התהפכות רכב לאחר התנגשות בגדר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התהפכות רכב לאחר התנגשות בגדר: 1. התובע יליד 1.10.73 הגיש תביעה זו נגד הנתבעת עפ"י חוק הפלת"ד התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 2.11.94 שבה התהפכה המכונית הנהוגה על ידו באיזור כפר סילי אלחרתייה, פגעה בגדר וכתוצאה מכך נפגע התובע. 2. הנתבעת אינה כופרת בחבותה לפצות עפ"י חוק הפלת"ד אם כי יש לה טענות בנוגע לאי הצגת רשיון נהיגה ותעודת ביטוח חובה תקפים למועד הארוע (סעיף 2 לסיכומי ב"כ הנתבע). הצדדים חלוקים בדעתם בנוגע להיקף הפיצויים שיש לפסוק לתובע. 3. התובע טופל, לאחר התאונה, בבי"ח העמק בעפולה. כמו כן מסר התובע הודעה במשטרה על דבר אירוע התאונה. (מסמכים א-ב לסיכומי ב"כ התובע). לטענת התובע בעקבות התאונה הוא נחבל בעמוד שדרה צווארי ובכתף. לדבריו היה באי כושר מלא במשך חמישה חודשים וזאת עפ"י תעודות אי כושר שצורפו. 4. התובע טוען לפיצויים עפ"י רשאי הנזק הקיימים-הפסד השתכרות בעבר, הוצאות לעזרת צד ג' ונסיעות בעבר, וכן נזק בלתי ממוני (כאב וסבל). 5. הנתבעת כפרה בטענותיו של התובע לענין היקף הנזק וטענה תחילה כי מדובר בתאונת עבודה וזאת עפ"י הודעת התובע לפני חוקר כי התאונה ארעה בדרך הביתה כאשר התובע סטה מהדרך וקנה ירקות. לטענת הנתבעת עריכת הקניות היא מטרה נילוות למטרת הנסיעה העיקרית והיא חזרה הביתה ועל כן אין מדובר בסטייה או הפסקה של ממש אשר מאיינת את החזקה הקבועה בסעיף 81 לחוק הביטוח הלאומי ולכן מדובר בתאונת עבודה ויש לבצע "ניכוי רעיוני" של הכספים אותם יכול היה התובע לקבל מהמל"ל. 6. התובע השיב לטענה בענין היות התאונה תאונת עבודה, כי סטייתו היתה סטיה של ממש והוא נסע בכיוון הפוך מכיוון נסיעתו הרגילה כדי לקנות מצרכים וזו לדעתו סטייה של ממש כאמור בסעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי. אדון בטענות הצדדים ובראשי הנזק. 7. במחלוקת שבין הצדדים בנוגע להצגת רשיון נהיגה ותעודת ביטוח נראה לי כי מחלוקת זו היה מקום לבררה בהליכי קדם המשפט ומשהסכימו הצדדים לדיון עפ"י סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד יש לראות בכך משום ויתור על הצגת העתקי המסמכים באמצעות עדים ממשרד הרישוי או באופן אחר. זאת ועוד, התובע מסר על אירוע התאונה למשטרה וקיבל אישור (מסמך א' לסיכומי התובע), וחזקה היא כי המסמכים הללו הוצגו לפני השוטר שאם לא כן קרוב לוודאי היה מועמד התובע לדין תעבורה בגין נהיגה ללא רשיון או ללא ביטוח תקפים. 8. בנוגע לטענה כי מדובר בתאונת עבודה בנסיבות המקרה נראית לי עמדת התובע עדיפה על עמדת הנתבעת. משהצהיר התובע כי סטה מדרכו ונסע בכיוון ההפוך יכול היה להניח כי תביעתו למל"ל אם תוגש תידחה. מכל מקום לנוכח הצהרת התובע כי אין מדובר בתאונת עבודה, ואין טענה כי התובע קיבל תגמולי מל"ל, ומאחר ונחה דעתי כי התובע לא הגיש ולא יגיש תביעה למל"ל ועל כן לא יקבל פיצוי כפול, והנתבעת לא תהא חשופה לתביעה מצד המטיב, אין מקום בנסיבות המקרה ובדרך שבה הסתיים התיק לבצע "ניכוי רעיוני". מכאן אעבור לגובה הנזק: הפסד השתכרות בעבר: 9. התובע טוען להפסדי השתכרות משך חמישה חודשים וזאת עפ"י תעודות מחלה שניתנו לו ע"י רופאי קופ"ח. הנתבעת טוענת כי אין להתיר בתקופה כה ארוכה של אי כושר, מכיון שהתקופה אינה סבירה בהתחשב באופן הפגיעה כפי שעולה מהמסמכים הרפואים. עיינתי במסמכים והגעתי למסקנה כי מאחר ובחלק מהתעודות נרשם בשולי הדף כי התובע "לא עובד" או מובטל יתכן ויש ממש בטענת הנתבעת בנוגע לכך שפרקי הזמן שניתנו לתובע תעודות מחלה אלה הם ארוכים ובלתי סבירים בהתחשב בסוג הפגיעה, וייתכן ותעודות ניתנו לתקופות אי הכושר גם בהתחשב בעובדה שהתובע ממילא לא עבד באותו פרק זמן, בלא קשר לתאונה. מה גם שבחלק מהתעודות שניתנו על ידי רופא קופת חולים נרשם משום מה כי התעודות ניתנו על סמך המלצה של ד"ר ריינר, מנתח אורטופדי, אשר אליו פנה התובע באופן פרטי ואף שילם לו עבור הבדיקה. בנסיבות אלה, אין לומר כי תעודות אי הכושר נקיים מספקות וקיים חשש של ממש, כי נפגם שיקול דעתו של רופא המשפחה אשר היה צריך להפנות את התובע לרופא מומחה במסגרת קופת חולים ורק אז לשקול המלצה של רופא אחר על מנת שהוא יוכל לתת תעודות מחלה. משלא נעשה הדבר ומשלא הוצגו המלצותיו של ד"ר ריינר אלא רק קבלה בגין תשלום ששולם לו, אין להכיר במלוא תקופת אי הכושר שבתעודות המחלה. בהתחשב באמור אכיר בתקופת אי כושר גלובלית של חודשיים בלבד בגין התאונה. התובע השתכר לפני התאונה שכר של כ1,900- ש"ח. סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה ללא ריבית) מגיע לסך של 2,518 ש"ח. לפיכך הפסד השתכרותו של התובע בגין העבר יהיה 5,038 ש"ח. הוצאות לנסיעות ורפואיות ועזרת צד ג': 10. התובע צירף הוצאות ששילם לד"ר פינקלשטיין ולד"ר ריימן, סכום ההוצאות משוערך להיום מגיע לסך של 943 ש"ח. הנתבעת כופרת בכל הוצאה רפואית שכזו וטוענת כי עפ"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ה1995- אין מקום לתשלום באופן פרטי ולקבלת טיפולים שלא באמצעות קופ"ח תוך שהיא מפנה לפסק הדין בענין סהר נ' אלחדד. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני פוסק לתובע סכום גלובלי בגין ראשי הנזק הנ"ל בסך של 1,200 ש"ח. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 11. בהתחשב בסוג הפגיעה ובטענות הצדדים אני פוסק לתובע את הסך של 6,000 ש"ח בגין ראש נזק זה. 12. סיכומו של דבר-אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפסד השתכרות בעבר - 5,038 ש"ח הוצאות בגין העבר - 1,200 ש"ח כאב וסבל - 6,000 ש"ח סך הכל - 12,238 ש"ח 13. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 12,238 ש"ח. בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% בצירוף מע"מ ובצירוף אגרת משפט. הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. רכבהתנגשות