קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הצהרה על הכנסות מנכס / הצהרה על הכנסות מדמי שכירות: א. ההליך ושאלות המחלוקת. אלה הם שני ערעורים מאוחדים עמ"ה 2044/98 המתיחס לשנות המס 92-96, ואילו עמ"ה 2083/94 מתיחס לשנת המס .97 המערער הוא בעל מסגרייה ובעל נכס באיזור התעשיה תל-חנן שהושכר ללקוח עסקי (להלן: "הנכס"). המחלוקת בין הצדדים נסבה על ההכנסה מאותו נכס. המערער הצהיר רק על %50 מהכנסה זו, ואילו % 50דווחו בתיק אשת המערער. המשיב מצדו סבור, שיש ליחס את מלוא ההכנסה מדמי שכירות למערער, וזאת מכוח האמור בסעיף 65 לפקודת מס הכנסה. מחלוקת נוספת, שהיתה קיימת בין הצדדים, התיחסה לשנת המס 92בלבד. לגבי שנה זו, נטען על ידי המשיב, כי המערער לא דיווח על מחזור הכנסות בסך 032, 5ש"ח, וזאת בהשוואה למחזור המדווח למע"מ. מחזור ההכנסות למע"מ עמד על 999, 422ש"ח, ואילו המחזור העסקי למס הכנסה עמד בדיווחי המערער על 682, 359ש"ח, ועוד הכנסה מדמי שכירות בסך 285, 58ש"ח, סה"כ 967, 417ש"ח. לבסוף, טען המשיב, כי בשנים 92-96, נתבעו הוצאות בגין שי לחג לעובדים, בעוד שמתנות אלה לא מוסו אצל העובדים. המערער לא המציא פרטים שיאפשרו למשיב ליחס את המתנות לכל אחד מהעובדים בנפרד. ב. הראיות. המשיב הגיש תצהיר של המפקח חנג'אר סלים, אשר אישר האמור בנימוקי השומה ופירט את המידע הנוגע ליחסי בני הזוג. לדבריו, בני הזוג מתגוררים בדירה אותה רכשו בכספם המשותף בחודש מרץ .1990 כמו כן, קבע שבני הזוג נוהגים לנסוע ביחד לחו"ל. לענין זה, צורף תדפיס מחשב המראה כי בני הזוג נסעו וחזרו לאותם יעדים באותם תאריכים. המדובר בתאריכים אלה: תאריך יציאה תאריך חזרה יעד 18.1.91 6.1.91אנגליה 20.10.92 23.9.92ארה"ב 26.10.95 26.10.95לא ידוע 29.9.96 12.9.96אוסטריה למערער רק יציאה אחת לבדו, והיא בתאריך .18.10.95 לתצהיר מר חנג'אר, צורף הסכם שכירות המאריך פעם שניה חוזה שכירות מיום 27.3.90עד יום .31.12.92בחוזה שכירות זה מופיע שמו של המערער בלבד. אותו המצב קיים לגבי מסמך המאריך את השכירות עד ליום .31.7.93 נטען עוד, כי בביקורת שערך המשיב בדירת המערער ואישתו מיום 7.6.98, סירבה אשת המערער לאפשר לנציג המשיב להיכנס לדירה. כאשר שאל אותה המבקר ממתי היא מתגוררת עם בעלה, השיבה אשת המערער "מאז שהתחתנו" (ראה דו"ח ביקור במקום). המערער בתצהירו מספר, כי הוא ואשתו נישאו בשנת .1947בסוף שנת 1981או תחילת 1982, נתגלעו בין בני הזוג סכסוכים וחיי הנישואין נקלעו למשבר חמור, לפיכך החליטו להיפרד. ביום 24.5.82, נערך באמצעות עו"ד יעקב סלומון, בין בני הזוג, הסכם פירוד וחלוקת רכוש. בין היתר הוסכם שהמערער יעזוב את הדירה המשותפת שהיתה אז ברח' שלום עליכם 18א' חיפה, ומיום 1.6.82יפסק הסדר איזון המשאבים ביניהם והאשה תמשיך לגור בדירה עם בנם הקטין, יליד .1969 בסעיף 7(ד) לאותו הסכם, נקבע כי דמי השכירות נטו מבית המלאכה לאחר ניכוי כל ההוצאות והמיסים, יתחלקו בין הצדדים שווה בשווה. בעקבות ההסכם, עזב המערער את הבית וגר בשכירות. האשה מצאה חבר לחיים וביקשה להינשא לו, אך בשל התנגדות הילדים, ויתרה האישה על כוונתה זו. גם למערער היו מאז הפרידה קשרים עם מספר בנות זוג. בשנת 1989, משבגר הבן, הוסכם בין הצדדים למכור את הדירה ברח' שלום עליכם. לאחר מכירת הדירה, לא הצליחו בני הזוג לרכוש בחלקם בדמי המכירה איש איש דירה לעצמו. במקביל, הפעילו הילדים לחצים על בני הזוג לשוב ולהתגורר יחד, בשים לב למצבם הרפואי הלא תקין ולגילם המתקדם. לאור האמור, החליטו בני הזוג לרכוש דירה משותפת, וכך נרכשה הדירה ברח' דרך הים ושניהם גרים בה עד עצם היום הזה, כשכל אחד מבני הזוג חי לו בחדר נפרד והם לא מקיימים ביניהם קשרי אישות. לכ"א מהם חשבונות בנק, כרטיסי אשראי, וקופות גמל בנפרד. אין להם רכוש משותף, פרט לדירה. כל אחד מבני הזוג רוכש בנפרד צרכי מחייתו, פרט למוצרים בסיסיים כגון לחם, חלב, סוכר וקפה. תשלומי מים, חשמל וארנונה נעשים במשותף אך לאחר מכן נערכת התחשבנות וחלוקת ההוצאות. כל אחד רוכש מתנות נפרדות לילדים. לכל אחד קו טלפון משלו. באשר לנסיעות לחו"ל, מדובר בנסיעות יחד עם חבורת ידידים כעשרה במספר. דמי השכירות נשוא הדיון מתחלקים בין המערער ואשתו בשווה והם משמשים בידי כ"א מהם בנפרד כעין פנסיה. במהלך השנים מאז שנת 90, יש עליות ומורדות ביחסי בני הזוג. יש תקופות שבהן הם אינם מחליפים ביניהם מילה. מאידך, יש תקופות רגועות יותר שאז היחסים ביניהם הם תקינים, כשל שני אנשים החולקים ביניהם מקום מגורים משותף. בסיכום, לטענת המערער, אין בני הזוג מנהלים משק בית משותף. אשת המערער, רבקה קיפניס בתצהירה, מאשרת כל האמור בתצהירו של המערער. בחקירתו (ישיבה 20.2.00) אומר המערער, שלא שמר על הסכמי השכירות לתקופה שבה גר בנפרד. ברכישת הדירה בדרך הים השתתפו שני בני הזוג במימון הרכישה וההוצאות הנילוות בשווה (ע' 17). לשאלה מדוע במקום לקנות דירה משותפת (כתוצאה מהעדר יכולת לקנות שתי דירות נפרדות) לא מכר את הנכס, ענה, כי בתקופה הנדונה ערכו של הנכס היה נמוך והוא לא הניב הכנסה כה גבוהה כמו בשנות המס נשוא הערעור. עוד הסביר, כי חלה והפסיק לעבוד במסגרייה שממילא לא הניבה רווחים. הוא פדה מלווה חובה למעסיקים, השביח בכספים אלה את הנכס ובהדרגה עלו דמי השכירות המשמשים למחיה (ע' 18-19). בגין ההוצאות על הנכס הוא התחשבן עם אשתו (ע' 23). חוזה החכירה מהמינהל לגבי הנכס הוא על שמו בלבד (ע' 20). דמי השכירות משולמים לו בלבד והוא מוציא חשבונית לשוכר (ע' 21). מאחר והוא הוציא החשבונית, הרי בדיווחיו למע"מ ייחס את כל ההכנסה משכירות לעצמו (ע' 23). בשנת 92דיווח על חלוקת דמי השכירות מהנכס בשיעור 2/3לאשה ו- 1/3לעצמו, בשים לב לכך שהילד היה ברשות האשה (ע' 21). העד אמר, כי הוא ואשתו נוסעים יחד ברכב לבקר את הילדים. גם לתיאטרון יוצאים בני הזוג בערב באשר הם נפגשים שם עם חברים משותפים (ע' 22). לכ"א יש בחדרו ריהוט נפרד (ע' 26). לכ"א מבני הזוג זכות חתימה בחשבונו של האחר, וזאת כדי לא לסבך את הענינים כאשר משהו קורה לאחד מבני הזוג (ע' 24). המערער אמר כי בגילו כבר אין לו מערכת יחסים עם נשים אחרות (ע' 24). הגב' קיפניס אמרה בחקירתה (ישיבה 20.2.00), כי הצדדים התחלקו בשווה בהוצאות הרכישה ובהוצאות הנילוות כגון שכ"ט עו"ד ומס רכישה (ע' 3). רכישת הדירה נעשתה לאחר שכשלו הנסיונות לרכישת דירות נפרדות. בקשר לאפשרות זו היא עיינה במודעות בעיתון ואף פנתה למתווך דירות (ע' 4). הם לא מכרו את הנכס או חלק ממנו, שכן השכרת הנכס היתה מקור מחייתם (ע' 6). בדירה בדרך הים, הסלון והציוד במטבח לרבות המקרר הם משותפים. המערער אכל בקיבוץ, שם עבד, ארוחת בוקר וצהריים. לבני הזוג מנוי משותף לתיאטרון. שניהם מזמינים במשותף את חבריהם הוותיקים (ע' 10). כיום, ברשות בני הזוג מכונית אחת, אבל כשעבדה האישה היתה לה מכונית נפרדת. לילדים הם נוסעים ביחד. לכ"א משניהם זכות חתימה בחשבון הבנק של רעהו. בשים לב לקיומם של ילדים משותפים וגילם המתקדם; יש לאישה אמון מלא ביושרו של בעלה (ע' 12). שניהם עשו צוואה משותפת. היא נעשתה במשרדו של המנוח, השופט דורון מייבלום ז"ל, כאשר היחסים ביניהם עוד היו תקינים. בהתאם לצוואה זו, יורש בן הזוג הנותר בחיים את רכוש בן הזוג שנפטר ואחר מותו עובר הרכוש לילדים (ע' 13). היא מרגישה אחראית לשלום המערער וכאשר הוא קיבל התקף לב, היא לקחה אותו לבי"ח (ע' 15). להלן נשאלה על ביקור של איש מס הכנסה (הכוונה לביקור מיום 7.6.98המדווח בדו"ח שצורף לתצהיר המפקח), שם נאמר שהיא לא נתנה למבקר להכנס ודיברה עמו דרך החלון. העדה הסבירה התנהגותה בכך, שלא ידעה שמדובר בנציג של מס הכנסה ושהיא לא נוהגת לפתוח את הדלת לאנשים לא מוכרים. האדם שביקר בביתה לא הזדהה כאיש מס הכנסה (ע' 14). בשנת 93הקימו הבנים יחד עם המערער חברה. לא ידוע לה שגם היא היתה בעלת מנייה. על כל פנים, היא שימשה כ"נערת שליחויות" בעסק הנזכר (ע' 14). עד שנת 98או 99, היא עבדה כגננת, אך עבודה זו לא היתה ברצף (ע' 5). אין לה פנסיה מעבודתה כגננת (ע' 6). ב- 15השנים האחרונות עד להגיעו לגיל 70, עבד המערער כקבלן עצמאי בקיבוץ רמת יוחנן וגם למערער אין פנסיה (ע' 6-7). היא לא טרחה להוסיף את שמה לחוזה החכירה עם המינהל בקשר לנכס, שכן לפי הסכם הפירוד היא מקבלת % 50ואין לה בעיות במימוש זכות זו (ע' 8). העברת המחצית שלה בדמי השכירות אינה נעשית תמיד באופן סדיר על-ידי העברת הסכום לחשבונה בבנק, אלא המדובר בחלק של ההתחשבנות הכוללת (ע' 9). היא אינה יודעת מדוע בשנת 92דיווח המערער שהוא מעביר לה 2/3מדמי השכירות ולא (ע' 9). היא החליטה לעבור לדיור מוגן ואף שילמה דמי הרשמה והיא מחכה שתתפנה דירה. המערער מצדו אינו מעונין לעבור לדיור מוגן, אך הבנים מעונינים שהמערער יעבור אף הוא לאותו מקום (ע' 4-15). בשלב מאוחר יחסית של הדיון, ביקש המערער להגיש דפי חשבון וספחי שיקים. בדפי החשבון הוסיף המערער בכתב ידו את המילה "רבקה" לגבי שיקים מסוימים שהוצאו. בספחי השיקים מופיע השם רבקה. דפי החשבון מתיחסים לדצמבר 95; ינואר 94; מרץ 97; ינואר 96; יולי .96אחד מספחי השיקים מתיחס לתאריך .17.5.93השני, ל- .4.12.95השיקים הנותרים אינם מציינים באיזו שנה הוצאו אלא מאזכרים רק חודש ויום. רק על ספח אחד מופיע מהות התשלום ונאמר "הוצאות". בחקירתו של המערער (ישיבה 20.11.00) אמר, כי את השם רבקה בחשבונות הבנק רשם בזמן אמיתי לצורך התחשבנות (ע' 2). ג. דיון ומסקנות. .1סעיף 65לפקודת מס הכנסה שכותרתו "חישוב מאוחד" קובע, כי "הכנסת בני זוג יראוה לענין פקודה זו כהכנסת בן הזוג הרשום והיא תחויב על שמו". "בן זוג" מוגדר כ-"אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לה". בנוסח הקודם שלפני תיקון 89(שנכנס לתוקפו ביום 7.4.92והחל מיום 1.1.93), היה הנוסח של סעיף 65כדלקמן: "(א) הכנסתה של אשה נשואה, החיה עם איש, יראו לענין הפקודה כהכנסתו של האיש והיא תחויב על שם האיש". .2ההבדל בין שני הנוסחים הוא שבנוסח לאחר התיקון מופיע היסוד של ניהול משק בית משותף ואין מסתפקים עוד בנישואין ובמגורים תחת קורת גג אחת, אלא ניהול משק בית משותף. ההגדרה הישנה חלה על שנת 92, ואילו על יתר השנים חלה ההגדרה החדשה. .3המושג ניהול משק בית משותף, אינו מוגדר בפקודה. בהקשר לסעיף 55לחוק הירושה נאמר בע"א 107/87 אלון נ. מנדלסון פד"י מ"ג(1) 431, 438, כי "משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתיה, לינה, הלבשה ושאר צרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כ"א מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו", ובהמשך: "משק בית משותף, אין פירושו בהכרח שיתוף קניני בנכסים. השאלה, אם לפנינו בני זוג החיים "חיי משפחה במשק בית משותף", אינה עוסקת בבדיקת מערכת היחסים הקנינית שביניהם. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו בנכסיהם היא שאלה נפרדת אשר אינה קשורה לשאלת מעמדם כבני זוג - -" (שם, ע' 438). ניתן להעזר במידת מה בהגדרות אלה, אך זאת בזהירות יתר, שכן בעוד שבסעיף 55לפקודת הירושה מדובר על "ידועים בציבור" שעצם הקשר ביניהם הוא קשר de factoולא ,de jureוהשאלה היא, אם נוצר מצב שאין להבדילו (באופן מהותי) ממצב של נישואין ממש, הרי בעניננו מדובר במצב הפוך בו קיים קשר de jureועל-ידי הוספת היסוד של "ניהול משק בית משותף" בהגדרה, מבקשים להוציא מגדר סעיף 65מצבים שעל אף קיום קשרי הנישואין והמשך מגורים משותפים, אין לנישואין משמעות מעשית ולמעשה בני הזוג הם "פרודים" ומנהלים חיים נפרדים. העולה מהבדל זה הוא, שקיימת כעין הנחה שבני זוג נשואים, החיים תחת קורת גג אחת גם מנהלים משק בית משותף ומי שטוען ההפך, מוטל עליו לפחות הנטל הראייתי, שכן לפנינו מצב שהוא בגדר חריג. לכך יש להוסיף, כי מדובר בשאלה לבר פנקסית שהנטל להוכחתה מוטל על שכם הנישום (ע"א 1436/90 ארד נ. מנהל מע"מ פד"י מ"ו(5) 107). .5יתכן "ניהול משק בית משותף" בלי שבין הצדדים יתקיימו יחסי אישות. אמנם קיומם של קשרים אלה כאשר בני זוג גרים תחת קורת גג אחת יש בהם לשמש אינדיקציה חזקה מאד בדבר ניהול משק בית משותף, אך היפוכו של דבר אינו נכון. יש בני זוג שחיים בשלום וברעות ובשיתוף מלא וגם ללא יחסי מין, למשל כאשר לאחד מבני הזוג או לשניהם בעיות רפואיות המונעות קיום יחסי מין, או כאשר מגבלות הכרוכות בגיל מקשות על קיום יחסים כאלה (ראה לענין זה ע"א 235/72 בירנבאום נ. עזבון לוין פד"י כ"ז(1) 645, 648; ע"א 107/87 הנ"ל בע' 437). .6קיימות מתכונות שונות של חיים תחת קורת גג אחת, כאשר קיים רצף של דרגות שיתוף פעולה בין "הדיירים" החל מהעדר כל שיתוף פעולה ועד לקיומו של שיתוף פעולה מלא כלכלי, אישי וחברתי. קשה לקבוע מסמרות היכן בדיוק מתחיל שיתוף פעולה כזה להחשב כמשק בית משותף. .7המקרה הנדון, הוא גבולי במידת מה, אך סבורני שהמערער ורעייתו שבתקופה מסוימת של חייהם חיו כ"פרודים", "שינו כיוון" וחצו את הקו שבו מתחיל שיתוף הפעולה להחשב משק בית משותף. אנמק את דברי: (א) גם אם היה קושי ברכישת דירה נפרדת לכ"א מבני הזוג, ניתן היה, לו רצו בני הזוג להמשיך לחיות בנפרד, למצוא פתרונות דיור אחרים, כגון השכרת הדירה שהיתה לבני הזוג ברח' שלום עליכם ושכירת שתי דירות קטנות. האמור מקבל משנה תוקף בשים לב לכך שלמערער היו בשנים הרלבנטיות הכנסות נאות מעבודתו כקבלן עצמאי בקיבוץ רמת יוחנן. (ב) לשני בני הזוג יפוי כוח, איש בחשבונתיו של האחר. (ג) הצדדים לא שינו את צוואותיהם, לפיהם כ"א מבני הזוג הוא יורשו של חברו. לו ניתקו הקשר הכלכלי ביניהם, כ"א מבני הזוג יכול היה להוריש את חלקו במישרין לילדים בלי "תחנת ביניים" של הורשה לבן הזוג. מה גם שבמקרה זה חל העקרון המגולם בסעיף 42(ב) לחוק הירושה התשכ"ה-1965, שמי שהוריש נכסיו לפלוני ולאחריו לאלמוני, אין לשני אלא מה שהותיר הראשון (השוה לענין הערך הראייתי של צוואות כאמור, ה"פ (ת"א) 157/87 רחל סלם נ. כרמי רם תק-מח 91(2) 22). (ד) יציאתם המשותפת של בני הזוג הן להצגות תיאטרון והן לנסיעות לחו"ל וכן בכך שהם עורכים הזמנות משותפות לחברים וותיקים, מראה על שיתוף פעולה בתחום החברתי. אמנם כל הפעילויות הללו נעשות בחברה, אך הנסיון מראה שבדרך כלל כאשר בני הזוג נפרדים, אין הם ממשיכים את הקשרים עם החברים כזוג, אלא (במקרה הטוב), כל אחד מבלה עם החברים בנפרד. לעתים אף קורה שאחד מבני הזוג ניתק לחלוטין מהחברה בעקבות הפירוד. (ה) ביחסי בני הזוג היו עליות ומורדות, אך המצב כיום הוא שלאף אחד מהם אין בן זוג אחר. (ו) האשה לא הכחישה, כי כשהוקמה חברה שבה היו שותפים המערער ובניו, הוקצתה גם מניה לאשה והיא ביצעה עבודות (שהוגדרו על ידה כשליחויות) עבור החברה. (ז) המכונית של המערער משמשת את שני בני הזוג לנסיעות שונות, כגון נסיעות לילדים, לתיאטרון וכו'. (ח) הצדדים לא פעם עורכים קניות משותפות בסופרמרקט. (ט) האשה בעדותה לא שללה את האפשרות שכאשר היא תעבור לדיור מוגן, יוכל המערער, כשירצה בכך, להצטרף לדירתה. (י) האשה משגיחה על המערער בכל הנוגע למצבו הרפואי וכאשר הוא נזקק לכך היא דואגת להעברתו לביה"ח. (י"א) העובדה שהאשה אינה מבשלת למערער מוסברת לפחות בחלקה על ידי כך, שהמערער עבד בקיבוץ רמת יוחנן ואכל שם את הארוחה העיקרית - ארוחת הצהרים. (י"ב) לפחות חלק מהמצרכים (מוצרי יסוד כגירסת בני הזוג) נרכשים במשותף. (י"ד) לא נערכת התחשבונת סדירה בין בני הזוג ועל כל פנים, הצדדים לא הצביעו על קיומו של נוהל קבוע לענין זה. (ט"ו) המערער המציא דפי חשבון בנק שלגבי העברות מסוימות רשם בכתב ידו את השם "רבקה". המערער, הגם שיש לו זכות חתימה בחשבון של אשתו, לא המציא את חשבונות הבנק שלה ע"מ להראות שאכן עברו כספים מחשבונו לחשבונה. (ט"ז) לבסוף יוער, כי אין חשיבות עצמאית לשאלה, מה הם מניעי בני הזוג לניהול משק בית משותף: מצוקה כלכלית, או לחצים של הילדים. מה שמענין אותנו בהקשר לשאלה שלפנינו היא המציאות ולא הגורמים להיווצרותה. .8לפיכך, אני סבור שיש לקבוע שהמערער ואשתו ניהלו בשנים הרלבנטיות משק בית משותף ולכן נדחה הערעור בנקודה זו. .9בסיכומי המערער נזנחו יתר נקודות המחלוקת ולכן אני דוחה את הערעור גם בשאלות אלה (השוה ע"א 675/86 שמייסר נ. הודסמן פד"י מ"ד(1) 133, 138פיסקה 7). מה גם שלא נראה שיש בהן ממש. הערעור על כל חלקיו נדחה. המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 10ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. שכירותדמי שכירות