הכרה בפגיעה בשמיעה כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בפגיעה בשמיעה כתאונת עבודה: 1. בפנינו תביעתו של התובע להכרה בפגיעה בשמיעתו, כפגיעה בעבודה. 2. התובע טוען בתביעתו כי מכח עבודתו בבתי הזיקוק לנפט בע"מ, כמהנדס מערכות ושירותים, וכקצין בטיחות היה חשוף לרעש מזיק, בשיעור שאף עלה על 115 דציבל. 3. הנתבע דחה את תביעתו מהטעם ש"לא ניתן לקשור בין ליקוי השמיעה אשר הופיע בשנים האחרונות, אם בכלל, לבין חשיפה לרעש בעבודתך משנת 1973 ואילך". 4. בדיון שהתקיים ביום 15/7/2001, הסכים ב"כ הנתבע למינוי מומחה רפואי, ולפיכך מינינו את ד"ר א. ברקו כמומחה רפואי מטעם בית הדין. 5. העובדות שנקבעו הן: א. התובע יליד 1938. ב. התובע עובד החל משנת 1974 , ב"בתי הזיקוק לנפט" שבחיפה (להלן "המפעל") ג. התובע משמש כמהנדס מערכות ושירותים וקצין בטיחות במפעל. ד. עבודתו כוללת בדיקת מערכות ואמצעי בטיחות בעמדות שונות במפעל. ה. התובע מציין בתצהירו כי במשך כל תקופת עבודתו נחשף לרעשים קבועים וחזקים. ו. התובע מוסיף בחקירתו כי: "במרוצת השנים טופלתי ע"י המרפאה בבתי הזיקוק והתלוננתי כל הזמן על ציפצופים שמונעים שינה מעיני, ואז קיבלתי תרופות הרגעה שונות". ז. התובע השתמש באזניות כל הזמן. ח. התובע טוען לקשר סיבתי בין תנאי עבודתו לליקויי השמיעה והטנטון באוזניו. ט. התובע טוען כי יש להכיר בליקוי השמיעה כ: "פגיעה בעבודה" כהגדרת הביטוי בחוק הביטוח הלאומי (נוסח חדש) התשנ"ה1995-. 6. השאלות עליהן התבקש המומחה להשיב: א. מהי המחלה או המחלות באזניו מהן סובל התובע. ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 3 , גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב ) התשנ"ה - 1995 (מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) , התשי"ד - 1954 , פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לעניינינו כדלקמן : שם המחלה העובדות ותהליכי הייצור נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי עבודה ממושכת בתנאי רעש ממוצע חשיפה לרעש, שהביא לירידה בכושר ומשוקלל של לא פחות מ - 85 דציבל. השמיעה בתדירויות הדיבור אם לא - ג. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעשים להם נחשף התובע גרמו לו לפגיעה INJURY ? ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר במסמכיו , גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה , ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ה. במקרה שכן - ההייתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך ,כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך , האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה? 7. ביום 23/9/2001 נשלח מכתבו של ד"ר ברקו לבית הדין, ובו התבקשנו להמציא לו: א. מסמך עם מדידת מפלסי הרעש להם היה חשוף התובע. ב. בדיקת שמיעה עדכנית. 8. לאחר קבלת המסמכים האמורים והעברתם למומחה התקבלה ביום 4/2/2002 חוות דעתו, ולפיה: - ”מדובר בגבר בן 63, שבמסגרת עבודתו נחשף למפלסי רעש מזיקים. לא ברור משך החשיפה ליום עבודה. בדיקות סקר שמיעתי מראות עד 3.3.88 שמיעה תקינה. בדיקות סקר החל מ-1989 מראות ליקוי שמיעה עיצבי, מעט שונה מבדיקה לבדיקה, אך באף בדיקת סקר אין "שקע" אופייני לפגיעת רעש, מה שלפחות הייתי מצפה בשלבים הראשונים של הירידה בשמיעה. גם בדיקות השמיעה המלאות מראות ליקוי שמיעה עיצבי דומה ב-2 האוזניים עם פער תוצאות ביניהם, ושוב אף בדיקת אחת לא טיפוסית לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש. לכן תשובותי לשאלות כב' השופט שפיצר מיכאל הן: 1. מר בנימין אורי סובל מליקוי שמיעה עיצבי ב-2 האוזניים. 2. לא מדובר במחלת מקצוע. 3. לא פעל כאן עיקרון המיקרוטראומה. 4. מדובר בהליך תחלואתי או גילאי.” 9. בעקבות קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי ביקש התובע להפנות לו את שאלות ההבהרה הבאות: ”1. האם נכון שברור שהתובע נחשף לרעש מזיק במקום עבודתו והאם ברור שהוא סובל מנזקי שמיעה? 2. האם נכון שמדובר בירידה בשמיעה עם הדגשת יתר של הירידה בטונים הגבוהים? 3. האם נכון שבספרות הרפואית מייחסים ליקוי שמיעה לנזקי רעש גם אם העקומה אינה שכיחה אלא בעלת צורה שונה? 4. האם נכון שאף אתה עצמך סובר כי עקומות שמיעה שאינן שכיחות עשויות לנבוע מחשיפה לרעש ואף ציינת זאת לא אחת בחוות דעת מטעמך?” 10. ב"כ הנתבע התנגד לשאלות, בנימוק שחוות הדעת ברורה ומנומקת, וכן שהשאלות הינן תאורטיות, ומתייחסות לנושאים שהמומחה השיב עליהם. 11. בהחלטה מיום 17/3/2002 דחינו את הבקשה, בנימוק שהשאלות פולמוסיות, וכן לאור העובדה שחוות הדעת ניתנה לאחר שהוגשו למומחה מסמכים משלימים, לרבות בדיקות מפלסי הרעש להן היה חשוף התובע. 12. משלא היה התובע מיוצג, התקיימה ישיבת סיכומים בעל פה ביום 6/5/2002. בישיבה זו שב התובע על עמדתו, שיש לשלול את חוות דעתו של ד"ר ברקו, ולקבוע כי המדובר בפגיעה בעבודה ובמחלת מקצוע. ב"כ הנתבע לעומת זאת סבר, בהסתמך על חוות הדעת, שיש לדחות את התביעה, הן בעילת מחלת מקצוע, והן לפי תורת המיקרוטראומה. הכרעה 13. לאחר ששקלנו את החומר שבתיק, אנו סבורים שיש לתת משקל מלא לחוות דעתו של ד"ר ברקו שמונה על ידינו. 14. חוות הדעת הינה מקיפה, מפורטת ומנומקת, וניתנה לאחר שהמומחה ביקש חומר משלים שהיה דרוש לו לגיבוש חוות דעתו. 15. בפני המומחה הובאו בדיקות הרעש שנעשו בבתי הזיקוק, וכן מסמכיו הרפואיים של התובע, כך שחוות דעתו נסמכת על נתונים מקיפים. 16. לפיכך אנו סומכים את ידינו על קביעותיו של המומחה הרפואי, שהתובע לא סבל ממחלת מקצוע, ולא נפגע על פי עקרון המיקרוטראומה, אלא שהמדובר בהליך תחלואתי או גילאי כפי שקבע ד"ר ברקו. 17. לפיכך, דין התביעה להידחות. 18. אין צו להוצאות. 19. התובע רשאי לפנות לשופט של בית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. שמיעההכרה בתאונת עבודהירידה בשמיעה וטינטון (ביטוח לאומי)תאונת עבודה