ההתנגדות לבקשה לקיום צוואה מבוססת על שתי טענות: א. שבת זוגו של המבקש היתה עדה לצוואה (סעיף 35 לחוק הירושה תשכ"ה1965-) (להלן: חוק הירושה). ב. הופעלה השפעה בלתי הוגנת של המבקש על המנוחה, לעשיית הצוואה לטובתו. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה: 1. התנגדות לבקשה, לקיום צוואת המנוחה מיום 15.5.95 (להלן: הצוואה), שהוגשה לקיום בתיק ע"ז 95/2803 הנ"ל. ביום 18.11.95 נפטרה המנוחה והיא בת 77 שנים. הזוכה בצוואה הוא המבקש, כאשר, בצמוד להוראה המזכה את המבקש בכל עזבונה של המנוחה ציוותה המנוחה, כי המבקש ידאג לבנה של המנוחה, החסוי (להלן: החסוי), המאושפז בבית החולים לחולי נפש. ההתנגדות לבקשה לקיום צוואה מבוססת על שתי טענות: א. שבת זוגו של המבקש היתה עדה לצוואה (סעיף 35 לחוק הירושה תשכ"ה1965-) (להלן: חוק הירושה). ב. הופעלה השפעה בלתי הוגנת של המבקש על המנוחה, לעשיית הצוואה לטובתו. 2. אין חולקים על כך, כיום, כי "בת זוגו" של המבקש (העדה ענבר אוראל אריאלה, להלן: ענבר) איננה אשתו החוקית של המבקש. אילו היתה ענבר אישתו החוקית של המבקש, אפשר היה לטעון כי היותה עדה לצוואה שוללת את זכותו של בן זוגה, המבקש, להנות מן הצוואה. כאמור, ענבר איננה אישתו החוקית של המבקש. סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה פרט לצוואה בע"פ, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה בטלה". בכל זאת, טוען המתנגד, כי יש לראות את ענבר, כבת זוגו של המבקש זאת משום שהיא זכאית לרשת אותו בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה. המושג "בן זוג" או "בת זוג" בחוק הירושה משמעותו בן זוג או בת זוג הנשואים כחוק, בעוד, שזכותו של מי שאיננו נשוי, בתנאים מסויימים, לרשת את המנוח, הוא חריג ואיננו הופך את היורש לבן זוג. בית המשפט העליון הדגיש שיש ליתן לסעיף 35 לחוק הירושה פירוש דווקני, ואין להרחיב את תכולת ההוראה למי שהחוק איננו מתיחס אליו במפורש. (ע"א 69/529 רוזנהויזר נ' כהן פד"י כ"ד (2) 93; ע"א 72/576 מ. שפיר ואח' נ' א. שפיר פ"ד כ"ז (2) 373; ע"א 78/576 לשצינסקי נ' סולבייציק ואח' פד"י ל"ה (1) 686, 689). לכן דעתי היא כי אין לפסול את זכותו של המבקש להנות מן הצוואה רק משום שהעדה לצוואה היא ענבר, שאפילו הייתי קובע שהיא חיה עימו חיי משפחה במשק בית משותף, עדיין אין היא נחשבת בת זוג במובן סעיף 35 לחוק הירושה. מכאן לטענת המתנגד כי המנוחה עשתה את הצוואה לטובת המבקש תחת השפעה בלתי הוגנת שלו עליה. 3. נטל ההוכחה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה, מוטל על הטוען לקיומה של השפעה שכזאת, ולא די בהוכחת חשש בלבד. אך לכלל זה נקבע בפסיקה חריג והוא: "... כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ביחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שהעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. כלומר, במקרה כזה חובת ההוכחה על אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עוברת על שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה" (ע"א 75/423 מרדכי בן-נון בעניין צוואת אסתר אלבכרי נ' רכטר ואח' פ"ד ל"א 372, 378; ע"א 88/53 מנלה נ' א. ברנדווין ואח' פ"ד מ"ו (1) 48; ע"א 89/157 ששון נ' מרזב פ"ד מ"ו (2) 209, 211). בנדוננו הודתה ענבר, שהתגוררה כאמור עם המבקש, שהמנוחה היתה אישה מבוגרת וצריכה טיפול ולא יכלה לגור לבד (עמ' 14 לפרוט'). גם המבקש הודה שהמנוחה ממש התמוטטה והיתה זקוקה לטיפול צמוד שלו או של ענבר (עמ' 22 לפרוט'). כמו כן עולה שהמנוחה עוד בחייה מסרה למבקש סכומי כסף גדולים נ/3 - נ/4. כן עולה מתסקיר פקידת הסעד נ/3 כי בשלבים הקרובים לעשיית הצוואה וגם בתקופת עשיית הצוואה היתה המנוחה מסורה לגמריי לחסדיו של המבקש. בנסיבות שהמבקש קיבל ייפויי כח מהמנוחה, והוציא ממנה כספים בסכומים משמעותיים, של עשרות אלפי שקלים, לא נראה לי שהוא הצליח להרים את עול ההוכחה, כי המבקש לא הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, לעשיית הצוואה לטובתו. אדרבה, מן הנסיבות עולה כי המבקש אכן הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לעשיית הצוואה לטובתו. 4. לפיכך, ובהסתמך על סעיף 30 (א) לחוק הירושה, צוואת המנוחה לטובת המבקש בטלה וההתנגדות מתקבלת. לכן אין לקיים את הצוואה. המבקש יישא בהוצאות המשפט לרבות שכ"ט עו"ד של המתנגד (היועץ המשפטי ע"י האפוט' הכללי) בסך של 2,500.- ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.צוואהירושההשפעה בלתי הוגנת