השאלה הצריכה הכרעה בגדר בקשה זו היא, איפוא, אם קביעה רפואית לענין נכות כללית מוצאת בהכרח מכלל תחולתו של ס' 6ב הנ"ל, כמשתמע לכאורה מן ההחלטה בר"ע 94/86 עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם נכות כללית ''נכות על פי דין'' לפי סעיף 6ב: 1. ביום 25.11.87 מיניתי את ד"ר א' אבן-טוב כמומחה, לפי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1987, בתביעת המשיב לנזקי גוף, שנגרמו לו בתאונת דרכים והמתבטאים, לטענתו, בחבלה בעמוד השדרה הצווארי, כתוצאה מ"צליפת שוט". בבקשתה שבפני עותרת המבקשת לתיקון כתב הגנתה, על-ידי הוספת הטענה, כי המשיב מנוע מלטעון לנכות כלשהיא, ולביטול מינויו של המומחה, בהסתמכה על הוראות ס' 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975, שזו לשונו: "6ב. נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים..., תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה...". 2. בתביעת המשיב מיום 25.6.84, לנכות כללית, לפי פרק 21לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח- 1968 (להלן: החוק), נקבעה לו, על-ידי רופא מוסמך, לפי ס' 127כז(ב) לחוק, נכון רפואית זמנית, לפי סעיף 127כז(א), בשיעור משוקלל של %50, הכוללת נכות של % 0 בקשר לפגיעה נשוא תביעתו שבפני. פקיד תביעות, שלפי ס' 130(א) לחוק, קבע למשיב, ביום 28.1.85, דרגת אי כושר להשתכר, לפי ס' 127כח(א) לחוק, בשיעור שבין % 57 ל-%60, עד 30.4.85; וביום 26.4.85 או .30.4.85 (שני התאריכים מצויינים בצד החתימה) העמידה על % 60 לצמיתות, וזאת בהתייחס לנכות רפואית "יציבה" של %40, שנקבעה על-ידי רופא מוסמך, כאמור, באבחון הרפואי מיום 15.4.85, כשכולה מתייחסת לנכות בלתי רלבנטית לתביעה, תוך חזרה על קביעת % 0 נכות בקשר לעמוד השדרה הצווארי. 3. השאלה הצריכה הכרעה בגדר בקשה זו היא, איפוא, אם קביעה רפואית לענין נכות כללית מוצאת בהכרח מכלל תחולתו של ס' 6ב הנ"ל, כמשתמע לכאורה מן ההחלטה בר"ע 94/86עקיבא נ' רותם חברה לביטוח בע"מ. 4. לדעתי, צודק ב"כ המבקשת בטענתו, כי דווקא מהטעמים שבוארו על-ידי המשנה לנשיא מ' בן-פורת באותה החלטה, אין היא חלה על הענין הנדון. בעקבות טעמה של השופטת הנכבדה בבית-משפט קמא, "שלקביעת דרגת נכות כללית לצורך קבלת קיצבת נכות אין הוועדה הרפואית נדרשת כלל לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות" (בעמ' 755, מול האות ג'), הדגישה המשנה לנשיא מ' בן-פורת, כי "לא כל קביעת דרגת נכות קודמת מחייבת בתביעה לפי החוק אלא אך זו שנקבעה לנפגע ,בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים'. משמע, שהוראה זו חלה רק כאשר הגוף הפועל על-פי דין נדרש בזמנו לקבוע וקבע בפועל את דרגת הנכות העומדת בקשר סיבתי עם התאונה" (שם מול האות ז'), והגיעה למסקנת החלטתה בהתחשב בכך ש"כל ענינה של הוועדה במצבו הרפואי של הנבדק בעת ביצוע הבדיקה, שכן (כאמור) עצם נכותו יוצרת זכאות לגימלה, ללא קשר לגורמיה. מכאן שבקביעת דרגת הנכות לפי פרק ו 2לחוק הביטוח הלאומי אין מתחשבים באפשרות, שהנפגע היה כבר נכה בטרם התאונה, או שהנכות נגרמה בשל סיבות אחרות ולא עקב התאונה" (בעמ' 756מול האות ב'. כל ההדגשות במקור - י' ג'). 5. שלילת תחולתו של ס' 6 מקביעת נכות כללית ואי יכולת הנפגע להסתמך עליה, מתחייבת מהעדר התייחסות לענין הקשר הסיבתי בקביעה פוזיטיבית מסוג זה, כמוסבר היטב בהחלטה ההיא, ברם אין לראות כיצד יכול נימוק זה לחול על ממצא של העדר נכות, שההגיון שולל מכל וכל אפשרות התעוררותה של שאלה בדבר קשר סיבתי לגביו. סבורני, כי פרשנותה המילולית של ההחלטה והחלתה גם על ממצא שלילי, אינן מתיישבות עם מגמת חקיקתו של ס' 6ב', שנועד למנוע כפילות בבדיקות רפואיות, על בזבוז הממון הכרוך בהן (בעמ' 755בין האותיות ו'-ז' ות"א (חי') 666/83 בצר ואח' נ' בצר ואח' בעמ' 253). 6. בצאתו מתוך הנחה, שלא הממצא הרפואי הוא המהווה את "הקביעה על-פי דין" לענין ס' 6ב, כי אם דווקא קביעתו של פקיד התביעות (ס' 2לטיעונים שבכתב), טוען ב"כ המשיב לתחולתה של הלכת ר"ע 94/86 הנ"ל על הענין הנדון, משום הפרשי האחוזים שבין האיבחון הרפואי לבין דרגת אי הכושר שנקבעה, שאין המסמכים מגלים סיבתם ועילתם. מכאן עולה, אליבא דבעל הטענה, כי אפשר שמה שנשלל באיבחון הרפואי הוכר בקביעה שהיא היא "הקביעה על פי דין", כאמור. מוסיף פרקליטו של המשיב וטוען, לחלופין, כי לס' 6ב לא יכולה להיות תחולה על קביעת נכות זמנית, באופי הקביעה בה עסקינן. 7. הטענה מוטעית הן בהיבטה העניני והן בזה העקרוני. ראשית, בענין שבעובדה, הרי הממצא הרפואי מיום 15.4.85, שהוא בלבד, כפי שיובהר עוד, רלבנטי לעניננו, אינו זמני כי אם סופי ועל פיו נקבעה דרגת אי הכושר הצמיתה, שלסברתי אינה רלבנטית כלל. שנית, אפילו צדק הפרקליט המלומד בהנחת היסוד שבטיעונו והיה מקום לפנות לקביעת פקיד התביעות, הרי זו אינה מתרצת אמנם את ההפרש שבין דרגת הנכות לבין זו של אי הכושר, אך אינה מותירה ספק בהיות הראשונה תשתיתה של האחרונה ומפרשת חד משמעית, כי המדובר באי כושר כתוצאה מבעיה קרדיאלית בלבד לנספחים 5 ו- 7 לטיעוני המשיב. שלישית (ובכך העיקר), אין להנחת היסוד האמורה על מה לסמוך. החוק הבחין היטב בין "נכות רפואית" (ס' 127כז(א)), הנקבעת על ידי רופא מוסמך (ס' 127כז(ב)), לבין "דרגת אי כושר להשתכר", שקביעתה בסמכות פקיד התביעות (ס' 127כח(א)) והדומה במהותה (ס' 127כח(ב)) ל"נכות פונקציונלית", כפי שנוהגים לכנות את הקביעה השיפוטית בדבר השפעת הנכות על ירידת כושר ההשתכרות. על-פי פשוטו של מקרא ס' 6ב, אין לו ענין בקביעת פקיד התביעות, שכן ענינו - "דרגת נכות". 8. אין אני רואה כל יסוד וכל הגיון בהבחנה בין קביעת קיומה או העדרה של נכות לבין דרגתה, אותה מנסה ב"כ המשיב לעשות בס' 6 לסיכומיו, כשלשיטתו אין ס' 6ב דן אלא בדרגה, שעה שקביעת % 0 נכות לא ענין של דרגה היא אלא ענין של "קיום". ביחסנו למחוקק הבחנה זו, נימצא מסכלים כוונתו ומגיעים (לא רק לגבי קביעת נכות כללית, אלא גם ביחס לקביעת נכות בגדר פרק ג' לחוק, שלית מאן דפליג על תחולת ס' 6ב עליה) לתוצאה המוזרה, לפיה אין נפגע יכול, בתביעה לפי חוק הפיצויים, לחלוק על קביעת נכות בשיעור % 5בלבד (אלא בגדר הסיפא לס' 6, שאין טוען לתחולתו בעניננו), כשם שכל קביעת אחוז נכות אחר מחייבת את הצדדים, אך ממצא רפואי "סטטוטורי", כאמור, השולל מכל וכל קיומה של נכות, פותח בפניו לרווחה דלתותיו אצל מומחה, כאילו לא נבדק מעולם. .8כתב ההגנה ייחשב כמתוקן כמבוקש. מינויו של ד"ר אבן-טוב מתבטל והבקשה למינוי מומחה נדחית. בהניחי כי עמדת המשיב לא הונעה על-ידי כוונה להעלים עובדות וכי יסודה בדעה משפטית כנה, אף אם מוטעית כאמור, אינני רואה מקום לחיובו בהוצאות לדוגמא, כעתירת המבקשת. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 500ש"ח, בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. נכותשאלות משפטיותנכות כלליתסעיף 6ב נכות על פי דין