קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם נפילה מסולם משאית נחשבת תאונת דרכים: א. רקע ונסיבות האירוע: 1. בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה, עבד התובע כנהג משאית. 2. בתצהירו כעדות ראשית מיום 18/10/98 מציין התובע, כי, ביום 24.6.97, במהלך חניית המשאית מול ביתו בתום יום העבודה, הכין את המשאית ליום העבודה שלמחרת והעביר את הברזנט מהתא האחרון לגגון המשאית, כדי שיוכל לכסות את המטען הבא, שאמור היה להיות מועמס במשאית ביום המחרת. 2.1 לאחר שסיים לקשור את הברזנט ובמהלך ירידתו באמצעות הסולם של קבינת המשאית כלפי מטה, החליק מהסולם ונפל מגובה של 2 מ' על המדרכה. 2.2 התובע החנה את הרכב בצמוד למדרכה מול ביתו, כפי שהוא מחנה ככל יום במשך שנים. 2.3 התאונה קרתה כאשר מנוע הרכב היה דומם והמשאית חנתה במקום חניה מותר. 3. הוגשה תביעה בגין פגיעה בעבודה כנגד המל"ל. הוועדה הרפואית קבעה נכות זמנית וצמיתה. 4. ב"כ הצדדים הסכימו, כי בית המשפט יכריע ראשית בשאלת החבות על בסיס העובדות המופיעות בתצהיר התובע ובעדות בפני החוקר מטעם המשיבה 1. 4.1 בעדות בפני החוקר מטעם חב' הביטוח סיפר התובע כי הרכב הוחנה, כפי שהוא נוהג תמיד, בצמוד למדרכה. 4.2 לדברי התובע, הוא טיפס על המשאית על מנת להניח את הברזנט על הגגון של המשאית, כמידי יום, ורצה לקשור את הברזנט על גגון המשאית. 4.3 בזמן הירידה החליק התובע ונפל מהסולם המצוי בצידה הימני של המשאית, כחלק בלתי נפרד של המשאית. ב. גדר המחלוקת: 1. לטענת התובע, האירוע הינו בגדר "תאונת דרכים" עפ"י הגדרתו בחוק הפלת"ד, כאשר כל מרכיבי ההגדרה: מאורע, נזק גוף, עקב שימוש, ברכב מנועי ולמטרות תחבורה מתקיימים. 2. לטענת הנתבעים, היסודות "שימוש" ו/או "למטרות תחבורה", אינם מתקיימים כהגדרתם בחוק ובפסיקה ולכן אין חבות לנתבעות. 3. טענותיו המשפטיות של התובע: 4. מפנה ב"כ התובע להגדרת המונח "תאונת דרכים" בסע' 1לחוק הפלת"ד וטוען, כי פעולת הירידה מן הרכב אמורה להבחן עפ"י המבחן התעבורתי, דהיינו: האם היתה למטרת החבורה. .4.1 התובע ירד מן המשאית לאחר שסיים פעולה למטרות תחבורה וכי מדובר בכוונה ברורה של התובע לרדת מהרכב לאחר שימוש תחבורתי בו. 5. כמו כן, טוען ב"כ התובע, כי אין קשר בין פעולתו של התובע - עובר לנפילתו - לפעולה כלשהי הקשורה בפריקה וטעינה, מן הטעם שהמשאית היתה ריקה ממטען. הפעולה היתה סידור הציוד שהיה על הרכב וקשירתו (ברזנט המכסה את המטען) 5.1 לפעולה זו, לטענתו, אופי תעבורתי - מניעת סיכון, (או הקטנתו) בעת הנסיעה למחרת, הכרוך בנסיעה עם ברזנט שאינו קשור ומונח משוחרר על ארגז המשאית. 6. עוד טוען ב"כ התובע, כי פעולת הירידה מהרכב מתוארת בפסיקה כאחד משימושי הלוואי ברכב - למטרות תחבורה. ד. טענותיהם המשפטיות של הנתבעים: 7. לא מתקיים, לטענת הנתבעים, רכיב ה"סיכון התעבורתי". הסיכון שהתממש אינו קשור באופן הדוק לפעולה תעבורתית. זאת, היות והדרישה שמטרת הירידה מהרכב תהווה פעולת לוואי לפעולה תעבורתית - אינה מתקיימת. 8. כדי להוכיח "מטרה תעבורתית", על התובע להוכיח, מבחינה עובדתית, כי יש סיכון בנסיעה במצב בו הברזנט נמצא בתא האחורי וללא מטען במשאית. עובדה זו לא הוכחה. 8.1 התובע מצהיר, כי מטרת העברת הברזנט היתה "כדי שיוכל לכסות את המטען שאמור היה להיות מועמס ביום המחרת" ולא כדי להקטין סיכון תעבורתי. 8.2 הברזנט הינו בגדר חפץ ועליית התובע למשאית כדי לשנות מיקומו אינה למטרת תחבורה. 9. לעניין רכיב "השימוש ברכב", ירידת התובע היתה לאחר פעולת "פריקה או טעינה", אשר הוצאה מגדר הגדרת סעיף 1 לחוק. לכן פגיעתו אגב פעולה זו, איננה תאונת דרכים. 9.1 עצם העובדה שהרכב עמד, מהווה סטייה מהגדרת "שימוש ברכב". 10. טענה חלופית של הנתבעים הינה, כי פעולת התובע כשלעצמה, העברת הברזנט לגג המשאית, מהווה פעולת טעינה ולכן, ירידתו מן המשאית, לאחריה, מהווה חלק מפעולת הטעינה, ולא מתקיים הרכיב של "שימוש ברכב". 10.1 טענה זו מתחזקת לאור העובדה, שחלף זמן רב בין פריקת המשאית לבין העברת הברזנט וקשירתו. ה. דיון 1. אין מחלוקת בין הצדדים כי המקרה נשוא התובענה מקיים ארבעה ממרכיבי הגדרתה הבסיסית של "תאונת דרכים" המצויה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. 1.1 אין מחלוקת כי המקרה אינו נופל במסגרת אחת החזקות המרבות או הממעטות. 1.2 המחלוקת היא לענין התקיימותם של שני מרכיבי ההגדרה הבסיסית: האם נעשה "שמוש ברכב" והאם השמוש הוא "למטרות תחבורה". 2. לטעמי, שני המרכיבים אינם מתקיימים במקרה שבפני: 2.1 התאונה לא נגרמה עקב "שימוש" ברכב מנועי. 2.2 בעת התאונה לא הופעל הרכב "למטרת תחבורה". 3. כאמור, ירד התובע מן המשאית לאחר שהעביר את הברזנט מהתא האחרון אל הגג וקשר אותו שם. 3.1 אין לראות בפעולה זו, אלא פעולה של טעינת הברזנט על המשאית, או אולי פעולה הנלווית לטעינה ופריקה. 3.2 בכל מקרה אין המדובר בשימוש ברכב מנועי. 4. ברע"א 2781/98 דגן נ רונן גברילה והמגן חברה לביטוח בע"מ (תקדין עליון כרך 98(4) 425) נקבע, כי "פעולת קיפול של ברזנט וקשירתו לארגז המשאית הינה פעולה נלווית של פירוק המטען מהמשאית" ובהמשך: 4.1 "אפילו היית אומר שאין קיפול הברזנט וקשירתו לארגז המשאית מהוות פעולת לוואי של פריקה, הרי פעולה זו, כשלעצמה, מהווה פעולת טעינה של המשאית, טעינה עליה של אותו ברזנט" 4.2"כך או כך, עסקינן בפעולת טעינה או פריקה, אשר אינה מהווה שימוש ברכב במובן החוק". 4.3 במקרה הנדון, בשל הזמן הרב שחלף מאז נפרק הרכב מן הסחורה, אולי אין לדבר על פעולה הנלווית ל"פריקת וטעינה" של הרכב, אולם יש בפעולה זו משום טעינה של הברזנט עצמו על גבי המשאית. 4.4ירידתו של התובע מן הרכב השלימה את פעולת הטעינה וככזו היא חלק ממנה. 5. ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חב' לביטוח בע"מ ואח' , פד"י נ (3) 532, 564 נקבע, כי המבחן התעבורתי ("למטרות תחבורה") מכוון כלפי השאלה, אם השימוש שנעשה ברכב הוא בגדריו של סיכון תעבורתי. 6. ברע"א 8548/96 פדידה נ' סהר חב' לביטוח בע"מ, פד"י נא (3) 825 מעד התובע בעת שירד ממשאית, זמן קצר לאחר שעלה אליה כדי לקחת מצית. 6.1 נקבע כי העליה והירידה מן הרכב מהווים "שימוש" במובן חוק הפיצויים אך הם לא נעשו למטרות תחבורה ולא קשורים לסיכון ברכב ככלי התחבורה ועל כן אין האירוע בא בגדר "תאונת דרכים". 6.2וכך קובע כב' שופט אור בפסה"ד: "פעולה של עליה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תיחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עליה לרכב או ירידה ממנו תיחשב כתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העליה לרכב או הירידה ממנו" 6.3 עוד קובע בית המשפט באותו פס"ד, כי "...הגישה הפרשנית לפיה יש לפרש את הביטוי "למטרות תחבורה" באופן מרחיב כך שיתייחס גם לפעולות פריפריאליות הקשורות לכלי רכב , אשר אינן קשורות בשמוש לרכב לצרכי תחבורה, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מס' 8" 7. אמנם ב"כ התובע טוען, בסיכומיו כי התובע התכוון להקטין את הסיכון הכרוך בנסיעה עם הברזנט כשאינו קשור ומונח בארגז המשאית, ממש כמו החלפת גלגל רזרבי, מילוי דלק וכד' ואף מאזכר את פסה"ד בת.א. 1217/92 (עפולה) מדינה נ' אררט ואח’, אשר פורסם בספרו של צלטנר, חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, שם נפל תובע בעת שירד מארגז של משאית לאחר שסיים להסדיר ברזלים המשמשים בהחזקת המטען. שם נקבע כי מדובר בתאונת דרכים. 7.1 אולם התובע ציין בתצהירו, כי העביר את הברזנט מהתא האחון - לגג, "כדי שיוכל לכסות את המטען הבא שאמור היה להיות מועמס ביום המחרת". 7.2 מבחינה זו אין למסקנת ב"כ התובע בסיכומיו - על מה לסמוך. 7.3 גם אין להבין מהיכן הסיק כב' התובע, כי הברזנט היה מצוי בארגז המשאית, כאשר התובע מצהיר שהיה "בתא האחרון". 7.4 יתירה מכך, גם אם היה התובע טוען כי הברזנט היה מצוי בארגז המשאית וכי ביצע את העברת הברזנט מטעמי בטיחות נסיעה וגם אם היה מאמין בכך, אמור בית המשפט להכריע בשאלה המשפטית האם בהעברת הברזנט יש משום פעולה הקשורה באופן הדוק למטרות תעבורתיות ובמקרה זה - לשאלת הבטיחות בנסיעה. 7.5 לא הוכח, כי העברת הברזנט מן הקבינה האחורית אל גגון המשאית בוצעה מטעמי בטיחות בנסיעה וגם לא הוכחה סכנה בנסיעה, כאשר הברזנט מצוי בקבינה או אפילו בארגז המשאית. 7.6 הראיה היא, כי התובע נסע עם המשאית ממקום עבודתו עד לביתו, כאשר ברזנט היה מונח בקבינה האחרונה (או אף בארגז המשאית לגירסת ב"כ התובע, כאמור דלעיל) ללא מטען. 8. בת.א. (חיפה) 228/94 (מאוחד עם ת.א. 143/95) עבדאל כרים יוסף מחאמד נ. אררט חב' לביטוח בע"מ (צלטנר, עמ' 5034) נדון מקרה בו עלה תובע על גג רכבו כדי לסגור פתח חלון המצוי בגג הרכב - ונפל. 8.1 מטרת החלון היתה לאוורר את תא המטען בימים חמים ובחורף היה צורך לסגרו. 8.2 בית המשפט (מפי כב' השופטת וסרקרוג) קבע, כי אין האירוע בגדר "תאונת דרכים", מאחר ולפעולת הסגירה לא היה כל קשר עם הנסיעה ואין מניעה לבצע את הנסיעה עם פתח פתוח. 9. בת.א. (חיפה) 12893/92, שריקי מרדכי נ' הסנה חב' לביטוח בע"מ צלטנר, עמ' 1716, נדון מקרה בו תובע החנה את משאיתו ליד ביתו, הוציא את הברזנט וכיסה את הסחורה ותוך כדי כך נפל מן המשאית. 9.1 נקבע (כב' השופט חרסונסקי) כי כיסוי רכב ומטען בברזנט, הן בסוף הטעינה, או בתחילתה, ואפילו ייעשה הכיסוי של המטען והרכב, בעת חניה של הרכב כיסוי נחשב לפעולה של טעינה ופריקה וממילא אין תחולה על התאונה לחוק הפיצויים לפנגעי תאונות דרכים. 9.2 עוד קבע בית המשפט, באותו פסק דין, כי כיסוי מטען בברזנט בעת החניית המשאית, איננו שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה כלל וכלל. 9.3 במקרה שלפני, אמנם לא נעשה שימוש בברזנט לכיסוי מטען, כיוון שהמשאית היתה ריקה ממטען, אולם העברת הברזנט לגגון המשאית נעשתה ללא כל קשר לנסיעה ולא למטרות תחבורתיות. 10. ב"כ התובע מפנה, בין השאר, לת"א (שלום-עפולה) 1217/92, דניאל מדינה נ' אררט חב' לביטוח בע"מ, שם נדון מקרה של תובע שעלה על ארגז משאית ועסק בסידור ציוד המצוי על ארגז המשאית, דרך קבע - ציוד הנחוץ לצורך קשירתו של המטען לכשיטען. 10.1 בית המשפט בעפולה קבע, כי הפעולה שעשה התובע, לפני שנפגע, היתה פעולה נחוצה מטעמי בטחון שכן, לדברי התובע, הוא רצה למנוע מצב שבו ייפגעו הברזלים בתא הנהג בעקבות בלימת הרכב. 10.2 הפגיעה נגרמה בעת שהתובע ביקש לרדת מן הארגז. 11. מעבר לעובדה כי פסק דין של בית המשפט השלום אף איננו מנחה, אין נסיבותיו דומות לענייננו: 11.1 בניגוד למקרה שבפני טען שם הנהג, כי ביצע את הפעולה מטעמי בטיחות, מאחר ורצה למנוע מצב שבו יפגעו הברזלים בתא הנהג, בעקבות בלימת הרכב. דהיינו: מניעת מפגע תעבורתי וממילא - צעד חיוני לקיום הנסיעה. 11.2 מנוע הרכב במקרה ההוא פעל: התובע שם הניע את הרכב, עובר לפעולתו, וגילה בכך דעתו כי הוא עומד אכן לבצע נסיעה וכו'. 11.3 במקרה הנוכחי בוצעה הפעולה כאשר מנוע הרכב דמם וכלל אין כוונה לבצע בו נסיעה באותו יום. 12. בנסיבות שתוארו לעיל, הגעתי למסקנה כי בעת התאונה לא הופעל הרכב "למטרות תעבורה". 13. אכן, מטרת תיקון 8 לחוק היתה לצמצם את ההגדרה הרחבה והמקיפה של תאונות הדרכים ולהוציא מתחולת החוק את כל אותם מקרים בהם תאונת הדרכים מהווה גם אירוע אשר כיסוי החבות בגינו אפשרי במסגרת מקבילה אחרת (מיכאל צלטנר, הגדרת השימוש ברכב - עצירת הסחף, הפרקליט מ- 168, 174). 14. משני הטעמים שפורטו לעיל דין התובענה להידחות מאחר והאירוע נשוא התובענה, אינו נופל בגדר תאונת דרכים. 15. אשר על כן נדחית התובענה. 15.1 בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. 16. זכות ערעור כחוק.נפילה מרכב עומדתאונות נפילהתאונת דרכיםשאלות משפטיותמשאיתנפילהנפילה מגובה / מסולם