קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השלמת פשרה - עיכוב ביצוע פסק דין: בתיק מ"ה/410- 3אשר התנהל בבית-דין זה הגיעו הצדדים להסכם פשרה. בית-הדין (כב' השופט כליף - דן יחיד) התבקש להשלימה, וביום 26.4.1987יצא מלפני בית-הדין פסק-דין המחייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 000, 4ש"ח כ"פיצויי פיטורים". בגוף פסק-הדין נקבעו גם פיצויי ההלנה שיצורפו לפיצויי הפיטורים. המבקשת לא ערערה על פסק-הדין, וביום 8.6.1987ביקשה את ביטולו בטענה כי נפל פגם בחלק ההסכמי שבו. בהסכמת הצדדים (בדיון מיום 24.6.1987) הוחלט כי הבקשה תיראה כ"תביעה לביטול פסק-הדין מיום 26.4.1987" ותשובת המשיב תיראה כהגנתו לאותה התביעה. כעת מונחת לפני בקשה מטעם המבקשת לעכב את ביצועו של פסק-הדין (בתיק מ"ה/410- 3מיום 26.4.1987), עד שיוכרע גורל תביעתה הנוכחית של המבקשת לביטולו. בא-כוח המשיב מתנגד לעיכוב המבוקש. בטרם אכריע בבקשה גופה, מן הראוי לבדוק את שאלת סמכות בית-דין זה לעכב ביצועו של פסק-דין חלוט שנתן הוא בתיק אחר. בא-כוח המשיב סבור כי אין סמכות כזו, ובא-כוח המבקשת גרס ההיפך. לדעתי, אם קיימת הסמכות לבית-הדין לבטל את פסק-דינו מיום 26.4.1987ואיש מהצדדים לא מצא לנכון לכפור בסמכות זו, הרי מטבע הדברים נתונה לבית-הדין גם הסמכות ליתן סעד זמני הקשור בכך. עיכוב ביצוע הוא "סעד זמני" ועל כן סמכותו הטבועה של בית-הדין היא להעניקו. צודק בא-כוח המשיב המציין כי סמכות זו לא צוינה במפורש בתקנות סדרי הדין, אולם התקנות אינן ממצות וקיימות סמכויות המהוות "סמכות טבעית". למשל - "לבית-המשפט לערעורים... סמכות טבעית, כשערעור תלוי ועומד, לתת צו האוסר באופן זמני כל פעולה בנשוא הערעור אשר עלולה לעשות לאפסי כל פסק-דין העלול להינתן בערעור" (וינוגרד [2] תקנות סדרי הדין, מהדורה שניה, ע' 683). אם לא די בכך, הרי ניתן אולי לעשות היקש בין סמכות בית-הדין לעכב ביצוע פסק-דין שניתן במעמד צד אחד עד להחלטה בבקשת ביטולו, ולנהוג באותה הדרך בכל בקשה לביטול פסק-דין (גם כאשר המדובר בפסק שאינו על-פי צד אחד). בין כך ובין כך, לבית-הדין לעבודה גם נתונה הסמכות לפי סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, המאפשר לו (לעניין סדרי דין) למלא חלל תחיקתי "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק". שאלה אחרת היא, האם ניתן לעכב פסק-דין של "פשרה". במקרה דנן, אין המדובר בפשרה מובהקת אלא "השלמת פשרה" - כך שאפשר להניח כי פסק-הדין הוא בר-עיכוב. לכאורה קיימת איפוא לבית-הדין הסמכות לעכב ביצוע פסק-דין שניתן בתיק מ"ה/410-3, ונותרה השאלה המרכזית - האם גם קיימת הצדקה לכך: "העילה העיקרית שיש בה כדי להצדיק עיכוב היא ש'אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו" (י' זוסמן [3], סדרי הדין האזרחי, מהדורה 4, ע' 659; (ב"ש 894/85[1]). במקרה דנן, הוגש לבית-הדין תצהירו של מר אליעזר לוי וזה האחרון גם נחקר עליו בבית-הדין. מהתצהיר ומהחקירה הנגדית גם יחד עולה, כי מצבו של המשיב מהבחינה הכלכלית הוא בכי רע. הוא בעל משפחה ומטופל בילדים, אשתו חולה ואינה עובדת, הוא עצמו נזקק לעבודות נוספות; אין בבעלותו דירה וגם לא מכונית ולדברי העד ישנו חשש רב שאם תזכה לבסוף המבקשת בתביעתה - לא יהא ממי לגבות את הכסף שישולם כעת למשיב. המשיב מצידו לא הביא, וגם לא ביקש להביא, אפילו לא שמץ של ראיה לסתור הטענה האמורה. מכיוון שכך, יש לקבוע עובדתית שקיים חשש כבד ביותר שאכן, עם ביצוע פסק-הדין מתיק מ"ה/410- 3ותשלום החוב שנפסק שם, לא יהא טעם עוד בדיון המשפטי, מאחר ואף אם תזכה המבקשת במשפט הנוכחי הרי אין דרך מעשית להשבת הכספים ששילמה. יחד עם זאת, השיקול של "החזרת המצב לקדמותו" הוא אמנם שיקול דומיננטי אך לא היחיד. קיים גם שיקול של "סיכויי התביעה". בהקשר זה אני מוכן להניח כי סיכויי המבקשת לבטל פסק-דין שניתן למעשה תוך הסכמה הוא נמוך מאוד, אם כי לא בלתי-אפשרי. הטענה התוקפת את פסק-הדין אותו מבקשים לבטל, היא שיש פגם בהסכם, שום שניתן על-ידי המבקשת מתוך טעות לגבי פרטיו. אולם, המבקשת היתה מיוצגת על-ידי פרקליט (בדיון בתיק מ"ה/410-3), וזה האחרון, שהיה מוסמך לפעול בשמה, בוודאי לא טעה בפרטי ההסכם ומהותו. ניתן איפוא לומר כי ב"הסתכלות ראשונה" סיכויי התביעה הנוכחית נמוכים. בית-הדין חייב לעשות את איזון השיקולים הנוגדים כמו גם את "מאזן הנוחיות" שבין הצדדים. אמנם מדובר כאן ב"פיצויי פיטורים" שמטבע הדברים אין לעכבם, אך מנגד, על-פי ההלכה, די ב"סיכוי קלוש" של הצלחה בתביעה כדי להצדיק מתן העיכוב. במיוחד נכונים הדברים כאשר קיים חשש שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו (וינוגרד [2], בע' 680). שקילת כל האמור מובילה לתוצאה הבאה: אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק-הדין בתיק מ"ה/410- 3שניתן ביום .26.4.1987ואולם המשיב רשאי להפקיד במזכירות בית-הדין, תוך 30יום, ערבות בנקאית צמודה שאינה מוגבלת בזמן, לזכות המבקשת. הערבות תהא להנחת דעתו של כב' הרשם, ותשמש לשיפוי המבקשת לגבי כל סכום שישולם למשיב לפי פסק-הדין בתיק מ"ה/410- 3ואשר תתחייב השבתו לפי תוצאות המשפט בתיק הנוכחי (מ"ז/139-3). במידה ותופקד הערבות כאמור, יבוטל עיכוב ביצועו של פסק-הדין בתיק מ"ה/410-.3 הוצאות ההליך, כמו גם הוצאות הפקדת הערכות, ייפסקו בסיום המשפט ובהתאם לתוצאותיו. בסיום הטיעון לעניין הבקשה הנוכחית עתר בא-כוח המשיב ליתן לו רשות ערעור על החלטתי, במידה וייזקק לכך. מאחר ובקשת רשות הערעור הוגשה לפני מתן ההחלטה עצמה, דינה להימחק על הסף בהעדר עילה. גם לגופם של דברים, המדובר בהחלטה שב"סדרי דין" ואין די בקיומה של "בעיה משפטית מעניינת" כדי להצדיק מתן זכות ערעור על החלטת ביניים (ראה - וינוגרד בע' 608). למותר לציין כי לבא-כוח המשיב שמורה הזכות לבקש את אותה הרשות מנשיא בית-הדין הארצי לעבודה, בכפוף להוראות הדין.ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועפשרה