קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם טלפון והוצאות רכב חלק מהמשכורת: השופטת וימן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע נא / 3-2078; השופט כהן ונציגי הציבור שהרבני ובן-דב), שקבע כי הרכיבים המכונים "אחזקת רכב" (על מרכיביו השונים) ו"אחזקת טלפון" (דמי שמוש ושיחות) - היוו תוספות אמיתיות לשכרה של המערערת. לאור זאת, רכיבים אלה אינם מהווים חלק מהשכר לעניין חישוב פיצויי הפיטורים שהמערערת זכאית לקבל מהמשיבה, על פי הסכם פשרה שהושג בין הצדדים, בו נקבע כי "שאלת משכורתה 'הקובעת' של התובעת, לצרכי פיצויי פיטורים, תוכרע ע"י בית הדין" (נספח 4 לכתב הערעור). 2. באשר לרכיב המכונה "אש"ל גלובלי", קבע בית הדין האזורי כי יש לראותו כחלק משכרה הרגיל של המערערת, ועל כן יש להביאו בחשבון משכורתה הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. בעניין רכיב זה אין לפנינו ערעור. 3. בהסכמת הצדדים ניתן פסק הדין שלהלן מבלי שנשמע טיעונים, על פי כל החומר שבתיק, לרבות כתבי הטענות, הפרוטוקול והסיכומים בבית הדין קמא וכן הודעת הערעור, עיקרי הטיעון ואסמכתאות שהגישו לנו שני הצדדים. 4. ב"כ המערערת מבקשת כי בית דין זה יתערב בקביעת העובדות שנקבעו ע"י בית הדין האזורי. לטענתה, פסק הדין ניתן תוך התעלמות מעדות מנכ"ל המשיבה, ממנה עולה כי שני הרכיבים קא עסקינן היו "תשלומים קבועים", כפי שגם סומנו בסימול מיוחד (בסיפרה 9) בתלושי המשכורת. ב"כ המערערת טוענת עוד כי משהוכח שתשלום תוספות הרכב והטלפון לא היה מותנה בקיום תנאי או מצב כלשהו, יש לראותם כחלק מהשכר הרגיל, ולא כ"תוספות". לגירסתה, תשלום אחזקת הרכב והוצאות הטלפון, במקרה של המערערת, לא היה מותנה בשימוש, למעשה, בטלפון או ברכב לצרכי העבודה ושיעורו לא נגזר ממידת השימוש בטלפון וברכב. יתר על כן, ב"כ המערערת טוענת בערעור גם כי הוכח בפני בית הדין קמא שהמערערת לא השתמשה בטלפון, כפי שלא השתמשה ברכב, לצרכי עבודתה. שני הרכיבים האמורים שולמו לה עוד בהיותה עובדת "תנובה", בדירוג נמוך, לפני שעברה משם אל המשיבה, באותן זכויות שהיו לה ב"תנובה". לגירסת המערערת, תשלום רכיבי הטלפון והרכב היה בבחינת שכר רגיל, ושיעורם של הרכיבים האמורים השתנה מדי פעם, בהוספת מספר שיחות טלפון, או בהגדלת הקילומטראג', וזאת כמסווה בלבד להטבות שכר ממשיות, רגילות. 5. בנוסף לאלה, מבקשת ב"כ המערערת לבטל את החיוב בהוצאות, בהתחשב בכך שהמערערת זכתה בחלק מתביעתה, ב"גילגוליה" הקודמים, בהסכם הפשרה וגם בפסק הדין של בית הדין האזורי, אשר פסק לטובתה בעניין רכיב האש"ל. 6. ב"כ המשיבה תומכת בפסק הדין, מנימוקיו של בית הדין האזורי. הוסיפה ב"כ המשיבה וטענה כי המערערת לא הצביעה על נימוק כלשהו המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בקביעות העובדתיות של בית הדין קמא, המבוססות כדבעי על חומר הראיות והעדויות שנשמעו בפניו ובמסקנות הנובעות מהן. 7. באות כח הצדדים חזרו לפנינו על המבחנים שנקבעו בפסיקה בעניין ההבחנה בין "משכורת" לבין "תוספת", תוך שימת דגש על עובדות המקרה דנן. לעניין רכיב הטלפון נדגיש במיוחד את העובדות הבאות: א. בית הדין האזורי קבע, בניגוד לגירסת המערערת, כי המערערת ביצעה שיחות טלפון מביתה, בעניני עבודה, הגם שרכיב אחזקת הטלפון שולם לה גם בעבר, לפני ששימשה בתפקידה הבכיר כראש תחום פיננסים ומנהלת פרויקט פיננסים של המשיבה. ב. יתר על כן, גם אילו הנחנו שהמערערת לא הזדקקה בפועל לטלפון לצרכי עבודה, הרי עצם האפשרות לטלפן בעניני עבודה היא המכרעת בנושא זה (דב"ע נג / 7-3 דוד שליסר - הממונה על תשלום הגימלאות, לא פורסם). ג. אופיו של רכיב אחזקת הטלפון, כהחזר הוצאות מובהק, אינו משתנה, גם אם הרכיב משתלם לעובד בעת חופשה או העדרות, וגם אם שיעור התשלום משתנה בהתאם לגובה הדרגה. לעניין רכיבי הרכב נדגיש במיוחד את העובדות הבאות: א. בית הדין קמא קבע, על פי הראיות, כי תשלום רכיבי הרכב היה מותנה בהחזקה בפועל של רכב, לרבות תשלום דמי הביטוח ורשיון הרכב. ב. המערערת נדרשה לדווח, ודיווחה בפועל, על נסיעות בתפקיד, גם אם לא נתנה פירוט מדוייק של הנסיעות ואף אם לא ביצעה את כל הנסיעות הלכה למעשה. ג. העובדה שהמשיבה העמידה לרשות המערערת רכב של המפעל, לצורך נסיעות ארוכות בתפקיד, אינה משנה את מהות תשלום הוצאות הרכב ששולם לה מדי חודש כתוספת, אשר החליפה את תוספת "נסיעות" ששולמה לה בעבר. לעניין הסימול בתלוש המשכורת, לגביו העיד מנהל המשיבה כי סימול זה מעיד על "תשלום קבוע", נציין כי אין בסימול בלבד כדי לקבוע את מהות התשלום, אם הוא "תוספת" או חלק מ"השכר הרגיל". עולה מהראיות כי הסיפרה "9" נועדה לסמל את העובדה שמדובר בתשלום חודשי, סדיר, להבדיל מתשלום חד פעמי או חד שנתי (כגון בונוס). 8. לאחר ששקלנו את כל הצריך שיקול ונתנו את המשקל המתאים לכל טענות הצדדים - הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור, מטעמיו של בית הדין האזורי. למותר לציין כי אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת עובדות המבוססות על ראיות ומהימנות עדים. רק בנסיבות חריגות, שעה שקביעותיו של בית הדין האזורי אינן סבירות על פניהן, או תלושות מחומר הראיות, רק אז תסטה ערכאת הערעור ממנהגה ותתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית קמא. בעניננו, לא חלו נסיבות חריגות כאמור. קביעות בית הדין האזורי וממצאיו מעוגנים היטב בחומר הראיות ואין מקום להתערב בהם. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית הדין האזורי ואין לגלות במסקנה המשפטית, כפי שהובאה בפסק הדין של בית הדין קמא כל טעות שבחוק. 9. לעניין הוצאות המשפט, ייתכן ויש טעם בטענת המערערת בדבר ההוצאות, אולם, כלל נקוט בידי ערכאת ערעור שרק במקרים נדירים ביותר היא תתערב בעניין זה. המקרה שלפנינו אינו בכלל מקרים נדירים אלה. 10. התוצאה היא כי הערעור נדחה. 11. המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 3,000 ש"ח, בצרוף מע"מ.טלפון בעבודהטלפוןהוצאות רכבשאלות משפטיותרכבמשכורת