הכנסה מנכס - הבטחת הכנסה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכנסה מנכס - הבטחת הכנסה: התובע הגיש לנתבע תביעה להבטחת הכנסה אך זו נדחתה על ידי פקיד התביעות בנימוק כי הוא נחשב כבעל הכנסה העולה על שווי הגימלה מהיותו בעל נכס בהתאם להוראת ס' 5 לחוק. התובע הגיש תביעתו לגימלה לבית הדין ובה הוא טוען כי בבעלותו דירת מגורים בלבד ואילו הדירה שנבנתה מעליו היא בבעלות בנו שבנה בה ללא רשיון ואין לראותה כמניבה הכנסה כל שהיא . הנתבע, בכתב הגנתו, חזר על טענתו כי נכס המקרקעין שבבעלות התובע מניב, בהתאם לחוו"ד שמאי שצורפו, הכנסה בשיעור השולל את זכותו לגימלת הבטחת הכנסה. בעת הדיון המוקדם נקבעו המוסכמות הבאות: לתובע מגרש בשטח של 921 מ"ר בבית חנינא.נ התובע גר בקומת הקרקע של הבנין הבנוי על החלקה - בשטח ברוטו של 140 מ"ר.ב התובע נתן לבנו מאהר את זכויות הבניה בגג המבנה, דהיינו מעל קומת מגוריו.ו הפלוגתא שנקבעה: מה שווי הזכויות שהועברו מהאב (התובע) לבן מאהר ומה "ההכנסה" הנגזרת משווי זכויות זה? בית הדין הורה לתובע להגיש עדויות ראשיות בתצהירים והוא הגיש את עדותו. בשלב זה, הושעה הדיון בתיק, לבקשת הצדדים, שניהלו ביניהם מו"מ לפתרון המחלוקת. בתוך כך אבד לנתבע הקשר עם שמאי המקרקעין שערך את השומה מטעמו - מר קזז. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה חודש ההליך והתובע נחקר בח"נ. בח"נ תיאר התובע את ביתו בן שלושה החדרים, סלון, מטבח, מרפסת קטנה ושירותים בשטח של 130 מ"ר. הבית בנוי בקשתות והוא כיום בן שתי קומות זהות כאשר התובע גר בקומת הקרקע ובנו בקומה השניה. הבנין נמצא על מגרש ששטחו כ-900 מ"ר ולתובע יש עצים על הקרקע. דירת הבן בקומה השניה עדיין לא מושלמת והבן עדיין לא גר בה. בהמשך, על כי נגד התובע ובנו התנהלו מספר הליכים בגין בניה בלתי חוקית והוא נקנס והותרה כי יוצא צו הריסה אם לא יקודמו הליכי הרישוי. הליכים אלה קודמו אבל לדברי התובע גם הבניה נעצרה והכל עקב חסרון כיס. התובע הסביר בבית הדין כי הקומה השניה נבנתה בהתאם לקומה הראשונה והבניה נעשתה על ידיו יחד עם בעלי מלאכה ששכר על בסיס יומי בהתאם לצורך. התובע הבהיר כי לצורך הבניה נתן לבנו את גג המבנה בשטח של 130 מ"ר - רישום פורמאלי לא נעשה וגם את הבית לא רשם על שמו מכיון שהדבר עולה בכסף. בדיון הבא, לא התייצב השמאי מטעם הנתבע מר קזז לח"נ עקב שהותו בחו"ל לצורך טיפולים, והשמאי מטעם התובע עלה לח"נ על חוו"ד שלו. השמאי מר פטל הבהיר כי השומה שנערכה על ידו התייחסה רק לדירה הנמצאת בקומה השניה - דירת הבן. הדירה לא היתה גמורה בעת עריכת השומה והשמאי העיד כי ערך את השומה בשיטת הערכת העלויות בגלל מבנה העסקות הנוהג בסקטור הערבי. בשיטה זו לוקחים את עלות הקרקע ומוסיפים עליה את עלות הבניה שכן הבניה נעשית על ידי המשפחה ואז לא קיים ערך היזמות במסגרת השומה. בתשובה לשאלת בית הדין השיב העד כי לא כלל את ערך היזמות מאחר והמבנה לא הושלם ואילו הושלם יתכן ופריט זה היה נכלל בשומה. עוד ציין, כי עלויות החומרים והעבודה נמוכות בסקטור הערבי בצורה משמעותית בהשואה לסקטור היהודי, לכן לקח את עלות הבניה וצירף אותה לעלות הקרקע. השומה נעשתה כאמור לנכס לא מוגמר ולכן היא נמוכה בערך ב-25% מערך הנכס כמוגמר. בח"ח הבהיר העד כי השומה נערכה ב-01' וכדי להביאה לשווי בעת הגשת התביעה יש לקחת את הערך הדולרי מוכפל בשער שנהג במועד הגשת התביעה. עוד ציין העד כי אינו יכול להעריך את ערכו של צו ההריסה שהוצא כלפי הנכס. בית הדין, בשלב זה, קבע כי אין מקום להמתין לשובו של השמאי מטעם הנתבע, מר קזז, מחו"ל והורה לצדדים להגיש את סיכומי טיעוניהם בכתב - הצדדים הגישו את סיכומיהם. ב"כ התובע בסיכומיו מדגיש כי לגג אותו מסר התובע לבנו אין ערך כלכלי או מסחרי ושוויו לכל היותר 45,000 ₪ כפי שהצהיר התובע בתצהירן או לחילופין בהתאם להערכת השמאי מטעמו אשר העריכו ב 15,000 $ שהם 64,638 ₪ לפי 4.05 ₪ לדולר וסכום זה גם הוא מסוייג לנוכח המצב הכלכלי. כן תוקף ב"כ התובע את חוות דעת השמאי קזז לנתבע בטענה שאין לראותה כחוו"ד שמאי אלא כמכתב בלבד מאחר ואינה עונה על הנדרש להיות חוו"ד מומחה על פי דיני הראיות. כן מציין התובע כי חוות הדעת של מר קזז אינה מתייחסת לקומה העליונה שהיא נשוא המחלוקת אלא למבנה כולו על שתי קומותיו. עוד מפנה התובע להוראת תקנה 10(ב) לתקנות הבטחת הכנסה הקובעת את הדרך לקביעת שווי הנכס "בהתאם לשומה או לקביעה האחרונה שנעשתה לפי חוק מס רכוש וקרן פיצויים או בהתאם להערכה של שמאי מוסמך". התובע טוען כי לא נעשתה הערכה של מס רכוש ולא הוגשה שומה על ידי שמאי מוסמך מטעם הנתבע ולפיכך יש לקבל את השומה של השמאי מטעמו של מר פטל. לאור זאת ולאור העובדה שהגג הועבר לבן ללא תמורה ומה שנבנה על הגג אינו בחזקת מבנה אלא שלד בלבד שנבנה באופן בלתי חוקי ועומד כנגדו צו הריסה, יש לקבוע כי אין לתובע נכס נוסף והוא זכאי לגימלת הבטחת הכנסה. ב"כ הנתבע, בסיכומיו, ציין כי התובע הוא בעל נכס מקרקעין ולכן נעשה חישוב הכנסתו הרעיונית החודשית מהנכס. בהתאם לתקנות אינו זכאי לגימלה מאחר וההכנסה הרעיונית המחושבת גבוהה מהגימלה. הנתבע מפנה לדברי התובע בדיון המוקדם לפיהם כל עוד עבד שילם ובנו בנה את הקומה השניה וכאן מסיק הוא כי רובה של הקומה השניה נבנה מכספי התובע ולא בנו. התובע בעדותו טען כי העביר את הגג ללא לתמורה ביום 5/9/98. אומר על כך הנתבע, כי העברה זו היא חסרת תוקף לענין חוק הבטחת הכנסה הקובע כי העברה ללא תמורה תיחשב לאחר תום חמש שנים ממועד ביצוע ומאחר ולא חלפו חמש שנים אין ההעברה תקפה לענין החוק והנכס נשאר נכסו של המעביר (התובע) ותחושב ממנו הכנסה רעיונית. כן היפנה הנתבע לת/1 -פרוטוקול בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 4/7/01 - שם הודיע ב"כ המאשימה (מ.י.) כי בהסכמה עם ב"כ הנאשם (התובע שלפנינו) לקבל את עלות הבניה של הקומה השניה כפי שהיא, בלתי גמורה ולא מאוכלסת בהתאם למה שהוערכה על ידי שמאי מטעמו של התובע - 80,000 ₪. הנתבע טוען כי יש לקבל את הערכת השמאי מטעמו, מר קזז, שהוא שמאי מוסמך אף שלא הופיע בבית הדין להחקר בח"נ על חווה"ד שנתן בעניינו של התובע. אי הופעה שנתברר כי היא נובעת משהותו של השמאי בארה"ב לצרכים רפואיים ולא מתוך רצון להימנע מלהחקר וזאת בניגוד לטענות ב"כ התובע. כן מפנה הנתבע לכך ששווי הנכס השונה בכל אחת מההערכות שבפני בית הדין. הדבר נובע מכך שהשווי שנקבע בכל הערכה נקבע בשלושה מועדים שונים והקובע ביניהם הוא זה שנקבע במועד הגשת התביעה שהוא מועד שלילת בקשת התובע לגימלה על ידי פקיד התביעות, ועל כן יש להעדיף את חוות הדעת של השמאי קזז על האחרות. בהקשר לציטוט שציטט ב"כ התובע מתקנה 10 לגבי דרך הערכת הנכס מציין ב"כ הנתבע כי ב"כ התובע שכח לצטט את הסיפא לתקנה האומרת "הכל לפי בחירת המוסד לביטוח לאומי". עקב כל האמור לעיל מבקש הנתבע כי בית הדין ידחה את התביעה. ד י ו ן : נקודת המחלוקת בקביעת זכותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה היא מה שווי הזכויות שהועברו מהאב (התובע) לבן מאהר ומה "ההכנסה" הנגזרת משווי זכויות זה? לא נחלקו הצדדים לגבי עובדת היות התובע בעל חלקת אדמה בשטח של 921 מ"ר בבית חנינה אשר עליה בנין של 140 מ"ר בו גר התובע. כן לא נחלקו הצדדים כי התובע נתן לבנו מאהר את זכויות הבניה על גג המבנה בו הוא גר (מעליו). התקנות העוסקות בהעברת נכס ללא תמורה קובעות כי ההעברה נעשית תקפה רק לאחר 5 שנים, התובע טען כי בוצעה ב-5/9/98 מחד, ומאידך צירף לתצהירו יפוי כח נוטריוני מיום 14/10/00 - בשני המקרים עדיין לא עברו הזכויות לבן שכן מאף אחד מהתאריכים עדיין לא חלפו חמש שנים. מכאן כי במועד הגשת תביעתו, שהוא נקודת הזמן לבחינת הזכויות היה התובע בעל זכויות הבניה על גג ביתו. נוסף על כך, למדים אנו, בניגוד לנאמר בתצהיר התובע, מפרוטוקול הדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים כי התובע ולא בנו מימן את הבניה בסכום של 80,000 ₪. מכאן עולה כי שוויין של זכויות התובע בנכס מגיע לשווי הקרקע מבונה בסך 390,000 ₪ על פי חוו"ד השמאי קזז (אנו מקבלים אותה כיוון שלמיטב ידיעתנו השיפוטית מר קזז הוא שמאי מוסמך, הטוען אחרת עליו הראיה, הוא מתבקש כדין על ידי הנתבע לחוות דעתו בהתאם לתקנה 10 (ב) והיא ניתנה במועד הרלוונטי לתביעה, כן אין בית הדין כבול לדיני הראיות לגבי צורת חווות הדעת). לכך מצרפים אנו את עלות הבניה כעולה מגזר הדין בת.פ. 3539/98 - בסכום של 80,000 ₪ ובסה"כ בסך 470,000 ₪ (נכון ל-1999) מראה לנו כי אין לכלול ראשי שומה נוספים בחישוב השווי (כגון יזמות ופיתוח שכן לדעתנו הן כלולות בבניה ובשווי זכויות הקרקע). מכאן שיש לראות את הכנסתו החודשית של התובע כעומדת על 3,133 ₪ - הכנסה העולה על סכום הקיצבה ולפיכך אינו זכאי לקיצבה. התביעה נדחית. אין צו להוצאות.הבטחת הכנסה