעודת בעלות בהתאם (נספח ד' לתצהיר נוי). נמצא שמטרת כל התהליך של אישור על ידי הנאמן, זימון לנאמן לשם חתימת חוזה וכו', והיא : רישום זכויות התובעים אצל הנאמן, הושגה בפועל על ידי רישום הזכויות והנפקת התעודה, כאמור. השאלה, האם הרישום ב-Atlas ולא בVera מקיים את ההסכם אם לאו, ניכללת ממילא בטענה השנייה של התובעים, כאמור לעיל . משום כך, יש לדחות טענה זו של התובעים, כשהיא לעצמה.    4. רישום ב-Atlas ולא ב-Vera. א. טענה זו, על פניה, כבדת משקל. ההסכם נועד לרישום זכויות התובעים ב-Vera ולא ב-Atlas. ב. הנתבעת, טוענת, מאידך, כי הרישום ב-Atlas כולל את Vera (סעיפים 11 עד 23 לתצהיר נוי), והוא שיפר את זכויות התובעים על פי ההסכם במידה ניכרת, שכן על פי ההסכם, רשאים היו התובעים לממש את שבוע הנופש שלהם ב-Vera בלבד, בעוד שהרישום ב-Atlas מקנה להם זכות בחירה של מימוש שבוע הנופש באתרים רבים נוספים ברחבי העולם (15 בעת הגשת בקשת הרשות להגן, 19 בעת הגשת התצהיר). לראיה, צורפה "חוקת Club-Atlas" (נספח ג'), המקנה לחברי המועדון זכות בחירה, כאמור, של שבוע נופש, מבין כל האתרים הכלולים במועדון. קטלוג המועדון הוצג במהלך בקשת הרשות להגן, ובו פירוט האתרים השייכים למועדון, כולל Vera. ג. הנתבעת, באמצעות נוי, הוסיפה, פירטה והרחיבה בדבר היתרונות שהוקנו לרוכשים, כתוצאה מהשינוי שנעשה, כאמור. בסופו של דבר, לתובעים לא נמצא מענה אמיתי לדברי הנתבעת בנדון, מלבד טענה בדבר תוספת מזערית (יחסית) בדמי האחזקה השנתיים המחוייבים עם הרישום ב-Atlas לעומת הרישום ב-Vera, שהנתבעת הודתה בה (סעיף 31 לתצהיר נוי). ודאי שאין בתוספת מזערית זו (42 ליש"ט לשנה), משום הפרה יסודית של ההסכם. ד. כך או כך, לצורך הכרעה בתביעה זו, כלל אין צורך להיזקק לשאלה: האם הרישום ב-Atlas משמעו (לכל הפחות) גם רישום ב-Vera, ובודאי שאין צורך לדון במשמעותה של אותה תוספת בדמי האחזקה השנתיים, משום שהשתכנעתי, כי הנתבעת הייתה מוכנה לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו, קרי: רישום ב-Vera בלבד, והנפקת תעודת בעלות על זכויות התובעים ב-Vera בלבד, ובאופן מיידי, והתובעים הם שמנעו מהם קיום ההסכם. ה. מנכ"ל הנתבעת, נוי , סיפר (סעיף 34 לתצהירו), כי לאור התעקשות התובעים לרישום זכויותיהם ב-Vera דוקא, פנה לנאמן ובדק איתו אפשרות זו. הנאמן הסכים לכך, אך הודיעו כי רישום מיוחד זה כרוך בתשלום בסך 200 ליש"ט. עם ביצוע התשלום, התחייב הנאמן לדאוג להנפקת תעודה כמבוקש (נספח ט' לתצהיר נוי). כדי לרצות את התובעים, הסכימה הנתבעת לשאת בתשלום הרישום המיוחד, והציעה זאת לתובעים, אך אלה לא הסכימו, ולפיכך לא עשה דבר (עדותו, עמ' 6). ו. התובע אישר זאת, אם כי ניכר בו שעשה זאת בהיסוס ותוך סתירות עצמיות (עמ' 9): "ש. כשאריה הגיע אליך ואמר שהוא מוכן לרשום את זכויותיך ב-Vera Beach, הרי זה מה שרצית, מדוע התנגדת? ת. הוא לא הגיע אלי מעולם. וכשהוא בא להציע לי את ההצעה, הבנתי כי לא ירשם בטאבו. הוא בא אלי בהצעה לאחר שפניתי וביקשתי את ההחזר. הוא פנה אלי בטלפון, לאחר שאני פניתי אליו, כל זה עוד לפני שביטלתי, זה קרה אחרי שקיבלתי את התעודה של Atlas... אריה הציע לי את ההצעה לאחר שאמרתי שאני לא רוצה להיות חבר ב- Atlas, הוא חזר אלי לאחר בירור והציע שירשמו הזכויות שלי ב-Vera תמורת כך וכך כסף, הבנתי כבר אז שזה לא בטאבו".   לעניין "הטאבו" עוד נשוב בהמשך.   ואם נותר עוד ספק, הבהיר התובע דבריו בחקירה חוזרת (עמ' 14): "ש. כשנוי אמר לך שתוכל לקבל את הזכויות ב-Vera, האם הוא אמר לך איזה זכויות? ת. אלו אותן זכויות של קלאב הוטל (הכוונה כנראה ל-Club Atlas - הח"מ), רק מצומצמת ל-Vera Beach, ושיהיה מסמך שכתוב באיזה שהוא מקום Atlas - Vera Beach ". הנתבעת הדגישה, כי היא מוכנה לממש הצעתה גם כיום ! (סעיף 34 סיפא לתצהיר נוי). ז. הנה כי כן, גם אם נאמר שהרישום ב-Atlas אינו כולל זכויות ב-Vera (ואני רחוק מלסבור כך), הרי משהביעה הנתבעת נכונותה לפעול לרישום זכויות התובעים ב-Vera, בדיוק על פי ההסכם, לא הייתה לתובעים כל עילה לביטול ההסכם בשל הפרתו, וביטול ההסכם מטעם זה נעשה שלא כדין.   5. רישום בטאבו. א. טענה זו, לפיה היה על הנתבעת לדאוג לרישום זכויות התובעים ב"טאבו", קרי: בלשכת רישום המקרקעין בספרד, לא נטענה ולא נזכרה בכתב התביעה, והיא הועלתה לראשונה בתצהיר עדותו הראשית של התובע. ב. אך חשוב מכך, טענה זו לא הועלתה במכתב הביטול. אפילו הייתה הטענה נכונה, היה על התובעים לבטל את ההסכם מטעם זה. לעולם אין החוזה מתבטל מאליו מחמת הפרתו. נדרשת פעולה של הנפגע לשם ביטול החוזה, וכל עוד אין הנפגע מביע כוונה ורצון לבטלו - החוזה עומד בתקפו (ג. שלו, דיני חוזים, מהדורה שנייה, עמ' 546). עוד נקבע, כי הודעת הביטול צריכה להיות ברורה וחד משמעית (שם, עמ' 1-560). ג. גם לגוף העניין, אין בטענה זו ממש: ההסכם מדבר על "רישום זכויות הרוכש ביחידות הנופש" (למשל, "והואיל" השלישי, סעיף 4.1 ועוד), כאשר זכויות הרוכש מוגדרות בנספח א' להסכם: הזכות לנפוש באתר בשבוע מוגדר בשנה, ביחידת נופש מוגדרת, בתפוסה מוגדרת. ההסכם אינו מקנה בכל אופן שהוא זכות "קניינית" במקרקעין, ואין בו כל זכר לרישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין.   6. לאור מסקנותי כאמור, לפיהן ההסכם לא הופר על ידי הנתבעת, וביטולו היה שלא כדין, אינני מוצא כל צורך לדון בשלל טענותיהם האחרות של הצדדים. בקצרה אציין, כי טיעונה של הנתבעת, לפיו היא אינה אחראית לרישום זכויות התובעים, וכי שימשה כ"מתווכת" בלבד, מוטב היה ולא היה נשמע. אין כל ספק בהסכם בדבר חובת הנתבעת לדאוג לרישום זכויות התובעים בדיוק כפי שהתחייבה, אלא שהשתכנעתי, כאמור, כי הנתבעת פעלה למילוי התחייבותה.   7. באשר לתביעה-שכנגד. כיוון שהנתבעת מילאה את התחייבותה, היא זכאית לאכיפת ההסכם. התובעים שילמו כאמור 27 תשלומים, והיה עליהם לשלם עוד 33 תשלומים חודשיים של 662 ₪ כל אחד. תשלומים אלה צמודים לשער המכירה של דולר ארה"ב בבנק לאומי לישראל בעת ביצוע כל תשלום (נספח ד' להסכם). בעת עריכת ההסכם היה הסך של 662 ₪ שווה ערך ל-184 דולר ארה"ב (סעיף 42 לתצהיר נוי). מכאן, שהתובעים חייבים עוד לנתבעת בגין ההסכם סך השווה בשקלים חדשים ל-6,072 דולר ארה"ב. ההסכם עצמו קובע מנגנון מחמיר יותר בגין פיגורים בתשלום, אך הנתבעת התעלמה ממנו בעריכת חשבונה בכתב התביעה שכנגד ובתצהירה (סעיף 42), ואף אנו נתעלם ממנו בהכרעה זו. על פי חישוב זה, הסכום שהתובעים חבים לנתבעת על פי ההסכם עומד ע"ס 23,017 ₪ (מחושב על פי השער היציג של הדולר בעת הגשת התביעה-שכנגד). 8. לאור כל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן: א. התביעה של התובעים כנגד הנתבעת, נדחית. ב. הנתבעים- שכנגד יודיעו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין במכתב רשום לתובעת- שכנגד על בחירתם מבין שתי אפשרויות אלה: רשיום זכויותיהם ב-Atlas, כפי שכבר נעשה. רישום זכויותיהם באתר Vera Beach בלבד. אם הנתבעים-שכנגד יבחרו באפשרות מס' 1 (Atlas), תאשר התובעת-שכנגד בתוך 30 יום נוספים תוקפה של התעודה שהוצאה להם. אם הנתבעים-שכנגד יבחרו באפשרות מס' 2 (Vera), תדאג התובעת-שכנגד לרישום זכויותיהם באתר Vera Beach ותנפיק להם תעודה בהתאם בתוך 30 יום נוספים, כאשר עלות הרישום תחול על התובעת-שכנגד. ג. בתוך 30 יום מקבלת האישור או התעודה, על פי האמור לעיל, ישלמו הנתבעים-שכנגד לתובעת-שכנגד סך של 23,017 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התבעה-שכנגד (21/06/01) ועד לתשלום בפועל. ד. אני מחייב את התובעים (הנתבעים-שכנגד) לשלם לנתבעת (התובעת-שכנגד) הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. חוזהנופשרישום זכויותביטול חוזהביטול עסקה (יחידות נופש)