קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסרת עיקול זמני: 1. תביעה להסרת (מחיקת) עיקול זמני שהוטל בתיק המרצה 90/3223 (להלן - העיקול) בבית משפט השלום בחיפה (בתיק אזרחי 90/5946) ביום 24.4.90 באשר לדירה ברח' אחד העם 33 נהריה הידועה גם כחלקות 171 + 172 תת חלקה 3 בגוש 18175 (להלן - הדירה) ונרשם בלשכת רישום המקרקעין ביום 20.5.90. כל זאת מן הטעמים הבאים: א. העיקול הוטל במסגרת הליכים שבין הנתבעת (אז התובעת) לבין משה הרשקוביץ (בעלה של התובעת, אז הנתבע, להלן - משה הרשקוביץ) על פי ההנחה שהנכס (מחצית דירה) שייך למשה הרשקוביץ, בעוד שהדירה כולה לטענת התובעת, שייכת לה. ב. העיקול נרשם לאחר שכבר נרשמה הערת אזהרה מטעם התובעת לגבי הדירה, ביום 8.5.90. הצדדים הגישו תצהירים, אך הסכימו מבלי שאחד מהם הודה בטענות מישנהו, על ויתור חקירות על תצהירים, כי הם מאמינים שהבעיה העיקרית בתיק היא משפטית. ולפי בקשתם, הם הגישו סיכומים בכתב. הנתבע - רשם המקרקעין בחיפה הוא נתבע פורמלי בלבד, והודיע לבית המשפט כי כל פסק דין יכובד על ידו, בכפוף לתשלומים ועל פי כל דין. 2. הרקע לתביעה שבפני הוא הטלת עיקול, כאמור, במסגרת תביעה כספית שבין הנתבעת ומשה הרשקוביץ. אין חולק על כך, כי במסגרת ההליך שבין הנתבעת ומשה הרשקוביץ היא היתה רשאית לבקש להטיל עיקול על נכסיו של משה הרשקוביץ. דא עקא, שהתובעת טוענת כי העיקול הוטל שלא כדין, שכן בעת הטלת העיקול, היתה הדירה כולה שלה ולא על פי ההנחה, שהיתה בסיס להטלת העיקול, שמחצית הדירה שייכת למשה הרשקוביץ. כדי להבהיר את הדברים, נפרט את לוח האירועים והזמנים הרלוונטיים. ביום 22.3.90 נערך הסכם גירושין בין התובעת לבין משה הרשקוביץ. הסכם גירושין זה אושר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 29.4.90 בתיק אישות 90/374 (כב' השופט א.ד.בר סגן הנשיא). בהסכם גירושין זה, העביר משה הרשקוביץ לתובעת את מחצית הדירה שבבעלותו. בעקבות הסכם הגירושין האמור, נרשמה הערת אזהרה מטעם התובעת ביום 8.5.90. ביום 11.11.90 התגרשה התובעת ממשה הרשקוביץ על פי הסכם הגירושין הנ"ל. ביום 24.4.90 ניתן העיקול על ידי כב' הרשם (ר' חן) בתיק המרצה 90/3223 של בית משפט השלום בחיפה, אך הוא הותנה בכך שהמבקש, דהיינו הנתבעת, תפקיד ערבות בנקאית על סך של 10,000 ש"ח. הערבות הבנקאית הופקדה רק ביום 17.5.90 והעיקול, נרשם במשרד רישום המקרקעין ביום 20.5.90. 3. השאלה העובדתית משפטית הראשונה שיש לברר: מה קדם למה, העברת חלקו של משה הרשקוביץ בדירה על שם התובעת ורישום הערת האזהרה לטובתה, או הטלת העיקול על ידי הנתבעת. ייאמר מיד שלפי דעתי צו העיקול השתכלל רק ביום 17.5.90 כאשר ניתנה הערבות הבנקאית שכן, העיקול הותנה במתן ערבות בנקאית וכל זמן שלא ניתנה ערבות כזו, לא נכנס העיקול לתוקף ואיננו מחייב (ראה תקנה 365 לסדר הדין האזרחי). לכן, רק ביום 17.5.90 נכנס העיקול לתוקף, באותה שעה, כאמור, כבר היתה רשומה הערת אזהרה מטעם התובעת. 4. שאלה נוספת שיש לברר, האם כטענת הנתבעת, העברת מחצית הדירה ממשה הרשקוביץ, על שם התובעת היתה מעשה מרמה, להבריח את הנכס מהנושים ובכללם הנתבעת. התובעת בתצהירה הכחישה טענה זו, והבהירה כי העברת הנכס במסגרת הסכם הגירושין היתה בתום לב. אין לפני ראיה סותרת, ואינני רואה סיבה שלא להאמין לתובעת בעניין זה, כאשר חובת ההוכחה להראות שהסכם הגירושין היה רק למראית עין, היא על הנתבעת. (ראה ע"א 85/623 מ' סלהוב ואח' נ' גליה, חברה קבלנית לבניין ופיתוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ג(2) 214 בעמ' 218, 219; ע"א 93/1780 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' י' אולצ'יק ואח', פ"ד נ(2) 41, בעמ' 43). גם אם נניח שאדם מבקש להתגרש מאשתו, ולשם השגת הגירושין הוא מתחייב להעביר לה זכויות בנכסיו, והוא ממהר לעשות כן בטרם ישיגו אותו נושיו, גם כאן, הבהילות היא להקדים את הנושים, אבל העברה עצמה אינה בהכרח למראית עין בלבד, ואם הנושים אינם יכולים לבטלה (לפי פקודת פשיטת הרגל או לפי כל דין אחר), לא תעמוד להם טענת הסכם למראית עין (שם, פ"ד נ(2) עמ' 44). יודגש, כי אם מעיינים בהסכם הגירושין, ניתן להסיק עד מהרה שמדובר בהסכם מאוזן, שבו שני הצדדים מקבלים תמורה, לכאורה, הוגנת ומוסדרים בו כל העניינים שיש להסדיר בין זוג מתגרש. לכן זה תומך בעדותה של התובעת כי הסכם הגירושין לא היה למראית עין, אלא תוכנו כברו. 5. לבסוף יש לברר, האם ניתן להטיל עיקול בהתייחס לנכס שיש עליו כבר הערת אזהרה. הרי הראינו כי העיקול הוטל לאחר שכבר נרשמה הערת האזהרה. כבר הראינו כי הערת אזהרה קדמה להטלת העיקול ולרישומו. לכן חל בנדוננו, סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין בו נאמר: "נרשמה הערת אזהרה ולאחר מכן הוטל עיקול על מקרקעין, או על הזכות במקרקעין נשוא ההערה, או שניתן צו לקבלת נכסים... הרי כל עוד לא נמחקה ההערה, לא יהיה בכל אלה כדי לפגוע בזכויות הזכאי, הנובעות מההתחייבות נשוא ההערה..." מכאן, שאם נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונה (בנדוננו התובעת), היא גוברת על כל עיקול שנרשם לאחר רישום הערת האזהרה ולא יהיה לו תוקף נגד הערת האזהרה (ראה ע"א 76/68 יהושע אטיאס נ' הממונה על המרשם לפי חוק המקרקעין, פ"ד ל(3) 527 בעמ' 529; ע"א 93/3002 בן צבי נ' מ' סיטין ואח', פ"ד מט(3) 5 בעמ' 24). 6. הנה כי כן, נחה דעתי כי יש למחוק את העיקול על הדירה, הן מחמת שבעת הטלת העיקול היתה כבר זכאית התובעת לבעלות על חלקו של משה הרשקוביץ בדירה, וחלק זה כבר לא היה של משה הרשקוביץ, והן משום שבעת הטלת העיקול, כבר היתה רשומה הערת אזהרה לטובת התובעת, אשר מן הראוי היה שתדחה את העיקול. לפיכך, אני מורה למחוק ולסלק את העיקול שהוטל מטעם הנתבעת בידי בית משפט השלום בחיפה בתיק המרצה 90/3223 ושנרשם במרשם המקרקעין בהתייחס לדירה (בתת חלקה 3 חלקות 171 + 172 בגוש 18175). 7. לכאורה, לאור התוצאה, זכאית התובעת לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד נגד הנתבעת, כפי שהיא בקשה בסיכומיה. דא עקא, שהתובעת העיזה להגיש לבית המשפט תגובה לסיכומיה בכתב של הנתבעת, ללא רשות בית המשפט, ולכן אפסוק לה הוצאות בצמצום. בנוסף למחיקת העיקול כאמור, תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאותיה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. עיקול זמניעיקול