ביטול מנוי בחדר כושר - סירוב לתת החזר כספי

איך מבטלים מנוי לחדר כושר ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול מנוי בחדר כושר - סירוב להחזיר את הכסף: א. כללי - רקע וההליך: 1. התובעת רכשה מנוי למועדון כושר בשם "ורטיקאל ג'ים" המתנהל במלון הר-ציון בירושלים; תוקף המנוי לשנה אחת החל מ96-/06/06. דמי המנוי השנתי בסך 3,300.- ש"ח לשנה, שולמו במלואם. 2. לאחר כארבעה חדשים - ב96-/10/10 - ביקשה לבטל את המנוי בשל אכזבתה מאופן ניהול המועדון וטענותיה (שיפורטו בהמשך) - אך בקשתה סורבה. על כן הגישה תביעתה זו, להחזר יתרת כספי המנוי בתוספת הוצאות שונות שנגרמו לה. 3. התביעה הוגשה תחילה כנגד נתבע מס' 1 - כ"מנהל רשת ורטיקאל קלאב" - נוכח טענותיו כי הוא איננו בעל הדין הנכון וסימני שאלה שהתעוררו בשאלת "יריבה" של התובעת בתביעה זו, צורפו גם נתבעים 2 ו3-. בהמשך פסה"ד אדון בשאלת מעמדו של כל אחד מן הנתבעים - ובינתיים, לשם הנוחות, יכונו להלן כולם יחדו כ"נתבעים" או "המועדון". ב. טענות הצדדים 4. חפצה של התובעת לבטל את המנוי לאחר חדשים ספורים נבע, לטענתה, מאכזבתה מרמת השירותים שהוענקו במועדון ועיקר קובלנותיה: העדר מדריכים מוסמכים - וחוסר הדרכה נאותה ורצופה לשימוש במכשירים השונים המצויים במועדון הכושר. תנאי נקיון לא נאותים - ובכלל זאת מקלחות שירותים שנמצאו בהם מקקים ותולעים, מזרוני ההתעמלות - שאף בהם נמצאו שרצים שונים, מגבות שאינן מספיקות ואינן מוחלפות, כוסות בהן מוגשת שתיה - שאינן נשטפות כראוי. התובעת מרחיקה וטוענת כי לקתה בדלקת בדרכי השתן כתוצאה מליקויי הנקיון במתקני המועדון - ובעיקר בבריכת השחיה. טענה נוספת בפיה: לא סופקו "תפנוקים" שונים שהובטחו -כקרם גוף, שתיה וכיוצ"ב. 5. בסיכום - טוענת התובעת כי המועדון הציג עצמו כיוקרתי המספק שירותים ברמה גבוהה ביותר - ודמי המנוי אכן תואמים רמה כזו - אך השירות שניתן רחוק מהמובטח והמצופה. מטעם זה ביקשה לבטל מינויה. 6. לטענת הנתבעים: להד"מ ! המועדון אכן יוקרתי ומיוחד ומספק את מלוא השירותים ברמה המובטחת והראויה. בכל מקרה - לא היתה כלל התחייבות כלפי התובעת (או מינויי המועדון) לספק את השירותים השונים. לא היתה חובה או התחייבות להדרכה בשימוש במכשירים השונים, לא היתה התחייבות לספק מגבות, שתיה או כיוצ"ב. הסיבה "האמיתית" לחפצה של הנתבעת לבטל חברותה נעוצה - כך טענת הנתבעים - בהעתקת מקום מגוריה למושב "אורה", שבמערב ירושלים; משם רחוקה לה הדרך להגיע למועדון וליהנות משירותיו - על כן חיפשה דרך להשתחרר מעול התחייבותה. כל טענותיה לא באו אלא כדי לקדם ולהשיג מטרתה זו. 7. מטעם התובעת העידו היא עצמה וכן חברה מר סלומון דוד ומר עופר לוי. מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 בלבד. ג. המסגרת החוזית: 8. עד כמה שהדבר תמוה לא קיימת מסגרת חוזית ברורה המסדירה את יחסי המועדון ומנוייו/חבריו. עד ההגנה מר כתריאלי העיד בענין זה (בתשובה לשאלות ביהמ"ש - עמ' 14): "כשמתקבל חבר ממלאים טופס שממולא ע"י המדריך אבל אין שום חוזה או כתב התחייבות חתום ע"י החבר או ע"י המועדון. ההתחייבויות שלנו הן לשעות הפתיחה, ציוד שקיים במקום ... אין לנו שום התחייבות לתת הדרכה. ההתחיבויות הללו מופיעות רק בפרסומים". 9. ניתנה לעד ארכה להגיש אותם "פרסומים" - ואכן הגיש מסמך אחד בלבד - "פרוספקט" צבעוני הכולל צילומי המועדון, על שני סניפיו (קיים סניף נוסף בגבעת שאול), מכשיריו ומתקניו - פירוט המתקנים המצויים, שעות הפתיחה - ותו לא. 10. הוגש לי גם טופס "תקנון" הכולל שורה של "הגנות" על המועדון - ופירוט כל מה שאיננו מתחייב, אחריות שאיננו נוטל על עצמו וזכויות ששומר לעצמו. אף שם אין כל התחייבות כלפי המנוי. מדובר שם ב"מועמד" ומי שהתקבל כ"חבר" - ביטויים המעידים לכאורה על התאגדות שיש בה חברים בעלי זכויות שהוגדרו. אף שככל הנראה אין זה אלא שימוש בביטויים שאין מאחוריהם דבר. ד. בחינת טענות התובעת לעיצומן: 11. הדרכה: העובדות שהתבררו בענין זה מפתיעות ומעוררות דאגה. עד התביעה מר לוי אישר כי בתחילה (מן הסתם, כאשר מספר המנויים היה קטן) הודרך ע"י מדריכים הנוכחים במקום כיצד להשתמש במכשירי ההתעמלות והכושר השונים - אך מנויים נוספים שהצטרפו כבר לא זכו לאותה הדרכה. אשר למיומנות המדריכים העיד כי אף שהיו אלו ספורטאים או תלמידי ספורט במכון וינגייט או כיוצ"ב, כולם נעדרי הסמכה להדריך במכון כושר. כך גם העד סלומון דוד (בן זוגה של התובעת) שאישר אף הוא שידוע לו שאיש מהמדריכים לא עבר הכשרה והוסמך להדריך. התובעת עצמה לא ידעה לומר דבר אודות הסמכת המדריכים אך סיפרה כי "היינו יושבים עם המדריכים ומסתכלים על החומה" (חומת העיר העתיקה הנשקפת כידוע במלוא יופיה מול מלון הר-ציון) - במקום לעסוק בהדרכה ובתרגילי כושר כמטרת המועדון. 12. אשר לנתבעים: בישיבה ראשונה שהתקיימה ב97-/06/08 (קודם צרוף הנתבעים 2 ו3-) טען מר כתריאלי (נתבע 1) כי "כל הטענות לא נכונות אחת לאחת. המדריכים מדריכים מוסמכים ..." (עמ' 3). בהמשך (ישיבת 97/08/25 - עמ' 11) טען: "המדריכים ... הם מדריכים בשני הסניפים. החברה עברה בדיקות של עירית ירושלים ולא נמצא כל פגם בצוות ההדרכה". אך בהמשך, לשאלות בית המשפט: "לפי רשיונות של העיריה שיש לנו - יש לנו מדריכים שהיו מדריכים בצה"ל. אין בדיקה מטעם הרשויות בדבר כושר של המדריכים. אמרתי מפורשות שנבדקנו ע"י רשות הרישוי של עירית ירושלים ונמצאנו כשרים להחזיק את המקום. אם עירית ירושלים לא מבקשת תעודות של מדריכים אז אין לי מה להגיש. העיריה בכלל לא בודקת ענין זה של המדריכים. אין שום דרישות של העיריה ושל משרד הבריאות או כל רשות אחרת לקבלת רשיון של מכון כושר. (הדגשות של הח"מ - ר.ש) יצויין כי העד העיד על עצמו כי שימש בשעתו מנכ"ל והוא זה שעסק בהקמת והפעלת המועדון ! 13. לא הוצגה בפני תעודת הסמכה של מדריך כלשהו - ונוכח דבריו הנ"ל של מר כתריאלי אין לי אלא לקבל דברי עדי התביעה - אשר העידו, כאמור, כי איש מן המדריכים לא היה בעל תעודת הסמכה. 14. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) תשנ"ד1984- קובע חד-משמעית: "3. בכל עת שמכון כושר מופעל, יהיה במקום מדריך, המלמד את דרכי ההפעלה של המכשירים שבו .. מפקח על המתאמנים בו" "מדריך" - מוגדר (שם סעיף 1) כ"בעל תעודת הסמכה לפי חוק הספורט להדרכה בענף הספורט של כושר גופני ובריאותי". [יצויין כי מי שעובר על הוראות סעיף 3 דלעיל - צפוי להענש ולהיקנס - (שם סעיף 6]. חוק הספורט תשמ"ח1988- מגדיר "תעודת הסמכה" מהי: "תעודה המסמיכה אדם לעסוק כמאמן או כמדריך ספורט, שניתנה מאת בית-ספר בישראל שהכיר בו השר (שר החינוך - ר.ש) לענין זה או שניתנה מאת בית-ספר מחוץ לישראל ושהכירה בו ועדה (הממונה ע"י השר - ר.ש) ..." (סעיף 1) חוק רישוי עסקים תשכ"ח1968- קובע לאמור (סעיף 2): "(א) לא יינתן רשיון למכון כושר אלא ... לאחר שנתקיימו כל התנאים הבאים: ... (3) נקבעו ברשיון תנאים המחייבים את מכון הכושר למלא אחר הוראותיו של חוק מכוני הכושר (רישוי ופיקוח) תשנ"ד1994-" ... עינינו הרואות: המחוקק הקפיד להסדיר נושא הפעלת מכונים מסוג זה ולהבטיח לבל יפעלו בלא פיקוח צמוד של מדריך מוסמך כדת וכדין. הסיבה לכך ברורה ואין צריך להרחיב עליה את הדיבור - הנזק העלול להיגרם, חלילה, ע"י שימוש לא נכון במכשירים המצויים במקום כזה עצום ורב ! 15. מצער הדבר - ומדאיג - כי מכון מסוג זה מתנהל בלא לקיים את ההוראות המחייבות הללו ומנהלו, או מי שעסק בהקמתו, איננו יודע כלל על קיום ההוראות הללו ועל חובתו (עפ"י תנאי רשיון העסק) להעסיק מדריכים מוסמכים ! מדאיג עוד יותר - אם צודק מר כתריאלי בדבריו - שרשויות המופקדות על הרישוי אינן נותנות ליבן לנושא ואינן מקפידות על קיום הדרישות. מכל מקום - די, לדידי, באי קיום חובה זו - המהווה אף הפרה של התחייבות - לפחות, מכללא - כלפי התובעת, כדי להצדיק ביטול החוזה ע"י התובעת והשבת כספה. אין לכפות על מנוי להמשיך ו"ליהנות" משירותיו של מועדון שאינו מתנהל על פי דין ושבו צפוי המנוי חלילה אף לנזקים. 16. נושא הנקיון: עדי התביעה העידו כולם על פגמים בתחום זה: מציאת תולעים בשירותים וחרקים למיניהם במזרוני ההתעמלות. עד ההגנה מר כתריאלי - אף ששלל תחילה בתוקף קיומם של הפגמים שנימנו - ניסה בהמשך להסבירם ולהמעיט בערכם. את מציאת החרקים במזרונים "הסביר" במיקום המועדון המוקף גינה, באופן המאפשר לחרקים מעופפים לבוא פנימה אל ועל אותם מזרונים. לדבריו "לא קיים" חומר הדברה מתאים למניעת הבעיה. אשר לתולעים בשירותים "ייתכן מאוד שנכנסה תולעת והפתרון הוא לזרוק אותה החוצה" (עמ' 10). אין אני מקבל הסבר וטעון זה. זכאים מנויי המועדון,אשר שילמו ממיטב כספם עבור השירותים המובטחים, שלא "יחלקו יצועם ומקלחתם" עם שרצים למיניהם - ואין זו בעייתם שלהם כיצד תביא הנהלת המועדון לתוצאה זו. (יודגש, להסרת ספקות, שאין כוונת דברי לכך שלא יתכן שאי פה ואי שם ימצא חרק תועה דרכו לאולמו, שירותיו או מזרוניו של מכון - אך עפ"י העדויות שבפני מדובר בתופעה החוזרת על עצמה - ולכזאת אין להסכים). 17. התובעת התלוננה אף על מגבות שאינן נקיות - לדבריה ניתנת למנויים מגבת אחת בלבד. זו נספגת בזיעה לאחר זמן קצר ולאחר זאת אינה ראויה עוד להמשך השימוש. כן התלוננה על שהכוסות בהם מוגשת שתיה אינן נשטפות כראוי. לענין זה צודקים הנתבעים, עקרונית, בטענה שאין כל התחייבות לספק כמות זו או אחרת של מגבות (לדברי מר כתריאלי - מגבת אחת מסופקת חינם והמבקש מגבות נוספות חייב בתשלום) או להגיש שתיה - וכל אחד יכול לשטוף לעצמו את הכוס בה הוא משתמש - עם זאת יש בסיס לדבריה של התובעת: "אני עובדת קשה מאוד בשביל הכסף שלי. אני עובדת ב3- מקומות וכשכבר החלטתי להרשם במועדון כושר אני רוצה את הכי טוב ולא כפי שתארתי לעיל". תשלום של 3,300.- ש"ח לשנה, לאו מילתא זוטרא היא ! (מר כתריאלי העיד כי הסכום מתקרב למחיר במועדוני כושר במלונות יוקרה אחרים) חזקה שאדם מוציא סכום כזה על מנת "להתפנק" ועיסוק בקטנות כמגבות נוספות או שטיפת כוסות בודאי אינם הולמים מטרה כזו - ורמת שירות המתבקשת מכך. 18. בין כך ובין אחרת - מהטעמים המפורטים לעיל - אני קובע כי "המועדון" הפר התחייבויותיו כלפי התובעת - ולפיכך רשאית היתה לבטל את החוזה קודם סיומו ומשכך עשתה זכאית היא להשבת יתרת כספה ונזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרה זו. ה. "יריביה" הנכונים של התובעת: 19. ציינתי בראשית הדברים כי התעוררו סימני שאלה ויש לבחון סוגית בעל הדין הנכון, ותחילה להשתלשלות הטעון בענין זה: - התביעה, במקורה, הוגשה כנגד נתבע מס' 1 ("כמנהל רשת ורטיקאל קלאב"). בכתב הגנה ראשון שהוגש ע"י נתבע זה נטענה טענה אחת בלבד: חוסר יריבות בהעדר "כל התחייבות ו/או קשר עסקי עם התובעת". 20. בדיון הראשון שהתקיים ב97-/06/08 טען נתבע 1 כי הוא נציג מיופה כח של חברה זרה בשם "הזרד", אשר היא אחת מבעלי מניותיה של "חברת ורטיקאל" עמה - ורק עמה - התקשרה התובעת וזו איפוא בעלת דינה. לדבריו - באותו דיון - מנוהלת החברה כיום בידי מר שלמה אומן (נתבע 3). מתפקידו שלו עצמו (נתבע 1) הצטמצם בסיוע להקמת החברה והסתיים עוד בשנת 1995. "אני היום רק נציג הבעלים, מפקח פיקוח על, מדי פעם מסתכל". משהוצג לו מסמך "תמצית רישום" מתוך תיק החברה (חב' ורטיקל ג'ים הר ציון בע"מ) בספרי רשם החברות - ממנו עולה כי הוא עצמו רשום - עד עצם היום הזה - כמנכ"ל יחיד של החברה, עמד על דעתו שאין בכך כדי ליצור כל יריבות בינו לבין התובעת. בהמשך העיד (עמ' 2) כי מתחילת 1996 מנהל ומנכ"ל החברה הוא מר שלמה אומן. על ההתקשרות בפועל העידה התובעת כי זו נעשתה טלפונית, אך "בשטח" נמצאו נתבע 1 ונתבע 3 אשר נוכחו בשעות הפעילות וניהלו את המועדון בפועל. דבריה אושרו ע"י יתר עדי התביעה. 21. דברי נתבע 1 כי מאז ראשית 1996 אין הוא מכהן עוד, בפועל, כמנכ"ל - אינם מתיישבים עם מכתבו אל התובעת (ת/2) הנושא תאריך 96/10/23 וחתום על ידיו כמנכ"ל "רשת ורטיקאל קלאב". אף שבראשית הישיבה מ96-/06/08 עמד בתוקף על כי אין לו כל קשר לענין הנדון ואף איננו עוד מנהל החברה הצהיר בהמשך הדיון (עמ' 3): "אני מסכים כאן עכשיו לייצג את החברה ומה שייפסק החברה תשלם". בסופה של אותה ישיבה צורפו החברה הנ"ל ומר שלמה אומן כנתבעים נוספים לתביעה והדיון נדחה למועד אחר. 22. בדיון הבא שהתקיים ב96-/08/25 - שוב התייצב נתבע 1 גם כנציג נתבעת 2, החברה. בראשית הדיון ביקש להביא לידיעת בית המשפט כי נתבע 3, מר שלמה אומן, איננו יכול להתייצב לדיון הואיל ואיננו עובד עוד אצל נתבעת 2 - שבעבר היה שכיר שלה - וממקום עבודתו החדש לא שוחרר לדיון. מר כתריאלי לא ראה לציין - את שהתברר בהמשך הדיון - כי מר אומן ממשיך לעבוד באותה עבודה עצמה, ניהול המועדון - אלא שעושה זאת עתה מטעם הנהלת מלון הר ציון (ולהשלכות ענין זה אשוב בהמשך). 23. בהמשך אותו דיון חזר נתבע 1 והעיד כי כל תפקידו כיום הוא כנציג הבעלים (חב' הזרד הנ"ל - אחת מבעלי המניות בחברה) ופרט לכך "אין לי שום תפקיד" (עמ' 12). הוא הגיש פרוטוקול (כתוב בכתב יד) של ישיבה על פיה "הוחלט על מנויו של מר אומן לתפקיד מנהל סניף הר-ציון". פרוטוקול זה, על פניו, מעלה סימני שאלה (פרט לצורתו החיצונית התמוהה): ב"ישיבה" של מי המדובר ? האם זו אסיפה כללית, (איזו אסיפה?) של בעלי המניות, או ישיבת מנהלים ? מי הם שהשתתפו בפועל בישיבה ? המסמך חתום בחותמות שלי החברות - בעלות המניות אך לא ע"י יו"ר האסיפה [ר' סעיף 118 של פק' החברות (נוסח חדש)] החתימות אינן מאושרות ע"י איש. ההחלטה היא למינוי מר אומן כמנהל "סניף הר-ציון" - משמע לא מנהל החברה אלא סניף שלה [אך מאידך שם החברה הוא ורטיקל ג'ים הר-ציון" - שם המצביע, לכאורה, על העדר קשר עם סניף גבעת שאול]. לא הוברר מדוע לא דווח לרשם החברות על שינוי המנהל. ברישומיו מופיע עדיין נתבע 1 כמנהל יחיד. 24. בהמשך עדותו מציין מר כתריאלי כי לדעתו מה שמופיע אצל רשם החברות אינו מחייב אלא הרישום "בספרי החברה" ועל פי אלו מר שלמה אומן הוא המנהל הנוכחי של "סניף ורטיקל ג'ים בע"מ" (עמ' 13). [יש להפנות בענין זה, בכל הכבוד, לסעיף 87 של פק' החברות (נוסח חדש) תשמ"ג=1983 המחייבת דיווח תוך 14 יום על כל שינוי - ומחייבת הטלת קנס על מי אשר מפר הוראה זו !]. לא חלפו אלא דקות ספורות - ודבריו מתהפכים מן הקצה: מתברר כי מר שלמה אומן עובד של מלון הר-ציון. וכי: "הוא איננו קשור יותר לורטיקל ג'ים ונכון אם כך שהמסמך שהמצאתי לבית המשפט בענין מנוי מר שלמה אומן כמנהל סניף הר ציון איננו עדכני" (ההדגשה של הח"מ - ר.ש). עוד מתברר כי המועדון מנוהל היום ע"י מלון הר-ציון ודמי המנוי משולמים לזה ולא עוד לנתבעת 2. אשר לנתבעת 2 עצמה: "היום לא מונה מנהל רשמי בחברה ואני עושה את כל הפעולות הקשורות בחברה מבלי שיש לי מנוי פורמלי בחברה"!! (דברי מר כתריאלי בעמ' 15). 25. מספר עובדות נוספות שראוי לציינן בהקשר זה: כזכור ציין מר כתריאלי כי "התחייבויות" החברה מפורטות בפרוספקט אותו המציא לבית המשפט, אלא שבפרסום זה אין כלל זכר לכך שמדובר בחברה ואין מצויין שמה; השם המופיע על גבי מסמך זה הוא "ורטיקאל קלאב מרכז סקווש כושר וספורט". בטופס "תקנון" המועדון שהוגש לבית המשפט שוב אין נזכרת כלל החברה - מדובר שם ב"קלאב" - אין כל זכר לקיומה של החברה ואין מקום לחתימתה. טופס התשלום שהוגש לי (באמצעות כרטיס אשראי "ויזה קרדיט") - הוא לפקודת: "ורטיקל ג'ים הר-ציון" - ושוב אין כל ציון לכך שמדובר בחברה בע"מ. במכתבו הנ"ל של נתבע 1 אל התובעת - ת/2 - (מ96-/10/23) הוא חותם כ"מנכ"ל רשת ורטיקאל קלאב" - ושוב אין רמז לקיומה של חברה בע"מ. 26. הנה כי כן, לאחר עדותו של מר כתריאלי ולאחר הגשת כל המסמכים המבוכה רבה עוד יותר מבראשיתה: אין זה ברור כלל אם ההתקשרות היא עם חברה ומה שמה הנכון, האם החברה פועלת - וכיצד - בהעדר מנהל ומשאין המועדון עוד בניהולה ? האמנם ה"מועדון" ה"קלאב" והחברה זהים הם ?? אם אין הרישום אצל רשם החברות משקף נכונה את המצב בפועל ואין כיום מנהל - מכח ובתוקף מה התייצב נתבע 1 לדיון "כמייצג" החברה ? מדוע הציג את מר אומן כמנהל - בידיעה שמצג זה "איננו עדכני" ? [ואין אלו התמיהות היחידות]. 27. דין והלכה פסוקה הם, כי משפועל אדם "בשם" חברה בלא סמכות או מתוך מצג שווא שנועד להטעות את המתקשר עם החברה יחוב בחבות אישית כלפי המתקשר עמו; ר' למשל ע"א 88/583 ברנע נ' ארקיע פ"ד מה(5) 670 בעמ' 684 וכן ר' ע"א 85/271 אביטן נ' חב' לפיתוח והשקעות בע"מ פ"ד מו(1) 257 בעמ' 263, וכן ד"נ 81/7 פנידר בע"מ ואח' נ' קסטרו פ"ד לז(4) 673 וכן י' גרוס / דירקטורים ונושאי משרה בחברה (כתר, תשמ"ט) עמ' 364. 28. מכל השתלשלות הדברים והטעון כפי שתואר לעיל עולה תמונה של נסיון לתעתע בתובעת (ובבית המשפט); נתבע 1 פעל ופועל "בשם החברה" - בלא שהציג כל מקור לסמכותו - ובאותה נשימה הוא טוען שאיננו עוד בעל תפקיד בה. קיים ספק אם אותה "חברה" שלכאורה פעלו נתבעים 1 ו3- מטעמה, בכלל "חיה" ומתפקדת והאמנם היא שניהלה את המועדון. בפועל - נעשו כל הפעולות הרלבנטיות ע"י נתבעים 1 ו3-, ועמם, בפועל, אף התקשרה הנתבעת. בנסיבות אלו יש לחייב את כל הנתבעים בהשבה ופיצוי התובעת. 29. אכן - מעמדו של נתבע 3 לא התחוור די הצורך - אך משנתנה לו הזדמנות לטעון ולהציג עמדתו ומשבחר שלא להתייצב לדיון - יש לקבל את התביעה כנגדו - ולו בשל כך בלבד. 30. דמי המינוי השנתי ששולמו ע"י התובעת היו בסך 3,300.- ש"ח ששולמו ב96-/06/05 למועדון (התובעת שילמה באמצעות כרטיב אשראי בתשלומים - בשל כך חוייבה בריבית). התובעת הודיעה על רצונה בביטול המינוי ב96-/10/10 - יש איפוא להשיב לה את אשר שילמה עבור 8 חדשים - בסך 2,200.- ש"ח ולסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום. התובעת תובעת אף פיצויים בגין הוצאות ועגמת נפש - אך בענין זה לא הוכיחה דבר. [אף לא הוכח כל קשר בין הדלקת בה לקתה, לטענתה, לבין הטענות שנטענו כנגד הנתבעים כמפורט לעיל]. ו. סוף דבר: 1) אני מחייב את שלושת הנתבעים, הדדית, לשלם לתובעת 2,200.- ש"ח בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מ96-/06/05 ועד לתשלום בפועל. 2) בנוסף על כך - אני מחייב את הנתבעים הנ"ל בתשלום אגרת התביעה בסך 38.- ש"ח ופיצוי עבור ביטול זמנה בהליך ובהתחשב בהתייצבות התובעת ל3- ישיבות של בית המשפט בסך 450.- ש"ח. 3) עפ"י סמכותי מכח תקנה 374 של תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד1984- אני מורה על עיקול כספים - עד לגובה הסכום הפסוק דלעיל, המגיעים לנתבעים או למי מהם מאת מלון הר-ציון, דרך חברון 15 בירושלים. 4) סך 450.- ש"ח אשר הופקדו בקופת בית המשפט (כתנאי לביטול פסה"ד שניתן בשעתו בשל אי התייצבות הנתבע) ישולם לתובעת ויזקף על חשבון החוב הפסוק. 5) העתק פסה"ד ישלח: (א) לצדדים; (ב) למלון הר-ציון, דרך חברון 15 בירושלים - שידווח תוך 7 ימים אם יש ברשותו כספים המגיעים לנתבעים כמפורט לעיל. (ג) ליועץ המשפטי של עירית ירושלים וליועץ המשפטי של משרד החינוך שיבדקו את האמור בפרק ד' של פס"ד זה.ביטול מנויהחזר כספיחדר כושר / מכון כושר