קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסגת גבול במקרקעין בתל אביב: בפני תביעה ותביעה שכנגד הנובעות ממסכת עובדתית ומשפטית משותפת ועניינן טענות בעלי הדין זה כלפי זה לביצוע השגת גבול במקרקעין הנמצאים ברח' הירקון 5 בתל אביב ועתירות הדדיות למתן פסק דין לפינוי וסילוק יד. בכתב התביעה שהגישה התובעת נטען כי במסגרת הליכי הסדר מקרקעין הגיעו התובעת והנתבעים להסדר לפיו תרשם התובעת כבעלים של חלקות 85 ו-95 בגוש 7229 בעוד שהנתבעים יחשבו כדיירים מוגנים באותן חלקות ואילו באשר לחלקות 86, 84 באותו גוש (להלן: "המקרקעין") הוסכם כי אלו יירשמו בשם התובעת בלבד וללא כל זכות לנתבעים. ההסדר האמור גובש בהסכם פשרה אשר נחתם בין הצדדים ביום 20.6.91, במסגרת ת.א. 443/85 בבית המשפט המחוזי בת"א (להלן: "הסכם הפשרה"). ביום 20.6.91 נתן בית המשפט המחוזי פסק דין לפיו: "מכוח הסכמות בעלי הדין ניתן בזה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה המצורף והמסומן כאות א' אשר אליו מצורפת מפה המסומנת לשם זיהוי "א" (להלן: "פסק הדין"). 4. לגירסת התובעת תפסו הנתבעים או מי מטעמם, במהלך שנת 1996 או בסמוך לכך, חלק מן המקרקעין בלא ידיעת התובעת או הסכמתה ומאז הם עושים בהם שימוש על ידי הערמת חומרי בנין, פיגומים ופסולת בנין ואף התקינו שער ברזל על מנת לאפשר להם מעבר למקרקעין. 5. התובעת טוענת כי חזקתם של הנתבעים במקרקעין והשימוש שהם עושים בהם אינם על דעתה ואינה כדין ועתרה לסילוק ידם של הנתבעים מן המקרקעין והחזרת החזקה לידיה. 6. הנתבעים הגישו כתב הגנה בגידרו העלו טענות סף להתיישנות התביעה ולחוסר יריבות כלפי הנתבעים 2,3. לעיצומו של עניין טענו הנתבעים כדלקמן: 6.1 הנתבעים הודו בזכות הרשומה של התובעת במקרקעין אך טענו כי בעלות התובעת כפופה לזכויות חזקה ושימוש שלהם ברצועה צרה בחלק המזרחי של המקרקעין (להלן: "הרצועה") והוסיפו כי נבצר מהם לעשות שימוש ברצועה בשנים האחרונות שכן היא משמשת לחייץ ולהגנה. 6.2 בצד הכרתן בעובדת מתן פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה ובו נזכרה גם המפה נספח א' טענו הנתבעים כי המפה שצורפה לכתב התביעה כמוצג א(3) אינה נכונה ויש בה כדי להטעות. 6.3 הנתבעים טענו כי הוריהם רכשו עוד לפני שנת 1947 שטחי קרקע אשר לימים הפכו כחלקות 85 ו-95 כמו גם חלק מן המקרקעין וכי אלו הפכו "לחלקות המשפחה" שהוחזקו ברציפות; מכאן שחזקתם לא חדלה ולא השתנתה בעקבות פסק הדין ונמשכת גם כיום. 6.4 אשר לשער הברזל טענו הנתבעים כי זה הוקם לפני הרבה שנים כדי להגן עליהם ועל רכושם ולמנוע גישה לחצר ביתם ולבית החרושת למרצפות שנוהל במקום מזה עשרות שנים. 6.5 הנתבעים כפרו בטענת התובעת לפיה הנתבעים הם שהניחו את פסולת הבנין וחומרי הבניה במקרקעין. 7. במצורף לכתב ההגנה, הגישו הנתבעים גם כתב תביעה שכנגד (להלן: "התביעה שכנגד") בגידרו טענו כדלקמן: 7.1 כי במסגרת פסק הדין אושרה גם מפה שהגדירה את שטח חזקתם הבלעדית של הנתבעים (התובעים שכנגד) לא רק במספרי החלקות. 7.2 לשיטתם בעקבות פסק הדין נרשמה הבעלות בחלקות 95,86,85,84 על שם הנתבעת שכנגד בעוד שהחזקה המיוחדת שלהם בחלקות 95,85 וכן ברצועה - נשארה בידיהם. 7.3 התובע שכנגד 1 טוען כי במהלך השנים 5-1994 השתפר מצבו הכלכלי שאז פנה לנתבעת שכנגד וביקש לרכוש ממנה את יתרת הזכויות בחלקות המשפחה דהיינו את זכות הבעלות. 7.4 לגירסת התובע שכנגד השיבה הנתבעת שכנגד את בקשתו ריקם, ובהמשך, אף נקטה צעדים שכוונו לדחיקת רגליהם של התובעים שכנגד מן המקום על ידי הפיכתו למזבלה עירונית ואתר פעילות לנרקומנים ויצאניות כמו כן ביצעה הנתבעת שכנגד עבודות תשתית במקרקעין באופן ששינו את כיוון שיפוע הקרקע וכתוצאה מכך כיוון זרימת מי הגשמים מה שגרם להצפות חוזרות בחלקות 85 ו-95 המוחזקות על ידי התובעים שכנגד. 7.5 התובעים שכנגד אף מתריסים כי הנתבעת שכנגד ניצלה את היעדרותו של התובע שכנגד מן המקום בשל טיפולים רפואיים הנגזרים מזכותו והקימה בחלקת התובעת שכנגד חניון למכוניות נגררות. 7.6 על יסוד טענותיהם עתרו התובעים שכנגד למתן פסק דין לסילוק ידה של הנתבעת שכנגד משטחם. ב. דיון וממצאים 1. חוו"ד של מומחה - גבולות המגרשים וממצאי פלישה 1.1 התובעת צרפה לתביעתה כנספח א(3) את מה שהוגדר בכתב התביעה "כתשריט המקרקעין"; הנתבעים כזכור כפרו ברלבנטיות ובנכונות של המסמך האמור. 1.2 הצורך הברור באיתור המפה מושא פסק הדין לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים ועלה על מדוכת הדיון במספר דיונים מקדמיים. 1.3 ביום 24.10.01 הודיע ב"כ התובעת כי חרף מאמציו - לא עלה בידו למצוא את המפה. מאידך סירבה התובעת להכיר בתוקפה של מפה מצבית שערך מודד מטעם הנתבעים - ככזו המשקפת את המצב העובדתי בשטח המריבה, והתואמת את המפה שצורפה לפסק הדין. לאור העובדה כי לא נמצאה המפה שצורפה לפסק הדין ועל פי בקשת ב"כ הצדדים מיניתי ביום 15.4.02 את המהנדס אהרון גמליאלי (מודד וגאודט בהכשרתו) כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") להכנת מפת מדידה המתארת את גבולות המקרקעין ואת השטח המוחזק על ידי הנתבעים. המומחה הגיש את חוו"ד ביום 3.6.02.ו מסקנות וממצאים של המומחה על יסוד הקביעה בפסק הדין לפיה נקבע כי השטח המוקף בקו כחול (להלן: "השטח הכחול") הוא שטח החזקה של הנתבעים, ובעקבות בדיקות השוואה שונות (לנתוני הגוש הרשום ולתוצאות מדידת השדה) - קבע המומחה כי הן התובעת והן הנתבעים פלשו זו לתחומי שטחם של אלו כאשר מידת פלישתה של התובעת לשטח הנתבעים גדולה באופן ניכר מן השטח אליו פלשו הנתבעים.נ המומחה שירטט מפה ממוחשבת (נספח ג' לחוו"ד) אשר על פיה גבולות שטח הנתבעים (השטח הכחול) תוחמו במפה בקו כחול, תחום "פלישת" התובעת נצבע בצבע ורוד (להלן: "שטח הפלישה של העירייה") ותחום "פלישת" הנתבעים נצבע בצבע ירוק (להלן: "שטח הפלישה של הנתבעים").ב המומחה חיווה דעתו כי בצילום אויר משנת 1991 לא ניכרות פלישות בעוד שבצילום משנת 2000 הוא רואה את הפלישות.ו אשר לשטחי הפלישות החווה המומחה כי התובעת חרגה לתחום השטח המוחזק על ידי הנתבעים בהיקף של 0.369 דונם בעוד שהנתבעים חרגו לתחום המקרקעין של התובעת בשטח של 0.042 דונם. גירסאות הצדדים במבחן החקירה הנגדית מר י. הרינגמן הביא את גירסת התובעת בתצהיר עדותו הראשית מיום 10.6.02. מן האמור בסעיפים 8-7 לתצהירו ניתן להבין כי לגירסת התובעת לא תפסו הנתבעים ולא החזיקו כלל, או תפסו רק חלקית את אותו חלק המהווה "שטח הפלישה של העירייה". 3.2 גירסה זו אינה עולה לכאורה בקנה אחד עם תוכנו של סעיף 3 בהסכם הפשרה על פיו הודתה התובעת כי הנתבעים "מחזיקים בבית המגורים שעל המקרקעין ובחצרים שמסביבו שבתשריט מאז שנת 1947..." יתר על כן, הנתבע 1 העיד בפני כי משפחתו החזיקה בשטח זה "כל החיים" (עמ' 9 לפרוטוקול). 3.3 גירסתו של הרינגמן בסעיף 9 לתצהירו לפיה הנתבעים הם שגידרו את השטח אליו התייחס באותו סעיף - נסתרה מניה וביה לאור תוכנו של המוצג נ/1 שיצא תחת ידי התובעת וממנו עולה בבירור כי התובעת היא שהקימה את הגדר. עם זאת, מתיישבת עדותו של הרינגמן לפיה פלשו הנתבעים וסיפחו לשימושם משולש קרקע השייך לתובעת - עם ממצאיו של המומחה אשר תחם והגדיר את שטח הפלישה של הנתבעים. 3.4 גירסתו של הרינגמן בסעיף 12 לתצהירו לפיה משתמשים הנתבעים בחלקות 84 ו-86 לצרכיהם ומאחסנים שם פסולת, חומרי בנין וכלי רכב, קרסה לחלוטין במבחן החקירה הנגדית ועדותו של הרינגמן התאפיינה בידיעה שטחית בלבד של העובדות והוא הירבה לחזור בו מטענותיו בתצהיר (עמ' 4 לפרוטוקול). 4. אשר לעדי הנתבעים: 4.1 העד יחיאל קזרא עמד על גירסתו לפיה הגדר הנוכחית בצד המזרחי של המקרקעין והשער הקבוע בה אשר הוקמו לפני כ-15 שנה -נמצאים על אותו תוואי של גדר האבן הישנה שגם בה היה קבוע שער (עמ' 6 לפרוטוקול). 4.2 הנתבע 1 העיד כי הגדר הישנה הייתה קיימת מזה 40-30 שנה והוסיף כי העירייה היא שבנתה את הגדר החדשה באותו תוואי (עמ' 8 לפרוטוקול). קודם לכן טען נתבע 1 כי יש לו זכות מעבר בחלקות 84 ו-86 (עמ' 8) וכי כלי רכב המביאים לו חומרי גלם "עוברים משער לשער של הים דרך רח' הירקון ויוצאים דרך הים" (עמ' 9). 4.3 גב' תמר פלד העידה כי השער בגדר המערבית (של המקרקעין) קיים למעלה מ-50 שנה. כמו כן העידה כי המשפחה החזיקה בשטח הדרומי בו נמצאות המכוניות. ג. הכרעה לאחר שנתתי דעתי לחומר הראיות, לממצאים העולים ממנו ולטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם אני פוסק כדלקמן: 1. אני מקבל את המסקנות והממצאים של המומחה אשר כשלעצמם מתבססים על מידע מוצלב ממספר מקורות. עובדה זו כמו גם הנסיבה לפיה נמנעו ב"כ הצדדים מלערער על אמינות ממצאיו מקנה להן יתר תוקף ואמינות. מכאן ובהעדר הסתייגות מטעם ב"כ הצדדים אני מאשר את ממצאיו לפיהן המפה שהכין (נספח ג' לחוו"ד) חופפת את מפת פסק הדין (סוף עמ' 2 לחוו"ד). 2. נחה דעתי כי גירסת התובעת לפיה פלשו הנתבעים לתחום המקרקעין (חלקות 84 ו-86) במתווה שתוחם על ידי המומחה בחוו"ד בצבע ירוק - לא נסתרה. לענין זה אטעים כי העובדה שהגדר החדשה התוחמת את "שטח הפלישה של הנתבעים" בצד המערבי שלו הוקמה על ידי העירייה בשנת 1985 (נ/1) אין בה כדי להקנות לנתבעים זכות חזקה ו/או שימוש בשטח אותו הגדירו "כרצועה" אשר מלכתחילה לא יוחד להם על פי הסכם הפשרה. גם על פי המוצג נ/1 הבהירה התובעת כי אין בהקמת הגדר כדי להכיר בזכות הנתבעים לגבי השטח המוחזק על ידם. 3. לעומת זאת אין בידי לקבל את טענתה המופלגת של התובעת לפיה פלשו הנתבעים ו/או הסיגו את גבול התובעת בהנחת פסולת ו/או חומרי בנין בחלקות 84 ו-86. גירסתה של התובעת בסוגיה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית ואני דוחה אותה. עם זאת אבהיר למען הסר כל ספק כי אני דוחה את טענתם של הנתבעים לגבי זכות מעבר של כלי רכב בחלקות 84 ו-86. 4. אשר לתביעה שכנגד 4.1 הוכח בפני כי התובעת (הנתבעת שכנגד) פלשה לתחום חלקה 95 במתווה שתוחם על ידי המומחה בחוו"ד בצבע וורוד. 4.2 גירסתה של הנתבעת שכנגד לפיה מדובר בשטח אשר לא היה בחזקת התובעים שכנגד קודם לכן - התבססה על עדותו של הרינגמן אשר התבררה להיות ספקולטיבית גרידא, הוכחשה על ידי הנתבעים 2,1 ואף אינה מתיישבת עם הודאת הנתבעת שכנגד בסעיף 3 להסכם הפשרה. 5. על יסוד המקובץ עד כאן ניתן בזה פסק דין המופנה כלפי הנתבעים 3-1 (התובעים שכנגד) יחד ולחוד ועל כל הבא מכוחם ו/או מטעמם והמחייב אותם לסלק ידם לאלתר "משטח הפלישה של הנתבעים" המותווה בצבע ירוק במפה המצבית נספח ג' לחוו"ד של המומחה ולהימנע מלתפוס בו חזקה ו/או לעשות בו כל שימוש לרבות לצורך מעבר כלי רכב. 6. ניתן בזה פסק דין המופנה כלפי התובעת (הנתבעת שכנגד) ועל כל הבא מכוחה או מטעמה, לסלק ידה לאלתר "משטח הפלישה של התובעת" המותווה בצבע וורוד במפה המצבית נספח ג' לחוו"ד של המומחה ולהימנע מלתפוס בו חזקה ו/או לעשות בו כל שימוש לרבות לצורך מעבר או חניית כלי רכב. 7. לאור התוצאה אליה הגעתי ואשר לפיה מסתבר כי תביעתה של התובעת נגד הנתבעים הייתה בדיעבד מוגזמת ומנופחת - ומאידך ידה הייתה רבה בהסגת גבולם של הנתבעים, אני מחייב את התובעת (הנתבעת שכנגד) לשלם לנתבעים (התובעים שכנגד) את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪. הודעה זכות הערעור.מקרקעיןהסגת גבולתל אביב