בקשה לתיקון עתירה מנהלית

תקנה 20 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א, - 2000, מפנה את בית המשפט להוראה בדבר תיקון כתבי טענות, המופיעה בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו קובעת, כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתב טענותיו, בכל עת "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לתיקון עתירה מנהלית: 1. לפניי בקשה לתיקון עתירה מנהלית בדרך של הוספת סעד על הסעדים שנמנו על העתירה המקורית. במסגרת העתירה משיג ד"ר דניאל וגנר (להלן:"העותר") על עמדתה של ועדת האתיקה שליד ועד מחוז ת"א של לשכת עורכי הדין (להלן:"המשיבה 1"), המתבטאת במכתב שהוצא ע"י יו"ר הועדה (להלן:"המשיב 2") מיום 9.3.10, במסגרתו נדחו טענותיו, כי עו"ד דיינה הר-אבן (להלן:"המשיבה 4"), עורכת דין במקצועה ומי שמייצגת את בת זוגו לשעבר ובתו בהליכים המתנהלים נגדו בבית המשפט לענייני משפחה, נגועה בניגוד עניינים, ועל כן עליה להפסיק את ייצוגן בתביעה להגדלת מזונות שהוגשה נגדו (תמ"ש 77338/98). לטענת ב"כ העותר, ניגוד העניינים האמור נובע מהעובדה, כי במקביל לייצוג בתו בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה, המשיבה 4 נתבעת ע"י העותר ובתו זו, מכוח אפוטרופסותו הטבעית של העותר עליה, בבית המשפט השלום בת"א (ת.א. 43926/08 ות.א. 4174-09-09) . במסגרת העתירה, נטען, כי עמדת המשיבה 1, אשר נתבקשה ע"י בית המשפט לענייני משפחה, נמסרה באיחור ניכר, והיא כוללת טעויות עובדתיות, מנומקת באופן לאקוני ומעלה חשש כי היא מבוססת על משוא פנים ושיקולים זרים. לאור זאת, התבקש בית משפט זה, בין היתר, להורות למשיבים לעתירה להצהיר על מידת מעורבותם בהכנת המסמך מיום 9.3.10 (להלן:"מסמך העמדה"), ולגלות את אופי קשריהם עם המשיבה 4 או מרשתה. כמו כן, ביקש העותר להעביר לעיונו פרוטוקולים מן הישיבה, במסגרתה נידונה פנייתו של בית המשפט לענייני משפחה וגובשה עמדת המשיבה 1. כן התבקש בית המשפט, וזאת ללא קשר למסמך העמדה גופו, להורות למשיבים לנמק, מדוע לא נפתחה נגד המשיבה 4 חקירה ובדיקה בהקשר לעבירות המשמעת, שלטענתו, זו ביצעה, ועליהן יידע את המשיבה 2. בכתב תשובתם של משיבים 1 ו- 2 לעתירה, נטען כי יש לדחות את העתירה על הסף, בין היתר, בטענה, כי העותר ובאי כוחו פועלים בניגוד עניינים וכי העתירה הוגשה בחוסר נקיון כפיים. לגופם של דברים, דחה ב"כ המשיבים 1 ו-2 את הטענה כי נפל פסול בהחלטת המשיבה 1 מיום 9.3.10 ולטענתו, אף אם בית המשפט יסבור, בניגוד לדעת המשיבים, כי ראוי היה להגיע להחלטה אחרת, אין הנסיבות מצדיקות את התערבותו בשיקול דעתה של המשיבה 1. המשיבה 4 טענה בתגובתה, כי לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אין סמכות עניינית לדון בטענות העותר, וכי דחיית העתירה על הסף מתחייבת גם מחוסר נקיון כפיו של העותר ומשום היותה בלתי רלוונטית. זאת, לאור החלטת בית המשפט בת.א. 43926/08 מיום 10.06.09, כי בתו הקטינה של העותר תמחק מהתיק, החלטה שמאיינת את טענת ניגוד העניינים העומדת בלב העתירה. המשיבה 4 סברה, כי טענות העותר בעתירה הינן חסרות שחר, והבהירה, כי הגשת התביעות נגדה, בשם העותר ובשם בתו נועדה ליצור ניגוד עניינים מלאכותי, שישבש את המשך ההליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתם היא מייצגת את בת זוגו לשעבר ובתו. המשיבה 4 ביקשה מבית המשפט לדחות העתירה על הסף או לחילופין לדחות את הסעדים המבוקשים נגד המשיבה 1 ולהורות, כי היא עצמה מהווה משיבה פורמאלית לעתירה, כמי שעשויה להפגע מההחלטה בה, ותו לא. בעקבות הדיון המקדמי, החלטתי לדון בעתירה לגופה. 2. בבקשתו לתיקון העתירה, מיום 12.07.2010, טען ב"כ המבקש, עו"ד ד"ר רן מושוביץ, כי לאור הדיון המקדמי שנערך בבית המשפט,במהלכו הביעו המשיבים את נכונותם לאפשר לבית המשפט לדון גם בתקפות עמדת המשיבה 1, ולא רק באופן בו התקבלה, הוא מבקש להוסיף סעד לפיו יורה בית המשפט למשיבה 1 "לנמק מדוע לא תבוטל ההחלטה נספח א' (זו המובאת במסמך העמדה- א.ש.) או תתוקן בתוכנה לנוכח הראיות והטענות שיועלו להלן בעתירה". לטענת העותר, הגישה המרחיבה בפסיקה בנוגע לתיקון עתירה מנהלית, וחשיבות ההקפדה על יעילות הדיון מחייבות הכרעה בשאלת תקפות עמדתה של המשיבה 1, ולא רק את בחינת אופן גיבושה. קל וחומר, כאשר המשיבים התייחסו לסוגיה זו במסגרת תגובותיהם לעתירה, כך שהענות לבקשה לא תוביל את לתיקון כתבי הטענות. ב"כ המשיבים 1 ו- 2, עו"ד עמוס וייצמן, לא התנגד לבקשה לתיקון העתירה, אולם ביקש כי העותר ישא בהוצאות הכרוכות בתיקון תגובתם לעתירה, אם אכן יחליטו המשיבים להגיש תגובה מתוקנת. המשיבה 4 חזרה על טענותיה בדבר חוסר הסמכות העניינית של בית המשפט לדון בעתירה, והדגישה כי בקשתו של העותר לתקן את העתירה היא תוצר הבנתו, כי לבית המשפט אין סמכות לדיון בעתירה לאור הסעדים המקוריים שהתבקשו בה, כאשר הוספת הסעד המבוקש תאפשר להכשיר את סמכותו של בית המשפט לדון בעתירה. עוד טענה המשיבה 4, כי התיקון אינו רלוונטי ונחוץ לדיון בעתירה, כיוון שממילא אין עוד כל ניגוד עניינים בין ייצוגה של הבת בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה לבין התביעה, שהוגשה נגדה על ידי העותר, וזו הוגשה בחוסר נקיון כפיים. מן הפן המשפטי, נטען, כי התיקון המבוקש אינו עונה על הדרישות המופיעות בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), וכי הבקשה הועלתה בשלב מאוחר מידי של ההליך המשפטי, ועפ"י תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אין לדון בה. דיון והכרעה 3. תקנה 20 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א, - 2000, מפנה את בית המשפט להוראה בדבר תיקון כתבי טענות, המופיעה בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו קובעת, כי בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין לשנות או לתקן את כתב טענותיו, בכל עת "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". לטענת המשיבה 4 הבקשה לתיקון כתב העתירה אינה רלוונטית להכרעה בתיק, באשר הוספת הסעד המבוקש אינה דרושה להכרעה בעתירה. מבלי להביע עמדה בשאלת ניגוד העניינים, הרי העובדה כי הבת אינה משמשת עוד צד לתביעות האזרחיות שהוגשו נגד המשיבה 4, אינה מאיינת, בהכרח, את טענת ניגוד העניינים שבפי העותר. זאת, משום שחלק מהטענות המובאות בתביעות שהוגשו ע"י העותר נגד המשיבה 4, ושעדיין עומדות בתוקפן, נוגעות גם לבתו הקטינה, המיוצגת ע"י משיבה זו בתיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה. כאמור, במסגרת הבקשה שלפניי ביקש העותר לבטל או לתקן את נוסח מסמך העמדה של המשיבה 1, המתייחס לשאלת ניגוד העניינים. על כן, אין בידי לקבוע, בשלב זה, כי תיקון כתב העתירה אינו רלוונטי באופן המצדיק את דחיית הבקשה, כטענת המשיבה 4. יתר על כן, מגמת הפסיקה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, הינה, בדרך כלל, ליברלית, וזאת במטרה לייעל את ההליך המשפטי (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 152 (מהדורה עשירית, 2009)). הגישה הרווחת הינה כי יש לאפשר לצדדים לתקן את כתבי טענותיהם ,כל עוד התיקון מועיל לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים (רע"א 8129/08 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 6.04.09)), וזו חלה גם בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות שהוגשו בבית המשפט לעניינים מנהליים (עע"מ 5674/04 עיריית תל אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובניה בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 04.06.08)). מאחר שעיקר העתירה נוגע לאופן גיבוש עמדתה של המשיבה 1 בנושא ניגוד העניינים הנטען, והחלטתי לקיים דיון לגופה של עתירה, הרי שהכרעה בשאלה זו תשפיע במישרין גם על תוקף עמדת המשיבה 1, תיקונה או ביטולה. גם לאור טעם זה, הנני סבור כי אין לדחות את הבקשה מחמת העדר רלוונטיות, כפי שנטען ע"י המשיבה 4. עוד אבהיר, כי איני סבור בהכרח, כטענת המשיבה 4, כי בקשת העותר, מטרתה לעשות "מקצה שיפורים" לעתירה, באופן שימנע את דחייתה על הסף, מחמת חוסר סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה. זאת, כאשר גם לדידה של המשיבה 4, הסעד שעניינו "לנמק מדוע לא נפתחה חקירה ובדיקה בקשר לעבירת המשמעת ביצעה לכאורה המשיבה 4", ושהופיע בעתירה המקורית, עשוי להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה. באשר למועד הגשת הבקשה, אציין כי זו אכן הוגשה לאחר סיום הדיון המקדמי, אולם טרם שהגישה המשיבה 4 את כתב התשובה ואת עיקרי הטיעון מטעמה, וממילא בטרם החל הדיון בעתירה לגופה. לאור זאת, איני מקבל את טענות המשיבה 4, כי יש לדחות את הבקשה משום מועד הגשתה. לבסוף, יש להבהיר כי דחיית הבקשה לתיקון העתירה, עשויה להוליד עתירה נוספת, שתעסוק בתקפות עמדת המשיבה 1, להבדיל מהאופן, הפסול לדעת העותר, בו נתקבלה. בזבוז הזמן השיפוטי וההוצאות שיהיו כרוכות בניהול עתירה נפרדת, אך המתבססת על אותן טענות שבעתירה שלפניי, מצדיקים קבלת בקשתו של העותר, והוספת הסעד למניין הסעדים שהובא בעתירה. 4. לאור האמור, הנני מקבל את בקשת העותר ומאשר את תיקון העתירה, שעניינו הוספת סעד לסעדים שנתבקשו על ידו בעתירה המקורית, כמפורט בבקשה. המשיבים יגישו כתב תשובה לעתירה המתוקנת ואת עיקרי טיעוניהם (לגבי המשיבים 1 ו-2, ככל שיש להם להוסיף על כתב התשובה ועיקרי הטיעון שהוגשו מטעמם), עד 4 ימים לפני מועד הדיון בעתירה לגופה, הקבוע ליום 21.09.2010 . שאלת חיוב העותר בהוצאות בגין הליך זה, תבחן בהמשך, ולאור פסיקתו של בית המשפט בעתירה גופה. תיקון עתירהעתירה מנהלית