האם קצבת זקנה עוברת בירושה ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטירת אדם שהגיש תביעה לקצבת זקנה: .1פקיד התביעות הודיע לתובעת עוד בהיותה בחיים (להלן - המנוחה) שהוא שולל ממנה את קצבת הזקנה הואיל והתברר לו כי הינה אשה נשואה. לפיכך הגישה המנוחה ביום 15.3.1992תביעה. .2בכתב ההגנה הכחיש המבקש (הנתבע) זכאות המנוחה לגמלה. לגרסתו, המנוחה אמנם התגרשה מבעלה לפי פסק-דין מבית-דין שרעי, אך עדיין היא וילדיה מתגוררים עם הבעל ואשתו השניה, ומנהלים ביחד משק בית משותף. .3ביום 1.3.1993התקיים דיון מוקדם בתביעה ובא-כוח המנוחה הודיע, כי המנוחה נפטרה וכי יגיש תביעה מתוקנת בשם העזבון. תביעה כאמור הוגשה ביום .11.4.1993לגרסת בא-כוח העזבון, המנוחה היתה זכאית לקצבת זקנה מיום הפסקת הקצבה ב-17.2.1992, עד למועד פטירתה ב-17.10.1992, ועקב פטירתה זכויותיה עברו לילדיה בהתאם להוראות צוואתה אשר אושרה בבית המשפט המחוזי. .4בכתב ההגנה המתוקן טען בא-כוח המבקש כי יש לדחות התביעה המתוקנת על הסף מאחר והעזבון אינו בעל דין לפי סעיף 231לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח- 1968(להלן - החוק), [סעי 392לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995], ובנוסף לאור סעיף 135לחוק, [סעיף 303לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995], זכות לקצבת זקנה לא ניתנת להורשה, מכאן שלעזבון אין מעמד לתבוע. .5בא-כוח המבקש הגיש בקשה למחיקה על הסף מהטעמים הבאים: המנוחה למרות היותה גרושה המשכיה לגור עם גרושה; מדובר בגירושין פיקטיביים (בעניין זה נועץ הנתבע עם פרופסור מירון מומחה לענייני מוסלמים); כן מוסיפה בא-כוח המבקש, כי על-פי סעיף 135(ג) לחוק אין גמלת כסף עוברת בירושה; יתר על כן - לא ניתן להוריש זכות לקצבת זקנה, לפיכך אין לעזבון זכות עמידה. .6ניתנה החלטה לסיכומים בכתב, ובאי-כוח הצדדים פעלו בהתאם להחלטה. .7להלן בתמציתיות טענות בא-כוח המבקש: א) המנוחה, למרות גירושיה, המשיכה לגור עם גרושה תחת קורת גג אחת. לפיכך מדובר בגירושין פיקטיביים, והדבר מהווה סיבה מספקת להפסקת הגמלה; ב) המנוחה לא ביטחה עצמה ברשות. לפיכך לא היתה זכאית בחייה לקצבת זקנה; ג) על-פי סעיף 135(ג) לחוק, גמלת כסף אינה עוברת בירושה; ד) על-פי סעיף 231לחוק לא ניתן להוריש את הזכות לקצבת זקנה ולפיכך אין לעזבון זכות עמידה. .8להלן בתמציתיות טענות בא-כוח העזבון: א) בא-כוח המבקש מסתמך על עובדות המתייחסות לחיים משותפים של המנוחה עם גרושה. לגבי עובדות אלה לא הובאה כל ראיה, ולפיכך גם אין להסיק מהן כל מסקנות; ב) חוות-הדעת עליה מסתמכת בא-כוח המשיב לא הוצגה קודם לכן בפני בא-כוח העזבון, והחתום עליה לא נחקר חקירה נגדית; ג) לגבי סעיף 135(ג) לחוק, מדובר בגמלה עתידית שאינה עוברת בירושה והדבר הגיוני, אך אין הסעיף חל על גמלה שהמנוחה היתה זכאית לה ונשללה ממנה עקב הפסקת התשלום ללא כל זכות והצדקה (מפנה לע"א 752/78[1], בע' 211); ד) יש לדחות הטיעון המתבסס על סעיף 231לחוק, הואיל ואין מדובר בזכות לקבלת קצבת זקנה שהינה צופה פני העתיד, אלא מדובר בחוב כספי שחייב המבקש למנוחה, והוא הופך להיות חלק מהעזבון. .9א) סעיפים 135(ג) ו-231, עליהם מסתמכת בא-כוח המבקשת, קובעים כדלקמן: 135(ג): "זכות לגמלת כסף לפי חוק זה אינה עוברת בירושה". " 231(א) בעלי הדין לפני בית-הדין לעבודה יכולים להיות - הזכאי לגמלה או האדם אשר לידיו ניתנת הגמלה; המוסד; מבוטח, או מי שהיה מבוטח, או האדם הנתבע לשלם דמי ביטוח או הטוען שהוא מבוטח; 4) מעביד; 5) שירות רפואי מוסמך; 6) אדם כאמור בסעיף 230(א)(6) או (7); 7) (בוטל) 8) שירות התעסוקה (ב) כל נתבע בדין רשאי לבקש שיצרפו כבעל דין כל אדם הנמנה עם מפורטים בסעיף קטן (א)"; ב) כעולה מסעיף 135(ג) הוא מתייחס לזכות עתידית ולא לזכות שהתגבשה לפני מועד הפטירה; ג) כעולה מטיעוני באי-כוח הצדדים שולמה למנוחה קצבת זקנה עד 2/1992, אך משום שפקיד התביעות סבר כי המנוחה חזרה להתגורר עם גרושה ומנהלת איתו חיים משותפים, החליט באופן חד-צדדי לשלול ממנה את הקצבה. אם אכן לעובדות המיוחסות למנוחה היה בסיס, היתה הצדקה בשלילת הקצבה, אולם אם לעובדות המיוחסות למנוחה אין בסיס, לא היה מקום לשלול הגמלה; ד) החלטת פקיד התביעות, אשר התבססה על עובדות שהיו בפניו, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי צדק בהחלטתו, הואיל וההחלטה יסודה בבירור עובדות. לפיכך צודק בא-כוח העזבון שהעובדות טעונות הוכחה, ובנסיבות העניין חוות-דעת פרופסור מירון אינה מספקת, הואיל וגם לקבלת חוות-דעת יש כללים, והמומחה צריך לעמוד לחקירה נגדית; ה) אם פקיד התביעות לא היה מגיע למסקנה שהגיע, המנוחה היתה זכאית לקצבה עד מועד פטירתה, וממועד זה הגמלה לא היתה עוברת בירושה; ו) בהתייחס לנ"ל אין מדובר על זכות עתידית אלא על זכות שגובשה לפני מועד הפטירה ועקב החלטה מינהלית נשללה אותה הזכות. החלטה מינהלית יש לבחון לגופה, אך זאת לאחר שמיעת הראיות; ז) אין ספק שכאשר המנוחה קיבלה גמלה היה בסיס לנתינתה על-פי החוק, ואם זאת נשללה ממנה בעודה בחיים בגלל החלטת פקיד התביעות, יש להניח שמישהו אחר היה צריך לדאוג בינתיים למחסורה ומקור זה יכול להיות גם אחד מבני המשפחה. מכאן אין זה הוגן לשלול זכות זאת מאלה הבאים בנעלי המנוחה, שדאגו למנוחה בעודה בחיים, בגלל אותה החלטה שלא עברה ביקורת שיפוטית; ח) העובדה שבינתיים נפטרה המנוחה אינה צריכה לפגוע בזכויותיה, הואיל ובאותה מידה הדיון יכול היה להסתיים והיא היתה מקבלת את זכויותיה, עד מועד פטירתה; ט) בע"א 752/78[1] היתה מחלוקת פוסקים בסוגיה דומה הדנה בחוק רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957, והשופטים ויתקון וכהן צידדו בעמדה, לפיה ההוראה בחוק הנ"ל (בדומה להוראה בחוק הביטוח הלאומי) לא באה לשלול תשלום תגמולים עבור תקופה שקדמה לפטירת הזכאי, אלא באה לשלול הענקת זכויות לאחרים לאחר הפטירה; י) המחוקק מאפשר תשלום קצבה לשאירים, או למי שסיפק מצרכים חיוניים למנוח (סעיפים 137א, 137ב לחוק), [סעיפים 308, 309לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]. מכאן ניתן ללמוד שהוראת סעיף 135(ג), כשלעצמה, אינה חורצת גורל הגמלה, וייתכנו נסיבות בהתאם להוראות הסעיפים הנ"ל שגמלה תשולם לזכאים לה לפי הסעיפים למרות פטירת מקבל הגמלה. נחזור לאמור בסעיפים הקודמים לפסק הדין, אם יתברר שהחלטת פקיד התביעות יסודה בטעות, אינני רואים מדוע תישלל אותה הקצבה שהמנוחה היתה זכאית לה עד יום מותה. בנסיבות העניין יש לחייב הנתבע (המבקש) לשלם לתובע (המשיב) 600ש"ח + מע"מ. .10בהתייחס לנ"ל יש לדחות הבקשה, לגבי הזכויות המתייחסות עד מועד הפטירה.קצבת זקנהירושהשאלות משפטיות