הטבות לעובדים ביהודה ושומרון וחבל עזה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטבות לעובדים ביהודה ושומרון וחבל עזה: רקע כללי 1. זוהי תביעה לקבל זכויות מכח הסכם קיבוצי מיום 25.7.80 שהעניק הטבות למי שעבד ביהודה ושומרון, חבל עזה, צפון סיני, דרום סיני, מה שכונה בהסכם האזורים (ויכונה להלן הסכם 80). 2. ביום 13.11.00 בפני כב' הרשם מ. טווינה כתוארו אז צמצמו הצדדים את המחלוקות שביניהם וגדרו אותם במסגרת המוסכמות והפלוגתאות. התובע ניסה לחרוג מהסכמה זו ובסופו של דבר בדיון בפני כב' הרשם מיום 20.11.01 חזרו הצדדים ואישרו את מסגרת המחלוקת כמפורט במוסכמות ובפלוגתאות כאמור לעיל. הצדדים חזרו שוב על ההסכמה לפיה העניינים שיבחנו הינם אך ורק אלה המפורטים בפלוגתאות ובמוסמכות כמפורט בדיון בפני מיום 13.6.02. לאור זאת ראוי להביא את המוסמכות והפלוגתאות כלשונם. "מוסכמות: 1. התובע עובד בשרות הנתבעת החל משנת 62. 2. בין השנים 70 ועד ל 1 ביולי 75 שובץ התובע כקמ"ט תיירות במנהל האזרחי ביהודה ושומרון . 3. החל מיום 1.7.75 ועד ליום 20.11.80, שימש התובע כמנהל לשכת התיירות ביוהנסבורג מטעם משרד התיירות. 4. התובע חזר לתפקידו כקמ"ט תיירות באזור יהודה ושומרון, ומונה לשמש כקמ"ט תיירות מטעם משרד התיירות. 5. ביום 8.8.91 מונה התובע כמנהל לשכת תיירות באמסטרדם. 6. ביום 23.10.94 חזר התובע לתפקידו כקמ"ט תיירות ביו"ש וחבל עזה. זאת עד לביטול משרתו ביום 31.12.97. 7. בפועל הופסקה עבודתו של התובע כקמ"ט תיירות ביו"ש וחבל עזה ביום 28.2.98. 8. ביום 25.7.80 נחתם הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העסקתם ופרישתם של עובדים המועסקים באזור יהודה ושומרון אשר משרתם באזור בוטלה (להלן:"הסכם 80"). פלוגתאות: האם חל הסכם על העסקתו של התובע .ב האם זכאי התובע לתוספת דריכות.ו האם זכאי התובע לקבלת אישור מטעם נציבות שירות המדינה לענין העסקתו בשטחים בתקופה שמיום 1.3.98 ועד בכלל. לענין זה, האם נעדרת תביעת התובע לקבלת אישור כאמור, עילה. " לאור דברים אלה יתוחם פסק הדין בשאלה עליה הסכימו הצדדים והשנויה במחלוקת . 3. ראוי להוסיף מספר עובדות נוספות העולות מתוך הדברים ושאינן שנויות במחלוקת. משרתו של התובע במנהל האזרחי בוטלה ביום 31.12.97 בעקבות ההסכמים המדינים עם הרש"פ הידועים כהסכמי אוסלו. התובע עובד כיום במשרד התיירות (והוא מטפל גם בנושא קשרי תיירות בין הרש"פ ישראל) במסגרת תקנים זמנים שאושרו. טענות הצדדים: 4. לטענת התובע יש להחיל עליו את הסכם 80 וזאת על יסוד הפרשנות הראוייה, נסיבות העסקתו ואופן יישום ההסכם בפועל. הנתבע טוען כי הסכם 80 קובע כי אינו חל על התובע ולעמדה זו, שותף אף ארגון העובדים היציג. פירוש אחר, לטענת הנתבע יצור אי שיויון. 5. נציין כי עניינו של התובע נבחן על ידי וועדת המעקב (שהיא למעשה ועדה פריטטית), שבחנה את עניינו של התובע והחליטה שהסכם 80 אינו חל עליו ולכן יש להפסיק לשלם לו תוספת שטחים חודשית ובמקומה לשלם לו תוספת שטחית יומית, ביחס לימים בהם נמצא בתפקיד בשטחים כל זאת מיום 1.3.98 ואילך. יחד עם זאת החליטה הועדה כי לתובע ינתן, לפנים משורת הדין, מענק שיבוץ בסך 148,616 ₪, כמפורט בנספח א' לתצהירו של מר זיסקינד. לטענת התובע הועדה טעתה בכך שלא נתנה לו זכות שימוע, בטרם קבלת החלטתה הנ"ל ובכל אופן ההחלטה התקבלה באופן שרירותי על ידי מר זיסקינד בלבד בלא שנתקבלה על ידי החבר השני בועדה. ראוי לומר כאן כי ענין זה, של צורת עבודת הועדה חורג ממסגרת המוסכמות והפלוגתאות, ולא מצאנו לנכון לעסוק בענין זה, בתובענה זו. פסק דין 6. המחלוקת העיקרית בה עלינו להכריע הינה תחולת הסכם השטחים - הסכם 80. לאור זאת ראוי להביא את סעיף 3 (1) הקובע את התחולה של הסכם 80 (להלן סעיף התחולה) כלשונו, וכך נקבע בו: "3(1) למען מנוע ספק הסכם זה יחול על עובדים שמשרותיהם בוטלו או שתבוטלנה בתקופת ההסכם ובתנאי שהחלו לעבוד באזורים לפני 13.4.78 או שהמכרז על משרתם פורסם לפני 13.4.78 והמשיכו לעבוד באזורים אחרי 13.4.78 לפחות עד ל 1.4.79, או עד לביטול המשרה" נשוב ונדגיש כי התובע נעדר מתפקידו כקמ"ט תיירות במנהל האזרחי החל מיום 1.7.75 ועד יום 1.7.81. מיום 1.7.85 ועד יום 20.11.80 שימש כמנהל לשכת התיירות ביוהנסבורג מטעם משרד התיירות, ולאחר מכן היה בחופשה. 7. כאמור טוען התובע כי יש להחיל עליו את הסכם 80. לטענת התובע סעיף 3 (1) קובע כי עובדים שהמשיכו לעבוד באזורים אחרי 1.4.79 ומשרתם בוטלה יחול הסכם 80. מאחר והוא עבד לפני 13.4.78 ונשלח מטעם המדינה לתפקיד אחר ושב למלא את תפקידו המקורי כקמ"ט תיירות ביום 1.7.81 הרי שנכון וראוי להחיל עליו את הסכם 80 ויש לראות אותו כאילו עבד באזורים אף באותם שנים בהם שהה בחו"ל שהרי תפקידו כקמ"ט תיירות נשמר לו. 8. הנתבע טוען כי סעיף התחולה - סעיף 3 (1) הנ"ל קובע כי רק מי שעבד באזורים בתקופה שמתחילה ביום 13.4.78 ועד יום 1.4.79 ואילך ומשרתו בוטלה יחול עליו הסכם השטחים וממילא יהיה זכאי לתוספת שטחים אף אם משרתו בוטלה. 9. פרשנות הנתבע מקובלת עלינו ואנו מעדיפים אותה על פני טענת התובע. פרשנות הנתבע תואמת את תכליתו ולשונו של ההסכם כמו גם את ההקשר התעשייתי שלאורו יש לפרש ההסכם, כפי שיוסבר בהמשך. 10. כעולה מהסכם 80 וכפי שגם עולה מתצהירו של מר זיסקינד הסכם זה התקבל בעקבות הסכם השלום עם מצרים לפיו צריכה היתה ישראל לפנות את סיני ולהחיל אוטונומיה על יהודה ושומרון ועוד בענין הסכם 80 ראה פסה"ד של השופט נויגבורן תב"ע מה/ 357-3. ממילא עלתה השאלה מה לגבי עובדי המדינה שעבדו בסיני ובאזורים אותה שעה, במסגרת המנהל האזרחי. עובדים אלה, שעסקו במתן שירותים לאוכלוסיה באזורים עשויים להיות מיותרים לאור החזרת סיני והחלת האוטונומיה ביהודה ושומרון. חלף עובדי המדינה, כך העריכו, יבואו עובדים מקומים, וממילא תבוטלנה המשרות. על רקע זה נוהל משא ומתן והתקבל הסכם 80 מתוך הנחה שחלק מהעובדים "יאלצו לשלם את מחיר השלום בביטול משרותיהם" ראה תצהירו של זיסקינד. הסכם 80 שנחתם ביקש אפוא לפצות את מי שעבד בשטחים אותה שעה וצפוי היה להפגע על ידי ביטול משרתו. מדובר בקבוצה נתונה וידועה של עובדים שעבדו בפועל אותה שעה במנהל האזרחי וקיבלו, בהתאם להסכם, תוספות בגין הפגיעה הצפויה בהם כתוצאה מההסדרים המדיניים שימומשו. 11. כאמור סעיף התחולה 3 (1) מתנה את תחולת ההסכם "ובתנאי שהחלו לעבוד באזורים לפני 13.4.78 ... והמשיכו לעבוד באזורים אחרי 13.4.78 לפחות עד ל 1.4.79 או עד לביטול משרתם". לשון זו דורשת אפוא עבודה בפועל בתקופה שמיום 13.4.78 עד 1.4.79 לפחות . מי שלא עבד בפועל במנהל האזרחי, באזורים באותה תקופה, לא יהיה זכאי לתחולת הסכם 80 עליו. הפירוש המוצע על ידי ב"כ התובע מתעלם מלשונו הברורה והחד משמעית של סעיף התחולה. אם אכן חל הסכם 80 גם על מי שלא עבד במועדים הנ"ל מה טעם היה להוסיף מילים אלה לתוך הסעיף. מה טעם היה לציין את המועדים 1.4.79 במפורש בסעיף התחולה. די היה (לפי שיטת התובע) שיאמר מי "שעבד לפני 13.4.78 ומשרתו בוטלה" מדוע הכבירו הצדדים מילים רבות נוספות?! נקיטה בלשון זו תוך ציון התאריכים מעידה מתוכה, כי נועדה לצמצם את תחולת ההסכם רק על מי שעובד במועדים הנ"ל. סעיף התחולה מוסיף מקרה נוסף שאותו ניתן לכלול בתוך ההסכם - מי ש"המכרז על משרתו פורסם לפני 13.4.78" . ברור אפוא כי הצדדים להסכם הקיבוצי התכוונו להוסיף חריג, ביחס למי שהמכרז על משרתו פורסמה לפני 13.4.78 אף אם החל לעבוד לאחר מכן. ענין זה מלמד כי סעיף התחולה התכוון לצמצם ולקבוע מספר מצומצם ומנגנון ריסון, לתחולת ההסכם, כדי שלא להטיל נטל כבד ולא מוצדק. המטרה היתה כאמור לתת פיצוי, למי שעבד בפועל אותה תקופה. כאמור התובע לא עבד במנהל האזרחי באזורים אותה תקופה ממילא לא היה זכאי אז, לתחולת ההסכם הנ"ל. 12. ראוי להדגיש כי לפי התקשי"ר זכאות לתוספות שכר מותנית בעמידה בתנאים לקבלת אותה תוספת. זהו אפוא הכלל (נזכיר כי אף הסכם 80 בסעיף 2 מפנה לתקשי"ר) כך נקבע בסעיף 24.915: "24.915 היתה צמודה למשרה, שבה מכהן עובד בפועל איזו תוספת שהיא והעובד ממלא אחר התנאים לפיהם משתלמת התוספת, יקבל גם את התוספת במכסה המתאימה לדרגה לפיה הוא מקבל את משכורתו. " הסכם 80 המקנה זכאות לקבלת התוספות למי שבוטלה משרתו אף אם אינו עומד בתנאים לפיהם משתלמת התוספת, הינו חריג לכלל הקבוע בתקשי"ר כאמור לעיל. חריג זה, כדרכם של חריגים, שסוטים מהכלל, דינו שיפורש בצמצום. 13. ההקשר התעשיתי והתכלית כמו גם של הסכם 80 היתה אפוא להעניק הגנה למי שעבד בפועל אותה עת והיה חשש שמשרתו תבוטל בשל ההסכמים המדיניים (עוד על תכלית הסכם 80 ראה פס"ד תב"ע מה 357-3 פלס נ' מד"י של כב' השופט נויגבורן). כך נהוג עת באים לצמצם קבוצה שלמה של בעלי תפקידים, בשל שינויים מבניים ואחרים. מי שלא עבד אותה שעה לא התכוונו הצדדים להגן עליו או להעניק לו הטבות אחרות. כך עולה מההקשר התעשיתי וכך עולה מתכלית הדבר וכך עולה מלשונו הברורה והחד משמעית של סעיף התחולה בהסכם 80. לאור זאת יש לאמץ את טענת הנתבע ולדחות את הפרשנות אותה מבקש להציע ב"כ התובע. 14. טענת ב"כ התובע לפיה אילו רצו לכלול רק עובדים מסוימים צריך היה לנהוג כפי שנעשה בהסכם 93 בו צורפה רשימה עליה ההסכם יחול אינה נראית לנו. נדגיש כי לפי חוק הסכמים קיבוצים ס' 16-15 יכול הסכם קיבוצי לכלול סוגים של עובדים עליהם הוא חל אך הוא אינו יכול לנקוב בשמו של פלוני או אלמוני כמו שהוא יחול עליו. זאת בשונה מהסדר קיבוצי. ובאשר אלינו הרי שכאן יש רשימה שהוצאה ע"י הנציבות הכוללת את שמות העובדים עליהם יחול הסכם 80. רשימה זו (נספח ו לתצהיר זיסקינד) הינה בגדר הסדר קיבוצי חד צדדי או פרשנות של ההסכם הקיבוצי. בכל אופן שמו של התובע לא מופיע אף ברשימה זו, מה שמחליש את טיעוני בא כוחו, באשר לתחולת סעיף 3 (1) להסכם 80 על התובע. 15. באשר לתוספת הדריכות וכוננות הרי שזו שולמה מנובמבר 1998. עפ"י החלטת ועדת המעקב מיום 3.3.99. אותה שעה, לא הוכח לנו, כי התובע עבד בשטחים. נהפוך הוא. משרתו בוטלה הוא הועבר למשרד התיירות כאשר מרבית עבודתו נעשתה שם (ראה נספח טז' לתצהירו של מר זיסקינד). בכל אופן לא הוכח כי הוא נכנס לגדר מי שחל עליו נספח כ' שהרי שמו לא מופיע באותה רשימה. יש לשים לב כי רשימה זו, שאינה הסכם קיבוצי (וראה לעיל סעיף קודם) הוסכמה בין ארגון העובדים היציג והנתבע. התובע לא הוכיח כי הוא נכנס לגדר מי שנספח כב' מתיחס אליו לאור קביעתנו לפיה "הסכם 80" לא חל עליו, ולכך שאינו עובד במנהל האזרחי מאז 1.3.98, ומאחר ושמו אינו מופיע בנספח כג'. 16. התובע שמשרתו בוטלה בסוף 1997 לא זכאי לתוספת דריכות וכוננות המשולמת לעובדים באיוש מינואר 2000 עפ"י הסיכום המצורף כנספח כד לתצהירו של מר זיסקניד, ושמו אינו מופיע בנספח זה. 17. באשר להנחות במס הרי שעל התובע להראות לפי תקנות מס הכנסה (הנחות ממס על הכנסות לפועלים במערכת הבטחון ולעובדי המדינה באזור) תשמ"ג 1983, כי הוא עובד באיזור הינו: שמרבית ימי עבודתו בשנת המס היתה באזור. מאחר ומשרתו כקמ"ט תיירות בוטלה כבר ביום 31.12.97 ומיום 1.3.98 הוא עובד במשרד התיירות אין הוא זכאי לקבל אישור כאמור לצורך הנחות במס, אלא אם יוכיח שהוא בתנאי הנ"ל והוכחה כזו לא הובאה בפנינו ולכן דין דרישתו זו להידחות. 18. באשר לועדת המעקב - הועדה הפריטטית הרי שענין זה חורג מהמסגרת שנתחמה בהסכמת הצדדים במוסכמות ובפלוגתאות. אין מקום שאנו נענה בשאלה זו בתובענה זו. 19. סוף דבר - התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.שטחי יהודה ושומרוןפלסטינים