קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העברת חוב לטיפול משקם: בפני בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בעכו (מר ר. חוראני), מיום 5.5.98 שניתנה בתיק הוצל"פ 08-02674-90-4, לפיה נדחתה בקשת המבקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נגדו ולהעביר את החוב לטיפול ה"משקם" עפ"י חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992, (להלן: חוק ההסדרים). העובדות הצריכות לעניין: 1. ביום 20.1.90 הגישה המשיבה בקשה כנגד המבקש לביצוע שטר ע"ס 3,500 ש"ח שז"פ 11.10.89. השיק הוסב ע"י צד שלישי, כמאל ג'נאים, למשיבה, תמורת דלקים שמכרה לו. 2. ביום 24.1.94 בעקבות התנגדות המבקש הגיעו הצדדים להסכם פשרה בפני בית משפט השלום בעכו (כב' השופט א. שאנן) לפיו חוייב המבקש לשלם למשיבה את הסך של 6,000 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית עד התשלום בפועל אולם אם ישלם המבקש סך של 6,000 ש"ח בשלושה תשלומים שווים החל מ5.3.94- ובכל חמישי לחודש יחשב כסילוק סופי ומוחלט של פסק הדין. 3. ביום 25.2.96 הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ ובקשה להעברת התיק לטיפול ה"משקם". ביום 10.3.96 הוגשה תגובת המשיבה ובה נטען, כי אין החוב נובע מעיסוקו של החייב כחקלאי אלא מדובר בחוב אישי. 4. ביום 5.5.97, ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל, בה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכי ההוצל"פ נגדו ולהעברת התיק לטיפול ה"משקם". ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני. טענות המבקש: 1. החוב הנדון הינו חוב כולל בהיותו נובע מעיסוקו של המבקש כחקלאי ועל כן חובה היה על ראש ההוצל"פ להעבירו למשקם. 2. הבקשה להעברה למשקם הוגשה לאחר שתוקן חוק ההסדרים סופית (9.11.95) (ולאחר שניתן הסכם הפשרה), כך שאין שיהוי בהגשת הבקשה, ואפילו היה שיהוי הרי אין מקום לדחות את הבקשה רק מכוח טענה זו. 3. החוק קובע כי אם מקור החיוב הינו חוב כולל הרי יש להעביר החוב ל"משקם" ולא משנה אם זהו חוב עפ"י פס"ד או לא. גישה אחרת סותרת את מהות ולשון החוק. 4. המקרה דנן ובניגוד לפסק הדין בענין ניר פז, בו נמחק החוב והחוב איננו עוד חוב כספי בשל המרתו לצו עשה, הרי החוב נותר כספי והסדר התשלומים אינו משנה את מקור החוב. טענות המשיבה: 1. סע' 7(ב)(1) לחוק ההסדרים מורה כי המבקש להעביר החוב למשקם עליו להניח תשתית עובדתית לכך שמדובר בחוב כולל ועליו נטל השכנוע, דבר אשר לא נעשה במקרה דנן, המבקש לא הניח תשתית עובדתיות לכך שהוא חקלאי או החוב נובע מעיסוקו כחקלאי ואין בתצהיר כדי לצאת ידי חובתו, ועל כן החוב אינו נופל להגדרת "חוב כולל". 2. הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בולע בתוכו את החוב המקורי ולא ניתן לראות בחוב כחוב כולל ואין סמכות לראש ההוצל"פ לסטות מכך. 3. רק בפברואר 96' כ4- שנים לאחר חקיקת חוק ההסדרים (12.3.92) פנה המבקש בבקשת העברה ועל כן יש לראות בכך ויתור מצידו על זכותו לבקש עיכוב הליכים והעברת ההליך ל"משקם". 4. הבקשה לרשות ערעור הוגשה באיחור, לא צורף תצהיר לסיבת ההגשה באיחור ומקרה זה אינו נמנה על המקרים בהם רשות הערעור מוענקת מפאת חשיבות העניין. 5. אפילו טעה ראש ההוצל"פ בהנמקתו הרי משהתוצאה אליה הגיע נכונה היא אין מקום להתערב בשיקוליו. ד י ו ן החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשת הערעור כבערעור לגופו. השאלות שיש ליתן עליהן את הדעת הן: א. האם השתהה המבקש בהגשת הבקשה להעברת הדיון למשקם? ב"כ המבקש טען כי שיהוי זה נבע מכך שעד תיקון החוק בשנת 1993 לא ניתן היה להעביר את הדיון ל"משקם" מאחר והחוב נשא תאריך 11.10.89 שהינו מאוחר ל31.12.87- התאריך הקובע עד לתיקון, וכי תיקון זה נפסל ע"י בימ"ש המחוזי בתל-אביב ונמצא סותר את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בכל אותה תקופה התנהלו דיונים בין הצדדים שכללו את פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה ביניהם ורק משניתן פסק הדין בערעור ביום 9.11.95 ע"א 93 / 6821, רע"א 94 / 1908, 94 / 3363 בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' נ' מגדל כפר שיתופי ואח', פ"ד מ"ט(4), 221 (להלן: "בנק המזרחי") והוחזר התיקון על כנו, רק אז ובחודש פברואר 96' הוגשה בקשת העברה כך שלא ניתן לראות בכך שיהוי המצדיק דחיית הבקשה. ואילו ב"כ המשיבה טען כי יש בכך משום וויתור על זכות ובמיוחד כשהחוק פורסם ב12.3.92- והתנגדות המבקש נדונה בינואר 1994. נראה לי כי הדין עם המשיבה. אומנם עיון בס' 7 לחוק ההסדרים מעלה כי המחוקק לא הציב כל הגבלה זמנית למועד הגשת הבקשה להעברת הדיון בפני ה"משקם", אך יחד עם זאת, הלכה היא מקדמת דנא, כי מקום שהוכח כי זנח המבקש את זכותו או מקום שחלוף הזמן שעבר עד להגשת הבקשה גרם לשינוי לרעה במצבו של המשיב, אזי יש לקבל את טענת השיהוי ולדחות את הבקשה. אדגיש כי אליבא דגישתי, אין לראות כשיהוי, את הגשת הבקשה לפי סע' 7 לחוק ההסדרים, במידה וזו הוגשה תוך זמן סביר וניתן הסבר מתקבל על הדעת על שום מה הוגשה הבקשה באיחור. בנסיבות העניין, הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו התחייב המבקש לשלם למשיבה סך של 6,000 ש"ח בשלושה תשלומים שווים שתחילתם ב5.3.94-, ובכל חמישי לחודש. כאמור לא עמד המבקש באף תשלום מהתשלומים שנקבעו בהסכם הפשרה הנ"ל. ביום 25.2.96 ולאחר שנודע למבקש על פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין "בנק המזרחי", כטענתו, החליט להגיש את בקשת העברת הדין בפני ה"משקם". כאן המקום לציין כי בתאריך 13.8.93 תוקן חוק ההסדרים ולפיו ניתן להגיש בקשה לפי סע' 7 לחוק על חיובים שנוצרו עד ליום 31.21.91. סבור אני עם כל הכבוד, כי אין בטענת המבקש כי השתהותו נבעה מפסיקתו של בית המשפט המחוזי ת"א, לפיה נמצא התיקון סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכי רק בעקבות פסק הדין בערעור (פסק דין "בנק המזרחי") יכול היה להגיש את בקשתו כדי להוות הסבר מתקבל על הדעת לעניין השיהוי. יצויין כי בתקופה שבין חתימת הסכם הפשרה שקיבל תוקף פסק דין לבין הגשת הבקשה להעברה, עברו כשנתיים, דבר אשר יש בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של המבקש. למעלה מן הצורך אציין, כי המבקש ציין בסיכומיו כי כבר מאז תיקון החוק ב13.8.93- יכל היה להגיש בקשה להעברה, ומשבחר שלא לעשות כן אין לו להלין אלא על עצמו. הבקשה להעברת הדיון בפני המשקם הוגשה ביום 25.2.96, בו בזמן שפסק הדין "בנק המזרחי" ניתן ביום 9.11.95 דבר המעיד גם הוא על שיהוי בהגשת הבקשה להעברת הדיון בפני "המשקם", ובמיוחד, לאור העובדה כי המבקש המתין לתוצאות פסק הדין כטענתו, שכן היה צפוי כי מיד לאחר שיודע לו על תוצאת פסק הדין ירוץ ויגיש בקשה להעברת הדיון. יתר על כן, לא הצליח המבקש לשכנעני כי הסיבה להגשת הבקשה להעברת הדיון בפני "המשקם" רק ביום 25.2.96 נעוצה בעובדה כי הוא המתין לתוצאת הערעור בעניין "בנק המזרחי", ומשכך הם פני הדברים ולאור העובדה כי בין הצדדים נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 24.1.94 בבית משפט השלום בעכו, הרי השיהוי הרב בהגשת הבקשה מעיד על זניחתה. ב. האם החוב הנדון הינו חוב כולל? סע' 7 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב - 1992 קובע: "(ב)(1) הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, ראש ההוצאה לפועל, הרשם או הבורר כי החוב נשוא ההליך שבפניו, כולו או חלקו, הינו חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, יפסיק את ההליך לגבי החוב הכולל או הערבות כאמור ויעבירו לדיון בפני המשקם". ומהו חוב כולל? עוד בטרם אדון בשאלה זו, רוצה אני לציין כי תכליתו של חוק ההסדרים היתה ליצור מנגנון שיאפשר הסדרת חובותיהם של גורמים חקלאים למיניהם תוך העדפת מודל השיקום על פני מודל הפירוק והחיסול. בדברי ההסבר להצעת חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1991, הצעת חוק 2092 כ"ז בכסלו התשנ"ב - 4.12.91 - עמ' 92, נאמר: "הצעת החוק נועדה ליצור מסגרת חדשה לפתרון המשבר הקשה ביותר אשר פוקד את כל המגזר החקלאי כבר שנים מספר. מגמתה הכללית היא לאפשר את שיקומו של המגזר החקלאי, תוך העדפת השיקום על פני הפירוק מצד אחד, והרצון להמנע מהזרמת כספים מהקופה הציבורית מצד שני. התערבות המחוקק במציאת הסדרים למגזר החקלאי נראית עתה מחויבת המציאות ולאחר ששהסדרים השונים לא הוכיחו את עצמם והותירו את המגזר החקלאי במשבר עמוק. לעיתים אף החריפוהו." נכון הוא הדבר כי הגישה השיקומית היא זו שעומדת בבסיסה של הצעת חוק ההסדרים, אך יחד עם זאת גורמים חקלאיים למיניהם שרוצים לחסות בצלו של החוק חייבים לעמוד בתנאים המנויים בהוראותיו. "חוב כולל" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההסדרים הינו: "החוב של גורם חקלאי ליום כ"ד בטבת התשנ"ב (31 בדצמבר 1991) ולגבי חקלאי וחבר באגודה חקלאית - כל חוב כאמור ובלבד שהוא נובע מעיסוקו כחקלאי, ואולם לגבי חוב של חבר באגודה חקלאית לאגודה החקלאית שבה הוא חבר - כל חוב כאמור, אלא אם כן תוכיח האגודה החקלאית כי חוב מסויים אינו נובע מעיסוקו כחקלאי." השאלות הנשאלות הן מהו חוב? האם המבקש הינו גורם חקלאי? האם החוב נשוא בקשת רשות הערעור הינו חוב הנובע מעיסוקו כחקלאי? סעיף 1 לחוק ההסדרים מגדיר חוב כי: "חיוב כספי בין אם הגיע מועד פרעונו ובין אם לאו, לרבות קרן, הפרשי הצמדה, ריבית, ריבית דריבית, עמלה והוצאות ולמעט חוב מס;" פרופ' מאוטנר בחיבורו "קיזוז" (דיני חיובים - חלק כללי (דניאל פרידמן, עורך) ירושלים 1994), מגדיר בעמ' 493 את מהותו והיקפו של חוב כספי: "חיוב כספי הוא חיוב, PERSONAM IN הקיים במסגרת קשר שבין נושה וחייב, שעל פיו מוטל על החייב לשלם סכום כסף לנושה. החיוב יכול לנבוע מחוזה, ממעשה נזיקין, מעשיית עושר ולא במשפט, מהוראה שבדין או מפסק דין" (וראה גם ע"א 90 / 5827 נהריה כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ נ' יורשי קלופשטוק ואח', פ"ד נ(4), 282). עולה כי הגדרת חוב קיבלה ביטוי רחב אשר חובק אף חיוב הנובע מפסק דין. יוצא, איפוא, כי בין אם החוב בו עסקינן נובע מהשטר ובין אם נובע הוא מפסק הדין שבפשרה, הרי הוא עונה על דרישת ה"חוב" שבחוק ההסדרים. בזה לא תמה המלאכה, ובכדי שיתגבש החוב ל"חוב כולל" עליו לעמוד עוד בשתי דרישות, החייב הוא חקלאי והחוב נובע מעיסוקו כחקלאי. חקלאי כהגדרתו בסעיף 1 הינו: "יחיד העוסק בייצור תוצרת חקלאית, שהוא בעל זכויות בקרקע, לרבות זכות שימוש, שהוקצתה לו מיכסת מים למטרת חקלאות, או שהוא בעל זכות מהמדינה לאדמות מרעה, למעט יחיד כאמור שהוא חבר או שותף או בעל אמצעי שליטה בתאגיד מהמפורטים בחלק ב' לתוספת השניה ולרבות מי שהיה חקלאי ביום הקובע, וחדל להיות חקלאי לאחר מכן;" טוען ב"כ המבקש, כי המבקש הינו חקלאי וכי החוב נובע מעיסוקו בחקלאות, כפי שהדבר הובא בתצהירו, ומשלא נחקר המבקש על תצהירו, הרי לא נסתרה העובדה, כי המבקש הינו חקלאי. אמנם הכלל הוא, כי "בהעדר תצהיר נגדי או חקירה נגדית של המצהיר, הרי שבית המשפט, יראה, בד"כ, את העובדות כפי שהן מפורטות בתצהיר כעובדות שאין חולקין עליהן" (ע"א 92 / 2877 סאלח עבד אללטיף נגד מורשת בנימין למסחר ולבניה, (קרני שמרון בע"מ) ואח', פ"ד מ"ז (3) 846), אך יחד עם זאת, הימנעות מחקירת מצהיר "אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין למצוא בו מעיקרו..." (ע"א 89 / 16 "ורדים" חברה לגידול פרחים בע"מ נ' חברה ישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ פד"י מ"ה(5) 729). עיון בתצהירו של המבקש מעלה, כי מלבד האמירה, כי "הנני חקלאי ממושב משמר הירדן" והנני "גורם חקלאי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק ההסדרים" וכי "החוב נשוא תיק הוצל"פ זה נובע מרכישת שירותים חקלאיים בשנת 1990 (המשיב הינו קבלן עובדים חקלאיים)", לא נמצאה כל התיחסות מפורטת לענין היותו חקלאי, שכן צפוי היה ממבקש הבא וטוען כי הינו "חקלאי" כהגדרת מונח זה בחוק ההסדרים, כי יצרף מסמכים המאשרים תשלום שכר עבודה לעובדים חקלאיים, דו"חות רואה חשבון שבהם שלטונות המס מכירים בהוצאותיו כהוצאות חקלאיות וכיוצא באלה מסמכים המוכיחים ומאשרים את עיסוקו כחקלאי. סיכומם של דברים, הוא, כי אין החוב בפני "חוב כולל" כהגדרתו בחוק ההסדרים. אוסיף ואומר, כי ער אני להסתייגותו של ב"כ המבקש בקשר להחלתו של רע"א 94 / 3060 ניר פז נ' כפר חיים (לא פורסם) על המקרה דנן. אין בידי לקבל טענה זו, שכן מקובלים עלי דבריו של ראש ההוצאה לפועל לפיהם משהגיעו הצדדים להסכם פשרה, והם קבעו אף את אופן התשלומים, הרי נבלע החוב ההיסטורי והשטר בפסק הדין ואין לראותו יותר כ"חוב כולל" כמובנו בחוק ההסדרים. בשולי פסק הדין, אציין, כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבה, לפיה בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור, שכן החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה ביום 5.5.97 ואילו בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 11.6.98. זמן רב עבר מיום מתן החלטת ראש ההוצל"פ ועד הגשת הבקשה דנן ולטענת ב"כ המבקש עד היום לא הומצאה לו החלטת ראש ההוצל"פ בשלמותה. נוטה אני לדעה, כי הבקשה אכן הוגשה באיחור מה וזאת מאחר ומשוכנע אני כי החלטת ראש ההוצל"פ הובאה לידיעתו של ב"כ המבקש זמן ניכר לפני הגשת בקשת רשות הערעור, בכל זאת ומפאת חשיבותו של הענין החלטתי, כאמור, לתת רשות ערעור על אף האיחור בהגשת הבקשה. על יסוד דברים אלה, ומשלא הוכח חובו של המבקש כחוב כולל שחל עליו חוק ההסדרים, הרי דין הערעור להידחות. אני מחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משקםחוב