קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול פסק דין בפשרה בבית הדין לעבודה: השופט אדלר; .1בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט לובוצקי - דן יחיד; תב"ע מו/806-3) דחה על הסף את עתירת המערערת להצהיר כי פסק-הדין שניתן בתב"ע מד/285- 3בטל מדעיקרא. על כך הערעור שלפנינו. .2עובדות המקרה הן: א) המשיב הגיש תביעה לבית-הדין האזורי בבאר שבע (תב"ע מד/285-3; השופט רבי). הצדדים הגיעו להסכם לפיו יפסוק בית-הדין "...סכום חד-פעמי כבורר, לחיסול כל הסכסוכים בינינו וזאת ללא נימוקים". באותו יום, 9.9.1985, בנוכחות הצדדים ובאי-כוחם, ועל סמך הסכם הפשרה, פסק בית-הדין, סכום של 000,000, 18שקל ישן; ב) המערערת, שהיתה הנתבעת באותו דיון, לא שילמה את הסכום שנפסק. המשיב, שהיה התובע באותו הדיון, פתח בהליכי הוצאה לפועל. שם טענה המערערת כי פסק-הדין של בית-הדין האזורי (תב"ע מד/285-3) ניתן בחוסר סמכות משום שהשופט פעל כבורר. עוד טענה המערערת שאפילו אם עליה לשלם את הסכום שנפסק על-ידי בית-הדין האזורי, יש לקזז ממנו סכום גדול יותר שהמשיב (התובע בדב"ע מד/285-3) חייב לה. ראש לשכת ההוצאה לפועל בתלאביב דחה את טענות המערערת, בהחלטה (הח' 106/86) מ-6.9.1987, שהוגשה לבית-הדין קמא. בהחלטה נאמר: "פסק-הדין על פניו, על-פי הקביעות שבו אינו לוקה בשגיאה פרצדורלית או בחוסר סמכות כללית לדון בעניין מן הסוג שהוכרע בו. (ע' 3) ...אף אם נתייחס לנאמר בפרוטוקול ...כל שביקשו הצדדים מבית-המשפט הוא לחסל את הסכסוך שביניהם באופן שייקבע סכום אחד לפי שיקול דעתו של השופט שבפניו התייצבו, וסבורני שהמונח "בורר" שהופיע בכתובים לא היה אלא שימוש במונח מטעה, מבלי שהיתה כוונה להוציא את התובענה מתחום בית-הדין אליו הוגשה אל בורר חיצוני, או אף לתת לשופט סמכויות כמכריע במשפט שלא בתחום כס המשפט. (ע' 3). ...עלי להוסיף ...שהשופט [רבי] לא שעה לבקשת הצדדים לפעול כבורר, אלא הוא המשיך בניהול התיק, והכריע בתובענה על יסוד כתבי הטענות בתוקף תפקידו באותה תובענה. (ע' 4) ...אין לפנינו מצב המלמד על כך שפסק-הדין ניתן בחריגה מסמכות, או כי פסק-הדין לוקה על פניו בפגם מהותי המונע ביצועו (ע' 4)". בא-כוח המשיב הודיע לנו כי ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל נדחה, ב-3.5.1988, על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל אביב, בע"א 1110/87; ג) ב- 23.7.1986הגישה המערערת את התובענה דנן, בה היא מבקשת לבטל את פסק-הדין. .3את דחיית התביעה על הסף נימק בית-הדין האזורי כך: א) בית-הדין האזורי אינו ערכאת ערעור על פסקי-הדין שלו; ב) אין מקום להגיש תביעה לביטול פסק-הדין של בית-הדין האזורי, משום שאין פגם בהסכם הפשרה. הסכם הפשרה אינו בלתי חוקי ואינו נוגד את טובת הציבור. נימוקים אלה מקובלים עלינו, אך ראינו לנכון להוסיף מלים מספר. .4לאור הזמן שעבר מאז מתן פסק-הדין מד/285-3, מבלי שהוגש ערעור או בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור, השאלה שהתעוררה בתובענה דנן היתה, האם המערערת היתה רשאית לתקוף את פסק-הדין על-ידי הגשת תביעת ביטול? .5המערערת איננה רשאית לתקוף את פסק-הדין פעמיים בטענת חוסר סמכות. פסק-הדין מד/285- 3ניתן בהסכמה. את הסכם הפשרה ופסק-הדין שם ניתן להגדיר בשתי דרכים: האחת - מינוי בורר ופסק בוררות; השניה - הסכם פשרה לפיו מסכימה המערערת (המעבידה) לשלם סכום למשיב, והצדדים מסמיכים את השופט לקבוע את הסכום, ובכך להשלים את הפשרה. הצדדים אינם רשאים להסכים על הדרך הראשונה, אם הדרך השניה מותרת. דב"ע מו/3- 3[1]. הגדרת הסכם הפשרה נדונה לפני ראש ההוצאה לפועל, אשר החליט להגדיר את ההסכם על-פי הדרך השניה. ערעור על החלטתו נדחה על-ידי בית-המשפט המחוזי. הפירוש המועדף של ההסכם ופסק-הדין (תב"ע מד/285-3) קובע כי בית-הדין פעל במסגרת סמכותו. מאחר שנושא זה נדון לפני ערכאה אחרת, ההכרעה שם חלה גם בתובענה לפנינו בין אותם הצדדים. .6הדרך הנכונה לתקוף את פסק הדין היתה בערעור. בעניין תקיפת פסק-הדין על-ידי הגשת תביעה לביטול פסק-הדין, הסתמך בא-כוח המערערת על ע"א 116/82לבנת נ' טולידאנו [2]. שם חזר בית-המשפט העליון על ההבחנה בין הגשת ערעור לבין תביעה לביטול פסק-דין. בע' 732נאמר: "פסק-הדין ניתן לביטול בשל פגם העשוי לבטל חוזה, יהיה זה בשל טעם המעוגן בעקרונותיהם של דיני החוזים, ויהיה זה בשל טעם שבכשרותם של הצדדים לחוזה או בשל טעם אחר, היורד לשורש נפקותו של החוזה... מי שמבקש לבטל פסק-דין, אשר אושר על יסוד הסכמה שאליה הגיעו הצדדים, בשל פגם בהסכם, צריך להגיש תביעה לביטול (להבדיל מערעור על פסק-הדין), ועליו הראיה שאכן דבק בחוזה אחד מן הפגמים, היכולים לשמש עילה לביטולו". "...פסק הדין שאושר בהסכמה בין עלי הדין נושא עמו אופי של הסכם ואופי של פסק-דין. הוא מורכב כאילו משני מרכיבים, והם ההסכם בין הצדדים וכן האישור שניתן לו על-ידי השופט. אם צד טוען, שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין או בפסק-הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק-הדין ניתן רק בלחצו של בית-המשפט), יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר. מאידך גיסא. כאמור כבר, אם ההליך השיפוטי היה תקין, אולם נפל פגם בהסכם, אין מקום לערעור, אלא יש להגיש תביעה חדשה, שהרי בדרך כלל יש גם צורך לשמוע ראיות בקשר לפגמים שבחוזה". במקרים שבהם קבע בית-המשפט העליון כי הדרך הנכונה לתקוף פסק-הדין היתה הגשת תביעה לביטולו, העובדות היו שהסכם הפשרה ופסק-הדין היו תקפים בעת שנחתמו, אולם לאחר מכן השתנו העובדות, או שהתברר כי נפלה טעות סופר בהסכם. עילת התביעה לביטול הפסק היתה לשינוי הסכם הפשרה או לביטולו. במקרה דנן אמנם טענה המערערת כי הסכם הפשרה אינו חוקי ואינו תקף. אולם, כאמור לעיל, ניתן להגדיר את הסכם הפשרה ופסק-הדין במסגרת הדרך הנכונה להגיע לפשרה, וכך עשה ראש לשכת ההוצאה לפועל. אין לפנינו מצב שבו ברור לחלוטין כי פסק-הדין ניתן בחוסר סמכות. ההיפך הוא הנכון, נושא הדיון היה בסמכות בית-הדין האזורי. .7לעניין המסקנה כי הדרך הנכונה לתקוף את פסק הדין מד/285- 3היתה הגשת ערעור, נוסיף גם זאת: א) במסגרת תביעה לביטול פסק-דין, רשאי הצד התוקף את פסק-הדין להביא ראיות, על מנת להוכיח, למשל, שינוי בנסיבות, טענות בא-כוח המערערת אינן כרוכות בשמיעת ראיות, שכן הן מתמקדות בכתוב בהסכם הפשרה ובפסק-הדין. לכן, הדבר הנכון לתקוף את פסק-הדין היא על-ידי הגשת ערעור; ב) בע"א 116/82[2] הנ"ל, אמר הנשיא שמגר: "הסכם יש לקיים, ופסק-דין יש לכבד, ופסק-דין המאשר הסכם דינו - מבחינת החיוב שבו - כפסק-דין, שניתן על יסוד הכרעה לגוף העניין". (בע' 732) לכך נוסיף כי יש להקפיד על שמירת עיקרון סופיות ההליכים המשפטיים; ג) אין זה צודק לאפשר לצד לטעון "פרעתי" לאחר מתן פסק-הדין. וכאשר מתברר כי אין אפשרות לקזז את הסכום שנפסק כנגד חוב של המשיב למערערת, ולטעון לפני ההוצאה לפועל ולפני בית-הדין לעבודה כי אין חיוב משום שפסק-הדין ניתן בהעדר סמכות. במילים אחרות, יש פגם בהתנהגות המערערת אשר לא תקפה את פסק-הדין מד/285- 3סמוך למועד שניתן; ד) בספר "סדר דין אזרחי" [4], מהדורה חמישית, בע' 720, נאמר: "...לטענה, כי ההסכם נגוע באי-חוקיות מעיקרא, בין שבוצעו שירותים ובין שלא בוצעו, לא שעה בית המשפט בתביעה שהוגשה, הואיל והדרך הנאותה להשמיעה היתה דרך הערעור". (ע"א 74/59, פס"ד י"ד 605, פסקים מ"ו 9); ה) הסכם הפשרה שנעשה בין הצדדים לפני בית-הדין בתב"ע מד/285-3, והמוגדר כהסכם המשלים את הפשרה, אינו נוגד את העקרונות שנקבעו על-ידי המשנה לנשיא בית-המשפט העליון, השופט אלון, בע"א 61/84[3]. אין בו טעות או הטעיה, ההסכם ניתן לביצוע, והוא אינו נוגד את עקרונות דיני החוזים או את תקנת הציבור. .8מכל האמור לעיל עולה כי דין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך -.500, 1ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן שבתוקף בעת מתן פסק-דין זה.ביטול פסק דין בפשרהפסק דין בפשרה (סעיף 79א')פשרהביטול פסק דיןבית הדין לעבודה