הגדלת סכום ערובה - פקיעת צו עיקול

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגדלת סכום ערובה - פקיעת צו עיקול: 1. א. המשיבים (להלן - "התובעים") הגישו כנגד המבקשים (להלן - "הנתבעים") את התובענה שבת.א. 98/1057 שבה עתרו לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 1,050,000.- ש"ח. ב. לבקשת התובעים הוריתי, ביום 9.9.98, על עיקול זמני של נכסי הנתבעים עד לסך של 1,050,000.- ש"ח (בשא 98/4722). בהחלטתי האמורה קבעתי כי העיקול יכנס לתוקפו רק אם התובעים יפקידו - "(...) ערובה כספית, או ערבות בנקאית בסך של 100,000.- ש"ח צמודה עד ליום פרעונה, לא מותנית ולא מוגבלת בזמן, לפצות את המשיבים (הנתבעים. ע.ג.) על כל נזק שייגרם להם על ידי העיקול, אם התובענה תידחה או שהצו יפקע מסיבה אחרת. הערבות דלעיל תופנה לבית המשפט ולמשיבים (הנתבעים. ע.ג.) ותוקפה יהיה עד ל60- יום מפקיעת הצו כולו או חלקו. אם תוגש בקשה או תובענה למימושה תוך המועד הנ"ל היא תישאר בתוקפה עד למתן החלטה סופית בבקשה או בתובענה. אני מורה למזכירות בית המשפט שלא לקבל ערבות שאינה תואמת את ההוראות המפורטות לעיל". כן נאמר בהחלטת העיקול כי אם הערבות לא תופקד בתוך 7 ימים "יפקע הצו". ג. הנתבעים הגישו בקשה לביטול העיקול (בשא 98/4961). בהחלטתי מיום 25.10.98 נעתרתי, חלקית, לבקשת הנתבעים והעמדתי את העיקול הזמני על סך של 750,000.- ש"ח בלבד. ד. עתה לפני שתי בקשות שהוגשו על ידי הנתבעים: בבקשה שבבשא 98/6219 עותרים הנתבעים "להתנות השארת העיקולים הזמניים שהוטלו (...) על כנם בכך שהמשיבים יפקידו לאלתר בבית המשפט ערבות בנקאית כולל ע"ס של 2,000,000.- ש"ח". בבקשה שבבשא 98/5362 עותרים הנתבעים "להצהיר על פקיעתו של צו העיקול החל מיום 16.9.98". ה. ההחלטה שלהלן מתייחסת לשתי הבקשות גם יחד. 2. טענות הנתבעים לעניין הבקשה להצהיר על פקיעתו של העיקול א. בא כוחם המלומד של הנתבעים, עו"ד עודד רומנו, טען כי התובעים לא עמדו בתנאים שקבע בית המשפט בהחלטת העיקול וכי מן הדין, על שום כך, להצהיר על פקיעתו של העיקול החל מיום 16.9.98. ב. ואלו התנאים שהתובעים לא עמדו בהם, לטענת עו"ד רומנו: (1) הערבות הבנקאית שהגישו התובעים מופנית, בכותרתה, לבית המשפט בלבד ולא הופנתה כלפי הנתבעים. (2) בכתב הערבות נאמר כי הערבות ניתנה "בהתאם להוראות של יוסף מזור" (התובע מס' 1) ולא נאמר בה כי היא ניתנה בהתאם להוראותיהם של כל התובעים. (3) "בגוף הערבות עצמה מופיע בשם המוטב רק שמם של המבקשים ולא גם שמו של בית המשפט המחוזי". (4) בכותרת הערבות הופיעו שני מספרי תיקים של בית המשפט: המר' 98/4722 (שהוא מספר התיק שבמסגרתו הוטל העיקול) ות.א. 98/1057 (שהוא המספר שניתן לתביעתם של התובעים). בגוף הערבות נכתב כי הבנק ערב עד לסך של 100,000.- ש"ח - "(...) אשר יגיע לנ"ל בהתאם לפסק הדין/צו החלטת של (כך במקור!) בית המשפט בתיק הנ"ל". ג. עו"ד רומנו טען כי "אין שום סיכוי שבעולם" שהנתבעים יזכו בפיצויים בגין פקיעת העיקול בתיקים הנ"ל. שהרי התיקים הנ"ל הוגשו על ידי התובעים ואם הנתבעים יחפצו לתבוע את התובעים בגין הטלת העיקול יהיה עליהם להגיש תובענה נפרדת, שיתכן שתוגש, בכלל, לבית משפט אחר. על שום כל אלה טען בא כח הנתבעים כי הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי התובעים "אינה תורמת להבטחת המבקשים (הנתבעים) במאום", ובקש להצהיר כמבוקש. 3. טענות הנתבעים לעניין הבקשה להגדלת הבטוחה א. הנתבעים טענו כי העיקול הזמני מכביד עליהם מאוד ועלול להוביל את המבקשת מס' 5 (הנתבעת מס' 5) "לאבדון". ב. הנתבעים טענו כי חלק ניכר מפעילותה של הנתבעת מס' 5 הוא - "(...) למעשה ספסרות בהובלות. דהיינו: המבקשת הנ"ל שוכרת קבלני משנה לביצוע הובלות, ומבצעת באמצעותם הובלות עבור לקוחות של המבקשת (...). ההפרש בין מה שמשלם הלקוח, לבין מה שמשלמת המבקשת לקבלן המשנה, הינו 10% מעלות ההובלה בלבד. זהו ה"קופון" שגוזרת המבקשת מפעולת התיווך בהובלות". ג. לטענת הנתבעים העיקול הוטל על מחזיקים רבים שהינם לקוחותיה של הנתבעת מס' 5. כתוצאה מכך מעכבים המחזיקים את כל התשלום שהם חבים לנתבעת מס' 5 עבור ההובלות "שעה ש90%- מהסכום הנ"ל כלל אינו שייך למבקשת, אלא לקבלני המשנה שביצעו את ההובלה". התוצאה היא, טענו הנתבעים, שכתוצאה מן העיקול לא תוכל הנתבעת מס' 5 לשלם לקבלני המשנה שלה את שכרם. זאת, על אף שקבלני המשנה מחזיקים בשיקים שנמשכו על ידי הנתבעת מס' 5 עבור עבודתם. ד. הנתבעים צרפו לבקשתם שבבשא 98/6219 אישור של רואה החשבון רפאל אמיר שבו ציין כי הנתבעת מס' 5 - "(...) נמצאת באיתנות כלכלית ולדעתי ערכה נע בין 1,500,000.- ש"ח - 2,000,000.- ש"ח אך הטלת העיקולים על הכספים המגיעים לה מלקוחות ומקבלי השירותים ומהבנקים, עלולים להביא את החברה לחוסר יכולת מיידית לפרעון חובותיה ולפשיטת רגל חס וחלילה". ה. בא כוחם המלומד של הנתבעים, עו"ד עודד רומנו, טען כי - "לא ייתכן מצב בו תמורת הפקדת בטוחה ששווה 100,000.- ש"ח בלבד, יצליח אדם לגרום לעיקולים שהנזק שהם עלולים לגרום (קריסת החברה, ופגיעה בכ80- משפחות) מגיע כדי 2,000,000.- ש"ח. כיום נוצר מצב בלתי נסבל, בו מוטלים עיקולים עד לסך של 750,000.- ש"ח, שבוודאות יובילו לאובדנה של המבקשת ששוויה 2,000,000.- ש"ח, וזאת ע"ס ערבות בנקאית ע"ס 100,000.- ש"ח בלבד!". על שום כך עתרו הנתבעים להתנות את המשך תקפותו של העיקול הזמני "בהפקדת בטוחה ריאלית בהתחשב בנזקים שעלולים לגרום העיקולים". 4. דיון לעניין הגדלת סכום הערובה שקלתי את מכלול נסיבות העניין ולא שוכנעתי כי יש הצדקה להורות כמבוקש. העובדות הלכאוריות שפורטו בכתב התביעה ובתצהירו של מר יוסף מזור (שניתן בתמיכה לבקשת העיקול) הניחו את דעתי כי לכאורה רומו התובעים על ידי הנתבעים, כנטען על ידם בתביעתם. [ראו את פרטיהם הלכאוריים של ההונאה, הולכת השולל והגניבה שנעשו על ידי הנתבעים כלפי התובעים בסעיפים 19 עד 25 (כולל), ובסעיפים 38 עד 43 (כולל) בסעיפים 26 עד 37 (כולל) בתצהירו של מר יוסף מזור]. ערכתי איזון בין האינטרסים של התובעים לבין אלו של הנתבעים והגעתי למסקנה כי לאור מהותה של עילת התביעה הנטענת על ידי התובעים, ולאור הראיות הלכאוריות שבידיהם, אין מקום ואין צורך להכביד עליהם על ידי הגדלת סכום הערובה כמבוקש. נראה לי כי בנסיבות העניין ערבות בנקאית על סך של 100,000.- ש"ח דייה. 5. לעניין הבקשה להצהיר על פקיעתו של העיקול א. אין מחלוקת על כך שהתובעים, הפקידו במזכירות בית המשפט, ביום 10.9.98, ערבות בנקאית שניתנה על ידי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, סניף כרמיאל. הטענה היא, כאמור לעיל, כי בשל הפגמים השונים שמצא בא כח הנתבעים בערבות האמורה, מן הדין להצהיר על פקיעתו של העיקול. ב. באת כוחם המלומדת של התובעים, עו"ד גב' רויטל יהודה-באום, טענה בתגובתה לבקשה, בין היתר, כי התובעים פעלו בהתאם להוראות בית המשפט, והא ראיה: שבית המשפט הורה למזכירות שלא לקבל ערבות שאינה תואמת את ההוראות שניתנו בהחלטה, והנה, כאשר בקשו התובעים להפקיד את הערבות הבנקאית הנדונה - "(...) - מר סמיר, האחראי על המזכירות האזרחית, בדק תוכנה והשווה לאמור בצו בית המשפט ולאחר בדיקתו - קיבל את הערבות!". חוששני כי עו"ד גב' יהודה-באום טועה אם היא סבורה כי העובדה שהערבות הבנקאית נתקבלה, פיזית, על ידי המזכירות מהווה, כביכול, "הצהרה", על היותה של הערבות תואמת את החלטת בית המשפט. בהחלטה שניתנה על ידי בפרשה שנדונה בעניין תיק המרצה 98/1745, תיק אזרחי 97/10840 שוודיה חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח' נגד סולומון ישראל בע"מ ואח' (החלטה מיום 18.8.98, טרם פורסמה) נזדמן לי, להתייחס לתפקידם של מזכירות בית המשפט מזה ושל באי כח הצדדים מזה, בהקשר לעניין הפקדתן של ערבויות בנקאיות בהתאם להחלטות בית המשפט, וכך כתבתי שם: "ראשית יש להדגיש כי החובה הבסיסית לקיים את הוראות התקנות ואת הוראות בית המשפט, ככתבן וכלשונן, הינה חובתו של בעל הדין מבקש העיקול. חובה זו הינה חובה קבועה שאינה משתנה ואינה מוסרת ממבקש העיקול בשום שלב למן הגשת הבקשה ועד לתום ההליכים כולם. אכן, גם לבית המשפט, או, ליתר דיוק, למזכירות בית המשפט, תפקיד. תפקיד זה מתמצה בבדיקת קיומן הטכני של ההוראות האמורות: היינו, עצם צירופה של התחייבות כאמור בתקנה 361(ב) לתקנות, או הפקדתה של ערבות על פי מצוות בית המשפט או הרשם במזכירות בית המשפט. שאם בעל דין אינו מקיים את הוראות התקנות ואינו מצרף לבקשת העיקול המוגשת על ידו התחייבות כמצוות תקנה 361(ב) לתקנות ממילא לא התקיימו התנאים להבאת הבקשה לעיונם ולהחלטתם של בית המשפט או הרשם. ואם בעל הדין לא הפקיד ערבות בנקאית כמצוות בית המשפט בהחלטת העיקול שנתן, ממילא אין הוא זכאי לכך שהחלטת בית המשפט תתורגם לצו עיקול שיונפק וימסר למחזיקי הנכסים, כהוראת בית המשפט. תפקידה של מזכירות בית המשפט בהקשר האמור הינו טכני בלבד, ואין לדרוש ממנה כי תבדוק את תוכנם של המסמכים, או כי תוודא כי המסמכים עומדים בתנאים המשפטיים המהותיים שנקבעו בתקנות ובהוראות בית המשפט. מזכירות בית המשפט מאויישת בעובדים מסורים וחרוצים העושים מלאכה קשה כמיטב יכולתם. הם אינם משפטנים ואין הם נדרשים לדעת דת ודין. על שום כך לא יהיה זה נכון להטיל עליהם גם את מלאכת הפיקוח באשר לתוכנם ולמהותם של המסמכים המוגשים לבית המשפט. לעומת זאת, אין בעל הדין מבקש העיקול יוצא ידי חובתו בעצם הגשתם או הפקדתם במזכירות בית המשפט של כתב התחייבות המתיימר להיות מסמך כנדרש על פי תקנה 361(ב) לתקנות וכתב ערבות בנקאית המתיימר להיות מסמך כנדרש על פי הוראת בית המשפט. שומה על בעל הדין לוודא כי המסמכים שהוגשו על ידו אכן תואמים, מבחינת תוכנם ומהותם את דרישות התקנות ואת הוראות בית המשפט. שאם לא יעשה כן, הוא מסתכן בכך שבסופו של יום, לכשיבוא מי שיטען כי ההוראות (אם הוראות התקנות ואם הוראות בית המשפט) לא קוימו, יצהיר בית המשפט על כך שצו העיקול לא נכנס כלל לתוקף, או, למצער, כי צו העיקול בטל למן הצהרת בית המשפט ואילך". ג. ועתה לגוף טענותיו של בא כח הנתבעים: איני רואה כל פגם בעובדה שהערבות הבנקאית ניתנה "בהתאם להוראות של יוסף מזור" ולא בהתאם להוראות כל התובעים. משפט זה שבערבות הבנקאית אינו מעלה ואינו מוריד (אני מניח כי הוא נועד לצרכים פנימיים שבין הבנק לבין הלקוח, מר יוסף מזור), וגם אם לא היה נכלל בכתב הערבות לא היה כל פגם בערבות. כשלעצמי אני סבור כי אין כל מניעה לכך שערבות בנקאית, ערוכה כדין, תנתן אף על פי הוראותיו של צד שלישי, זר לחלוטין לצדדים המתדיינים. כפי שבעל דין יכול היה להפקיד בקופת בית המשפט סכום של כסף שלווה מצד שלישי, כך יכול הוא להפקיד ערבות בנקאית שהוסדרה עבורו על ידי צד ג'. ד. עם זאת, גם אני סבור כי הערבות הבנקאית האמורה אינה תורמת מאומה להבטחת שיפויים של הנתבעים בגין נזקים שיגרום צו העיקול, אם התובענה תידחה או שהצו יפקע מסיבה אחרת. הליקוי העיקרי המצוי בערבות הבנקאית הוא, אכן, העובדה שהבנק ערב לנתבעים כי ישלם להם את סכום הערבות "(...) אשר יגיע לנ"ל בהתאם לפסק הדין/צו החלטת של (כך במקור!) בית המשפט בתיק הנ"ל", כאשר "התיק הנ"ל" הוא התיק שבו הוטל העיקול במסגרת התביעה שהוגשה על ידי הנתבעים. למותר לציין כי במסגרת "התיק הנ"ל", שעניינו תביעתם של התובעים לא יפסק לזכותם של הנתבעים כל פיצוי שהוא. ה. הליקויים האחרים בערבות הבנקאית שעליהם הצביע בא כח הנתבעים אמנם קיימים, אך הם פחותים בחומרתם: אכן, הערבות אינה מופנית "לבית המשפט ולמשיבים" (הנתבעים), כפי שהוריתי בצו העיקול: בכותרתה מופנית הערבות הבנקאית לבית המשפט בלבד, ואילו בגופה היא מציינת כמוטבים את הנתבעים בלבד. 6. מה צריכה להיות התוצאה מן האמור לעיל? סבורני כי סיכומם של הדברים צריך להביא להצהרה כי העיקול שעליו הוריתי ביום 9.9.98 פקע משום שהערבות הבנקאית שהופקדה על ידי התובעים אינה עונה על הדרישות שפורטו בהחלטת בית המשפט ואינה מבטיחה את הנתבעים מפני הנזקים העלולים להגרם להם כתוצאה מן העיקול. עם זאת, נראה לי כי הואיל והליקויים שבהם מדובר נובעים, בסופו של דבר, רק מניסוח לא מתאים של הערבות הבנקאית בידי הבנק נותן הערבות, לאחר שהתובעים השקיעו ממיטב כספם כדי לקבל ערבות זו, נכון יהיה לעשות שימוש בסמכותו של בית המשפט לפי תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- ולאפשר לבאת כח התובעים (כפי שבקשה בסעיף 4 לתגובתה לבקשה) להמציא לתיק בית המשפט ערבות בנקאית הערוכה על פי הוראות בית המשפט. 7. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני דוחה את הבקשה שבבשא 98/6219. ב. אני מצהיר כי העיקול שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 9.9.98 פקע. עם זאת, אני מתלה את כניסתה של הצהרה זו לתוקף ואני נותן לתובעים שהות של 48 שעות להגיש לבית המשפט ערבות בנקאית הערוכה על פי הוראות בית המשפט. אם לא תוגש ערבות בנקאית כאמור לעיל, תכנס ההצהרה בדבר פקיעת העיקול לתוקפה. ג. המזכירות תודיע את תוצאת ההחלטה לבאי כח שני הצדדים ותשגר להם העתק מן ההחלטה באמצעות הפקס. המועד של 48 שעות הנ"ל יתחיל לרוץ משעת שיגור הפקס לבאת כח התובעים. ד. בנסיבות העניין, הואיל והבקשה האחת נדחתה והבקשה השניה נתקבלה בכפוף לשימוש בסמכותו של בית המשפט על פי תקנה 524 לתקנות, ישא כל צד בהוצאותיו. החלטה זו ניתנה בלשכתי בהעדר הצדדים. ערובהצוויםעיקול