קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפסקת עבודה במהלך תקופת ניסיון: .1 עניינה של תביעה זו, הפסקת עבודתו של התובע כממונה על החינוך לערבים במסגרת המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך התרבות והספורט, במהלך תקופת הנסיון של התובע בתפקיד. .2 העובדות המוסכמות היסודיות הן כדלקמן: א. התובע זכה ביום 15.2.94במכרז (מכרז משולב 91/93) לתפקיד הממונה על החינוך לערבים במסגרת המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. (להלן: "תפקיד הממונה"). מנכ"ל משרד החינוך דאז (הנתבע מס' 2) ישב בראש הועדה שבחרה את התובע לתפקיד הממונה. קודם לכן שימש התובע כמנהל בית הספר עומר אבן אלחטאב בכפר קלנסוה. ב. לתובע נשלחה הודעה על זכייתו במכרז, (נספח א' לכתב התביעה המתוקן), על פיה תקופת הנסיון בתפקיד היא של שנתיים עם אפשרות הארכה לשנה שלישית. ג. ביום 1.7.94נכנס התובע לתפקידו. ד. בפועל הופסקה עבודתו של התובע בתפקיד הממונה מ .1.7.95 ה. התובע משמש כיום כמנהל בית הספר המקיף בכפר קאסם ומועסק על ידי המועצה המקומית, במסגרת חופשה ללא תשלום ממשרד החינוך. במאמר מוסגר יצויין כי על פי הסכמה בין הצדדים שניתנה במסגרת הליך אחר המתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בת"א (תב"ע נה/2353-3) ממשיך התובע גם בשנת הלימודים הנוכחית (97-96) לשמש כמנהל בית הספר בכפר קאסם, במסגרת חופשה ללא תשלום ממשרד החינוך (מוצגים ת/2, נ/1). ו. אין חולק כי התובע לא פוטר מעבודתו ממשרד החינוך. גדר המחלוקת היא סביב סיום תפקידו כממונה על החינוך לערבים, בטרם נסתיימה תקופת הנסיון שנקבעה לתובע בתפקיד. .3התובע עותר בפנינו למתן פסק דין הצהרתי כי הפסקת עבודתו בתפקיד הממונה נעשתה שלא כדין וכי מינויו של הנתבע מס' 4למשרה זו נעשה אף הוא שלא כדין. עוד עותר התובע לצו עשה המחייב את הנתבעים להחזירו לתפקיד הממונה. לחילופין התבקש בית הדין לחייב את הנתבעים למנות את התובע לתפקיד בכיר במשרד החינוך כגון מפקח מחוז, בהתאם להבטחה שלטענת התובע ניתנה לו. בנוסף נתבע גם סעד המצהיר על זכאותו של התובע לשכר וזכויות כספיות אחרות כממונה על החינוך לערבים ולחילופין כמפקח מחוז. ב"כ המדינה, בשם הנתבעים כולם טענה כי התובע נכשל בתפקידו, לא עמד בתקופת הנסיון ונמצא בלתי מתאים לתפקיד הממונה לחינוך לערבים. נטען בפנינו כי ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו של התובע בתפקיד הממונה היתה סבירה בנסיבות הענין, נעשתה בתום לב, תוך שקילת שיקולים עניניים ומתוך ראיית טובת המערכת. עוד טוענת המדינה כי לא הובטחה לתובע כל משרה חילופית וכי בחירתו של הנתבע מס' 4לתפקיד נעשתה כדין. .4המסגרת המשפטית של הדיון לפנינו, הובאה בסיכומי ב"כ הצדדים: התובע הוא עובד המדינה במשרד החינוך וחלות עליו, בין השאר, הוראות התקשי"ר בענין תקופת נסיון בתפקיד. סעיף 13.823לתקשי"ר קובע כי עובד שנבחר למשרה פנוייה, ואיננו מתאים למשרה החדשה, מותר להחזירו למשרתו הקודמת בתום שלושה חודשים, ואין צורך לחכות לסיום התקופה. על פי הפסיקה ניתן להפסיק את עבודתו של עובד בתוך תקופת הנסיון, אם מתברר למעביד בתום לב, ולא תוך שרירות שאין הוא מתאים לתפקיד. אין לחייב את המעביד להמתין עד תום תקופת הנסיון. המעביד המפעיל זכותו זו חייב לפעול בתום לב ומשיקולים עניינים (דב"ע נב/125-3 האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת בע"מ ואחר' נ' ארי בן שחר, פד"ע כה 3). אמות המידה כפי שנקבעו בפסיקה ל"אי התאמה" לצורכי הפסקת עבודה ותום הלב הנדרש מהמעביד הם שונים בתקופת הנסיון מאלה שבתקופת היותו של העובד קבוע. בתקופת הניסיון די בספק סביר, בתום לב לאי התאמתו של העובד לתפקידו, בעוד ששעה שהפך לעובד קבוע שומה על המעביד להוכיח את אותה אי התאמה ומה הביאו להגיע למסקנתו. (דב"ע מו/118- 3תדיראן בע"מ נ' טוביה שפיר פד"ע יח 264; דב"ע מט/123- 3בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ פד"ע כא 344). עולה איפוא כי במקרה זה אין על המדינה להוכיח את אי התאמתו של התובע לתפקיד הממונה. די שיוכח קיומו של ספק סביר, בתום לב לאי התאמתו של התובע לתפקיד. מאידך מוטל על התובע להוכיח כי הפסקת עבודתו בתפקיד הממונה נבעה משיקולים זרים, בחוסר תום לב ובשרירות, שרק כך יזכה בתביעתו על פי עילה זו. בבואנו לבחון ולהכריע בשאלה האם אכן כטענת התובע נפל פגם בהחלטת משרד החינוך להפסיק את עבודתו בתפקיד הממונה עלינו לבחון את ההחלטה באספקלריה משפטית. בית הדין בודק, לאחר מעשה, את כשרותו של המעשה המנהלי. בעשותנו זאת אין אנו מחליפים את שיקול דעתה של הרשות (במקרה זה, שיקול דעתו של הנתבע מס' 2) בשיקול דעתנו. אין זה מתפקידו של בית הדין "לנהל" את משרד החינוך או את נושא החינוך הערבי במשרד החינוך שהתובע היה ממונה עליו במסגרת תפקידו, אלא על בית הדין לבחון אם שיקול הדעת כפי שהופעל על ידי הגורם המוסמך ברשות עומד באמות המבחן שנקבעו בפסיקה. (בג"צ 636/86נחלת ז'בוטינסקי ואח' נ' שר החקלאות, פ"ד מא (2) 701,708; דב"ע מו/170- 3מדינת ישראל נ' מצגר, פד"ע יט 237, 242). .5בחנו ושקלנו היטב את העדויות והראיות שנשמעו והובאו בפנינו על ידי הצדדים. מסקנתנו היא כי עת קיבל הנתבע מס' 2, מנכ"ל משרד החינוך את ההחלטה להפסיק את עבודתו של התובע בתקופת הנסיון בתפקיד אכן קיים היה אצלו ספק סביר, בתום לב בדבר אי התאמתו של התובע לתפקיד הממונה. 5.1ד"ר שושני, מי שקיבל את ההחלטה נשוא תביעה זו העיד ונחקר בפנינו. מעדותו של ד"ר שושני (שתמך מלכתחילה במועמדותו של התובע במכרז שקויים לאיוש המשרה) התרשמנו באופן ברור וחד משמעי כי גישתו היתה ענינית והחלטתו מבוססת די צורכה על פי אמות המידה הנדרשות לבחינת הפסקת עבודתו של עובד בנסיון. 5.2מר שושני פרש בפנינו את השיקולים שהובילו אותו להחלטה לגבי התובע. שיקולים אלו מתמצים, בעיקרו של דבר בחוסר יכולתו של התובע לפעול בתוך המערכת בה היה עליו לפעול, קרי משרד החינוך. "כשלון מבחינת תפקיד הוא לא במה שעשה התובע אלא במה שלא עשה התובע ולצערי הרב לעניות דעתי לא עשה מאומה כל הצהרותיו בעל פה ובכתב שהציע במכרז ובפגישות עימי היו לצערי הרב כוונות ולא מעשים והם נבעו מחוסר יכולת לפעול בתוך מערכת גדולה" (עמ' 50לפרוטוקול). "האדם הוא שעושה את התפקיד והבעייה לא הייתה מה כתוב בניירות אלא אך אדם מתפקד בתום סמכויותיו. אם ימצא אדם שאינו יודע לעבוד במערכת עם אחרים ובמשותף עם אחרים לא יצליח גם לפי המכרז החדש..." (עמ' 49לפרוטוקול). 5.3מהתמונה העובדתית שנפרשה בפנינו על ידי כלל העדים התרשמנו כי התובע פעל או ניסה לפעול בעיקר מחוץ למערכת בה נדרש לפעול בה על פי ראיית משרד החינוך את התפקיד: "תשובתי מחזקת את טענתי לאורך כל הדרך התובע עבד עם האנשים שלא היה צריך לעבוד איתם הוא היה צריך לעבוד עם עמיתים, כפופים וממונה במשרד. הוא כנראה הלך ליו"ר ועד הרשויות המקומיות וניהל איתו שיחות בזה לא מקדמים את מערכת החינוך הערבית בישראל" (עמ' 52לפרוט'). עדי התביעה ציירו בפני בית הדין תמונת מצב עגומה בנושא החינוך הערבי (ואף ד"ר שושני אישש בעדותו כי "לא נעשתה כמעט עבודה" בזמן סיום תפקידו של מר חיידר, הממונה הקודם). העדים אמנם הביעו הערכה כלפי התובע, אך הם כולם אינם מתוך מערכת החינוך, בתוכה היה התובע צריך לפעול. צודקת איפוא ב"כ הנתבעים בטענתה בסיכומיה כי אין בעדותם כדי לשלול את המסקנה כי בתוך המערכת, ביחסי הגומלין שבין התובע לממונים, לכפופים ולעמיתים נוצר קצר, וקצר זה אכן נפרש בפנינו: "...התלונות לא היו רק של יצחק כהן גם מאנשים אחרים ובעצם שום החלטה לא קיבלתי עד פגישה מכרעת מבחינתי בין התובע למנהלי מחוזות הבנתי שהתפקוד הכולל במערכת אינו עובד כמו שצריך זה איננו ענין של פרט אלא של תפקוד כולל עם כפופים עמיתים ממונה" (עדותו של ד"ר שושני, עמ' 48לפרוט'). בחקירתו הנגדית בפנינו נשאל ד"ר שושני בין היתר לגבי סיגנון התבטאותו של התובע, סיגנון שעורר התנגדות ותרעומת במערכת. "ש. אחת הסמכויות כל המפקחים המקצועים יהיו כפופים פדגוגית ומנהלית לממונה והנה אחד המכתבים שאתה מצרף לתצהיר שלך שאתה חושב שהתובע נכשל בתפקידו נספח ב' לתצהיר וזה מופנה אליך ע"י מפקד כולל והוא כותב מרבה להשתמש בביטויים אני אעשה... האם אתה חושב שממונה על החינוך שיש לו סמכויות כאלה ושימוש בביטויים האלה הוא חריג דבר שאיננו מקובל או יאה. ת. כן. אני רוצה לפרט מאחר והערתי זאת גם לתובע בעצמו התובע נהג להשתמש בגוף ראשון אני בעצם אמר החינוך הערבי זה אני האחרים אינם קיימים אינני חושב שתמיד התכוון לענין הזה אבל בכל מכתביו אדוני יכול למצוא לצערי גם בהרצאותיו לא פעם הדגיש את ענין האני השבתי את תשומת ליבו בנושא זה אין כאן עניין של מנהיגות אלא היפוכה של מנהיגות" (עמ' 46לפרוט'). דומה כי בשאלה זו עצמה ובתשובה לשאלה מקופל הפער בין תפיסתו של התובע את התפקיד לבין גישת משרד החינוך והעומד בראשו לדרך שבה יש לפעול במסגרת תפקיד זה. 5.4על פי הפסיקה, התנגדות, חיכוכים ואפילו "חוסר כימיה" שמתעוררת בתוך המסגרת האירגונית בתוכה אמור העובד בנסיון לפעול היא כשלעצמה יש בה כדי לבסס יותר מספק סביר, בתום לב להתאמתו של העובד. בפרשת תדיראן הנ"ל (דב"ע מו/118- 3תדיראן בע"מ נ' טוביה שפיר, פד"ע יח 246) אישר בית הדין הארצי את פיטוריו של המערער בראשיתה של תקופת הנסיון, כאשר הסיבה לפיטורין הייתה, כפי שנקבעה על ידי בית הדין קמא: "לא אהבו את האיש הוא לא יצר כימיה במפגשים שלו". בית הדין הארצי קבע באותה פרשה: "עובד בתפקיד בכיר, שמייד מלכתחילה לא נוצרת "כימיה" בינו לבין יתר העובדים, ואין נפקא מינה, אם בכפופים לו או בממונים עליו עסקינן חזקה עליו שלא יצליח בתפקידו" (שם, בעמ' 268). בית הדין הארצי פסק שם כי משנוכחה תדיראן שהעובד מצוי במסגרת שאינה אוהדת, נוחה תומכת ומפרגנת, וכל זאת בנוסף לשחצנות והיהירות שנתגלו בו - רשאית היתה להסיק את המסקנות כפי שעשתה. 5.5התובע טען כי לא נוצרו כלל חיכוכים במערכת אלא שהמדובר היה בהתנכלות וחתירה מכוונת תחתיו מצד אנשים שונים בכוונה להכשילו בתפקידו. במיוחד כיוון התובע לסגנו, מר יצחק כהן, לממונה עליו מר גורדון יו"ר המזכירות הפדגוגית, למנהל מחוז חיפה מר זבידה ולמר מחמוד דיאב, אשר התמודד במכרז יחד עם התובע על תפקיד הממונה. לאחר ששמענו את עדותו של מר גורדון ועדותו של ד"ר שושני בעניין זה נחה דעתנו כי ד"ר שושני היה מודע למתיחויות אישיות ספציפיות שנוצרו, נזהר בהן שבעתיים ולא שקל אותן במסגרת כלל השיקולים שהנחו אותו להחלטה בדבר סיום תפקידו של התובע. שוכנענו כי ד"ר שושני שקל באופן זהיר וענייני, לא הזדרז להסיק מסקנות מחד ומאידך כאשר ראה על פי שיקול דעתו שהגיעה העת להכרעה עשה כן. "תקופת נסיון של כל עובד הוראה לתפקיד פיקוח היא שנתיים עם אפשרות להארכה בשנה שלישית... אחרי מחצית השנה התברר לי שהמתחים גדולים כול יום שהתובע ימשיך בעבודתו לא יביא תועלת" (עמ' 51לפרוט'). "ראשית אני אחרי 4וחצי חודשים לא סברתי שהוא נכשל בתפקידו קיבלתי את החלטתי לאחר תום תקופת הנסיון להערכת עובד בחודש פברואר... בהחלטתי שהתקבלה בחודש פבר' לטובת המערכת היה צריך לסיים את תפקידו ולטובתו האישית. אני מביע את דעתי גם את כבודו שמרתי" (עמ' 51לפרוט'). לא מצאנו כל פסול או פגם בדרך פעולתו של המנכ"ל ואופן קבלת ההחלטה. גם בעדותו של עד התביעה פרופ' ג'ורג' קנאג'ע, ראש החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטת חיפה ויו"ר המועצה המייעצת לשר החינוך לענין החינוך הערבי מצאנו תימוכין למסקנה שאכן נוצרו חיכוכים בתוך המערכת בתוכה אמור היה התובע לפעול: ממונים, כפופים, עמיתים: "ש.ת בתצהיר הזה הייתה בעייה ואני חלק מהדיונים. הבעייה שתקופה קצרה לאחר שנכנס התובע לתפקידו היחסים בינו לבין פקידים אחרים בחינוך כולל המנכ"ל התערערו והתחלנו לשמוע דברים על להדיחו מתפקידו או להעבירו לתפקיד אחר. ש.ת אותם פקידים שאני מדבר עליהם למשל מר יצחק כהן, מנהלי מחוזות, מפקחים גם. אני שמעתי על הבעיות גם ממנו וגם מאנשי המשרד. אני שמעתי דברים כללים כמובן לא היה בסמכותי לשאול או לקבל אינפורמציה ספציפית אבל מתוקף תפקידי כיו"ר המועצה המייעצת התענינתי וניסיתי לפשר". (עמ' 7לפרוטוקול). 5.6במסגרת כלל השיקולים ששקלנו בחנו גם את טענתו של התובע כי למעשה הצליח בתפקידו ואף עלה בידו לבצע שינויים בתקופה הקצרה בה שימש בתפקידו, על אף הקשיים שהוצבו, לטענתו, בפניו. טענה זו לא הוכחה די צרכה בפנינו. עדי התביעה ראש המועצה המקומית כפר קאסם וראש עירית שפרעם הביעו אמנם הערכה רבה לתובע וראו בו תקווה גדולה: "הגישה החדשה הירידה לשטח האוזן הקשבת, המוח הפתוח, השכל הפתוח, העוצמה, מצבור התוכניות שיש לו הבקיאות בפרטים של מערכת החינוך והדרישות של מערכת החינוך הביאו אותי למסקנה שאכן יש תקווה עם התובע לפעול לשינוי המצב הקסטרופלי שמערכת החינוך הערבית שהייתה שרוייה בו שנים רבות". (עמ' 5לפרוט' הדיון). יחד עם זאת עדים אלו, שאינם מתוך מערכת משרד החינוך, לא יכלו להעיד ולהעריך את תיפקודו של התובע בתוך המערכת בה אמור היה לפעול. גם הגב' ד"ר האלה חזן, בתוקף תפקידה כחברת המועצה המייעצת לשר החינוך, כאשר נשאלה מהם השינוים אותם הצליח התובע להנהיג השיבה כי שמעה מפי התובע, במסגרת יום עיון. איזה שינויים הוא הכניס וציינה את תוכנית האוריינות. על כך נשאלה הגב' חזן: "ש. באיזה בתי ספר נכנסו שינויים. ת. אני לא יודעת את השמות אני אומרת מה ששמעתי ממנו. ש. את יודעת איזה שינויים יצאו לפועל ואיפה. ת. אני יודעת איזה שינויים אבל לא יודעת איפא אני יודעת שתכנית האורינות התחילה אני לא יודעת איפא אני שמעתי את מהתובע שהיה בתפקיד בתור מנהל מחלקה וגם ממפקחים". (עמ' 27לפרוטו' הדיון). לעומתה העיד ד"ר שושני, מנכ"ל המשרד, כי פרויקט האורינות לא מיוחס לתובע אלא למנהלת האגף לחינוך יסודי ולשאלת בית הדין השיב: "... הגב' חזן מי עושה מה במדויק במשרד החינוך אינה יודעת ליחס מעשים לתפקודים ויכול להיות שמזה נובעת אי הבנתה." (עמ' 53לפרוטו'), והדברים מתיישבים גם עם עדותה של הגב' חזן. 5.7שוכנענו כי ד"ר שושני שקל ופעל בתום לב בעניינו של התובע. גם ההחלטה שקיבל ד"ר שושני לשנות את המועד שנקבע על ידו מלכתחילה לסיום כהונתו של התובע בתפקיד ממועד שחל במהלך שנת הלימודים (נ/2) לסיומה, ב 1יולי 95 (נספח יא 5לתצהירו) ועדותו בענין זה הניחה דעתנו ואף למעלה מכך כי ד"ר שושני פעל בתום לב בענינו של התובע. 5.8למעשה, גם התובע עצמו לא תקף את תום ליבו של המנכ"ל אלא טען כי חוסר תום הלב התבטא בכך שמלכתחילה לא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להצליח בתפקידו, מפני שהוכשל על ידי אנשים מסוימים שלא רצו בטובתו. התובע תקף בעניין זה במיוחד את הממונה עליו, פרופ' דוד גורדון, יו"ר המזכירות הפדגוגית אשר העיד בפנינו. שמענו ושקלנו את עדותו של פרופ' גורדון ומסקנתנו היא כי התובע לא הצליח להוכיח כי הייתה לפרופ' גורדון דעה קדומה אשר הובילה אותו למסקנה כי התובע איננו מתאים לתפקיד. פרופ' גורדון העיד, ועדותו מקובלת עלינו, כי לא קבע דעתו בנושא עד לפברואר .95בנובמבר 94אכן העריך, על סמך בירור, כי ספק אם התובע מתאים לתפקיד. (ספק אותו הציג בפני התובע בפגישה עימו, תוך שפירט בפניו את עיקר הביקורת על תיפקודו ונתן לתובע אפשרות להגיב). אך לא נתקבלה אצלו החלטה אלא לאחר שחלף זמן נוסף. מכל מקום, כמפורט בדיוננו לעיל, שוכנענו כי ד"ר שושני קיבל את ההחלטה בדבר סיום תפקידו של התובע בתום לב, תוך הפעלת שיקול דעת ראוי, לאחר בדיקה וחקירה נאותה שערך בעצמו במישרין ולא הסתמך באופן בלבדי על הערכתו של פרופ' גורדון. 5.9התובע טען עוד כי אי מתן האפשרות ההוגנת להצליח בתפקיד נבע גם מכך שמלכתחילה התגלה פער גדול בין הגדרת התפקיד לסמכויות שניתנו לו בפועל. התובע הסתמך על מסמך משרד החינוך מיום 9.12.87, המגדיר את סמכויות הממונה על החיונך לערבים (נספח ה' לתצהיר התובע). מעדותו של פרופ' גורדון, כמו גם מעדותו של ד"ר שושני בענין זה עולה בבירור כי קיים היה פער גדול בין תפישתו של התובע את תפקידו והדרך הראויה לפעול במסגרתו, לבין האופן הראוי לדעת הממונים על התובע במשרד החינוך ובעלי תפקידים אחרים במשרד למילוי התפקיד, כפי שהוגדר במסמך מיום 9.12.87: "ש. אתה מסכים של פי הסמכויות האלה בנספח ה' התפקידים האלה בכירים מאוד ומעין מנכ"ל החינוך לערבים. ת. לא לפי תפיסתי. ש. אני מתייחס לסמכויות והם משתרעות על כך מבחינת המזכירות הכוונת הפיקוח הערבי, מייצג את המשרד, תקציב, רשויות מקומיות, הדרכה, מינוי מנהלים, ביטוח, השלמות, קבלת מורים חדשים..., אלה תפקידים רציניים מאוד האם הוא לא חש האיש החשוב ביותר והראשון בחינוך הערבי. ת. אם הייתי לוקח מסמך דומה לתאר את התפקיד של יו"ר מזכירות פדגוגית היית מקבל אותו סוג מסמך ואולי אפילו יותר מזה ואני למרות זאת לא הרשיתי לעצמי לחשוב שאני מנכ"ל משרד החינוך. ש.ת אם קוראים טוב את המסמך הזה יש חלוקה ברורה בין הממונה לחינוך הערבי למנהלי המחוזות שהם שווים במעמדם וחשיבותם להובלת החינוך הערבי. ש. אני מקריא לך את התפקידים של המחוז והממונה בודאי לממונה תפקידים ביותר סמכויות. ת. לא לפי תפיסתי ולא לפי הבנתי את המסמך הזה." (עמ' 57לפרוט'). ועוד: "ת. הכוונה בדברים אלה שאני חזרתי על זה מספר פעמים זה להגדיר את עצמי כאדם הבלעדי האחראי להובלת המערכת החינוך הערבית. לפי הבנתי זה המשמעות של המושג מעין מנכ"ל שבו השתמשתי. (עמ' 58לפרוט'). שוכנענו כי ביחסים בין התובע לבעלי התפקידים במשרד החינוך מולם עבד נתגלה פער חריף ובסיסי בין הדרך בה סבר התובע כי יש בכוחו ועליו לפעול במסגרת תפקידו כפי שהוגדר במסמך מיום 9.12.87, לבין הדרך אותה ראו הממונים עליו כצורת עבודה נאותה ומקובלת: "ש. מה אתה רוצה שהממונה ילך להתחנן למנהל המחוז לקבל אותו. ת. לפי תפיסת העולם שלי הוא צריך לפנות אליו כמו שכול אחד פונה לבעל תפקיד שהוא אחראי מנהלית על קבוצת אנשים שאני מבקר במחוז בבית ספר נפגש עם מפקחים במחוז מסויים אני קודם כל מבקש רשות ממנהל המחוז כך צריך להיות". (עמ' 58לפרוט'). "ת. אני צריך להרחיב יש ציטטות מסויימות שהוצאתי מהמכתב שזה אחד המכתבים הכי תוקפנים שכתבת מישהו לעמית במשרד החינוך ודבר נוסף אני מסתיג מאיך שאני מפרש את המכתב הזה אני מופקד על המערכת הזאת כממונה על החינוך הערבי אני האחראי לענין זה. אני הסברתי לתובע כך אני לא תופס את התפקיד הזה." 5.8נשוב ונדגיש, בית הדין אינו בא במקרה זה לקבוע קביעה ערכית כיצד על משרד החינוך לנהל את נושא החינוך הערבי, ומה יש לעשות על מנת לקדם את החינוך הערבי בישראל. אלו שאלות נפרדות לחלוטין שעל משרד החינוך מוטל להתמודד איתן. בית דין זה אינו דן בסוגיות אלו ואף אין בידיו את הכלים לעשות כן. כל שנוכל לומר בענין זה כי שמענו מפי עדי התביעה על המצב בשטח, שהוא רחוק מלהשביע רצון ואף ד"ר שושני העיד כי עם כניסתו לתפקידו כמנכ"ל משרד החינוך מצא לנכון, יחד עם השרה אלוני והשר רובינשטיין להביא מדיניות חדשה, שתביא להשוואת התנאים בין המגזר היהודי למגזר הערבי. השאלה היחידה שעמדה להכרעה בפנינו היא האם ההחלטה לסיים את עבודתו של התובע בתפקיד הממונה במהלך תקופת הנסיון נתקבלה על סמך ספק סביר, בתום לב, בדבר התאמתו של התובע לתפקיד ועל שאלה זו משיבים אנו בחיוב. .6 הפלוגתא העיקרית הנוספת שהועלתה בתיק זה היא האם הובטחה לתובע משרה חילופית, משרת פיקוח. לטענת התובע סוכם בין פרופ' קנאזע לבין ד"ר שושני ושר החינוך כי אם יתפטר התובע מתפקידו כממונה אזי יועבר לתפקיד של מפקח כולל באזור המרכז, ללא מכרז. לטענת התובע על פי סיכום זה הודיע בכתב על התפטרותו, במכתב מיום 28למרץ 95 (נספח יא 4לתצהירו של ד"ר שושני). לאחר ששמענו והתרשמנו מהעדויות שהובאו בפנינו קובעים אנו כי עדותו של ד"ר שושני מהימנה עלינו גם בעניין זה וכי אכן לא ניתנה לתובע הבטחה מחייבת לתפקיד בכיר אחר. מקובלת עלינו עדותו של ד"ר שושני לגבי השתלשלות האירועים ומהימנה עלינו גירסתו כי ניסה לעזור לתובע ככל שניתן במצב שנוצר: א. ב 19לפברואר 95התקיימה פגישה בין התובע למנכ"ל, ד"ר שושני, בנוכחות פרופ' גורדון, במהלכה נמסרה לתובע ההחלטה לסיים את עבודתו בתפקיד עוד במהלך שנת הלימודים, באפריל .95(עדותו של ד"ר שושני, עמ' 34לפרוט', מכתבו של התובע נספח יא 2לתצהירו של ד"ר שושני והמסמך נ/2). ב. בעקבות הפגישה בה נמסרה לתובע החלטה זו פנה התובע אל ד"ר שושני ביום 28.2.95, במכתב נספח יא 2לתצהירו של ד"ר שושני. ("את המכתב יא 2אני כתבתי אותו ושלחתי אותו" עדות התובע, עמ' 17לפרוט'). במכתב זה, המדבר בעד עצמו ביקש התובע, משנתקבלה ההחלטה כי יסיים את תפקידו, כך: "אני שוב מבקש אולי בכל זאת אמצא אצלך אוזן קשבת, לאפשר לי לשאת בתפקידו עד סוף השנה ואם לא, להקפיא את הנושא עד שתחזור בשלום מארגנטינה ונערוך ישיבה מחדש, ותציעו לי תפקיד מכובד ולא עבודה משרדית במזכירות הפדגוגית, וגם לא תסכימו אני רוצה להגיש את התפטרותי מהמשרד בכלל..." (סעיף 10למכתב). ממכתבו זה של התובע עולה בבירור כי הבקשה לסיים את תפקידו בהתפטרות עלתה לראשונה ביוזמתו עוד ביום .28.2.95 מר שושני העיד ועדותו מקובלת עלינו, כי בעקבות מכתבו זה של התובע, שהשפיע עליו, אמר לתובע כי יעשה הכל כדי לא לפגוע בכבודו. ג. בשים לב לכל אלה מקובלת עלינו גירסתו של ד"ר שושני באשר לפגישה שהתקיימה עם פרופ' קנאג'ע אצל השר בצהרי יום ו', ב 19למרץ 95: "...פרופ' קנזה העלה נושאים שונים ובסעיף האחרון העלה את שאלת כבודו וכיצד תיפתר בעיותו של התובע. אני אמרתי שנושא זה מוכר לי. גם אני מתמודד עם הענין ולכולנו גם לשר גם לפרופ' קנזה וגם לי היה אינטרס שלא לפגוע בכבודו. אני העליתי רעיונות ויחד עם הרעיונות גם את הבעיות כגון אמרתי שאולי קיימת אפשרות שיתמנה למשרד מפקח במחוז המרכז מיד אמרתי שקיימת בעיה במעבר מתפקיד לתפקיד ושיכולה להתעורר שאלת מכרז בעיית מכרז השר אמר שהוא מוכן אם תעורר בעייה כזאת ללכת ולטפל בנושא בנציבות או אצל מבקרת המדינה התפתח דיאלוג ביני לבין פרופ' קנזה שגם רשם את דבריו במחברת ובדיאלוג הזה אני אמרתי אני אשתדל 3פעמים לפחות אני אבדוק ופרופ' קנזה ברוח טובה היה הדיאלוג וחברות ותוך נסיון משותף לעזור לתובע ופרופ' קנזה ניסה "לאנוס אותי" שאוציא התיחבות מפי ולא יצאה התחיבות מפני שלא יכולה לצאת התחיבות כזאת ביום ו' בצהרים ללא הכנה מוקדמת וללא בדיקה פרופ' קנזה שאל האם אני יכול לנסוע לביתו של התובע ולהודיע לו לא הבנתי את הלהיטוט בענין זה ובנושא זה אמרתי לו שהוא יכול לנסוע לביתו ולהודיע לו שאבדוק ואשתדל הוא אמר אתה מתחייב אמרתי אבדוק ואשתדל. ביקשתי ממנו גם שירשום אבל הרוח היתה טובה לצערי הרב לא יצא פרוט' מאותה ישיבה כי כנראה היתה בלתי פורמלית." (עמ' 38לפרוט'). גם בעובדה כי הדברים לא הועלו על הכתב כסיכום רישמי ומחייב לגבי המשך דרכו של התובע יש בכדי ללמד על הדרך בה ראה ד"ר שושני את הדברים, דהיינו בבחינת המשך הנסיון לעזור לתובע, אך לא בגדר סיכום מחייב. ועוד: "ת. נכון שאני ייעצתי שפרופ' קנזה ייעץ לו להגיש מכתב התפטרות כדי לענות על נושא חשוב לשמור על כבודו עד סיום שנת הלימודים. בשום פנים ואופן לא אמרתי שמובטח לו תפקיד של מפקח כולל". (עמ' 38לפרוט'). ד. גם לגבי ההבטחה מפי השר לא הוכחה טענת התובע, משהעיד ד"ר שושני כי בנוכחותו לא התחייב או הבטיח השר וכי: "השר היה מעונין מאוד לסייע בידו אבל הוא הטיל את הנושא עלי" (עמ' 36לפרוט'). ה. מהימנה עלינו גם עדותו של ד"ר שושני כי המילים: "על פי המוסכם ביננו" שבמכתבו לתובע מיום 28.3.95(נספח יא 5לתצהירו) מתייחסות להסכמתו של ד"ר שושני, על פי בקשתו המפורשת של התובע, כי יסיים את עבודתו בסוף שנת הלימודים ולא במהלכה, כפי שנקבע קודם לכן וכפי שהודע לתובע הן בעל פה בפגישה עימו מיום 19.2.95והן בכתב, במכתב נ/.2 ו. יוטעם כי גם אלמנט ההסתמכות הנדרש לגבי מצג או הבטחה לא התקיים בעניינו של התובע, שכאמור מלכתחילה ועוד זמן רב בטרם התקיימה הפגישה בין פרופ' קנזה לשר וד"ר שושני העלה ביוזמתו, במכתבו מיום 28.2.95(נספח יא 2לתצהירו של ד"ר שושני), את הבקשה לאפשר לו להתפטר מתפקידו. מכל מקום אין חולק כי ההחלטה לסיים את עבודתו של התובע בתפקיד הממונה התקבלה ונמסרה באופן רישמי לתובע מבלי שהחלטה זו נקשרה או הותנתה בהתפטרות של התובע או במציאת תפקיד חילופי עבורו. .7משקבענו כי הפסקת עבודתו של התובע בתפקיד הממונה נעשתה כדין ולא הוכח כי הובטח לתובע תפקיד חילופי של מפקח נדחות ממילא גם התביעות הכספיות אותן העלה התובע כפועל יוצא. כמו כן, משקבענו כי הפסקת עבודתו של התובע בתפקיד נעשתה כדין הרי שאין גם פסול במינויו של הנתבע מס 4למשרה, באמצעות מכרז, כפי שנעשה. לפיכך, לאור כל האמור בפסק דיננו לעיל נדחית איפוא התביעה על כל רכיביה. התובע ישלם למדינה הוצאות הדיון בסך 500, 3ש"ח.תקופת ניסיוןהפסקת עבודה