קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להישפט על מהירות מופרזת: הנאשם מואשם כי ביום 10.3.02 בשעה 16.15 בכביש 25, נהג את רכבו במהירות של 114 קמ"ש במקום 90 קמ"ש שהינה המהירות המותרת באותו קטע כביש. מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, בה הודיע הנאשם על רצונו להישפט על העבירה בבית המשפט. ב"כ הנאשם כפר באשמה תוך העלאת הטענה כי הנאשם עצר את רכבו מיוזמתו מרחק של כ- 100 מ' מהשוטר בגלל תקלה ברכבו וכי אם מוסיפים מרחק זה יחד עם מרחק המדידה, יוצא כי נמדד במרחק של 481 מ'. ביום המשפט השוטר לא העיד בפני בית המשפט , אלא הסכים ב"כ הנאשם להגשת הדו"ח (ת/1) ללא חקירה נגדית. הנאשם העיד בפני בית המשפט וניתן ללמוד מעדותו כי יחד עמו ברכב היו לפחות שני נוסעים. וכי מחמת תקלה כלשהי ברכב, או בעייה בצמיגים של הרכב, עצר הנאשם מספר פעמים במהלך הנסיעה עד אשר עצר באופן אקראי במקום שבו השוטר הפעיל את מכשיר הממל"ז, והכל כדי לבדוק את הרכב. לטענתו, מכיר הנאשם היטב את רכבו וכי הוא יודע שנסע במהירות שבין 80- 90 קמ"ש, והוא גם יודע "מתי הוא נוסע 100 קמ"ש ומתי לא נוסע 100 קמ"ש, ו"במענה לשאלת התובע בקשר לתקינות מד האוץ ברכבו, השיב כי "לא קיבל דו"חות לאחרונה ואז זה סימן, המד אוץ שלי בסדר" (עמ' 5). הנאשם אף טען בעדותו כי הדו"ח "מפוברק" וזאת כנראה בגלל שהשוטר "פחד" מרכב הנאשם שנסע על השוליים בסמוך למקום המסתור של השוטר, או לחילופין בגלל שנוסע ברכבו העיר לשוטר כי אינו חובש כובע, ואם זה לא מספיק, טוען הנאשם כי השוטר מדד את רכב הנאשם מהצד "וזה נתן לו אפקט אחר מבחינת המהירות, או שהמהירות היתה כבר רשומה על הצג". יש לציין כי בשלב הסיכומים, העלה ב"כ הנאשם שורה ארוכה של טיעונים כנגד המדידה ואופן הפעלת המכשיר ע"י השוטר, חרף העובדה שהשוטר כלל לא נחקר בפני בית המשפט, וכלל לא הובאו ראיות נוספות לשלול את הדו"ח של השוטר. יש לציין כי סעיף 27 (א) (1) לפק' התעבורה מאפשר לבית המשפט לקבל דו"ח של שוטר כראיה מבלי שהשוטר יופיע כעד בפני ביהמ"ש, אולם אין בכך כדי לגרוע מזכות הנאשם לבקש כי השוטר ייחקר על הדו"ח בפני בית המשפט. לא רק שהשוטר לא נחקר בבית המשפט על התרשומת שלו, אלא הנאשם לא הביא בפני בית המשפט ראיות שהיו ביכולתו להביא ושלפי השכל הישר היו אמורות לסייע בו בהגנתו. הנאשם העיד כי למחרת היום חזר לזירת האירוע, מדד את המרחק ממקום עמידתו של השוטר ועד לתחילת העיקול, ועל סמך מדידה זו, הגיע הנאשם לקביעה כי במרחק של 381 מ' לא ניתן בכלל להבחין ברכב הנאשם ולכן המדידה פסולה. לא רק שלא השכיל הנאשם להביא לבית המשפט כל ראיה לגבי אופן ביצוע המדידה אלא חרף העובדה כי העיד כי ערך צילומים, גם צילומים אלה לא הוגשו לבית המשפט. ולכן לא ניתן היה לשוטר לייחס כל משקל לטענה זו שהינה למעשה טענה "סתמית" שאין בה כל ממש. מעבר לכך, אין מחלוקת כי היו ברכב הנאשם מספר נוסעים שהיו עובדים של הנאשם, מדוע הנאשם בחר לא להביא אותם בפני בית המשפט? לא מדובר במקרה שיגרתי של נסיעה שוטפת ומדידה ע"י שוטר שמפעיל מכשיר ראדר, אלא כאן נטענה טענה כי הרכב לא היה תקין וכי הנאשם עצר מיוזמתו ואף " זכה" בדו"ח בגלל שהפחיד את השוטר מנסיעתו בשוליים כאמור או בגלל הערה של אחד הנוסעים בענין הכובע של השוטר, אם כך אלו טענות שעליהן יכל אותם נוסעים להעיד עליהן. העדר הבאת הראיות של הנאשם אינו מסתיים בכל האמור לעיל, אלא גם במכתבו למשטרה (ת/2) כותב הנאשם כי עצר מיוזמתו כמה פעמים בגלל בעיה שנוצרה ברכב (יש אישור המעיד על בעיה ברכב) - מענין כי אותו אישור גם לא הוגש כראיה ! מה נותר איפוא מכל האמור לעיל, תרשומת של השוטר שעליה לא נחקר מול עדותו של הנאשם. עיינתי בתרשומת שערך השוטר ולא מצאתי בו סתירות או סמני שאלה גלויים לעין. השוטר רשם כי ערך את הבדיקות המתחייבות בתחילתה וסיומה של המשמרת ואף רשם את תגובת הנאשם כדלקמן : "אני רוצה לציין שיש איתי שלושה עדים שראו שהדו"ח היה כתוב, כמו כן המזגן ברכב עבד, המרחק בין העיקול לבין הניידת שעמדה 150 מ' ואני עצרתי 100 מ' לפני הניידת לבדיקת הבלמים". מענין שאם אכן נאשם חזר למקום למחרת היום כדי למדוד את המרחק, איך היתה ביכולתו לציין את המרחק בתגובתו לשוטר שעליה לא נחקר ? נוכח ריבוי הטענות שהועלו כנגד השוטר, חשוב ביותר היה להביא את עדותו של השוטר תחת "זכוכית מגדלת" של חקירה נגדית. אין צורך להרבות במלים כי חקירה הנגדית נחשבת ככלי המועיל ביותר כדי להגיע לחקר האמת, במיוחד כאשר הצד הינו מיוצג ע"י עו"ד. (ראה : תשובות חקירה נגדית) כב' השופט קדמי, בספרו על הראיות (עמ' 1391 ) מתיחס לנושא של "התנהגות היריב במהלך הדיון - המנעות מהבאת ראיה / מחקירת עדים" : "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על ידו. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה , מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה : דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה". מול המדידה שבוצעה ע"י השוטר של המכשיר מוצבת גירסתו של הנאשם לפיה נסע במהירות של 80 - 90 קמ"ש ועל דרך שהוא יודע כי זו המהירות שלו השיב :- "אני נוהג ברכב ואני יודע את זה " (עמ' 5). כבר נפסק בפסיקה כאשר מוצבת עדות של מדידה לפי מיכשור אלקטרוני , מול עדות המבוססת על התרשמות בלבד, עדיפה העדות של המדידה האלקטרונית. ראה ע"פ (ת"א) 146/84 חקלאות בע"מ נ. מ"י : "לדעתי עדיפה עדות של מיכשור אלקטרוני מודרני מסוג מכשיר "מולטנובה" על עדותו של השוטר שמעיד לפי התרשומותו ממראה עיניו, לפני שנים נהגו לרשום דו"ח על עבירת מהירות ע"י שוטרים רכובים על אופנועים שרדפו אחר רכב עבריין וסבורני כי השיטה החדישה טובה ומדויקת בהרבה". העיקרון שהובא לעיל, גם אם מדובר בהשוואה בין שני אופנים של מדידה, ישים אף במקרה דנן כאשר מול המדידה האלקטרונית מוצבת הערכה של הנאשם לגבי מהירות נסיעתו. הנאשם אף מתיחס , הן בתגובתו לשוטר והן בעדותו בפני בית המשפט לעובדה כי בניידת "פעל המזגן", הנאשם לא הרחיב את הדיבור ולא הסביר למה התכוון, אבל נראה לי כי הנאשם נתפס לכלל טעות והתבלבל בין מדידה באמצעות מכשיר הממל"ז כמו במקרה דנן ובין המכשיר הראדר "הישן" מסוג 11 KR , שלגביו היתה קיים איסור להפעיל את המזגן בעת המדידה. עדותו של הנאשם לא היתה מהימנה בלשון המעטה על בית המשפט, ריבוי הטענות כנגד השוטר ואף הגירסה בכללותה לא רק שלא נראית לי כסבירה, אלא לא נתמכה כלל בראיות שהיו ביכולתו של הנאשם להביא בפני בית המשפט. גם אי הבאת עדיו וראיות נוספות שהיו באפשרותן לתמוך בגירסאתו, מקימה חזקה לחובת הנאשם שמחזקת את גירסאת התביעה דווקא. בתיק זה לא הועלה כל טיעון לגבי אמינות המכשיר וכל ההכרעה בתיק הינה עובדתית גריידא. אומנם ב"כ הנאשם העלה טיעון בסיכומיו לגבי אופן ביצוע המדידה באופן שצויין בתרשומת השוטר (ת/1) כי "נקודת ההצבעה למרכז הרכב" ואילו בהוראות הפעלה נקבע "שנקודת ההצבעה תיהיה בלוחית הזיהוי של רכב הנקלט" (ראה עמ' 8), אבל דין טענה זו להידחות. לא רק שהשוטר כלל לא נחקר כאמור, גם לא הובאה ראיה על כך מצד הנאשם וגם הציטוט של ב"כ הנאשם מהוראות ההפעלה אינו מדויק. במדריך ההפעלה בפרק הדן ב"הנחיות למדידת מהירויות כלי רכב" צויין : - "א. כוון את המכשיר בעזרת נקודת ההצבעה האדומה המופיעה בעינית לאיזור לוחיות הזיהוי של רכב המטרה". דומני כי תוספת המילה "לאיזור" מדברת בעד עצמה. לציין גם כי עיון ב - SERVICE MANUAL של היצרן מראה כל הגבלה כאמור לעיל. מכל האמור לעיל, אני מקבל את גירסת התביעה כפי שזו עולה מתרשומת השוטר שעליה לא נחקר בחקירה נגדית ונתמכת בצורה לא מבוטלת בדרך שבו הנאשם ניהל את משפטו ואני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בתיק זה.משפט תעבורהבקשה להישפטמהירות מופרזת / דו"ח מהירות