על פי האמור בסעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, בתי הדין לעבודה אינם קשורים בדיני הראיות, אלא בדיון בהליכים פליליים. סעיף זה בא להקל עם המתדיינים בכל הנוגע להבאת ראיות ולקבילותן. סעיף 33 לחוק מותיר לבית הדין מרחב פעולה בכל עניין של סדר דין, מקום שהדבר אינו נוגד חוק או תקנה, וזאת במטרה לפשט את הליכי הדיון ולמנוע נוקשות. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דיני הראיות בבית הדין לעבודה: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת גלטנר-הופמן ונציגי הציבור ששון ובכר; עב 300363/95), מיום 30.6.1999, בה נדחתה בקשת המבקשת למחוק מספר סעיפים בתצהיר שהוגש מטעם המשיב, במקום עדות ראשית, וכן נדחתה התנגדות המבקשת להגשת תצהיר משלים מטעם המשיב, במועד הדיון בהליך. 2. העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן: המשיב הגיש תביעה בבית הדין האזורי בבאר שבע כנגד המבקשת, שעניינה הפרשות לקרן פנסיה. המבקשת, בכתב הגנתה, הכחישה את רוב האמור בסעיפי התביעה ללא פירוט, פרט להתייחסות קצרה לטענות התיישנות, לחוסר היריבות בין הצדדים ולפרטי נסיבות סיום עבודתו של המשיב. המשיב הגיש לבית הדין האזורי תצהיר עדות ראשית מטעמו ביום 2.6.1998, וכן הגיש תצהיר משלים ביום 8.6.1999, הוא היום שנקבע לדיון בהליך. באותו דיון העלה בא כוח המבקשת את בקשתו, למחוק סעיפים שונים מתצהיר העדות הראשית, מיום 2.6.1998, כשעיקר טענתו היתה, כי חלקים שונים בתצהיר מכילים עובדות חדשות שלא פורטו בכתב התביעה או שאינן מתיישבות עם העובדות שפורטו בכתב התביעה. לטענתו, עובדות אלה באות לבסס עילות תביעהשלא הופיעו בכתב התביעה, ושלמבקשת לא ניתנה אפשרות להתגונן בפניהן. בנוסף לכך, התנגד בא כוח המבקשת להגשת התצהיר המשלים, כשלטענתו מדובר בהצהרה בלתי רלוונטית, המבוססת בחלקה על עדות שמיעה. לסיכום דבריו, טען בא כוח המבקשת, כי תחת הגשת סעיפים בעייתיים אלה, על המשיב להגיש כתב תביעה מתוקן. בא כוח המשיב טען, כי יש לדחות את הבקשה, בשל האיחור הרב בהגשתה וכן משום שכל אותם סעיפים שנתבקש בית הדין האזורי למחוק בתצהיר המקורי וכמוהם סעיפי התצהיר המשלים - זכרם בא בכתב התביעה או בכתב ההגנה, ורק הפירוט שלהם מופיע בתצהירים. 3. בית הדין קמא דחה את הבקשה למחיקת סעיפים בתצהיר המקורי ואת ההתנגדות להגשת התצהיר המשלים, וכך קבע: "הבקשה הוגשה באיחור רב, והנתבעת [המבקשת] רשאית בסיכום טענותיה לטעון למשקל האמור בסעיפי התצהיר הנ"ל, תוך התייחסות לעילת התביעה המפורטת בכתב התביעה". ובהמשך - "התובע [המשיב] בתצהירו מפרט עובדות נוספות אשר לא פורטו בכתב התביעה... הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה רוב סעיפי כתב התביעה ללא פירוט. כן עולה מכתב התביעה, כי הנתבעת לא הגיבה והשיבה לפניית התובע אליה לבירור זכויותיו. לפיכך, השתלשלות העניינים שפורטה בתצהיר והפירוט העובדתי הנרחב יותר, לאחר שהוחלפו בין הצדדים מסמכים ונטענו טענות בפני כב' הרשמת, אין בהם כדי להענות לבקשת הנתבעת. יצויין, כי עילת תביעתו של התובע פורטה אמנם באופן כללי בסעיף 7 לכתב התביעה, והאמור בתצהיר, לרבות בתצהיר המשלים, בא להבהיר ולהשלים האמור בסעיף 7 הנ"ל. בית הדין דחה הבקשה אף לאור האמור בסעיפים 32 ו33- לחוק בית הדין לעבודה, המקרה הנדון שבפנינו הינו מסוג המקרים שיש לנהוג בגמישות על מנת שבית הדין יגיע לחקר האמת בדבר זכאותו של התובע לקבל ההפרשות הנ"ל, וכאשר הנתבעת טרם הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה ובטרם נשמעו עדיה, תינתן לה האפשרות להגיב בתצהיריה או במסגרת עדותם הראשית של העדים מטעמה על הטענה הנ"ל. הנתבעת מבקשת כי התובע יגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת שתינתן לה ההזדמנות להתגונן כראוי. בית הדין לא מצא כל עילה לחייב התובע להגיש בקשה לכתב תביעה מתוקן. בנושאים שעניינם קביעת סדרי דין, נתונה בידי בית הדין סמכות רחבה של שיקול דעת, לרבות העובדה, כי נהוג לאפשר לעד שמסר עדותו הראשית בתצהיר אף להשלים עדותו ולפיכך הננו מאשרים גם הגשת התצהיר המשלים כראיה מטעם התובע והאמור בתצהיר המשלים לרבות משקלו הראייתי, יילקח בחשבון בעת מתן פסק הדין, לאור הראיות שיושמעו בפני בית הדין. אין לטעון, כי האמור בתצהיר המשלים אינו רלוונטי על פניו למחלוקת שבין הצדדים ולעילת תביעתו של התובע ומאחר שמדובר בתצהיר משלים אשר הוגש בטרם תחילת שמיעת הראיות, מן הדין לאשר לתובע הגשתו." על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפני. 4. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטה שביסוד הבקשה, אני מחליט כי אין לתת רשות ערעור; זאת מבלי לבקש תשובה מטעם המשיב. 5. הטעמים להחלטתי: א. הכלל הוא, כי בית דין זה, כערכאת ערעור, אינו נוהג לשמוע ערעורים על החלטות דיוניות של הערכאה בפניה מתנהל הדיון, אלא אם כן שיקול הדעת היה מופרך במידה כזו המצדיקה התערבות. נסיבותיו של המקרה דנן, כפי שהן עולות מהחומר שהונח בפני, אינן מצדיקות חריגה מכלל זה, מה גם שלא מתעוררת כל שאלה משפטית. ב. על פי האמור בסעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, בתי הדין לעבודה אינם קשורים בדיני הראיות, אלא בדיון בהליכים פליליים. סעיף זה בא להקל עם המתדיינים בכל הנוגע להבאת ראיות ולקבילותן. סעיף 33 לחוק מותיר לבית הדין מרחב פעולה בכל עניין של סדר דין, מקום שהדבר אינו נוגד חוק או תקנה, וזאת במטרה לפשט את הליכי הדיון ולמנוע נוקשות. לאורה של חקיקה זו ראוי להזכיר, כי בפני הערכאה הדיונית היתה פרושה יריעת ההתדיינות בין הצדדים וחזקה עליה כי שקלה בהחלטתה את מכלול השאלות העומדות לדיון ואיזנה כראוי את זכויות בעלי הדין. כאמור, הדגיש בית הדין קמא, כי המבקשת רשאית, בסיכום טענותיה, לטעון למשקל האמור בסעיפי התצהיר. 6. למותר לציין, כי החלטה זו אינה נוגעת לאותם סעיפים אשר לא נדונו כלל בהחלטת בית הדין קמא, ואשר לא היה מקום להעלותם בבקשת רשות הערעור. 7. סוף דבר הבקשה נדחית. המבקשת תשלם הוצאות בקשה זו לאוצר המדינה, בסך של 1,500 ש"ח. ראיותבית הדין לעבודה