האם מותר לנכה לחנות במקום אסור ?

האם מותר לנכה לחנות במקום אסור ? המערער הינו אדם נכה, בעל תו נכה ובהתאם על פי סעיף 2 לחוק חנייה לנכים התשנ"ד - 1993, רשאי המערער לחנות את רכבו הנושא תג נכה אף במקום בו חנייה אינה מותרת, בהתקיים תנאים מסוימים. אחד התנאים המנויים בסעיף 2(א)(4) לחוק הנ"ל הינם כי החנייה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה (לאו דווקא אדום לבן אלא גם במרחק קרוב מדי לצומת). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חניית נכה במקום אסור - הפרעה לתנועה: בפני ערעור בפס"ד של בית משפט קמא (כב' השופטת אורית בת אל חדד) מיום 31.1.10 בו הרשיע בית המשפט את המערער בכך שחנה את רכבו בניגוד להוראות סעיף 6(א)(1) לחוק העזר בבאר שבע (העמדת רכב וחנייתו) התשנ"א - 1991. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין כאשר לטענת המערער לא היה מקום להרשיעו בעבירה כיוון שהוא חנה את הרכב במקום שהיה מותר לו כאדם נכה. יצוין כי הערעור הוגש על ידי המערער כבקשה למינוי סנגור לבקשתו הוריתי על מינוי הסנגוריה הציבורית לייצוג המערער ומכאן הוגשו נימוקי ערעור מפורטים. בנימוקי הערעור ובדיון בפני טען ב"כ המערער כי טעה בית המשפט כאשר קבע שרכבו של המערער באופן בו חנה היווה הפרעה ממשית לתנועה וכי דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח ואף עם תמונות שהוצגו לבית המשפט בערעור לאחר שהוגשה הבקשה להגשת ראיות חדשות בערעור. עוד נטען כי המרחק בו חנה המערער מן הצומת לא היה כ-7 מטר, כפי שקבע בית משפט קמא, אלא מרחק גדול יותר ומכאן רשאי היה המערער לעמוד במקום בו עמד. ב"כ המערער הוסיף והטעים כי המדובר באכיפה סלקטיבית משלאחרים שחנו במקום לא נרשמו דוחות. ב"כ המשיב מנגד ביקש לדחות הערעור תוך שציין כי הכרעת בית המשפט מבוססת ואין מקום להתערב בה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בתמונות שהוצגו לי במסגרת הראיות החדשות על ידי המערער, ואף בפסיקה שהוגשה לי על ידי ב"כ המערער באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות. המערער הינו אדם נכה, בעל תו נכה ובהתאם על פי סעיף 2 לחוק חנייה לנכים התשנ"ד - 1993, רשאי המערער לחנות את רכבו הנושא תג נכה אף במקום בו חנייה אינה מותרת, בהתקיים תנאים מסוימים. אין חולק כי רכבו של המערער חנה במקום בו החנייה אסורה. מכאן יש לבחון, כפי שעשה בית המשפט קמא האם התקיימו התנאים המתירים למערער לחנות אף במקום החנייה אינה מותרת. אחד התנאים המנויים בסעיף 2(א)(4) לחוק הנ"ל הינם כי החנייה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה. בית המשפט קמא לאחר ששמע את עדות הפקח שרשם את הדו"ח מצא כי הוכח בפניו שהרכב אשר חנה בנתיב הימני של הכביש היווה הפרעה ממשית לתנועה, זאת אף בשים לכך שהרכב חנה במרחק של כ-7 מטרים מן הצומת וזאת על פי עדות הפקח. אציין כי בעניין זה קבע בית המשפט קמא כי אף מבלי להתייחס לרכיב של הפרעה ממשית לתנועה אשר הנטל להוכחת התנאים הנקובים בסעיף 2(א) ובכלל זה העובדה שהרכב לא היווה הפרעה ממשית לתנועה הינם על הנאשם, הרי עדיין בהתאם לסעיף 3(1) לאותו חוק ההיתר לחניית רכב הנושא תג נכה לא יחול בתוך צומת או בתחום 12 מטר ממנו. במקרה דכאן, כממצא עובדתי על פי עדות הפקח קבע בית המשפט כי רכבו של הנאשם עמד כ-7 מטרים לפני הצומת המרומזר. לא מצאתי כל נימוק בנימוקי הערעור המצדיק התערבות בממצא עובדתי זה של בית משפט קמא. בעניין זה אציין כי אף התמונות שהוגשו לי לא הייתה בהם כל מדידה של המרחקים ולא היה בהם לבסס כל מסקנה שונה. ויודגש, די בכך שהרכב חנה במרחק הקטן מ-12 מטר מן הצומת כדי להוביל לכך שהחנייה במקום תהא אסורה, אף לרכב הנושא תג רכב, גם אם הרכב החונה אינו מהווה הפרעה כלשהי לתנועה. למעלה מכך יצוין כי בית המשפט קמא אכן התייחס לכך שברור כי יש לצפות לכך שרכיב ההפרעה יהיה מוחשי וברור יותר, היינו שנדרשת הפרעה ממשית שאחרת נמצא מאיימים את מטרת הסעיף המתיר לרכב הנושא תג נכה לחנות אף במקום שהחניה אינה מותרת. מכאן לא ביסס בית המשפט מסקנתו על שאלת ההפרעה הממשית לתנועה בלבד אלא בעיקר על כך שהרכב חנה במרחק קצר מן הצומת האסור לחנייה אף לרכב בעל תג נכה. כאמור בעניין זה לא מצאתי אף בכל נימוקי הערעור כל בסיס להתערב בקביעה העובדתית של בית משפט קמא שהתבססה על הראיות שהובאו בפניו ומכאן דין הערעור להדחות. בעניין זה אציין כי פסק הדין שהוגש לי בו זוכה המערער במקרה אחר מתייחס לשאלת ההפרעה הממשית לתנועה ואילו במקרה דכאן כאמור עיקר הכרעת הדין מתבססת ראש וראשית על האיסור החל לחנות במרחק קצר מן הצומת. באשר לטענת האכיפה הסלקטיבית הרי טענה זו נטענה אף בערעור ומעבר לכך לא בוססה בכל ראיה. לאור כל האמור הנני דוחה הערעור. נכותשאלות משפטיותחניית נכים / תו נכה