העדר תחבורה ציבורית לקורס הכשרה מקצועית

בערר שהגיש לבית הדין האזורי טען ב"כ המערער כי בהעדר תחבורה ציבורית ממקום מגורי המערער, לא יכול היה המערער להגיע לכפר תמרה, להשתתף בהכשרה המקצועית. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העדר תחבורה ציבורית לקורס הכשרה מקצועית: השופט י' אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 20.3.1996 (תב"ע נו / 91-37; השופט הראשי מיבלום ונציגי הציבור בורא ו-וינגרטן), בו נדחה ערר שהגיש המערער על החלטת ועדת הערר מיום 17.12.1995, על-פי חוק שירות התעסוקה, תשי"ט1959-. 2. המערער הוא תושב הכפר כמאענה הנמצא כ8- ק"מ דרומית מזרחית לעיר כרמיאל. המערער נשוי ואב ל5- ילדים. למערער נכות צמיתה בשיעור של 23% עקב תאונת עבודה שארעה לו ביום 22.2.1982. 3. המערער קיבל עד לחודש ספטמבר 1995 גימלה להבטחת הכנסה מאחר שלא הופנה לעבודה התואמת את מצב בריאותו. בחודש ספטמבר 1995 הופנה המערער לקורס נגרות במרכז להכשרה מקצועית בכפר תמרה, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 2(א)(2) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א1980-. משלא הגיע המערער למרכז להכשרה בזמן, הוא נשלח חזרה לשירות התעסוקה, אשר קבע לו "סירוב". מטעם זה לא שולמה למערער גימלת הבטחת הכנסה לחודשים אוקטובר ונובמבר 1995. המערער הגיש ערר לוועדת הערר שליד שירות התעסוקה, אך זו דחתה את הערר. נימוקי ועדת הערר, היו בין השאר: "העורר לא עשה כל מאמץ לעבוד כשם שלא נהג כמו שמצפים ממנו כאשר הופנה לקורסים, תחילה לקורס לחשמל רכב ומיזוג אויר ולאחר מכן לנגרות במכללה שבתמרה אך רק מטעמי נוחיות של קשיי הסעה כביכול מכפרו כמאנה לתמרה... העורר יכול לעבוד במספיק עבודות כפי שנקבע בהערכה תיפקודית שלו ולא יתכן שישב בחוסר מעשה במשך כמה שנים בנימוק של העדר הסעה. על כן משגרם לכך שתופסק השתתפותו בקורס נגרות יש לראות בו סרבן והערר נדחה." 4. בערר שהגיש לבית הדין האזורי טען ב"כ המערער כי בהעדר תחבורה ציבורית ממקום מגורי המערער, לא יכול היה המערער להגיע לכפר תמרה, להשתתף בהכשרה המקצועית. כמו כן טען, בין השאר, כנגד עצם הפנייתו לקורס בנגרות, במקום שיתופו בקורס בכרמיאל או בעכו. לפני בית הדין האזורי חזר המערער על טענתו כי אין לו הסעה ממקום מגוריו. כן ניתנה עדות של ב"כ המערער כי אין תחבורה ציבורית המגיעה לכפר כמאענה, ומי שאין לו סידור נסיעה משלו, נזקק להסעה מזדמנת לכיוון כרמיאל, משם יש להגיע לעכו, ומעכו אל כפר תמרה. נציג שירות התעסוקה (מר בן-אדיבה) העיד בבית הדין האזורי כי המערער התחיל את קורס הנגרות, ולאחר כחודש נאלץ לעזוב את הקורס, משטען כי אינו יכול להגיע לקורס בזמן. הוא העיד, בין השאר, כי "כמה שידוע לו הקורס מתחיל בשעה 08: 30, ולדעתי כל תלמיד יכול להגיע בזמן." 5. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את הערר, מטעמים אלה: "(ו) דין הערעור בתיק זה - להדחות. ראשית דבר - מצאנו כי בהופיעו לפני ועדת הערר ציין המערער כי אין הוא יכול להשתתף בקורס הנ"ל מפאת בעיות גב. לפנינו, כאמור, טען המערער כי הבעיה היא בעית תחבורה. שנית - לא התעלמנו ממיקומו של הכפר כמאענה ומקשיי הגישה אליו הידועים לנו גם בידיעה משפטית. יחד עם זאת, סבורים אנו כי אם אמנם חפץ היה המערער להגיע לכפר תמרה מדי בוקר, יכול היה לעשות כן, חרף הקשיים בתחבורה. בכפר כמאענה גרים מאות בני אדם. רבים מהם באים מדי בוקר למקומות עבודה שונים בבקעת בית-הכרם, בגוש שגב ואף רחוק ממנו. הם מגיעים למקומות העבודה בדרכים שונות. רבים מהם מתקשרים עם בעלי רכבים פרטיים בכפר ויוצאים מדי בוקר אל מקומות העבודה. שלישית - המערער לא שכנענו כי לא יכול היה להתקשר עם שכן, בן-משפחה ו / או תושבים אחרים בכפר בסידורי תחבורה כנ"ל. רביעית - אל הכפר מגיעות מוניות, והן אף יוצאות ממנו. חמישית - לכל הטעמים הללו מצטרפת העובדה כי תקופת אי התעסוקה של המערער ארוכה מאד, ואין אפשרות שלא ליתן לכך משקל בהקשר לשיקולינו בנדון. (ז) חזקה על מי שבאמת חפץ להשתלב בשוק העבודה - יעשה כל אשר לאל ידו למצוא פתרון לבעיות טכניות כבעית התחבורה שבה נאחז המערער בטיעוניו. לא השתכנענו כי המערער עשה כן." 6. הטענה הראשונה של ב"כ המערער לפנינו היא כי, המערער טען לקשיי תחבורה להגעתו להכשרה המקצועית, בעוד בית הדין האזורי קבע כי אי יכולתו להשתתף בקורס נבעה מפאת בעיות גב. עיון בפרוטוקול ישיבת ועדת הערר מיום 17.12.1995 מלמד כי בהמשך לציטטה מדברי המערער שהובאה על-ידי ב"כ המערער, נאמר גם: "איני יכול לעבוד בנגרות יש לי בעיות גב". בית הדין הסתמך, ככל הנראה גם על אמירה זו של המערער. 7. טענתו השניה של ב"כ המערער מתייחסת לדברי בית הדין האזורי בדבר "ידיעה משפטית" לגבי נושא התחבורה למקום מגורי המערער, וכן כי קביעותיו בנושא זה לא היו מבוססות על הראיות שהיו לפני בית הדין. בית הדין האזורי נמצא ופועל בתוך "אזור" שיפוטו. עקב זאת, ועל-פי סוגי התובענות והעררים המוגשים אליו, ניתן להניח כי בית הדין מודע לבעיות המיוחדות לאזור. יחד עם זאת, כפי שיפורט בהמשך, יוחזר עניינו של המערער לבית הדין האזורי לדיון נוסף בנושא זה. 7. טענתו השלישית של ב"כ המערער היא, כי טעה בית הדין האזורי בקובעו שעל המערער היה לנקוט באמצעים שונים כדי להגיע להכשרה המקצועית שאליה הופנה. זאת במקום לשאול את שירות התעסוקה מדוע לא הפנה את המערער להכשרה במקום שאליו קיימת תחבורה מסודרת. התשובה לטענה זו היא כי כשם שמובטל המופנה לעבודה חייב "להתיצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד" (דב"ע נג / 91-3 אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה, פד"ע כה 297, 299), כך גם מובטל המופנה להכשרה מקצועית חייב להתאמץ ולנקוט בסבירות בפעולות המתחייבות, אף אם הן חורגות מהנוחיות המקובלת, וזאת כדי לקבל את ההכשרה. בפעילותו זו הוא עשוי לסייע בהחזרתו למעגל העבודה. אין על כן פסול בכך שנדרשת ממובטל דרישה סבירה לעשות מאמץ בלתי שגרתי להתיצב למקום ההכשרה שאליו הופנה כדין. 9. ב"כ המערער טען כנגד קביעת בית הדין האזורי כי אל מקום מגורי המערער מגיעות ויוצאות מוניות. אכן בחומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי אין התייחסות מפורשת לנושא זה, והוא יידון מחדש בבית הדין האזורי כמפורט להלן. יחד עם זאת נדגיש, כי לדעתנו אין בכך, כדי לגרוע מקביעתו של בית הדין האזורי בדבר המאמץ הבלתי שגרתי המוטל על המערער להתייצב למקום ההכשרה אליו הופנה כדין. 10. השאלה העיקרית העולה לפנינו היא, האם קשיי תחבורה והגעה למקום הכשרה שאליו הופנה מובטל, יש בהם כדי "להצדיק" את אי-התייצבותו להכשרה אליה נשלח. נציין, כי אין זו פעם ראשונה שנושא זה מתעורר בהקשר הנדון לפנינו (ר' לדוגמה דב"ע נה / 91-7 בן-סאלח - שירות התעסוקה (לא פורסם)). הגישה על-פיה יש לנקוט היא בחינת סבירותה של הפנית שירות התעסוקה להכשרה מקצועית. סבירות ההפניה תיבחן לא רק על-פי סוג ההכשרה המקצועית שאליה נשלח המובטל, בהתחשב בנתונים האישיים שלו אלא אף בשים לב לנתונים חיצוניים-סביבתיים, וביניהם המרחק הגיאוגרפי שבין מקום מגוריו לבין מקום ההכשרה. נראה לנו, בהקשר העניין שלפנינו ומבלי לקבוע כלל, כי הליכה עד למקום שבו ניתן להשתמש בתחבורה ציבורית, או ממקום כאמור, העולה על מספר קילומטרים בכל כיוון, עלולה לפגוע בסבירות ההפניה של מובטל, להשתתף בהכשרה מקצועית. 10. השאלה העולה בעניין שלפנינו היא האם אכן מבחינה עובדתית יש או אין אפשרות סבירה לצאת בשעות הבוקר ממקום מגוריו של המערער בתחבורה אלטרנטיבית לתחבורה ציבורית, כגון הסעה מטעם מעבידים של עובדים היוצאים לעבודה ממקום מגוריו או הסתייעות בנסיעה ברכב פרטי של תושבים במקום מגוריו. נושא זה לא הובהר דיו בראיות שהיו לפני בית הדין האזורי, ובודאי לא בראיות שהוגשו מטעם שירות התעסוקה. 12. לאור זאת, ובשים לב לנסיבות הבלתי שגרתיות בעניין שלפנינו, אנו מחליטים להחזיר את העניין אל בית הדין האזורי למען השלמת הראיות על ידי הצדדים כאמור בפיסקה 11 לעיל, ולמתן פסק דין על-פי כלל חומר הראיות, ובכפוף לאמור בפיסקה 10 לעיל. 13. אין צו להוצאות. הכשרה מקצועיתקורס הכשרהתחבורה ציבוריתתחבורה